זהו מבט ממעוף הציפור על התנהלות מערכת המשפט בשנים האחרונות ובפרט בעת מלחמה ארוכה, קשה, מרובת חזיתות ומורכבת: האם אנו עדיין בשדה של ביקורת משפטית, או שכבר עברנו לשדה שונה לחלוטין? ייחוס לאדם, גוף או ארגון כלשהו, שימוש ב־Lawfare, קרי, לוחמה משפטית, הוא עניין שלא נעשה על דברים של מה בכך.
המינוח הזה, לוחמה משפטית, מייצג בהקשר הישראלי בעיקר את פעולותיהם של הגרועים שבאויבינו ועוזריהם – נגד ביטחון אזרחי ישראל, הדרג המדיני ולוחמי צה"ל – במוסדות בין־לאומיים וטריבונלים שונים, ורדיפה פוליטית אנטישמית בכלים משפטיים. דוגמה בולטת לכך ראינו לאחרונה בצווי המעצר שהוצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, בהחלטות שהתקבלו באיחוד האירופי להטיל סנקציות נגד יהודים וארגונים העוסקים בהתיישבות ביהודה ושומרון, ברדיפת לוחמים בברזיל, צרפת ומדינות נוספות, באיומים והטלת אמברגו נשק מצד מדינות שונות ועוד.
בנוסף לפעילות הגורמים המשפטיים שהזכרנו, נכון ומדויק לייחס גם לארגוני "זכויות האדם", הממומנים ביד רחבה על ידי ישויות מדיניות זרות, שימוש שיטתי ורב שנים ב־Lawfare כאן בתוככי מדינת ישראל, בבתי המשפט השונים ובראשם בג"ץ.
לגבי הארגונים הללו זו לא שאלה של "האם" הם מנהלים לוחמה משפטית נגד מדינת ישראל, אלא רק שאלה של בחינת היקף ועומק הנזקים שהם גורמים למדינת ישראל, שבה הם פועלים, במבחן התוצאה. לדאבון הלב, פעילותם של ארגונים אלה מתרחשת בעוצמתה הרבה ביותר ובפגיעתה הקשה ביותר בעיקר בין כותלי בג"ץ, המתעקש לדון שוב ושוב בעניינים מדיניים־ביטחוניים בלתי שפיטים אשר מחוץ לגבולות סמכותו, כישוריו ומומחיותו. הארגונים הללו, נעדרי זכות העמידה, מביאים לפתחו עתירות בהיקף ובנושאים ביטחוניים שאין בנמצא ולו בית משפט מדינתי אחד בעולם, הפותח בפניהן את שעריו.
אולי יעניין אתכם
לצד זה, נבחן את פעילותה של זרוע נוספת ודומיננטית במערכת המשפטית ובצבר הפעולות שמבצע הייעוץ המשפטי לממשלה, בייחוד זו של עורכת הדין גלי בהרב־מיארה ובפרט בעת מלחמה, בדגש על רף החומרה של הפעולות הללו, שתוצאתן, בין היתר, היא פגיעה קשה בביטחון ישראל ובחוסנה.
בהקשר זה נזכיר את הדוגמאות הבולטות אך מהעת האחרונה: התנגדות היועמ"שית המודחת להקמת ועדת בדיקה ממשלתית לעניין התנהלות ישראל על פי המשפט הבין־לאומי במהלך מלחמת התקומה, תוך הטעיית הדרג הנבחר וכריכת הסוגיה, ללא בדל בסיס משפטי ועובדתי, בהקמת ועדת חקירה לחקר הנסיבות והמחדלים שהובילו לטבח שמיני עצרת. שלילה, לכאורה משפטית, של שימוש צבאי במצור אפקטיבי כשיטת לחימה, בשכונות בעזה שפונו זה מכבר מיושביהן. הקשיים האין־סופיים שהערימה על חקיקה ויישום של החוק לגירוש משפחות מחבלים. המקלות שתקעה במשך חודשים ארוכים בגלגלי מינוי דוד זיני לראש השב"כ, וההתנהלות המנוגדת לכל נורמה משפטית בסיסית שלא ניתן לכנותה אלא מופקרת, במינוי האלוף רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד. התנהלותה בפרשת הפצ"רית, תצהירי השקר שהוגשו לבג"ץ, הקביעה השערורייתית (בניגוד לעמדות גורמי המקצוע ושר התפוצות עמיחי שיקלי) כי הדלפת הסרטון לא הסבה פגיעה בביטחון המדינה, וכמובן ניגוד העניינים והמניעות המשפטית אשר זה מכבר נקבע כי היא נתונה בהם, בהיותה עוסקת בפרשה, וטיוח החקירה. ההתנגדות לפיטורי ראש השב"כ רונן בר, ולאחרונה גם חסימתו של סגן־ניצב אודי רונן, ראש "מדור הסתות" במשטרה, מלבצע את פעילותו הקריטית למלחמה בטרור.
כל אלה ודוגמאות רבות ורעות נוספות, מחייבות דיון ציבורי מעמיק ונטול עמדות מוקדמות, בסוגיית ייחוס השימוש בלוחמה משפטית למערכת המשפט הישראלית, על כל אגפיה ומרכיביה. יושם אל לב כי התנהלותה כה קיצונית, עד כי אף שופטי בג"ץ עצמם מעידים בכמה הזדמנויות כי התנהלות הייעוץ המשפטי לממשלה וסירובו לייצג את הממשלה כעניין שבשגרה, נעשים ללא בסיס משפטי.
לשם מיקוד והפריית הדיון, להלן המאפיינים של לוחמה משפטית לפי הגדרות מקובלות: ניצול שיטתי או מניפולטיבי של כלים ועקרונות משפטיים בפורומים משפטיים שונים (בית הדין הפלילי הבין־לאומי, בתי משפט מדינתיים שונים ואחרים) לצרכים פוליטיים ולמימוש יעדים אסטרטגיים, צבאיים ומדיניים, בדרכים מגוונות – לרבות עיכוב, מניעת יכולות, שלילת הלגיטימציה ופגיעה במוניטין של היריב.
לאור מאפיינים אלו ונוכח המתרחש לנגד עינינו ממש, הטענות של גורמים מסוימים ומובחנים כי עסקינן ב"ייעוץ מקצועי" או ב"ביקורת שיפוטית לגיטימית" כבר אינן יכולות לעמוד. במבחן התוצאה, בכסות של "שלטון החוק" נראה כי מופעלים כאן היבטים ממשיים של לוחמה משפטית מבית – נגד ממשלת ישראל, נגד יכולת המדינה להגן על עצמה ועל ביטחון אזרחיה, ונגד אמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית.
הכותבת היא עורכת דין וראש התנועה למשילות ודמוקרטיה
