עצמאות מדינית מלאה, בכפוף לנשיא ארצות הברית

"ישראל לא תפציץ יותר את לבנון. ארצות הברית אוסרת עליה לעשות זאת. מספיק זה מספיק!", כך כתב קבל עם ועולם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בסוף השבוע האחרון, ברשת החברתית שלו 'TruthSocial'. הנוסח החריף של טראמפ השאיר רבים בישראל באי נוחות. לכך נוספה תחושת חמיצות, כאשר טראמפ היה מי שהודיע כי המלחמה בלבנון הסתיימה ופרסם כי בכוונתו להזמין בקרוב את נשיא לבנון ג'וזף עאון ואת ראש הממשלה נתניהו לשיחה בוושינגטון. הוראתו התקיפה של טראמפ לנצור את האש בלבנון הגיעה עוד בטרם הושלמו מטרות המלחמה של פירוק חיזבאללה מנשקו והוסר האיום מגבול הצפון, וכך נפגע מעמדה של ישראל כמדינה ריבונית עצמאית, שהוצגה כמי שכפופה להנחיות מגבוה.

אין מדובר במקרה בודד. לאורך השנתיים וחצי האחרונות של המלחמה היו כמה וכמה אירועים דרמטיים שבהם ארצות הברית הורתה לישראל לשנות מתוכניותיה – החל מהחזרה המשפילה של מטוסי חיל האוויר הישראליים, שכבר היו בדרכם לתקוף באיראן בסיום מבצע 'עם כלביא', בהוראתו הנחרצת של הנשיא טראמפ; עבור בהפסקת האש הכפויה בעזה במסגרת תוכנית 20 הנקודות של טראמפ, שטומנת בחובה גם סעיפים קשים לבליעה בעבור ישראל, כמו רעיון הקמתה של מדינה פלשתינית או הכנסת כוחות עוינים לרצועה; וכלה כאמור בשבוע האחרון, בהפסקת האש הכפויה בלבנון.

יש לומר, ארצות הברית היא בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל. היא מספקת לישראל סיוע צבאי וכלכלי וגיבוי מדיני חשוב מאין כמותו לאורך עשרות שנים. ולישראל, כמדינה השוכנת במזרח התיכון ומתמודדת מול איומים ביטחוניים לא פשוטים, הקשרים הענפים עם מעצמה כמו ארצות הברית הם נכס אסטרטגי ראשון במעלה (חשוב לציין שגם ארצות הברית נהנית מיתרונות שונים כתוצאה מהברית עם ידידתה הקרובה במזרח התיכון).

תחת ממשלו של הנשיא טראמפ, התעצם שיתוף הפעולה בין השתיים והוביל להישגים היסטוריים. את יחסו האוהד לישראל הביע טראמפ השבוע כאשר השיב לסגנית נשיא ארצות הברית לשעבר קמלה האריס, לאחר שתקפה אותו ואת ראש הממשלה נתניהו בכנס של המפלגה הדמוקרטית. האריס טענה ש"נתניהו גרר את טראמפ לעימות הצבאי מול איראן, מלחמה שהציבור האמריקני אינו מעוניין בה". טראמפ מצידו השיב לה: "בין אם אנשים אוהבים את ישראל ובין אם לא, היא הוכיחה את עצמה כבעלת ברית אדירה של ארצות הברית של אמריקה", ואף הוסיף: "הם אמיצים, נועזים, נאמנים וחכמים, ובניגוד לאחרים שחשפו את צבעם האמיתי ברגע של סכסוך ולחץ, ישראל נלחמת חזק ויודעת איך לנצח".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

ואכן, שותפות חסרת תקדים נרקמה בין ישראל לממשל האמריקני, כזו שהובילה ללחימה כתף אל כתף במערכה האחרונה מול איראן. ואולם דווקא בשל כך עולה השאלה: האם ישראל לא מאבדת מעצמאותה ומריבונותה? האם ארצות הברית לא מעורבת מדי בסוגיות ישראליות, לעיתים תוך כפיית רצונה על ישראל? ובעקבות זאת, האם כבודה הלאומי של מדינת ישראל לא נסדק כאשר היא מצטיירת בעולם כ"בת חסות"? והאם ארצות הברית עלולה להוביל מהלכים מדיניים שיפגעו באינטרס הישראלי?

ישנן בהחלט סוגיות מהותיות שבהן הממשל בארצות הברית מוביל מהלכים מעוררי דאגה בישראל, כמו למשל השבת השיח על מדינה פלשתינית בתוכנית 20 הצעדים של טראמפ, או קרבתו של הנשיא לטורקיה ולקטאר. זאת ועוד, לאורך המלחמה עם איראן טראמפ מנהל באופן עצמאי את המשא ומתן מול טהרן, ומחליט החלטות הרות גורל בזירות השונות. ברצותו להירשם בהיסטוריה כמנהיג העולם שקידם את ארצות הברית להיות המעצמה החזקה על פני הגלובוס, האם אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהאינטרס הישראלי יעמוד לנגד עיניו גם במקרים שבהם האינטרס האמריקני יהיה שונה?

מעצמת־על מול מעצמה אזורית

רות פינס־פלדמן, עמיתה בכירה במכון משגב ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, מכירה בהשלכות המדיניות של הודעתו התקיפה של טראמפ נגד ישראל בעניין הפסקת האש בלבנון, אך מדגישה כי יש לבחון אותה בקונטקסט השלם: "במקרה המדובר, הנקודה הבעייתית הייתה בעיקר האופן, הפומביות ולשון ההודעה. אילו הדברים היו נסגרים בערוצים שקטים, סביר להניח שהפרשנות הציבורית והבין־לאומית הייתה שונה לחלוטין", היא מציינת, "הסגנון של דונלד טראמפ אינו חדש. ראינו ביטויים דומים גם בזירות אחרות מול בעלות ברית כמו אוקראינה, קנדה ובריטניה. לצד זאת חשוב לזכור, ארצות הברית היא בעלת הברית המרכזית של ישראל, והנשיא פועל מתוך תפיסת אינטרס אמריקני רחב, במקרה הזה חתירה לסיום הלחימה והפעלת לחץ על איראן", מסבירה פינס־פלדמן, "המלחמה בלבנון אכן הפכה במידה מסוימת לקלף מיקוח בזירה האזורית, אך אין להתעלם מהישגים צבאיים ומדיניים שהושגו עד להפסקת האש".

האם לדעתך ישראל צריכה לעיתים להוריד את הראש ולציית להוראות הממשל האמריקני, גם אם נראה כי האינטרס הישראלי נפגע?

"בתוך מערכת יחסים א־סימטרית בין מעצמת־על למעצמה אזורית, מרחב התמרון של ישראל מוגבל, ובמיוחד כשמדובר בעימות רחב מול איראן. לכן השאלה איננה אם 'להוריד את הראש' או 'להתעמת', אלא כיצד לנהל נכון את גבולות הגזרה", היא מחדדת, "ישראל צריכה לעמוד באופן עקבי על קווים אדומים ברורים: חופש פעולה מבצעי מול איומים מיידיים, ושימור נכסים ביטחוניים קריטיים בזירה הלבנונית. במקרים שבהם דרישה אמריקנית פוגעת ישירות בביטחון הלאומי – למשל, מניעת סיכול איום קונקרטי – יש לישראל לגיטימציה לעמוד על שלה גם במחיר חיכוך מדיני. ומנגד, כאשר מדובר בשיקולים רחבים של יציבות אזורית או מהלך מדיני כולל, נכון לשקול גמישות".

יש כאלה שטוענים שמדינת ישראל הופכת אט אט לכוכב נוסף של ארצות הברית. האם יש בסיס לחשש הזה?

"החשש הזה נשמע לא פעם בשיח הציבורי, אך הוא אינו משקף את המציאות המורכבת. מעניין לציין כי בארצות הברית ובמדינות נוספות נשמעת דווקא טענה הפוכה, שלפיה ראש הממשלה נתניהו ומדינת ישראל מצליחים להשפיע על וושינגטון ואף לגרור אותה למהלכים אזוריים. הפער בין הנרטיבים מעיד עד כמה השיח לעיתים מנותק מניתוח מקצועי. בפועל, ישראל אינה מדינת חסות", היא הודפת את הטענה, "ישראל נהנית מחופש פעולה פוליטי, מדיני וצבאי, אך פועלת בתוך מערכת יחסים הדוקה עם המעצמה החזקה בעולם. מטבע הדברים מערכת כזו כוללת גם מגבלות, בעיקר כאשר האינטרסים אינם חופפים לחלוטין. הדרך הנכונה אינה להיגרר לסיסמאות, אלא לחזק את מרכיבי העצמאות: העמקת יכולות ביטחוניות עצמאיות, גיוון שיתופי פעולה בין־לאומיים והפחתת תלות נקודתית במערכות קריטיות. עם זאת חשוב להדגיש, הברית עם ארצות הברית היא נכס אסטרטגי שאין לו תחליף, ולא יעד שיש 'להיגמל' ממנו".

יחד עם זאת מדגישה פינס־פלדמן כי הנשיא טראמפ פועל קודם כול למען האינטרס האמריקני: "האינטרס הישראלי נלקח בחשבון, אך תמיד דרך הפריזמה האמריקנית. מבחינתו של הנשיא טראמפ, סדר העדיפויות הוא בראש ובראשונה האינטרס של ארצות הברית, גם כאשר יש חפיפה רחבה עם ישראל", היא אומרת נחרצות.

"בשנים האחרונות ראינו לא פעם הלימה גבוהה בין האינטרסים, אך אין זהות מלאה. יוזמות כמו משא ומתן ישיר עם איראן, או פתיחות לשחקנים אזוריים כמו קטאר וטורקיה, משקפות ניסיון אמריקני רחב יותר לעשות סדר במזרח התיכון, גם אם הדבר דורש הפעלת לחץ גם על בעלות ברית. ישנה תפיסה מקצועית שלפיה כדי לבסס את מעמדה כמעצמה שמעצבת סדר עולמי, ארצות הברית מבקשת להראות שהיא מסוגלת להשפיע על כל השחקנים, ובתוכם גם על ישראל. במובן זה, הפעלת לחץ אינה ביטוי להתרחקות, אלא עדות למרכזיותה של ישראל במשוואה האזורית ולאופן שבו מדינות האזור תופסות את מערכת היחסים הקרובה ביותר. מבחינתה של ישראל, האתגר הוא כפול: לשמר את התיאום האסטרטגי עם וושינגטון, אך בד בבד להבהיר באופן עקבי את גבולות האינטרס הלאומי שלה, במיוחד בנושאים קיומיים כמו סוגיית הגרעין והסדרים מדיניים ארוכי טווח".

"אין לנו מרחב תמרון"

ד"ר קובי ברדה, חוקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי JPPI, מרצה בבית הספר הרב־תחומי במכון הטכנולוגי חולון (HIT) ומומחה ליחסי ארצות הברית-ישראל, משוכנע כי פגיעה באוכלוסייה הנוצרית במהלך המלחמה בלבנון ערערה את התמיכה בישראל בסביבתו של הנשיא טראמפ, והאיצה את המהלך של כפיית הפסקת האש: "'התקפת הזומים' של ישראל, שהייתה לפני כשבועיים, עשתה נזק אדיר כי נפגעו בה גם הרבה נוצרים. עשרות פעילים של חיזבאללה התכנסו בזום, ועל פי מקורות זרים צה"ל זיהה אותם והפיל עליהם פצצות. אבל לצד הסיפור הזה, ישראל פגעה בלא מעט נוצרים. לזה תוסיפי תמונות של חיילים ישראלים שעם D9 פוגעים בכנסיות. כל זה הוביל לבעיות עם הממשל האמריקני, שרגיש מאוד לנושא", הוא מסביר, "אנחנו חייבים להפנים שמעבר להבנה שזה לא ראוי לעלות על כנסיות ולהשמיד אותן, ואחר כך לצלם ולדאוג שכל העולם יראה את זה, אנחנו גם צריכים לדאוג שהחיילים בשטח לא יעשו טעויות כאלה. כי טעויות כאלה בסופו של דבר מצמצמות את מרחב הפעולה הישראלי בראייה של התמונה הרחבה יותר".

באילו נסיבות יכולה ישראל לסרב לבקשה מצד הממשל האמריקני, בפרט אם היא באה מצד הנשיא בכבודו ובעצמו?

"אז אני אגיד בצורה הכי ברורה שיש: אין לנו, לצערי הרב, שום יכולת לתמרן לשום מקום אחר. קודם כול ראינו איך מדינות העולם מתנהגות לישראל, החל מהמדינות הכי ידידותיות שיש, כמו גרמניה שהטילה עלינו אמברגו, או ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני שהודיעה על השעיית החידוש האוטומטי של הסכם ההגנה עם ישראל. ראינו גם את נשיא דרום קוריאה מצייץ בשבוע של יום הזיכרון לשואה ולגבורה על איזשהו אירוע מלפני שנתיים, ומשווה בין פעולות צה"ל בעזה לזוועות השואה. לכן, כשאת מתבוננת רגע במרחב העולמי, אין לישראל על מי להישען מלבד ארצות הברית, בצורה הכי ברורה".

יתרה מכך, מדגיש ד"ר ברדה, גם בתוך המערכת הפנים־אמריקנית אין לישראל על מי להישען: "כשמסתכלים על המערכת הפוליטית האמריקנית, מזהים התגברות בעמדה האנטי־ישראלית. במפלגה הדמוקרטית, רק בשבוע שעבר 40 סנאטורים סירבו למכירה של נשק לישראל, כשבפעם הקודמת היו 28 סנאטורים שהצביעו נגד. ולא, לא מדובר במסירה של נשק לישראל, לא לנתינה של נשק לישראל, לא למענק לישראל, אלא הם סירבו למכור נשק לישראל. אז עם מי בדיוק ניתן לפעול? אין לנו היום שחקנים אחרים שאפשר לשחק איתם, וזה עוד לפני שאנחנו מציינים שמדובר בנשיא אולי הטוב ביותר שהיה אי פעם למדינת ישראל. לכן אין למדינת ישראל, גם אם נרצה, מרחב תמרון אמיתי ואותנטי חלופי שניתן לשחק בו, לא במערכת הבין־לאומית ולא בתוך המערכת הפוליטית האמריקנית", הוא מציין בהחלטיות, "אשר על כן, יש את נקודת הקצה שבה אנחנו עושים טעויות, שחיילי צה"ל עושים טעויות, והן גורמות לכך שאנשים בתוך הזירה הלבנונית נוגעים בבלוטות העצב של השחקנים המשמעותיים בממשל בארצות הברית, ואז אנחנו מקבלים את הברקס".

הונגריה נפלה, נשארה ארצות הברית

ד"ר ברדה מבהיר כי ישראל תלויה ביחסיה עם ארצות הברית, שמחויבותה כלפי ישראל נמצאת בנסיגה לאחור, ולכן יש לפעול כדי לשמר את התמיכה האמריקנית. "אנחנו בהחלט מדינת לוויין, בעצם מיום הקמתנו, צריך לומר את האמת. נסו לחשוב לרגע אחד מה יהיו המשמעויות אם מדינת ישראל תצא מהמרחב של מדינת חסות באו"ם. זאת אומרת שאין מי שיטיל וטו על הצעות החלטה במועצת הביטחון על פי סעיף 7, לצורך העניין, שפירושו של דבר אכיפה בפועל של החלטות בין־לאומיות. ישראל היא מדינה עצמאית, אך בהחלט חוסה תחת ידידותה של ארצות הברית", הוא מבהיר נחרצות.

"וצריך להבין, עוד לפני שבעה באוקטובר היו כאלה שהשתעשעו עם הרעיון שאולי ניצמד לצרפת או אולי לסין, בתור מדינות שמחזיקות יכולת הטלת וטו. אני חושב שהיום, אחרי המלחמה, כולנו מבינים שאין לנו על מי להישען אלא על ארצות הברית. בצורה הכי ברורה שיש. וגם ארצות הברית, שלאורך כל השנים האלה נשענו עליה, נמצאת ברגרסיה במחויבות שלה כלפי ישראל", הוא מתריע, "מה יקרה בנקודת קצה כשלא יהיה לישראל את ארצות הברית? המצב יהיה מאוד קשה. וכולנו צריכים לעבוד מאוד קשה כדי שזה לא יקרה".

מה אתה מזהה שקורה ביחס לישראל במערכת הפוליטית הפנים־אמריקנית?

"באופן עובדתי, הצלחנו לתמרן את עצמנו לנקודה שבה רוב המפלגה הדמוקרטית נגד ישראל. כל המועמדים שאני מכיר שמתמודדים לקראת בחירות 2028, כולל מועמדים יהודים, מדברים על זה שלכל הפחות מפסיקים את התמיכה העיוורת בישראל. וביום שבו נקום לסיטואציה שבה אין לנו לא את הקונגרס ולא את הנשיא, אנחנו נהיה בבעיה קשה", הוא מזהיר.

"היו שנים שבהן הנשיא לא היה איתנו – למשל דווייט אייזנהאואר בשנות ה־50 – אבל ידענו לשחק דרך הקונגרס. למשל, ב־1956 בן גוריון לא היה מוכן לסגת מסיני, עד שהוא לא יקבל מכתב ערבות אמריקני להבטחת חופש השיוט. בסופו של דבר הוא קיבל את המכתב בחודש מרץ, אחרי לחץ שהקונגרס הפעיל. מי יפעיל היום את הלחץ על נשיא אמריקני, עוין ככל שיהיה, בשנת 2028? זו שאלה שאין לי תשובה עליה כי אני לא נביא, אבל המצב בהחלט מדאיג".

ד"ר ברדה מבקש לציין כי במצב התנאים הקיים, ישראל תלויה בארצות הברית ומוגבלת ביכולותיה הדיפלומטיות והבין־לאומיות. "הנשיא האמריקני נשאל ביום שישי הראשון של המלחמה עם איראן, אם המטרות של ארצות הברית וישראל זהות. הוא ענה: 'לא, לכל אחת מהמדינות יש את המטרות שלה'. ואני אגיד – המטרות שלנו לא חופפות, אלא צולבות".

למה הכוונה?

"אנחנו הולכים ביחד, שכם אל שכם, עד לנקודה שבה אנחנו מגיעים לצומת. בצומת מתקבלת החלטה, יכול להיות ימינה ויכול להיות שמאלה, ומכיוון שארצות הברית היא השחקן המשמעותי באירוע הזה – היא זו שמקבלת בעבורנו את ההחלטה והיא זאת שבסופו של דבר אומרת לקחת ימינה או שמאלה. צריך להבין שאנחנו לא שותפים שווים, אנחנו אח גדול ואח קטן, אולי מאותה משפחה, אבל האח הגדול יכול לכפות על האח הקטן. אני יודע שזה יכול להרגיז. אני יודע שזה יכול להישמע לא נעים. אבל זו עובדה, וככל שנבין את זה טוב יותר, מצבנו ישתפר, ואז נוכל לנסות לעשות מהלכים בתוך הזירה שאנחנו נמצאים בה, בלי לספר לעצמנו סיפורים שהם לא נכונים. ישראל לא יכולה להחזיק מעמד לבד. ישראל לא יכולה להחזיק בלי מטרייה אווירית של האמריקנים באו"ם".

למצב המדיני המורכב שישראל נמצאת בו מביא ד"ר ברדה את הדוגמה הבאה: "לראש הממשלה של ישראל יש שתי מדינות בעולם שהוא יכול לנחות בהן: ארצות הברית והונגריה. ומהשבוע אני גם לא יודע אם הוא יכול לנחות בהונגריה. צריך להבין את המשמעות של זה. בעולם שאנחנו נמצאים בו, ישראל מוגבלת ביכולות הדיפלומטיות והבין־לאומיות שלה. אסור שנספר לעצמנו סיפורים שאין מאחוריהם בסיס. כדאי להיות עם רגליים על הקרקע ויכולת להבין את המשמעות למרחב שאנחנו פועלים בו".