יש בישראל מיעוט שמשוכנע שהוא שומר החותם של המוסר היהודי. בשם התודעה הפיקטיבית הזאת הוא מנהל מאבקים כנגד מי שנתפס בעיניו ככזה שאיננו עומד בסטנדרטים המוסריים שקבע לעצמו. ההכרזה על הבחירה ברב אברהם זרביב להשיא משואה ביום העצמאות סחטה מהחוג ללימודי המוסר קריאות זעם ותרעומת. בעבור השמאל החילוני הוא מייצג את הימין ה"משיחי", "אוכל המוות", ובעבור השמאל הדתי הוא איננו עדין נפש מספיק וזה פוסל אותו. אולם אם הרב זרביב איננו מודל לחיקוי, אז מי יילחם בשדה הקרב? האם שדה הקרב הוא מקום לעדיני הנפש?
הרמב"ם כבר כתב בהלכות מלכים: "ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה, יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה… ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה". בגיל 54 עזב הרב זרביב את משפחתו וילדיו במשך מאות ימים וסיכן עצמו בחירוף נפש כדי להגן על עם ישראל בשדה הקרב. הוא השילוב המושלם של ספרא וסיפא. דיין תלמיד חכם שיוצא להגנת ישראל מיד צר.
הכרת הטוב היא אבן יסוד במוסר היהודי האמיתי. תורת ישראל אוסרת לקבל גרים מעמון ומואב "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". צאצאי לוט היו צריכים להכיר טובה לצאצאי אברהם אבינו שהציל את לוט, ומי שאיננו מחנך את ילדיו להכרת הטוב לא יכול להיות חלק מהעם היהודי. איזה חינוך אתם מעניקים לילדיכם כאשר אתם מבזים אדם כמו הרב זרביב?
החוג לכפיות הטובה לא פסח השבוע גם על גדול ידידי ישראל באירופה, נשיא הונגריה המודח ויקטור אורבן. צהלות השמחה על מפלתו של אורבן בקעו מכל גוני השמאל הישראלי. קיתונות של בוז נשפכו על מי שכבר 16 שנה עומד כחומה בצורה לצד ישראל, ומפעיל את זכות הווטו של מדינתו באיחוד האירופי למעננו בשעה שמנהיגי מדינות אירופיות מנסים ליזום סנקציות נגד מדינת ישראל. המנהיג של המדינה היחידה באירופה שבה חיים היום יהודים ללא פחד מאנטישמיות ומטרור הפך מטרה לחיציהם השנונים. עד כדי כך שמשלחת של "מומחים" ישראלים יצאה להונגריה כדי ללמוד כיצד מסלקים "רודן". ושוב יש לשאול, האם אינכם מבינים את הנזק החינוכי שאתם גורמים? ומי בעולם בכלל ירצה לפעול למען ישראל והיהודים אם אתם תהיו בעמדות הנהגה?
המכנה המשותף של כל כפויי הטובה הוא השנאה. חז"ל כבר הבהירו שהשנאה מקלקלת את השורה. מי שאיננו מסוגל לראות טוב במגזר הציונות הדתית שמוביל את החלוציות, ההתנדבות, ההתיישבות והלחימה בשדה הקרב, ומחפש בו פגמים על בסיס יומיומי, לא יכול גם לנתק בין השקפתו הפוליטית לבין האינטרסים הלאומיים והערכיים. בעיניו זרביב פסול כי הוא לא מהמחנה הנכון, ואורבן פסול כי הוא חבר של ביבי. כך נראה אובדן דרך, או אם נשתמש במילותיו של העיתונאי היהודי תומאס פרידמן שהתראיין השבוע לרשת CNN: "אני מוצא את עצמי קרוע, מצד אחד אני רוצה לראות את איראן מובסת צבאית, ומצד שני אני ממש לא רוצה לראות את נתניהו או טראמפ מתחזקים פוליטית…".
הכותב הוא מנהל המחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונית
