"אדוני (בן גוריון), אם יורה לי… אוכל להבטיח שמפא"י תזכה בבחירות. הוא (בן גוריון) לא צעק 'איך אתה מעז', רק הפטיר, 'עוד לא הגיע הזמן לכך'. אילו היה מביע עניין בהצעתי, הייתי פועל בלי היסוס. אפשר היה למשל, לפתוח קלפיות… להוציא מעטפות שבהן פתקים עם כל אות חוץ מ־א' ולמלא אותן בפתקי א'…", כך כתב רפי איתן בספרו האוטוביוגרפי 'איש הסוד', בפרק הנושא את הכותרת 'ראש הממשלה אם תורה לי – אוכל להבטיח את ניצחונך בבחירות'. חשוב לציין כי אלו דברים שכתב איתן כמשיח לפי תומו, ולא במענה לשאלה. רוצה לומר, איתן, איש הממסד הישן, "ישראל הראשונה", לא ראה כל פגם בהצעתו לגנוב את הבחירות, אי אז בשנות החמישים.
כידוע, קשה להשתחרר מהרגלים, ולקראת בחירות 99' בוצעו זיופים במערכת המחשוב של מפלגת העבודה, שבאמצעותם נקבע כי את משבצת העולה תאייש סופה לנדוור ולא אדיסו מסאלה. זכורה הסצנה שבה ניגש מסאלה לאהוד ברק באמצע ריאיון טלוויזיוני, שנערך לאחר היוודע 'תוצאות' ההצבעה, ומתחנן בפניו שיבדוק את טענותיו לשיבוש, אם לנקוט לשון המעטה, שבעטיו 'הפסיד' ללנדוור. ועם היסטוריה מפוארת כזו, השמאל מביע מעל כל במה את חששותיו ודאגותיו מפני טוהר הבחירות…
זעקות הקוזק הנגזל שמשמיע השמאל בשנה האחרונה, בעניין ביטול הבחירות או גנבתן, הן ביטוי למושג 'השלכה', או אם לחזור למקורות, "כל הפוסל במומו פוסל", ויש לראות בהן אזעקה ואזהרה לימין בנוגע לכוונות השמאל בבחירות הקרובות. איום זה על הדמוקרטיה בישראל ועל המשך קיום המדינה היהודית, באם יצליח השמאל במזימתו, דורש לפעול בשום שכל.
בניסיון להבין את מקורות ה'השלכה' בשמאל ניתן לעיין בספרו של יהושפט הרכבי – 'עמדת הערבים בסכסוך ישראל-ערב', ולהבחין בקווי הדמיון בין הערבים לשמאל, שאינם מסתכמים כמובן רק בתכונה קולקטיבית זו. המכנה המשותף הבולט ביותר בין האסלאם לקומוניזם ולשמאל הוא ביטול האינדיבידואל. לפרט אין כל משמעות או ערך, והוא בסך הכול שבב עץ שניתז כשחוטבים עצים. תפיסה אנטי מוסרית זו הובילה לביטוי המצמרר מימי אוסלו "קורבנות השלום". היעדר האינדיבידואליזם בשמאל מייצר חשיבה והתנהגות עדריות, כפי שחוותה מדינת ישראל מדי שבוע במדורת השבט ברחוב קפלן.
אולי יעניין אתכם
החשיבה הרוויזיוניסטית לעומת זאת, המתבטאת בביטוי שטבע ז'בוטינסקי, "כל יחיד הוא מלך", היא הניגוד הברור ביותר לתפיסת השמאל, ומכאן גם נובעת השנאה כלפי המחנה הלאומי.
בספרו דן הרכבי בעקרון ה'השלכה' הלקוח מעולם הפסיכולוגיה, כאשר ציטט הוגה דעות סורי הקובע כי "צריך שיהיה ברור לדעת הערבית ולנשמה הערבית כי הסכנה הציונית היא הסכנה הגדולה ביותר לישות הערבים". הרכבי מסביר את ההיגיון הנמצא בבסיס דברי ההוגה הסורי כך: "מאחר שהקונפליקט הוא מלחמת קיום, מוצדק יעד החיסול… ייתכן גם שבהצגת מטרת החיסול כהדדית פועל [אצל הערבים] מנגנון פסיכולוגי של 'השלכה' (פרוייקציה), היינו [הערבים] מייחסים לישראל את מטרתם".
על דפוס ה'השלכה' המובנה בשמאל ניתן ללמוד מהדוגמה הבאה, שהופיעה בשבועון התנועה הקיבוצית 'זמן קיבוץ' מתאריך 8.9.22 (לפני הבחירות לכנסת זו). במאמר בשבועון נכתב כי "הפריפריה ברובה הצביעה לימין… זאת פריפריה שמופלית לרעה כבר עשרות שנים על ידי ממשלות הימין בכל תחומי החיים: חינוך ותרבות, בריאות, תחבורה, תעסוקה ועוד". ללא עקרון ה'השלכה' קשה להסביר משפט מופרך שכזה המנותק מהמציאות. כל מה שכתוב בו לגבי ההזנחה בפריפריה היה נכון עד שהגיע המחנה הלאומי לשלטון לראשונה ב־1977. אבל העובדות לא מצליחות לחדור מבעד לתודעה הכוזבת.
על השאלה מדוע דווקא בשתי קבוצות אלה, הערבים והשמאל, בולט ושולט עקרון ה'השלכה', ניתן למצוא תשובה מתוך ספרו של הרכבי: "ככל שמערכת האמונה סגורה וקשיחה, וככל שדימוי היריב קשור בחוויות רגשיות וגורם להן, מנגנוני ההשלכה… פעילים יותר, ונדחה כל תוכן הסותר את המטרה…. הדימוי השלילי הוא תולדת פעילות אינטלקטואלית עוינת, התכונות המיוחסות לאויב… מוסיפים עליהן נופך של הסבר, פרשנות ואידיאולוגיה". גם בקומוניזם ראו ביריבים פוליטיים אויב. בצו שהוציא לנין, בראשית ימי המהפכה הבולשביקית, נכתב כי "יש לטהר את אדמת רוסיה מכל סוגי החרקים המזיקים".
ואם אלו פני הדברים וזהו טבעו של השמאל, הרי שהקדמת הבחירות עלולה להתברר כשגיאה קשה. ראשית, הדבר עלול לנטוע תקווה בשמאל וליצור מומנטום שלילי להמשך המפעל הציוני ביום הבוחר, שסופו מי יישורנו. זה לא רק הערבים שינהרו לקלפיות. שנית, סמיכות הבחירות לחגים תשאיר את הזירה לשמאל. זאת מאחר שאנשי המחנה הלאומי, השואבים את כוחם מהמשפחה והמסורת, יהיו מרוכזים בתקופת חגי ישראל בצבירת כוחות והתחזקות רוחנית אישית, משפחתית ולאומית.
על חשיבות חגי ישראל בעיני השמאל ניתן ללמוד מדברי לנין, אביהם הרוחני, כי "לא יכול להיות דבר מאוס יותר מהדת". לאור זאת מתגנב החשש, והחשד, כי בעוד מצביעי המחנה האמוני ישבו בחגים למשפחותם לבית אבותם, יוכל השמאל לעשות ככל העולה על רוחו בתוצאות הבחירות, אפילו בעיצומו של יום כיפור. ניסיון העבר, כפי שעולה מדברי רפי איתן, ומהפריימריז במפלגת העבודה ב־99', חייב גם להדליק נורות אדומות באשר למטרת הבחירה במומחית סייבר לתפקיד יועמ"שית ועדת הבחירות.
אל מול סכנות אלה חייב כל איש המחנה הלאומי להתייצב ביום הבוחר, ועד אז לשנן לעצמו מדי יום את מה שאמר צ'רצ'יל על הבולשביקים ב־1918: "לא אתן לבבונים להביס אותי".
הכותב הוא סגן יושב ראש 'חוג הפרופסורים לחוסן לאומי' וחבר מערכת 'האומה'
