נסיך בית המשפט העליון ישב בלשכתו ודמיין כיצד הוא זורק מהאולם משפחות שכולות כדי להראות להן מי היחיד ששולט פה, כשלפתע נפתחה הדלת והמתמחה שלו התפרץ פנימה, חיוור פנים וזיעה נוטפת ממצחו.
"מה קרה?" שאל הנסיך, "חלמת בלילה על דוד פטר?"
"יותר גרוע", התנשף המתמחה.
"יצאת לטיול בפארק ונאלצת להתחכך עם נתינים שעירים שעושים מנגל?" נבעת הנסיך, "זו באמת טראומה".
אולי יעניין אתכם
"עוד יותר נורא", התייפח המתמחה, "קראתי את מגילת העצמאות".
"למה?" שאל הנסיך לאחר שהתאושש מתדהמתו, "משעמם לך בחיים?"
"ישבתי אתמול בבית וחיפשתי סרטים על הנכבה", הסביר המתמחה, "אבל בכל הערוצים שידרו רק את הסרטים הנחותים האלה של יום העצמאות. אתה יודע, כמו החלפון הזה שהולך למילואים".
"שרודף אחרי הרומני ההוא לסיני הכבושה עם בולדוזר?" נענע הנסיך בראשו, "קומדיה וולגרית, פטריוטית, זוועה. לא ראיתי, אבל סיפרו לי".
"נכון. וגם הסרט הזה עם העולה החדש, סלאח, שמתעמת עם הקיבוצניקים".
"אני מכיר, עם החוצפה לצעוק שהם לא רוצים שיכון, רוצים מעברה. לא ראיתי, סיפרו לי".
"וזה עם השוטר הלא יוצלח, שמדבר עם מפגינים חרדים במקום להרביץ להם…"
"כן כן, המשטרה ממש הידרדרה בגלל הפאשיסט ההוא, ב"ג".
"בן גוריון?"
"בן גביר".
"זה סרט מלפני שבן גביר נולד. ובסוף מפטרים אותו".
"את בן גביר?"
"את השוטר".
"גם את בן גביר נפטר. תתקשר לתנועה לאיכות המה־שמה ותגיד להם להגיש עתירה דחופה, אנחנו כבר נדאג לקדם את ה… איך קוראים לשוטר?"
"אזולאי. אבל זה רק סרט…"
"אכן, בן גביר חי בסרט. אבל אזולאי זו בעיה. אני יכול כמובן לכנס הרכב אקראי שאני אקבע, עם דפנה ברק־ארז וסולברג בעמדת מיוט…"
"מיעוט".
"לא, סולברג במצב MUTE. רק שיש בעיה עם השוטר. אילו היו קוראים לו, נגיד, לפקוביץ', והוא היה מסרב לפנות חסימה של, למשל, אנשי ישראל היפה ששורפים את איילון בגלל ההפיכה המשטרית, ההרכב האקראי שלנו היה מורה למדינה לקדם אותו לאלתר לדרגת רב־ניצב ולהעניק לו את פרס ישראל. אבל אזולאי, שמדבר עם המפגינים על תנ"ך ואשתו מכינה בורקס… לא שראיתי, כן? סיפרו לי. אגב, איך זה קשור למגילת העצמאות?"
"אז זהו, בגלל שהטלוויזיה הייתה מלאה ברפש לאומי־עממי, לא היה לי מה לעשות וחיפשתי משהו לקרוא".
"אין לך בבית מניפסטים של שלום עכשיו או משהו אנטי ישראלי אחר? דווקא את מגילת העצמאות פתחת?"
"פשוט זכרתי שבית המשפט הנכבד קבע שהמגילה היא עיקרון יסוד חוקתי מחייב, אז חשבתי – אולי נציץ פעם לראות מה כתוב שם".
"באמת מה כתוב?"
"אז זהו, כתוב ש… רגע, מה, לא קראת את מגילת העצמאות?"
"לא, אבל סיפרו לי. נו, אז מה יש שם?"
"דברים נוראים ואיומים", התחלחל המתמחה, "קודם כול, המילה 'יהדות' כתובה שם איזה עשרים פעם, ו'דמוקרטיה' אפילו לא פעם אחת".
"טוב", אמר הנסיך, "מה עוד?"
"קוממיות, ארץ ישראל, מולדת, חזונם של נביאי ישראל… כל מיני גסויות שאני ממש מתבייש לחזור עליהן".
"גועל נפש".
"אז אדוני הנסיך, מה אתה אומר?"
"שמדובר בטקסט חיוור, חסר השראה ובעל עלילה מופרכת".
"התכוונתי, מה נעשה עכשיו?"
"בקשר למה?"
"בקשר לזה שהערכים שבשמם השתלטנו על המדינה לא כתובים במגילת העצמאות".
"כמו מה למשל?"
"למשל שוויון. המילה הזאת כתובה במגילה פעם אחת במשפט אגבי קצר, והפכנו אותה לקודש קודשים".
"אבל כתוב שוויון?"
"כן".
"העיקר שכתוב, המינון לא קובע".
"לא כתוב דמוקרטיה".
"כן כתוב".
"אני קראתי כמה פעמים, ו…"
"ידידי הצעיר, אם אנחנו קבענו שהדמוקרטיה היא נשמת אפו של בית המשפט… זאת אומרת בית המשפט הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אז כך כתוב ואין לערער, להרהר או לברבר על כך. ואם החלטנו שהשוויון הוא קודש קודשים, סימן שלזה התכוונו מחברי המגילה גם אם הם לא העלו את זה על דעתם".
"אז אנחנו בעד שוויון מוחלט בין כל אזרחי המדינה?"
"השתגעת? נראה לך שהאנשים שאני מגרש מהאולם שלי שווים משהו?"
"אז… איך…"
"כי אנחנו מדינת אי".
"אי?"
"אי הסכמה, אי הבנה, אי שוויון. או שמא אתה מפקפק בסמכותו של בית המשפט לקבוע מהו שוויון, מהי דמוקרטיה, מה נמצא בסמכותו ומה בלי שום ספק נמצא בסמכותו?"
"לא, חס וחלילה…"
"הרי לא יעלה על הדעת שבית המשפט יפעל ללא סמכות, קא משמע לן שאין דבר שלא נמצא בסמכותו של בית המשפט, למעט דברים שבית המשפט החליט שהם לא בסמכותו ועל כן גם הם תחת סמכותו הבלעדית".
"וזה כתוב במגילת העצמאות?"
"אם אני קובע שזה כתוב – זה כתוב. אם בית המשפט העליון קובע שהיועמ"שית בניגוד עניינים ואחרי שבועיים קובע שהיא לא, אז היא לא בניגוד עניינים גם אם היא כן. אם אני פוסק שלממשלה יש סמכות למנות נציב שירות מדינה אבל לממשלה הזאת ספציפית לא כי אני לא אוהב אותה, אז אין לה סמכות. ואם אני רוצה לאשר לחברים שלי להפגין נגד המדינה בשבת בניגוד להוראות פיקוד העורף, ההרכב האקראי שאני אקבע יאשר להם את זה בלב תפוח ובנפש נפיצה".
"אפילו בשבת?"
"לא, בשבת אנחנו לא עובדים".
"אז איך הוצאתם פסק דין בשבת?"
"הכול כשר. השופט יחיאל כשר, השופט כבוב ערבי, ואם אני קובע שזו לא שבת, אז זה יום חול".
"כי אתה כל יכול!"
"נכון מאוד. עכשיו איפה אזולאי בן גביר, השוטר הזה? אני אראה לו מה זה להכין רשימות של מסיתים".
"מה, נערי גבעות?"
"לא, בשבילם יש מעצרים מנהליים".
"ובזה אנחנו לא מתערבים?"
"ברור שלא, אנחנו פה כדי להגן על זכויות אדם. זה כתוב במגילת העצמאות".
לתגובות:
מגילת העצמאות. צילום: ויקיפדיה
