אסטרטגיה כלכלית מנצחת תחת אש

בשנים האחרונות נדרשה כלכלת ישראל להתמודד עם שורה של אתגרים מבניים וגלובליים, החל מהאינפלציה העולמית ועד לצורך בשימור הצמיחה במשק המקומי. עם כניסתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לתפקידו, המדיניות הכלכלית התמקדה בשמירה על מסגרות התקציב, לצד קידום רפורמות בשוק העבודה והסכמי שכר קיבוציים רחבי היקף שהבטיחו שקט תעשייתי. בדיעבד, כך התברר, המהלכים הללו יצרו את התשתית הנדרשת שאפשרה למשק הישראלי להפגין חוסן פנימי, ולשמור על אמון השווקים הבין־לאומיים, גם נוכח תנודות פוליטיות וביטחוניות.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המערכת הכלכלית עברה לניהול משבר אינטנסיבי שבו הצליח משרד האוצר להעמיד פתרונות תקציביים מהירים וחסרי תקדים לצורכי הביטחון ולעורף האזרחי. בולטת במיוחד היכולת להזרים מיליארדי שקלים לקרן הפיצויים ולמתווה המענקים לעסקים בקו העימות, לצד הקמת רשת ביטחון סוציאלית מורחבת למשרתי המילואים ובני משפחותיהם. העובדה היא כי הניהול של קופת המדינה בתקופה זו מנע מיתון עמוק, הבטיח את המשך תפקודם של השירותים הציבוריים והציב את ישראל בעמדת זינוק להתאוששות כלכלית עם שוך הקרבות.

כדי להבין את המהלכים שמאחורי ניהול המשבר, ואת המצב הכלכלי לאשורו, שוחחנו עם שניים מבכירי עולם הכלכלה והפיננסים בישראל: פרופ' שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, יושב ראש ומייסד 'סל הנדל"ן' ומחבר הספר החדש 'הכלכלה שלא מפסיקה להפתיע'; וארז צדוק, מנכ"ל אביב בית השקעות, מומחה פיננסי ומנהל קרנות ותיק בשוק ההון. השניים משרטטים תמונה חד־משמעית: כלכלת ישראל היא סיפור הצלחה ניהולי חסר תקדים, בקנה מידה עולמי, ויש הרבה מקום לאופטימיות.

עוגן פיסקלי מקדים ושקט תעשייתי

אולי יעניין אתכם

עוד בכלכלה מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?

עוד בכלכלה אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף

אחד מהדברים שאיפשרו למשק הישראלי להתמודד עם האתגרים בשעת מלחמה התרחש דווקא לפני המלחמה, כשאף אחד לא שיער מה צפוי לקרות. ההחלטה של שר האוצר סמוטריץ' לחתום על הסכמי שכר קיבוציים רחבי היקף מול ההסתדרות ומגזרי העובדים השונים ספגה לא מעט ביקורת בזמן אמת, אך התבררה כעוגן קריטי ביום פקודה.

"לפעמים, כשנותנים כסף לעובדים, יש מי שחושב שזה בזבוז כסף וכאילו נותנים יותר מדי", מסביר פרופ' שמואל סלבין. "היופי פה הוא ששר האוצר טיפל בזה לפני המלחמה, וזה מאוד הצליח. תארו לעצמכם שבאמצע מלחמה כל כך קשה, המדינה צריכה להתמודד גם עם אי שקט בתחום יחסי העבודה בארץ. זה היה מביא לאי סדר גדול, ולנזק ענק למשק. טוב שהוא השכיל לסגור הסכמי שכר, שגם אם ביקרו אותם בזמנו, בסופו של דבר זה היה מהלך מאוד חשוב ומאוד משתלם".

ארז צדוק מחזק את הדברים, ומציין כי הראייה ארוכת הטווח מנעה את קריסת השירותים הציבוריים: "שום דבר פה לא קורה במקרה. יש פה הכוונה. יש פה מדיניות. קדנציה של שנתיים וחצי, שמתוכן אנחנו במלחמה ארוכה, והיעד הכי חשוב של שר אוצר הוא לשמור על תקציב אחראי ומאוזן. הניהול המקדים מנע זעזועים פנימיים מיותרים ברגע הדרמטי ביותר".

אחת ההחלטות הכלכליות החשובות ביותר התקבלה, לדעתו של ארז צדוק, דווקא במועד לא צפוי – ב־8 באוקטובר. "בשמונה באוקטובר הבורסה נפתחה. זה היה צעד אמיץ", הוא אומר, "כי חלק מהיישובים בעוטף היו עדיין תחת כיבוש של מחבלי הנוח'בה, בכל הארץ היו אזעקות בגלל הטילים. לבוא ולפתוח את הבורסה ביום כזה זה לא טריוויאלי. אבל ההחלטה הזאת התקבלה, והיא הייתה נכונה וחשובה מאין כמוה. ברגע שהבורסה פתוחה, זה אומר שגם הבנקים פתוחים, חברות ההשקעה פתוחות, משקיעים זרים יכולים לקנות ולמכור. המוסדיים עובדים. המשק הפיננסי עובד. ההחלטה הזאת שידרה לעולם שהכול פה עובד, שאפשר לסמוך עלינו, ולמשקיעים הזרים זה מאוד חשוב. אפשר היה בקלות לקבל החלטה להשאיר את הבורסה סגורה יומיים־שלושה, ולתת לאנשים לעכל. ההחלטה הזאת שידרה גם לעובדים ולמשק ולעסקים פה בישראל שאנחנו בחיים ואנחנו ממשיכים לעבוד".

מדדי המאקרו שוברים שיאים – הנתונים שלא משקרים

המבקרים הפוליטיים של הממשלה ניסו לא פעם לצייר תמונה קודרת של המשק, אך המציאות המספרית, כפי שמפרט פרופ' סלבין, מספרת סיפור הפוך לחלוטין. הכלכלה הישראלית מציגה נתוני מאקרו פנומנליים, במיוחד בהתחשב בעובדה שהמדינה נמצאת בעיצומה של מלחמה ממושכת ויקרה.

"ההתנהלות של המשק הישראלי אחרי שנתיים וחצי של מלחמה היא התנהלות למופת", קובע פרופ' סלבין ומציג חמישה פרמטרים מרכזיים: "ראשית, הצמיחה. למעט ברבעון האחרון, בגדול, בשנתיים האחרונות הצמיחה עמדה על שלושה אחוזים בערך, שזה יפה מאוד בשעת מלחמה, מול פוטנציאל של חמישה אחוזים. הפרמטר השני הוא האינפלציה, והיא מתנהלת בצורה מאוד מאוד מרשימה. טווח היעד שקבע בנק ישראל הוא בין אחוז אחד לשלושה אחוזים, ואנחנו נמצאים בדיוק באמצע (1.9 אחוזים), שזה באמת הישג מאוד מרשים. הפרמטר השלישי הוא התעסוקה, וגם היא גם במצב טוב. אנחנו נמצאים ברמת אבטלה מאוד נמוכה. הפרמטר הרביעי הוא רזרבות המט"ח. זו הרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה הישראלית. היקף הדולרים שנערמים בבנק ישראל עבר את ה־230 מיליארד דולר, מקום שני בעולם אחרי שווייץ. הפרמטר החמישי הוא שער החליפין. אלה שמנסים לזרוע פניקה בציבור, דיברו על שער חליפין של 4.8 שקלים לדולר. הדולר נסחר היום ביחס של 2.95 שקלים לדולר, שזה הישג פנומנלי שלא היה כבר יותר מ־30 שנה".

גם בנושא הגירעון ויחס החוב־תוצר, שנחשבים לנקודות הרגישות ביותר בזמן מלחמה, הנתונים מפתיעים לטובה ומראים על ניהול קפדני. "התוצאות האחרונות מראות על גירעון של פחות מארבעה אחוזים, שזה נתון מאוד יפה יחסית למלחמה, ונמוך בהרבה מתקרת היעד של התקציב ומציפיות השוק", מסביר פרופ' סלבין. "לשם השוואה, בתקופת הקורונה הגירעון הגיע ל־11.7 אחוזים. כאן אנחנו נמצאים בשליש מהמספר הזה. לגבי יחס החוב־תוצר: היינו ב־59 אחוזים ועלינו בגלל המלחמה לסביבות ה־70 אחוזים. זה עדיין בין הנתונים הטובים בעולם. בארצות הברית יחס החוב־תוצר עומד על 118 אחוזים, ובמדינות ה־OECD הממוצע הוא 83-82 אחוזים. אנחנו במצב סביר בהחלט".

המעבר לכלכלת מלחמה מדודה וניהול הגירעון הזמני

מבקרי המדיניות מרבים לתקוף את הרחבת הגירעון, אך שני המומחים מסבירים כי מדובר באסטרטגיה כלכלית מודעת ומדויקת, שנועדה למנוע מיתון עמוק ולשמור על מנועי הצמיחה של המשק פעילים. "חייבים להביט על זה במבט מאקרו ולהבדיל בין גירעון קבוע ובין גירעון זמני", מבהיר פרופ' סלבין. "כשהתחילה הקורונה, נתניהו וישראל כ"ץ קיבלו החלטה נכונה להוציא הרבה כסף כדי שהמשק לא ייכנס למיתון, וכעבור שנה הגירעון ירד והמשק זינק. ההחלטה הנוכחית של סמוטריץ' להגדיל זמנית את הגירעון היא החלטה מצוינת. חייבים להגדיל את התקציב כדי לתת כסף לצבא, למילואימניקים, לעסקים ובאזורי הדרום והצפון – הכול כדי למנוע מיתון".

ארז צדוק מוסיף כי הנהגת האוצר פיצחה את האתגר הניהולי המורכב ביותר: "התפקיד של שר האוצר בזמן מלחמה הוא לבוא לראש הממשלה ולהגיד 'יש לך כסף לעשות את מה שצריך', והוא ניהל את זה בצורה מאוזנת. הם הצליחו לשלב בין הגנה על האזרחים ובין מתן אפשרות למשק לעבוד. לא סגרו אנשים בבית ולא חנקו את המשק. בנוסף לכך, נרשמה עלייה יפה בהכנסות ממיסים בלי לדכא את הפעילות, בזכות חקיקה מעניינת של מיסוי עודף על רווחי חברות ורווחים כלואים. זה הכניס כסף רב לקופה ומימן את המערכה".

ארז צדוק מצביע על כך ששר האוצר סירב להיכנע לפופוליזם או לפתרונות קלים שהיו פוגעים בעתיד המדינה: "הכי פשוט לשר האוצר היה לבוא ולהגיד 'אני עכשיו עוצר הכול, עוצר את התשתיות, פיתוח הכבישים, הרכבות והנדל"ן כי צריך כסף למלחמה'. אבל תשתיות הן מנוע צמיחה. האוצר לא עצר אותן, והמשיך להשקיע – בהייטק, בפריפריה וביהודה ושומרון. הבנייה הרוויה המואצת ביו"ש והכשרת היישובים החדשים, שנתפסת כמהלך אידאולוגי, היא בפועל החלטה כלכלית טובה שמקלה על הביקוש באזור המרכז ותסייע להורדת מחירי הדיור בטווח הארוך. פרט לכך, כמעט אין פה 'כלכלת בחירות' או חלוקת כספים פופוליסטית בלי הכרה, וזה ראוי לציון".

רשת הביטחון למגזר העסקי ולמשרתי המילואים

אחד מההישגים המוחשיים של המדיניות הנוכחית הוא הזרמת המענקים המהירה, שהתבססה על לקחי העבר אך יושמה ביעילות גבוהה בהרבה. "מתווה הפיצויים לעסקים וקרן הפיצויים לקחו את המודל של הקורונה, וזה הוכיח את עצמו בגדול", אומר ארז צדוק. "שר האוצר העניק ודאות מיידית למשק כבר ברמה ההצהרתית כשאמר מיד שיהיו פיצויים. הוא קבע קווים מנחים ברורים, אך יחד עם זאת שמר על כספי הציבור ולא פיזר כסף בחוסר אחריות. המילואימניקים, ובמיוחד העצמאיים שבהם, קיבלו מענקים יפים מאוד, ותשלומי החל"ת הגיעו בזמן. מעבר לפן הערכי של מענקים למי ששמר עלינו ומגיע לו, זו אסטרטגיה כלכלית נבונה. הכסף הזה הולך ישירות לצריכה פרטית ומניע את גלגלי הכלכלה והמשק".

אחד מהנתונים המפתיעים ביותר במלחמה הנוכחית הוא העוצמה שמפגין שוק ההון המקומי והיציבות הבלתי מתפשרת של השקל, וזאת בניגוד מוחלט להורדות דירוג האשראי והתחזיות הקודרות שפורסמו מעבר לים. לארז צדוק יש הסבר ברור לתופעה הזאת: "בחברות דירוג האשראי עובדים ליצנים ולא כלכלנים, וזה כבר כל העולם יודע", תוקף צדוק. "בגלל זה אף אחד בשווקים האמיתיים לא התייחס ברצינות לתחזיות הקודרות שלהם, והורדת הדירוג לא באמת השפיעה. שום דבר מהתחזיות שלהם לא התממש. הם טענו למשל שההייטק הישראלי יתקשה לתפקד בזמן מלחמה, ובפועל, בשנת 2025 ההייטק הישראלי שבר שיאים חסרי תקדים באקזיטים. השוק שלנו עשה בשנתיים האחרונות פי שניים ממדד ה־S&P500 האמריקאי! זה משהו יוצא דופן". "השקל כל כך חזק בגלל שמשקיעים מחוץ לארץ, בתי השקעות גדולים שמבינים בכסף, רואים את הפוטנציאל בארץ וכבר עכשיו משקיעים כסף בדולרים", מוסיף פרופ' סלבין.

צדוק מסביר כי המשקיעים הזרים ארוכי הטווח מזהים עוצמה ומעריכים החלטיות וקור רוח: "שנתיים וחצי לפני 7 באוקטובר, היינו מדינה חלשה שמפחדת מהצל של עצמה. היום אנחנו מעצמה כלכלית וביטחונית. העולם אולי אוהב אותנו כשאנחנו חלשים – כמו אחרי הסכמי אוסלו או ההתנתקות – אבל אז הוא לא עושה איתנו עסקים. כשאתה חזק, גם אם לא אוהבים אותך, יעשו איתך עסקים כי זה משתלם. כשהעולם רוצה הייטק או טכנולוגיה ביטחונית שהוכיחה את עצמה בשדה הקרב, הוא בא לישראל. המשקיעים רואים פה אחריות פיסקלית ותקציבית, ממשלה שנותנת למשק לעבוד, ושוק הון צומח שמביא אותם להשקיע פה בהמוניהם".

החשבונות הפוליטיים מול העובדות בשטח

שני המומחים תמימי דעים לגבי העובדה כי הביקורת המוטחת בשר האוצר אינה מקצועית, אלא נובעת אך ורק ממניעים פוליטיים ואידאולוגיים של גורמי שמאל. "אנשי השמאל אוהבים להשמיץ אותו, אבל הם משמיצים אותו לא בגלל ניהול כלכלי, שאותו הוא עושה היטב. הם משמיצים אותו בגלל הדעות הפוליטיות שלו", אומר פרופ' סלבין נחרצות. "החשבונות הפוליטיים מאפילים על התנהלות כלכלית שבסך הכול היא אחראית מאוד. שר האוצר התמודד עם מערכת לחצים מורכבת מאין כמוה – מערכת הביטחון, שיקום תושבי הצפון והדרום, עסקים קטנים, היעדר תיירות ומילואימניקים – ובתוך כל זה הוא מתנהל באחריות למופת. אני יודע מה שאני רואה: שר האוצר, ראש הממשלה והמשק הפכו את המשבר הזה לסיפור הצלחה".

צדוק מוסיף ברוח דומה: "גם החברים השמאלנים שלי מודים שהכלכלה בישראל חזקה ומצוינת, אבל הם אומרים שזה 'בגלל הכלכלה' ומסרבים לייחס את זה לשר האוצר. כשיש ממשלת ימין, מבחינתם 'טוב פה למרות הממשלה', וכשרע זה בגלל הממשלה. אני אומר להם: חברים, תהיו כנים עם עצמכם – כשטוב פה זה בזכות הממשלה וההחלטות של האוצר. ממשלה אחרת, שהייתה מקבלת את ההחלטות הלא נכונות בזמן מלחמה, הייתה מביאה אותנו למצב גרוע בהרבה. כל מי שקצת כן עם עצמו יודע שהיה פה במלחמה ניהול אחראי ומאוזן בין תמיכה בעסקים לשמירה על הקופה הציבורית".

צדוק אף מביע צער על כך שרפורמות מבניות חשובות שהוביל שר האוצר, כמו רפורמת החלב ורפורמת הבנקאות הרחבה שנועדו להוזיל את יוקר המחיה, נבלמו או צומצמו בגלל לחצים פוליטיים של חברי כנסת מהליכוד, ש"מחזיקים בתפיסת עולם תואמת נעמה לזימי, וחבל".

מבט לעתיד: הנס הכלכלי לקראת זינוק חסר תקדים

עם הפנים קדימה, התחזיות של שני המומחים אופטימיות מאוד. הכלכלה הישראלית לא רק שהחזיקה מעמד, אלא ממוצבת כעת בעמדת זינוק פנומנלית ליום שאחרי שוך הקרבות. "אני צופה עתיד מאוד ורוד לכלכלת ישראל, גם עכשיו ובוודאי אחרי המלחמה", מצהיר פרופ' סלבין. "בסופו של דבר, המשק יחזיר לעצמו את כל מה שהוא הפסיד מאז תחילת המלחמה, ובתוך שנתיים גם הגירעון יתחיל לרדת. אחד הגורמים העיקריים לצמיחה הדרמטית יהיה הנושא הביטחוני. אחרי הביצועים הפנומנליים של חיל האוויר, המודיעין וצה"ל בכלל, יש עניין עולמי אדיר בתעשיות הביטחוניות שלנו. כבר עכשיו יש הזמנות מחו"ל שמוערכות בהיקף של כ־90 מיליארד דולר, כי העולם מבין שהנשק הכי טוב נמצא כאן. הולך להיות פה פרוספריטי וביקוש אדיר למוצרים ישראליים".

בספרו החדש, 'הכלכלה שלא מפסיקה להפתיע', מרחיב פרופ' סלבין על הפלא הישראלי: "כל מי שמתבונן בנו מבחוץ לא מאמין איך עברנו שנתיים וחצי ארוכות וקשות ובכל זאת שער החליפין מתחזק, הבורסה פורחת והכלכלה יציבה. זה שילוב של מדיניות אחראית של שר האוצר וראש הממשלה, חריצות ויוזמה של הישראלים, והראש היהודי שממציא לנו פטנטים".

לצד האופטימיות, לפרופ' סלבין יש גם עצת זהב לשר האוצר להמשך הדרך: "המבחן הגדול יהיה בשנה הבאה, כשהמלחמה תסתיים. אסור שהגירעון של ארבעה או חמישה אחוזים יימשך לאורך זמן. שנה־שנתיים זה בסדר, אבל לא מעבר לזה. צריך להקפיד שהתוספת למערכת הביטחון לא תהיה ארוכת שנים אלא תוגבל לתקופת הזמן הנדרשת לחידוש מלאים, כדי שנוכל להצטמצם ולחזור לממדים סבירים ולהפנות תקציבים למטרות אזרחיות כמו בריאות, חינוך ותחבורה. אחרי שנחזור לשגרה, לא לכל מה שמערכת הביטחון מבקשת צריך להגיד אמן – יש לבדוק כל דבר לגופו ולוודא שהגידול הביטחוני לא יהיה דיספרופורציונלי לצמיחת המשק".

בשורה התחתונה, המעבר המנוהל והענייני מכלכלת שגרה לכלכלת מלחמה, תוך שמירה על יציבות פיסקלית, הוכח כהצלחה מזהירה. תחת הנהגתו האחראית של בצלאל סמוטריץ', כלכלת ישראל לא רק ניצלה ממיתון עמוק – אלא הוכיחה פעם נוספת שהיא מסוגלת להפתיע את העולם כולו ולצאת ממשברים כשהיא חזקה, עצמאית ומשגשגת מאי פעם.

בשיתוף מפלגת הציונות הדתית