ברך את מדינת ישראל: דיצה אור, אימו של אבינתן אור

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים (תהילים קכ"ו)

מתי חלמנו, ועל מה? חלום ומציאות – פרושים שונים, לאור נפלאות האקטואליה של זמננו.

ישנם רגעים בהיסטוריה שבהם המציאות עוצמתית כל כך, עד שהיא כמו ממיסה את גבולות הנתפס. כשאנו עומדים בשילה, בין אבני המשכן הקדומות לבתים החדשים הנבנים על ההר, ובכל ההרים סביב. כשאנו רואים במרחבי מועצת בנימין המוני דגלי כחול-לבן מתנפנפים לאורך הדרכים. הלב משתאה ונאלם דום מול גודל השעה. התחושה היא של "הזיה" מבורכת; הפער הבלתי נתפס בין שנות הגלות המדממות לבין הריבונות המתחדשת במרחבי ארצנו האהובה יוצר סחרחורת של קודש. השנה, התחושה הזו מתחדדת יותר מאי פעם. כשמביטים בפניהם של כל החטופים ששבו לביתם, ובתוכם בני אבינתן, אחרי 738 ימים של חשיכה שנדמו כנצח, מציאות חיינו נראית כמו פלא שלא ניתן להסבירו במילים אנושיות. זהו רגע שבו הגבול בין דמיון לממשות מיטשטש, ואנו מוצאים את עצמנו מתהלכים בתוך נס גלוי – הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.

אין תפילה מרגשת יותר מזו המתקיימת בשילה בערב יום העצמאות. כל תושבי הישוב שילה, מכל השכונות והמניינים, מתקבצים לתפילת חג עוצמתית משותפת, בבית הכנסת המרכזי, המעוצב בתבניתו של משכן שילה הקדום. נדמה אפילו, כאילו מתקבצים איתנו גם נשמות כל הדורות שחיו פה, לפנינו. לפני אלפי שנים. השירה העצומה הבוקעת מההיכל, צלילי הנגינה והריקודים הסוחפים של הקהילה כולה כאיש אחד בלב אחד, יוצרים תחושה שהזמן נמוג ומאבד את ממשותו.
כשמביטים בפיכחון על נס הקוממיות, הפורחת כנגד כל הסיכויים, משפשפים עיניים בתדהמה. המציאות שלנו כולה נראית כחלום פלאי. נס העצמאות נשזר השנה, בנס גדול נוסף – שיבתם המופלאה של כל החטופים ממרתפי האפלה אל אור החיים, באופן שאף אחד לא חשוב שיתכן. המילים "היינו כחולמים" נחלצות מדפי התהילים, חיות ומחוללות לנגד עינינו. המפגש בין תקומת המדינה לתקומת בניה השבים הוא עדות חיה לכך שעם ישראל מונהג על ידי בורא העולם, קורא הדורות מראש, בהנהגה שהיא מעל לכל חוקי הטבע וההיסטוריה. ממש כמו חלום.

אולי יעניין אתכם

בנושא ברך את מדינת ישראל ברך את מדינת ישראל: במה חגי לובר מברך את המדינה?

בנושא ברך את מדינת ישראל דניאלה וייס יו"ר תנועת נחלה להתיישבות מברכת את המדינה

ועוד פירוש, הפעם הפוך: השנה, השמחה מהולה בדמעות של הקלה עצומה. אנו מביטים על אבינתן, ששב אלינו לאחר הימים הארוכים בשבי, שב לחיים ה"רגילים", הכי מוכרים. היום, כשאני מתבוננת אחורה, על השנים הנוראות בהן הוחזק בידי כחות האופל, במנהרות הטרור, העבר נראה כמו חלום רע. כמו סיוט לילה. ממש כפי שמפרשים הרד"ק והמצודות את הביטוי "היינו כחולמים", כמתאר את התחושה ביחס לצרות הגלות הקשה. עכשיו, כשעם ישראל שב הביתה לארצו, וכשכל החטופים גם הם בבית, ימי הסבל והחשכה נראים פתאום כסיוט חולף, כמציאות זמנית שמתפוגגת ונמסה מול אור הגאולה והחירות.

לפי פירוש שלישי (של המאירי, בספרו בית הבחירה) היינו כחולמים, מתייחס לציפיה הארוכה, החלום העיקש והתמידי. בדורות אלו, אנו זוכים לחיות את התגשמות החלום והכיסופים, של כל הדורות. הוא מספר, שגם בחשיכה העמוקה ביותר, עם ישראל לא הפסיק "לחלום" ולצפות לגאולתו. שיבת ציון בימינו, היא התגשמות חלום עתיק, שמעולם לא נזנח. בדיוק כשם שעל שיבת כל בנינו החטופים הביתה, לא הפסקנו לחלום לרגע.

חזינו במהירות הישועה, כפי שמפרשים המלבי"ם ורבי צדוק הכהן (פרי צדיק) – כשם שבחלום אירועים חולפים בשניות, כך המעבר מרגעי השבי המייאשים לחיבוק המשפחתי והלאומי הרגיש כ"הרף עין" שהפך את המציאות. זוהי ההשתקפות המוחשית ביותר לפתאומיות שבה תתממש הגאולה השלמה.

במבט רחב יותר, שיבת החטופים הפרטית של כל אחד ואחד מהם היא בבחינת בבואה לגאולה השלמה. כשם ששיבתם לחיק משפחתם היא פלאית, פתאומית ומעבר לכל השגה – כך היא משקפת בזעיר אנפין, את עוצמתה, פלאיותה, והתגשמותה המהירה של הגאולה השלמה לה אנו מייחלים. חזרתם מוכיחה שגם כשהחושך סמיך והכל נראה אבוד, האור יכול לבקוע ברגע אחד. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח (ישעיהו נ"ח, ח')

בשילה הקדומה והמתחדשת, בריקודי העצמאות של עם ובניו השבים הביתה, אנו מביטים זה בזה ויודעים: המציאות המופלאה של מדינה יהודית, לצד החיבוק החם של אבינתן וכל השבים, הן התגשמות חלומות עצומים. עם הריקוד אנו נושאים בלבנו כאב עמוק והוקרת תודה נצחית לאהובינו הנופלים והפצועים, ובני משפחותיהם. מסירות נפשם היא הקרקע האיתנה עליה מושתתת שמחת חרותינו.

מתוך התרוממות ההודיה, מתבהר יותר ויותר שאין דבר שהוא רחוק מדי עבור ה', וכי הגאולה השלמה קרובה מאי פעם!