בשבוע שעבר מעל דפי עיתון זה הקדיש אבישי גרינצייג את הטור שלו לשר איתמר בן גביר. אין זה סוד שגרינצייג הוא ממובילי העיתונאים שמתעבים את השר בן גביר, הוא אף התחייב פומבית שלא להצביע לרשימה שבה הוא מופיע, ואין זו הפעם הראשונה או השנייה שהוא בוחר לתקוף את השר. מדובר באובססיה. יש להצטער שהוא לא מוסר גילוי נאות בנושא הזה.
צריך להודות שהביקורת שלו לא התחילה עכשיו, בעקבות עוגת חבל התלייה. היא גם לא התחילה ביום שבו חוק עונש מוות למחבלים עבר.
נחזור מעט אחורה. בספטמבר 2024, במסגרת דיון על חוק עונש מוות למחבלים בטוויטר עם הכתב שילה פריד, כתב גרינצייג: "הצעת החוק של עוצמה יהודית היא מחודש פברואר 2023 (והוגשו הצעות חוק דומות עוד שנים לפני כן). רוצה לנחש מה נעשה איתה מאז?"
נחזור אחורה עוד קצת: בנובמבר 2023 התקיים דיון בחוק, שהפך במהירות לזירת קרב פוליטית. פעילים פוליטיים במסווה הבינו שזו ההזדמנות שלהם להתנגח חזיתית בעוצמה יהודית. הם השתמשו במשפחות החטופים באופן ציני כדי למנוע כל אפשרות לדיון ענייני. גרינצייג, מצידו, הגדיר זאת כ"פרובוקציה" של עוצמה יהודית. כשנוכחנו שלא ניתן לקיים דיון אמיתי ומכבד, קיבלנו בצער את ההחלטה לעצור את קידום החוק עד שניתן יהיה לשוב ולעסוק בו בצורה רצינית.
אולי יעניין אתכם
ופה חשוב להבין משהו. כשגרינצייג קרא לזה פרובוקציה, הוא התעלם מהקונטקסט ובכלל מהמציאות. כשביקשתי ליזום את הדיון, עשיתי זאת כי בשבילי, שחרור מחבלים אינו דיון תיאורטי. זה לא עוד ויכוח פוליטי בטוויטר. המחבל שרצח את בעלי, שולי הר־מלך הי"ד, ונידון לשבעה מאסרי עולם, שוחרר בעסקת שליט. בהמשך הוא פיקד על החוליה שרצחה באותו מקום בדיוק את מלאכי רוזנפלד הי"ד. לפני כשנה וחצי זכיתי לסגור מעגל, כאשר אותו רוצח חוסל בעזה כמפקד בכיר בגדוד רפיח.
את מחיר שחרור המחבלים למדתי על בשרי. אני זוכרת כיצד באותם ימים איש לא הסכים לתת במה לי וליתר המשפחות שרוצחי יקיריהן יועדו לשחרור. כשגרינצייג כינה את הדיון שיזמתי פרובוקציה, הוא ניסה להשתיק אותי שוב פעם, כמו אז. בזמנו בחרתי להחריש, אז עם כל הכבוד, איש לא יטיף לי על עצם קיומו של דיון בחוק שמטרתו למנוע ממשפחות נוספות לעמוד במקום שבו אני עמדתי.
ראש הממשלה הצביע בעד
בשנת 2025 הבנו שאם לא נקדם את החוק עכשיו, יהיה מאוחר מדי. שוחחתי עם חלק ממשפחות החטופים, ואכן הדיונים הפעם עברו באופן שקט יותר, אף שגם אז היו מי שניסו לייצר פרובוקציות. גרינצייג המשיך לטעון בטוויטר שמדובר בדיונים עקרים שלא יובילו לחקיקת חוק, זלזל וגיחך ותהה מדוע אנחנו מקיימים אותם אם ברור שהחוק לא יעבור, במיוחד נוכח התנגדותו של ראש הממשלה נתניהו.
ואז קרה הדבר הפשוט ביותר בפוליטיקה, והכי מפתיע עבור הפרשנים באולפנים: החוק עבר! השר בן גביר לא הפסיק ללחוץ, וכן, גם לאיים, להתעמת לספוג אש, ובסוף זה עבד – השבח לבורא עולם. ראש הממשלה הגיע, ישב בכל ההסתייגויות והצביע בעד החוק. אלא שכאן במקום להודות בטעות, או כמו שאומרים בחדשות 24, שם גרינצייג עובד, "לאכול את הכובע", גרינצייג לא עצר. הפעם הוא פשוט שינה גישה, ומטענות שהחוק לא יעבור החליף טיעון שמדובר בחוק "אווילי" שייפסל בבג"ץ ולא יוביל להוצאתו להורג של אף מחבל.
אני מודה שהופתעתי. ממתי החשש מפסילת בג"ץ הפך לסיבה שלא לחוקק? הרי אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק ערכי מול מערכת המשפט. האם מישהו חשב שלא צריך היה לחוקק את חוק ביטול עילת הסבירות, משום שבג"ץ עלול לפסול אותו? האם מישהו חשב שלא צריך למנות את רומן גופמן מחשש שבג"ץ יתערב?
אבל מכאן הוויכוח כבר הופך למהותי באמת. גרינצייג טוען: "האם הוצאה להורג תגביר את ההרתעה? אני בספק רב. הרי מחבל שיצא לבצע פיגוע רצחני יצא על דעת זה שהוא לא יוצא חי מן הזירה". דא עקא שהמציאות טפחה על פני טענה זו. רק לאחרונה פורסם שראש השב"כ אמר לשר בן גביר שאכן מדיניותו בבתי הכלא הביאה לכך שהפיגועים פחתו והמחבלים לא רוצים להיכנס לבתי הכלא "של בן גביר". גם השב"כ, גם הצבא וכמובן גם המשטרה והשב"ס שינו את עמדתם המקצועית לגבי החוק הזה, ואישרו שהוא אכן יביא הרתעה מול המחבלים.
זה מסתדר להפליא גם עם העובדה שמאז שחוקק עונש מוות למחבלים יש פחות פיגועים, ולא בכדי. אנשי שב"ס, שאמונים על כליאתם של אותם ארורים, מעידים שיש בקרבם דאגה עצומה מהחוק. הטענה שרוב המחבלים רוצים למות הופרכה פעמים רבות. היטיבה לבטא זאת מחבלת מכלא דנון, שבעת ביקור השר בן גביר אמרה: "למה לקחתם לי את הבושם שלי". מי שרוצה למות לא מבקשת בושם. לאחר הרשעת רוצח בעלי הוא אמר בבית המשפט: "כל מה שאתם גוזרים עליי זה שטויות. לכל אחד מאיתנו יש בן שיחטוף חייל, עד שאחרון האסירים שלנו ישתחרר". הוא לא תכנן למות. הוא תכנן להשתחרר. הוא תכנן את הפיגוע הבא.
לא רק נוח'בות
לאחר הדברים האלה גרינצייג שוב החליף גרסה ושינה טיעון, והפעם סיפר שהחוק לא יכול לחול על הנוח'בות. הוא כותב: "בניגוד לכל ההכרזות מלכתחילה, שמטרת החוק היא להוציא להורג את מחבלי הנוח'בה – החוק הזה לא יחול רטרואקטיבית, ולא יקבע עונש מוות לעבירות שכבר בוצעו". זו השיטה. להכניס טיעון לא קיים – ואז להפריך אותו… אני לא יודעת מי סיפר לו ש"מלכתחילה" מטרת החוק הייתה להוציא להורג את הנוח'בות, כאשר גרינצייג עצמו כותב שהחוק הוגש עוד לפני טבח 7 באוקטובר.
נכון, מיד לאחר הטבח בדקנו את האפשרות המשפטית לכלול גם את מחבלי הנוח'בות במסגרת החוק. יש לציין גם שלטעמנו החוק הרטרואקטיבי שעבר השבוע בכנסת על ידי לוין, רוטמן ומלינובסקי הוא חוק חלש, שמותיר את השליטה בידי היועצת המשפטית לממשלה. אך מכל מקום חוק מוות למחבלים הוא רחב הרבה יותר, ועוסק בעניינם של מחבלים באופן כללי ולא רק של הנוח'בות.
בהמשך מסביר גרינצייג כי החוק קובע ש"סמכותו של בית משפט צבאי לגזור עונש מוות על מחבל לא תותנה בכך שהתביעה ביקשה לגזור עונש זה או תמכה בהטלתו". כלומר, גם אם הפרקליטות לא תבקש עונש מוות, ואפילו אם תתנגד לו, בית המשפט עדיין יהיה מוסמך לגזור אותו. אלא שלטענתו, דווקא הסעיף הזה יאפשר לבית המשפט להתחמק מעונש המוות בנימוק של "טעמים מיוחדים".
אבל כאן בדיוק מתגלה הסתירה בטיעוניו. כאשר אביגדור ליברמן קידם בעבר חוק עונש מוות למחבלים, טען גרינצייג בדיוק את ההפך. אז הוא כתב: "מה החידוש הגדול בהצעת החוק של ליברמן? שלא יהיה צורך בהסכמה פה אחד של שלושת השופטים ויהיה די ברוב רגיל? קשקוש. תזכירו לי מתי בכלל ביקשה התביעה עונש מוות?". כלומר, כאשר ליברמן קידם חוק שמקל על השופטים לגזור עונש מוות, טען גרינצייג שהבעיה האמיתית היא בכלל שהתביעה אינה מבקשת עונש כזה. אך כאשר אנחנו הסרנו בדיוק את החסם הזה, לצד חסמים נוספים כמו הדרישה להרכב בית דין של שלושה סגני אלופים והצורך בהחלטה פה אחד, גרינצייג שוב שינה את עמדתו.
גם לטענה שלו בדבר "שיקול הדעת הרחב" של השופטים ראוי להתייחס. בדיוני הוועדה אמרה עורכת הדין לילך וגנר מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים דברים ברורים: "מבחינתנו זה לא מבטל את המהות של העונש כעונש חובה, כי זו נותרת ברירת המחדל בהינתן הרשעה בעבירה, ובית המשפט ככלל לא רשאי לסטות ממנה". כלומר, גם מבחינת משרד המשפטים מדובר בחוק שקובע ברירת מחדל ברורה, ולא בהמלצה כללית בלבד כפי שמנסים להציג אותו.
אלפי שעות של דיונים התקיימו על החוק, דיונים שבהם למדנו את המצב לאורכו ולרוחבו, שמענו על החסמים, על דוגמאות מהעולם, על הבירוקרטיה ועל הפרוצדורה. הכול כדי להביא חוק כמה שיותר שלם, שיהיה גם ערכי וגם ישים. האם יכול להיות שבג"ץ יפסול אותו? אנחנו במאבק ערכי מול בית משפט שלא פוסק על פיו, אבל בוודאי שהגישה הזאת לא תמנע מאיתנו לעשות מה שמוטל עלינו.
ולסיום, אבישי גרינצייג ודומיו מכפישים, מלגלגים ומזלזלים. כיף להם לשמוע פודקאסט שנון של שמחה רוטמן או תוכנית מעמיקה של יריב לוין, אבל בינתיים בלי לפגוע באף אחד – יש שר אחד בימין שהביא תוצאות מול הדיפ־סטייט, לשר הזה קוראים איתמר בן גביר. גרינצייג ימשיך לקטר – ובן גביר ימשיך לעבוד.
לימור סון הר־מלך היא חברת כנסת מסיעת 'עוצמה יהודית' וסגנית יושב ראש הכנסת
