רגע אחרי שפתח במבצע צבאי, טראמפ חוזר למו"מ עם איראן

האם ארצות הברית ואיראן במסלול התנגשות? אחרי כמה שבועות של ניסיונות עקרים להתקדמות במשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן, זה קרה. הנשיא טראמפ פתח בתחילת השבוע במבצע שמטרתו לפרוץ את הסגר הימי שהטילה איראן על מצר הורמוז ולהבטיח חופש שיט. אפילו שם ניתן למבצע: 'פרויקט החירות'. ארצות הברית הגדירה את הפעולה כהומניטרית, והצהירה כי בכוונתה לאפשר מעבר לספינות ומכליות שתקועות במצר הורמוז.

כבר למחרת, בליווי צי אדיר של כלי שיט צבאיים, ארצות הברית הצליחה להעביר כמה ספינות בבטחה אל הים הפתוח, אבל התגובה האיראנית לא איחרה לבוא. כוחות צבא איראן דיווחו על שיגור טילים לעבר הספינות האמריקניות. חבר הפרלמנט האיראני אבראהים עזיזי הזהיר כי התערבות אמריקנית במצר היא הפרה של הפסקת האש. בהמשך, לראשונה מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש, העזו האיראנים לירות טילים בליסטיים ולשגר כלי טיס בלתי מאוישים לעבר יעדים באיחוד האמירויות ובעומאן.

מכאן הגיעה המתיחות לשיאה, שבאה לידי ביטוי בינתיים במהלומות דיפלומטיות בין טהרן לוושינגטון. ובעוד טראמפ מצידו איים כי "איראן תימחק מעל פני האדמה אם תתקוף ספינות אמריקניות", חבר המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר, עלי אחמדיאן, כינה את האמריקנים "שודדי ים", ואיים ש"המחיר על החלטותיהם יחרוג מסף הסיבולת".

אבל למרות התקיפות האיראניות על איחוד האמירויות, המאמצים הדיפלומטיים לשימור הפסקת האש נמשכו כל העת וזאת, יש לומר, אף שהפערים נראים בלתי ניתנים לגישור. ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל דן קיין, מיהר לציין במסיבת עיתונאים בפנטגון כי המתקפות של איראן על איחוד האמירויות ועומאן היו עד כה "מתחת לרף הדרוש לחידוש המלחמה".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

כמה שעות אחר כך, ויומיים בלבד אחרי שהכריז על המבצע, טראמפ הודיע דרמטית בחשבון ה־Truth' Social' על הפסקת 'פרויקט החירות', לפחות באופן זמני. זאת "בהתבסס על בקשת פקיסטן ומדינות אחרות", כלשונו. טראמפ כתב: "הסכמנו הדדית כי 'פרויקט החירות' יושהה לתקופה קצרה כדי לראות האם ניתן יהיה לסיים את ההסכם ולחתום עליו". באיראן קיבלו את הודעת הנשיא האמריקני בהתלהבות, והסבירו כי מדובר בכישלון צורב של ארצות הברית ובכניעה של טראמפ לנחישותה ועוצמתה של הרפובליקה האסלאמית.

חשוב לומר – למרות ההודעות הלוחמניות והשחצניות של צמרת השלטון האיראני, המצב באיראן קשה ביותר. הסגר הימי שהוטל על מצר הורמוז חונק את כלכלת איראן, שגם כך מתמודדת עם אינפלציה דוהרת, שיעורי אבטלה גבוהים במיוחד והשלכות המלחמה, שזרעה הרס רב. וכאילו לא די בכך, בעקבות המצור האמריקני איראן לא מצליחה לייצא נפט כמעט בכלל, ומתמודדת עם מחסור נרחב במקומות אחסון לנפט שמופק. בקרוב ממש תיאלץ לסגור בארות נפט, צעד שיוביל לנזק עצום ובחלקו אף בלתי הפיך.

גם טראמפ מתמודד עם לחצים ואתגרים מבית. דעת הקהל המכרסמת, המונדיאל המתקרב, בחירות האמצע ותחילת החגיגות במלאת 250 שנה לייסוד ארצות הברית. ומכאן עולות הערכות שהנשיא עדיין מעדיף להגיע להסכם עם איראן מאשר להיגרר מחדש לתקיפות צבאיות, שאתה יודע איך אתה נכנס אליהן אך לא יודע איך ומתי תצא מהן.

בתוך כך נמסר מהבית הלבן (רביעי) כי ארצות הברית הגישה הצעה להסכם עם איראן לסיום המלחמה. על פי מתווה ההסכם תוכרז הפסקת אש שכוללת את הסרת המצור, הסרת הסנקציות על איראן והתחייבות איראנית לא להעשיר אורניום לתקופה מוסכמת. בהמשך יחל משא ומתן בין הצדדים על הגרעין. טהרן תעביר את התייחסותה בתוך 48 שעות להצעה. יצוין כי במתווה כזה, אם יצא לפועל, יש משום התיישרות עם דרישות המסגרת של איראן, שעד כה ארצות הברית סירבה לקבלן. זאת ועוד, להיטותו המופגנת של טראמפ להגיע להסכם ולהפסקת המלחמה, שדר שאותו מעביר הנשיא האמריקני ביתר שאת בשבוע האחרון, מעלה את החשש כי טהרן תקשיח את עמדותיה אפילו יותר.

מאחורי הקלעים נמשכים כל העת ניסיונות להשבת הצדדים לשולחן המשא ומתן, אבל למרות הלחץ האדיר המופעל על איראן, ההערכה הגוברת היא שמשטר האייתוללות לא מתכוון להרים דגל לבן ולחתום על הסכם עם ארצות הברית. אי לכך, יש הרואים בהתנהלותו של טראמפ פעולת הטעיה מכוונת לקראת תקיפה צבאית, או לפחות פעולה צבאית "מתחת לרדאר". נכון לזמן כתיבת שורות אלה, כל האופציות פתוחות. בישראל עוקבים בדריכות אחר הנעשה ושומרים על כוננות גבוהה, הן בהגנה והן בהתקפה, לקראת כל התפתחות אפשרית שתבוא.

האתוס השיעי: שרדת – ניצחת

ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן במכון משגב לביטחון לאומי ומרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, רואה בהפלת משטר האייתוללות מטרה בעלת חשיבות עליונה: "למרות שטראמפ הוא הנשיא האמריקני שפעל נגד איראן יותר מכל הנשיאים, עדיין הוא בחר לנקוט מלחמה חלקית, כלומר באיזשהו שלב הוא עצר את החיסולים הממוקדים, וכך נוצר מצב שהסחף לערעור המשטר האיראני – שהתקדם עד אז היטב באמצעות החיסולים יוצאי הדופן שישראל ביצעה – נבלם".

למה להערכתך זה נעצר?

"כי אנחנו רואים את מוחמד באקר קאליבאף, יושב ראש הפרלמנט של הרפובליקה האסלאמית, מתחזק את המערכת השלטונית, וזאת בזמן שמוג'תבא חמינאי, המנהיג העליון החדש של איראן, נס על נפשו וחייב להימלט ולא יכול לנהל את המדינה בפומבי. קאליבאף הוא מאחרוני הסדר הפוליטי הישן באיראן, והוא למעשה מחזיק כיום את המשטר".

יש הבדל בגישה בין הנשיא פזשכיאן למשל לבין קאליבאף?

"בוודאי, הנשיא באיראן הוא מאוד חלש מבחינת הסמכויות שבידיו ומבחינת יחסי הכוחות. הנשיא פזשכיאן היה מעדיף כבר מזמן ללכת לעסקה עם ארצות הברית. הוא נבחר ציבור, ולכן הוא יותר קשוב לרחשי העם, ומראש האג'נדה שלו היא להשיג פשרה עם האמריקנים כדי לקדם את הכלכלה האיראנית ולשקם את יציבות המשטר. זה לא מה שחושבים קאליבאף ומשמרות המהפכה. וכאן לדעתי נעוצה הטעות האמריקנית", מחדד מנשרוף, "ברגע שטראמפ עצר את הסחף להפלת המשטר במערכה האחרונה, ולפי מה שפורסם הוא אסר לחסל את קאליבאף, כי הוא ראה בו מנהיג עתידי לשינוי המשטר באיראן, פה מקור הטעות. כי קאליבאף קורא להשמדת ישראל. קאליבאף הוא תומך נלהב וחלק חשוב מהמשטר האיראני, הוא בשר מבשרה של המהפכה האסלאמית. לכן אי אפשר לראות בו בשום אופן דמות שמסמלת מהפך שלטוני.

"זו טעות אחת. הטעות השנייה היא שטראמפ עצר את ישראל מתקיפת תשתיות. כזכור, ב־18 במרץ האחרון ישראל תקפה חלק ממאגרי הגז בדרום איראן, וטראמפ הודיע שישראל לא תתקוף שם שוב. זה צעד שמונע את ערעור המשטר. וצריך להבין, ברגע שהמשטר מבין שהאויב מגמגם ולא הולך על כל הקופה, הוא מפרש זאת כחולשה ומאמץ תודעת ניצחון".

זה מצב אבסורדי. האיראנים חטפו מכה אדירה, אבל הם באים למשא ומתן בתודעה של מנצחים.

"נכון, הם סופגים מכות מאוד קשות וכואבות, אבל המלחמה איננה מלחמה נחרצת מצד אמריקה – קוראים להם שוב ושוב לחזור למשא ומתן, לא מסירים את הכפפות ומן הסתם גם מאלצים את ישראל לנהל סוג כזה של מלחמה שהיא מוגבלת. לכן נוצר מצב שבו המשטר האיראני נהנה מההפקר. ומשום כך, עם כל ההידרדרות הכלכלית והפגיעות הצבאיות, המשטר אומר לעצמו: אני יכול להחזיק את הראש מעל המים, כלכלית ופוליטית, ולעצור את התחדשות המחאה העממית באמצעות דיכוי. ברמה הצבאית הוא נהנה מכך שהאמריקנים לא פועלים באופן שיטתי ותקיף בהרבה למגר אותו. ואז, עם כל הכבוד לעליונות האווירית בשמי איראן, ועם כל הכבוד לחדירות המודיעינית ולתקיפות החלקיות, זה לא מתורגם לכדי מעשה בצורה שממצה את הדברים".

ומבחינת המשטר האיראני, עצם השרידות שווה ניצחון?

"בדיוק. זה האתוס השיעי. ברגע ששרדת – ניצחת, כי אתה נרדף, ואתה גזול ועשוק, ומדובר במאבק שלא מסתכלים רק על הכאן ועכשיו, אלא זה מאבק אסטרטגי רציף וארוך שנים. ואפשר להוריד את הראש עכשיו ולפעול למימוש ההישרדות, ובלבד שאחר כך תוכל להשתקם ולהשלים את משימותיך. למעשה, מבחינת איראן שימור המשטר הוא הניצחון, כי לפי הגות ח'ומייני וחמינאי, שימור המשטר האסלאמי הוא חובת החובות", מדגיש מנשרוף, "מותר להרוס אפילו מסגד אם זה משרת את האינטרס של המשטר. מותר לאכול ברמדאן ולעבור על חוקי הדת, אם זה משרת את ההישרדות של המשטר האסלאמי. כלומר, הנשיא טראמפ משאיר אותם בכיסא, כי כרגע נראה שהוא נלחם מול איראן עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, והם מפרשים זאת כחולשה. לכן הם פונים לאפיקים נועזים, כמו סגירת מצר הורמוז והתקיפה השבוע נגד האמירויות.

"אם כן למרות שהמצור אפקטיבי ופוגע בהם קשות, הם מעזים להתגרות בארצות הברית כי הם באים בתודעת ניצחון. הם מעלים את ההימור, כי הם סבורים שטראמפ לא יעז לבצע מהלך קרקעי שיגבה ממנו מחיר ויודעים שהוא לא ירצה להסתבך שם. האמריקנים מתנהלים בצורה לא החלטית ולא אפקטיבית נגד המשטר, והוא מבחין בהתנהלות המגומגמת הזאת".

האינטרס הישראלי נפגע

מתוך היכרות שלך עם האיראנים, איך אפשר לנצח אותם?

"את האיראנים ניתן להכריע אך ורק במערכה צבאית אינטנסיבית שתביא אותם להבנה שהמשטר שלהם הוא שנמצא על הכוונת. ולא רק הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים או מצר הורמוז, אלא כמו שטראמפ לפעמים מסביר זאת בהצהרות שלו עצמו, המשטר הוא הבעיה", אומר מנשרוף.

למעשה, אתה סובר שהפלת המשטר זה הסיפור כולו.

"זה הסיפור ואין בלתו. כי ברגע שאנחנו משאירים אותם, אז הם אומרים 'ניצחנו'. ולכל מי שאומר שאי אפשר לנצח את איראן, אני מזכיר שהאיראנים נמצאים בסוג של קידום מתמשך של חזון השמדת ישראל. בשבעה באוקטובר הייתה להם תקלה שסינוואר פתח במלחמה בלי לתאם איתם מראש. ואם אנחנו משאירים אחרי המלחמה את המשטר האיראני על תילו, אין לי ספק שהם יפעלו להשתקם. כבר אחרי שבעה באוקטובר ו'עם כלביא', ראינו הצהרות של בכירים באיראן שאומרים שהפעם צריך לקדם מתקפת טבח רב־זירתית נגד ישראל ולגמור את הסיפור. אני מצטט, 'לגמור את הסיפור', כשהכוונה ברורה: להשמיד את ישראל. ומכאן שאם אנחנו משאירים את המשטר הזה, צריך לקחת בחשבון את כל המשמעויות".

וטראמפ לא מבין את זה?

"הוא פוליטיקאי שמסתכל על הכהונה שלו ומבקש הישגים מיידיים, וכדי להשמיד את המשטר האייתוללות, כמו גם לפרק את חיזבאללה, צריך תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח. במשך עשרות שנים הם הקימו וביססו מערך משומן רב־שכבתי לשימור המשטר, שאי אפשר לטפל בו בזבנג וגמרנו", הוא מבהיר.

"אני קורא את התקשורת באיראן ורואה שהם באינפלציה דוהרת וששיעורי האבטלה מאוד גבוהים בגלל המלחמה. יש מיליוני מובטלים חדשים שהשלטון מתקשה לתת להם דמי אבטלה. למשטר יש חשש עמוק ליציבותו. לכן המשטר האיראני, אם לא ייפול במלחמה, הולך לשרוד גם אחרי המלחמה באמצעות הגברת הדיכוי. יש מחלוקות נוקבות בתוך הצמרת השלטונית. המשטר הזה נמצא במשבר שלטוני ומתקשה בקבלת החלטות, לצד משבר כלכלי מחריף בעל השלכות חברתיות עמוקות. לכן במגעים עם האמריקנים קאליבאף דורש את הסרת הסנקציות באופן מוחלט, כדי שאפשר יהיה לשקם את הכלכלה. כל העניין הוא שטראמפ נסוג מהדרישה המקורית – הפלת המשטר בטהרן. טראמפ מסתפק בהישגים חלקיים בלבד", מלין ד"ר מנשרוף, "ולכן הוא גם עושה את טקטיקת המלחמה הזאת, שהוא לא מסיר את הכפפות לגמרי, אלא פועל באופן מדוד ובכך משאיר את המשטר על תילו".

בשלב זה אנחנו לא יודעים בדיוק לאן פני המלחמה, אבל במקרה שהמלחמה תוגבל רק לזירה הימית או לזירה התקפית מצומצמת בלבד, האם האינטרס הישראלי יישמר?

"לצערי הוא לא יישמר, כי האינטרס הישראלי הוא חד־משמעי: הפלת המשטר. אין פתרון אחר מלבד הדחת המשטר הרצחני הזה, שחיסול ישראל מבחינתו הוא חובה דתית. המשטר הזה קטלני, אי אפשר ואסור להשאיר אותו על תילו. ואם לא עכשיו, בתקופת טראמפ, אימתי? מי יודע מה יהיה אחר כך?", פוסק מנשרוף, "בתוך כך, אני לא יכול להתעלם מהשחקן שנקרא הציבור האיראני, שרובו המוחלט מתנגד למשטר, ועל רקע הבעיות הכלכליות ספק אם המשטר הזה יצליח לרצות אותו. הרי בתוך הציבור יש כאלה שהיו אומרים: 'המשטר הזה לא נוח לי, אבל לפחות אני מרוויח את לחם חוקי'. כיום גם זה לא קיים יותר, ולאזרח אין כבר מה להפסיד. כאן המבחן של הציבור האיראני. האם יצא למחאה? האם הוא יתגבר על הטראומה של המחאה שהוכתה ביד קשה? המבחן של המשטר ימשיך גם בהתמודדות עם האתגרים הפנים־איראניים, אבל למרות הכול, כרגע נראה שטראמפ משחק לידיים שלהם", הוא מאשים, "עושה הרושם שהאמריקנים לא רואים את הפלת המשטר כיעד ראשון במעלה. לעומתם, נתניהו מבין את הנחיצות, ואני מקווה מאוד שהוא יפעל לקידום העניין בקרב האמריקנים".

שעת המבחן של אירופה

אור יששכר, חוקר ביטחון לאומי ועמית בכיר במכון דוד למדיניות ביטחון, משוכנע כי סל הכלים של ישראל וארצות הברית מול איראן הוא רחב, וחייב לכלול פגיעה בצמרת השלטונית של הרפובליקה האסלאמית וערעור יסודות המשטר: "צריך ללכת ישירות על הפלת המשטר, שזה אומר חיסול בכירים ועידוד האופוזיציה לקום ולצאת לרחובות. איראן ממשיכה להוציא להורג מתנגדי משטר, והשלטון ומשמרות המהפכה מחזיקים במספיק כלים ומחומשים דיים כדי לשלוט פנימה על איראן. מנגד, הם קולטים את החולשה של המערב כשאירופה מוכנה לשלם להם דמי מעבר ולחזור לשגרה ולהכחשה, העיקר שיסתיים הבלגן, וגם האו"ם מגבה אותה, אז מבחינת איראן זה מין סכסוך בינה לבין טראמפ ואפילו לא בינה לבין ארצות הברית וישראל".

ההתנהלות של איראן לא ברורה. היא רואה את עצמה מנצחת ומשדרת ביטחון עצמי מופרז, וזה אחרי כל המכות שהיא חטפה וחוטפת.

"זאת התרבות המזרח־תיכונית, והם לגמרי בתודעה הזאת. צריך להבין, כמו שההיסטוריון ויקטור דייוויס הנסון אמר – הישרדות לא שווה ניצחון. אבל האיראנים מבחינתם הם ממש כמו חמאס בעזה. גם אם הכרעת אותם צבאית, נתת להם מכות אנושות ושיטחת אותם, אבל חלקם שרדו, הם מסוגלים לצאת חבוטים מתחת להריסות ולהציג הישרדות בתור ניצחון. זאת טעות וזה אפילו מגוחך, צבאית הם כבר הוכרעו".

מה מבקשים לשדר האיראנים באמצעות הירי לאמירויות? האם הם באמת רוצים לחזור למלחמה?

"הם רואים את הברית האסטרטגית שנחתמה בין ישראל לבין איחוד האמירויות ואיך – לפי הדיווחים – מערכות הגנה אוויריות, ישראלית ואמריקנית, שנפרסו באמירויות הן אלה שיירטו את הטילים ומסייעות להגנה על איחוד האמירויות. והעולם כולו מגנה את הירי לאמירויות, שזו עובדה מעניינת כי לא גינו באותה התלהבות את הירי על ישראל. אבל הירי לאמירויות למעשה מקרב ודוחף עוד יותר את איחוד האמירויות לידיה של ישראל. כעת גם הם מבינים שאיראן היא איום אמיתי, ושאפילו שהם נמנעו מלקחת חלק במערכה מבחינה צבאית הם הפכו למטרה של המשטר האיראני, בתור מנוף לחץ ואיום על המערב", מסביר יששכר, "וכאמור, הירי האיראני לכיוון איחוד האמירויות טומן בחובו השפעה טובה על היחס לישראל. וכמובן הגנה אווירית מספקת דוחפת עוד יותר את איחוד האמירויות בפרט, ואת המפרציות בכלל, לזרועותיהן של ישראל וארצות הברית".

האם ניתן להכריע את משטר האייתוללות על ידי התנהלות אמריקנית, עם המבט העסקי והלחץ להגיע להסכם?

"אני חושב שהכרעת המשטר זו תוצאה שתיקבע בסופו של דבר על ידי העם האיראני. אבל יש שני יעדים שבלעדיהם אי אפשר לסיים את המלחמה: ראשית, השמדה או ייצוא של כלל האורניום המועשר אל המערב. שנית, פתיחת מצרי הורמוז. טראמפ מבין וגם אומר מפורשות שזה תנאי ברזל ושהוא לא יסכים לצאת מאיראן בלי קיום שני התנאים האלה. ויותר מכך, בישראל מוכנים לצאת למבצעים נקודתיים כדי להשיג את היעדים האלה".

לגבי מצרי הורמוז מדגיש יששכר: "איראן משתמשת בכוח הסחיטה שיש לה. חשבו שהיא מעצמה צבאית, אבל מסתבר שאפשר להכריע אותה צבאית, וכמו כל ארגון טרור – איראן היא ארגון טרור שיש לו מדינה – היא משתמשת בכלים צבאיים כדי לכפות עמדה מדינית. כך זה עם סגירת מצרי הורמוז, אם זה בסירות מהירות של משמרות המהפכה ואם זה בירי רחפנים וטילים. אסור לתת לזה לקרות", הוא קובע נחרצות ומצביע על צביעות העולם: "אירופה, במקום שתעמוד בתקיפות לצידן של ישראל וארצות הברית ומדינות המפרץ, מעדיפה לשלם מס שפתיים ודמי מעבר ולהכחיש את הבעיה. אירופה מעדיפה להפיל את זה על טראמפ וישראל מאשר להכיר בכך שלאיראן יש כלי סחיטה מאוד יעיל מול המערב. את זה העולם צריך לשלול. אין דבר כזה, לא בתעלת פנמה ולא בתעלת סואץ, לא במצרי גילברטר ולא באף מקום. אין דבר כזה שמדינת טרור יכולה לשתק תנועה של נתיבי סחר ימיים, וטוב שארצות הברית וישראל פועלות נגד זה. האבסורד הוא שבמקום להודות לנו שאנחנו מבטיחים את חופש השיט העולמי, הן תוקפות אותנו. ופה באמת מגיעה שעת המבחן לאירופה, ‏לדאוג להקמת קואליציית השלום לאבטחת חופש תנועה במים הבין־לאומיים״.