בתוך מערבולת האירועים המדיניים והביטחוניים המקיפה אותנו, יש רגעים שבהם ההיסטוריה דופקת על הדלת. אנו נמצאים כעת בדיוק בנקודת זמן כזו, שבה חלון הזדמנויות היסטורי נפתח בפנינו, ועלינו לנצל אותו לפני שהמערכת הפוליטית נשאבת כולה אל קלחת הבחירות. עלינו לחזור לקבר יוסף בשכם, בגלוי, בראש מורם, ולקבוע בו נוכחות יהודית קבועה ורציפה.
לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, המשוואה בשטח מעולם לא השתנתה: נחישות, ריבונות וקביעת עובדות בשטח תמיד הוכיחו את עצמן כמענה הביטחוני האפקטיבי ביותר. מנגד, כל גמגום, נסיגה או הפקרת שטח לידי האויב רק הגבירו את התיאבון שלו, והביאו עלינו גלי טרור ואלימות.
הפקרת קבר יוסף והפקרת העיר שכם הביאו עימן פגיעה קשה בביטחון הלאומי. האויב מפרש את ההסתתרות היהודית ואת התיאומים המורכבים הנדרשים כדי להיכנס לקבר בכל פעם מחדש כחולשה. כשאנחנו משדרים שמקום קדוש ומרכזי כל כך הוא "שטח מסוכן" שאסור לשהות בו, אנו מזמינים לחץ וטרור.
התשובה הביטחונית האמיתית היא היפוך המשוואה. נוכחות יהודית קבועה, יומיומית וגלויה בקבר יוסף תשדר לאויב מסר חד־משמעי: עם ישראל לא נסוג. נחישות זו תרתיע את המבקשים רעתנו, תשיב את היוזמה לידיים שלנו, ותחזק באופן דרמטי את ביטחון השומרון וביטחון המדינה כולה. עובדות בשטח הן השפה היחידה שהמזרח התיכון מבין ומכבד.
אולי יעניין אתכם
הזכות שלנו על קבר יוסף אינה מוטלת בספק, בשום קנה מידה: זהו אחד משלושת המקומות שאין אומות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר "גזולים הם בידיכם". הרי יוסף הצדיק קבור בחלקת השדה שקנה יעקב אבינו במאה קשיטה. זהו לב השומרון, מוקד של קדושה המושך אליו יהודים זה אלפי שנים.
אין אומה בעולם שהייתה מסכימה שאתר מורשת וקודש מרכזי שלה יופקר לעריצות, להשחתה, להצתות חוזרות ונשנות ולביזוי, כפי שקורה לקבר יוסף תחת שלטון הרשות הפלשתינית. המוסר האנושי הבסיסי תובע מאיתנו להגן על קודשינו. אפילו תחת ההסכמים המדיניים המפוקפקים של העבר, נקבע כי קבר יוסף יישאר בשליטה ובאחריות ישראלית. חזרתנו לשם אינה רק מעשה ציוני מן המעלה הראשונה, אלא גם מימוש זכותנו המשפטית הברורה.
אי לכך, זהו צו השעה. למה דווקא עכשיו? המערכת המדינית והפוליטית נמצאת בימים אלו בנקודת תפר ייחודית. רגע לפני שהמדינה נכנסת לתקופת בחירות, שבה כל החלטה גדולה תתמסמס בתוך שיקולים פוליטיים צרים, קמפיינים ותעמולה, זהו הזמן להציב עובדה מוגמרת.
ההיסטוריה מלמדת שהחלטות אמיצות ופורצות דרך מתקבלות דווקא ברגעים כאלו, כשהתנאים בשטח מבשילים ונדרשת מנהיגות שפועלת מתוך חזון ולא מתוך פחד מהקלפי. הדרג המדיני והביטחוני חייב להרים את הכפפה ולתת את האור הירוק.
הקריאה "עוד יוסף חי" אינה רק ביטוי של כיסופים או פסוק מהמקורות. זוהי תוכנית עבודה: הגיעה השעה לסיים את עידן ה'גנבים בלילה', עידן הכניסות המתואמות בחסות החשכה ובליווי גדודי צבא, כאילו היינו זרים בנחלת אבותינו. הגיעה השעה לחזור הביתה. אל לנו להמתין ל"אחרי החגים" או לאחרי הבחירות. מי שממתין עלול להחמיץ את השעה. השטח מוכן, הצורך הביטחוני זועק מן האדמה והציבור צמא לזקיפות קומה. עוד יוסף חי והוא קורא לנו לשוב אליו.
הכותב הוא ראש ישיבת עוד יוסף חי
