בימים אלו הננו עדים לניסיונות לזקוף את קומת מערכת המשפט, על ידי התערבותה של המערכת בסוגיות שהיא מנותקת מהן לחלוטין, וניסיון להראות בעלות על כל נושא ועניין.
סוגיית גיוס החרדים היא הנושא הראשון שעומד על הפרק. המחשבה הילדותית שניתן יהיה להביא לגיוס החרדים על ידי רדיפות ומעצרים, היא חשיבה קצרת מועד, המבוססת על דמיון נטול בסיס מעשי, מכיוון שהוויכוח הוא ויכוח אידאולוגי.
החרדים אינם מכירים בתהליך הגאולה. מדינת ישראל בעבורם היא תוצר שיסודו בחטא, כפי שניתן לראות בוויכוח הידוע על "שלוש השבועות", ולכן לדידם יש איסור לתת יד לעוברי העבירה. כמו כן, ההיסטוריה מלמדת שאידאולוגיה לא מכריעים בכוח. נלסון מנדלה היה אידאולוג שלחם נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. הוא הועמד לדין, עם עוד 18 נאשמים נוספים, וכולם היו אמורים להישלח לתלייה. בתאריך 20.5.64 פרסמו שני הוגי דעות, אנשי חזון, קול קורא ובו נאמר: "לא יעלה בידכם להחריש את קולם של מתנגדי האפרטהייד, על ידי תלייתם". וזוהי כל התורה כולה. ובתרגום לימינו: לא יעלה בידכם להחריש את קולם (של מתנגדי המדינה) על ידי מעצרם. להפך, הרדיפות והמעצרים רק מגבירים את הקיטוב, כל עצור הופך להיות קדוש מעונה, והסיסמה "נמות ולא נתגייס" מקבלת משנה תוקף. השנאה למדינה הולכת וגואה, וכמובן התוצאה תהיה אפס גיוס בחורי ישיבה. אידאולוגיה מנצחים באידאולוגיה.
בשלב הראשון חובה להסיר לחלוטין את הרדיפות והמעצרים מסדר היום. לתת לעולם החרדי להירגע מפחד השוט המונף עליהם. בשלב השני יש ליצור ערוץ הידברות. לא בין המערכות הפוליטיות, הצבאיות והמשפטיות לבין החרדים, אלא בין המערכת האידאולוגית החולקת על התפיסה החרדית לבין אידאולוגים חרדים.
אולי יעניין אתכם
הדרך הנכונה ללכת בה היא הצבת אידאולוגיה לעומת אידאולוגיה. מדובר בתהליך ארוך. אין "אינסטנט", אי אפשר לדרוש שינוי אידאולוגי בן רגע. אבל "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". יהי רצון שייפלו הדברים על אוזניים קשובות, וברכת ה' תשרה על רצונותינו.
עוד התערבות של המערכת המשפטית בנושא שאינו שייך לגזרתה היא החיוב של צה"ל לשלב חיילות בשריון המתמרן. גם כאן, זהו מאבק אידאולוגי־תורני. יש המרימים את דגל "השוויון המגדרי". אידאולוגיה זו גוברת על כל שיקול עובדתי־טכני, שהרי כל המחקרים מוכיחים שהיכולות הטכניות של נשים פחותות משל גברים.
אבל האידאולוגיה מעל הכול. כנגד זה עומדת אידאולוגיה תורנית־דתית, הרואה בתורה את יסוד ההדרכה, והתורה קובעת שאסור לבחורים ובחורות לשרת באותו רק"מ (רכב קרבי משוריין), בצה"ל ובאזרחות.
כלל ראשי הישיבות בכל הקשת הדתית־לאומית הצהירו שתלמידיהם לא יוכלו לשרת בשריון. שום החלטה משפטית לא תוכל לנפץ את האידאולוגיה התורנית הזאת. אם ההחלטה תיושם על ידי צה"ל, בשריון ובשאר החטיבות המתמרנות בעוד שנים מספר יישאר צה"ל 'חיל נשים'.
סוד גלוי הוא שתלמידי הישיבות הציוניות הם עמוד שדרה ביחידות הלוחמות. הפסקה כמעט טוטלית של שירות בחורי הישיבה בשריון ובעוד חילות, תדלל את הכוחות ותגרום להחלשה של ממש בכוחו של צה"ל.
כל זאת אינו עומד כלל בשיקול לפני המערכת המשפטית. זה לא עניינה ולא תפקידה. מי צריך לעמוד בפרץ? שר הביטחון, הרמטכ"ל, ובסופו של דבר, ראש הממשלה. הם חייבים להתייצב כנגד האידאולוגיה אשר תביא לפגיעה בצה"ל, ולקבל החלטה שלא לפעול על פי האידאולוגיה הזאת. ההחלטה אינה נאבקת באידאולוגיה, היא צריכה להיאבק בתוצאותיה של האידאולוגיה.
מאחר שהמערכת המשפטית פועלת בחוסר שיקול דעת בולט, אין היא נותנת דעתה על הסתירה בין שתי ההנחיות: גיוס חרדים מחד וגיוס חיילות מאידך. כל בר דעת מבין שההנחיות סותרות זו את זו. גיוס חיילות ליחידות המתמרנות סותם את הגולל גם על גיוס חרדים.
מה לנו כי נלין על מערכת מתנשאת, המעמידה עצמה מעל כל מערכת אחרת, ופועלת בחוסר דעת ובחוסר שיקול דעת. נתפלל שתנוח הרוח על ההנהגה הפוליטית והצבאית, וישכילו לקבל את ההחלטות המתאימות.
