"הגיע הזמן שאנשי מילואים ייקחו חלק בהנהגה"

מלחמת שמחת תורה תפסה את יגאל ברנד בשלהי תפקידו כמ"פ במילואים. אף שהיה אמור להשתחרר מהתפקיד בנובמבר 2023, המציאות הביטחונית שלחה אותו להוביל פלוגת פלס"ר מילואים בסמטאות עזה, מהכניסה הקרקעית ועד פברואר-מרץ. לאחר מכן עבר לחפ"ק מפקד אוגדה 36 במבצע 'חיצי הצפון', ובמרץ 2025 נקרא שוב לדרום, לקחת חלק במבצע 'מרכבות גדעון' ובקרבות בציר מורג.

במהלך הלחימה בח'אן יונס, בחודש יוני אשתקד, חווה ברנד נס גלוי כשהכוח שהוביל עלה על מטען חבלה כבד. מתוך ארבעה מטענים שהונחו במקום במרחק מטרים ספורים ממנו, רק אחד התפוצץ ונמנעה פגיעה קטלנית. ברנד אושפז ועבר סדרת טיפולים מורכבת, אך מיד עם סיום השיקום, כבר מחודש מרץ האחרון, חזר לשירות מילואים פעיל ומאז הוא נמצא בלבנון ברציפות כבר ארבעה חודשים.

בעוד המערכה בעזה הפכה לסטטית יחסית, ברנד מבהיר כי הגזרה הצפונית נותרה שברירית, גם בצל ההסכם עם ממשלת לבנון. "ההסכם, לפי הפרסומים שלו, בסך הכול הוא הסכם טוב", מסביר ברנד בשיחה עם 'בשבע', "אנחנו נשארים, אנחנו לא סומכים על אף אחד, אף שזו מדינה ריבונית לכאורה. אנחנו מבינים שחיזבאללה כרגע בלבנון הוא כמו תת־מדינה, זה לא עוד איזשהו ארגון קטן". לשיטתו, הנוכחות הצבאית באזור תישאר כורח המציאות. "כל עוד חיזבאללה לא יתפרק או יפורז, אנחנו נצטרך להיות שם, בכל האזורים שקרובים למדינת ישראל וליישובי הצפון שלנו. וזה מה שאומר ההסכם".

עד כמה ממשלת לבנון רלוונטית כדי לחתום על הסכם שכזה?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

"יש משמעות לזה שאנחנו מדברים עם ממשלת לבנון ולא עם איראן וחיזבאללה. אנחנו לא מגיעים איתם להסכם, ולא בונים על צבא לבנון שירסן את חיזבאללה – אנחנו בעצמנו נהיה אחראים על זה. המשמעות הגאו־מדינית היא קריטית, במיוחד אחרי הסאגה של ארצות הברית מול איראן. כעת אנחנו במציאות אחרת מול לבנון ולא קושרים את גורלנו באיראן. מדינת ישראל צריכה למצוא את הפתרון להגן על אזרחיה, וזה מה שצריך להיות".

לחבר את דור הסמארטפונים

בשגרה, כשהוא פושט את המדים, ברנד מנהל סדר יום עמוס במיוחד ומחזיק בשלל תפקידים: הוא מכהן כמנכ"ל בית"ר העולמית ומנהל את תנועת הנוער והארגון העולמי שלה. לצד זאת הוא משמש מנכ"ל המועצה הציונית בישראל. הליהטוט בין הניהול השוטף לשירות המילואים הממושך, הוא מודה, כרוך באתגר עצום. "בחודשים הראשונים של המלחמה, המשק והמדינה כולה היו בתוך האירוע, והכול הוקפא. בתחום שלי, שקשור המון למשלחות מחו"ל ועבודה מול קהילות יהודיות, הייתה עצירה מוחלטת", הוא משחזר, "אבל לאט לאט המשק והחברה חזרו לעבוד על מלא, ומצאתי את עצמי בסבבים של חודשים ארוכים, מתנתק לחלוטין מהאירוע ומטלפונים. זה מורכב ומאתגר מאוד מול העובדים שאמורים להמשיך להפעיל פרויקטים כרגיל, ותוסיף לזה את המחיר המשפחתי הכבד. אבל בזכות האנשים המדהימים בגופים הללו, הפעילות למען העולם היהודי נמשכת ברציפות".

כשתנועת בית"ר עומדת במרכז העשייה שלו, ברנד מבקש להזכיר את שורשיה של התנועה האידאולוגית שנשענת על משנתו של זאב ז'בוטינסקי, ומצביע על תפנית מרתקת שמתחוללת בה בשנתיים האחרונות: "עד השואה, שבה נרצחו מיליוני יהודים, בית"ר הייתה תנועת המונים ענקית, בעיקר בפולין. מאז היא הפכה לתנועה ערכית ושורשית, אך לא גדולה. דווקא בשנתיים האחרונות אנחנו רואים בעולם תופעה מדהימה של צעירים וקהילות שמצטרפים אלינו".

לשיטתו, המניע לכך הוא האנטישמיות הגואה. "כשאתה נמצא במציאות שבה החבל מתהדק סביב הצוואר שלך, ותוקפים אותך בקמפוסים ובקבוצות בחו"ל רק כי אתה יהודי ותומך בישראל – אתה מחפש בהירות אידאולוגית ומשהו להיאחז בו. צעירים רבים באירופה ובעולם רוצים ללמוד גאווה יהודית, להתחבר לשורשים, ללמוד קרב מגע ולדעת להתווכח בקמפוסים. אנחנו צומחים היום ביותר ויותר בירות באירופה, וזו גאווה גדולה".

גם בכובעו במועצה הציונית, ברנד מזהה את השעה המורכבת שבה נמצא העם היהודי, ומתווה קו ציוני נחרץ שלפיו יש להעביר מסר ברור ליהדות התפוצות. "לנו כמדינה, ובהובלת ההסתדרות הציונית, צריך להיות קו ברור מול יהודי העולם: אל תתבלבלו, הבית שלכם הוא במדינת ישראל", הוא אומר, "אנחנו נתמוך בכם ונעזור לכם כשאתם שם, אבל נעשה הכול כדי שתוכלו, מתי שתרצו וידכם תשיג זאת, לעלות לארץ".

את העשייה של הארגון הוא מחבר גם למתרחש בתוך החברה הישראלית פנימה, במיוחד בקרב הדור הצעיר שחווה טלטלה מאז פרוץ המערכה. "אנחנו פועלים המון בארץ עם צעירים וברשויות המקומיות. המדינה שלנו נמצאת כעת במקום של בירור זהות חזק מאוד, ורואים את זה הכי הרבה אצל הצעירים שמחפשים את הזהות היהודית והציונית שלהם. להיות בצומת שיכול לעזור ולהעניק להם את זה – זו זכות גדולה".

את יהודי התפוצות קל יותר לעיתים להעביר מאפס למאה, אבל איך מצליחים לחבר לזהות וציונות דווקא את הנוער בארץ, שגדל בתוך תרבות הטיקטוק והסמארטפונים?

ברנד מסביר כי המפתח טמון ביכולת לצאת מהמסגרות המובנות ולפגוש את האנשים ברחוב. "יש לנו מכינה קדם־צבאית וגרעיני שנת שירות, שבהם אנחנו לוקחים חבר'ה מדהימים אחרי י"ב וטוחנים אותם שנה שלמה בערכים, ציונות וזהות יהודית, וזה נהדר", הוא מתאר, "אבל השאלה היא – איך נוגעים באנשים שלא הולכים למכינה ועסוקים ביומיום שלהם? איך מחברים אותם לעובדה שהם שייכים פה למשהו הרבה יותר גדול?".

התשובה, מתברר, נמצאת במיזמים חוצי גילים שמצליחים לייצר חוויה משותפת. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא פרויקט הדגל של הארגון. "אנחנו מפעילים פרויקטים רוחביים, כמו 'חידון הציונות'. החידון הזה לא מחפש את הפרופסור הגאון, אלא לוקח קבוצה רב־גילית – מבני נוער ועד סבא וסבתא – ומחבר אותם לציונות דרך תחרות חווייתית. השיא מגיע ביום העצמאות בשידור טלוויזיוני שזוכה להצלחה כבירה. השנה הגענו לרייטינג כמו של חידון התנ"ך העולמי. זה משהו שמחמם את הלב ומראה כמה הצימאון למילה הזאת, 'ציונות', הוא חזק. מאות ואלפים משתתפים באינטרנט ובחידונים עצמם, וגם אם אתה נוגע בהם רק לשעתיים, ליום או לשבוע – אתה עדיין מחבר אותם יחד איתנו לאותו סיפור ישראלי אחד".

יותר מילואימניקים בהנהגת המדינה

לצד העשייה הציבורית, המסר החשוב ביותר של ברנד מגיע ישירות מקו הלחימה בלבנון – שם הוא מבקש לעשות סדר ולהדוף את הקולות המחלישים באולפנים. "אני נמצא באוגדה שחוותה את הלחימה עם הרעש הכי גדול", הוא מספר בגאווה, "חצינו את הליטני, פוצצנו ערי מקלט וטיפסנו לרכס הבופור. אלו מהלכים ושיטות שייכתבו בבתי ספר צבאיים – דברים שלא נעשו עשרות שנים בצה"ל. לחצות את הליטני, להביא לשם הנדסה וגשרים מול אויב שמתחפר בשוחות ובשיחים, זה אירוע מטורף. הרוח של הלוחמים שם היא משהו שמי שלא נמצא בפנים פשוט לא יוכל להבין".

הפער הגדול נפער ברגע שהוא יוצא להפוגה קצרה בבית ונחשף למתרחש באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, שם מתגלה לעיתים מציאות של מדינה אחרת לגמרי. "אנחנו נלחמים שם כדי שבתל אביב, בחוות יאיר, ובסופו של דבר גם במטולה ובקריית שמונה יוכלו לחיות בשגרה נורמטיבית. בשביל זה אנשים נותנים את חייהם", הוא מדגיש, "כשאתה שומע גנרלים לשעבר ופרשנים ששואלים למה צריך את הבופור ואיך הליטני עוזר, וטוענים שזה לא מוריד מעוצמת האויב – זה קודם כול חוסר הבנה מקצועית. ככל שהתקדמנו הגענו למרכזי העצבים של חיזבאללה, דרכנו להם על מקומות שהם לא האמינו שנגיע אליהם, ובגלל זה הם מגיבים ככה".

לדבריו, לאמירות הללו באולפנים יש מחיר מורלי כבד מאוד בשלוש חזיתות שונות. "הפרשנויות הללו קודם כול מחלישות את תושבי הצפון. הם פותחים טלוויזיה ושומעים שזה לא גורם לעוד ביטחון, וזה פשוט לא נכון. שנית, זה פוגע בחיילים, והכי גרוע בעיניי – זה נותן דלק לחיזבאללה. הלוואי שייקחו את הרוח שנמצאת שם, אצל חבר'ה בסדיר, בקבע ובמילואים, ויביאו אותה לאולפנים. החוסן של העם והאומה שלנו תלוי בהבנה שאנחנו מתאמצים ומביאים הישגים וניצחונות, כדי שתושבי הצפון יוכלו לשלוח את הילדים לגן בביטחון".

בחודשים האחרונים שמו של ברנד הוזכר לא אחת, על רקע הדיונים במפלגת הליכוד סביב הצורך לשלב ברשימה הקרובה דמויות בולטות מקרב משרתי המילואים. לאחר קרוב לשלוש שנות מלחמה, עלה הצורך לתת ייצוג נרחב ללוחמים ולמפקדי המילואים, ובמסגרת אותם דיונים הוזכר גם שמו של ברנד, שנפצע במהלך הלחימה בעזה, חזר לשירות מילואים פעיל ומשרת גם בימים אלה.

ברנד עצמו מעדיף להסיט את הדיון מהאדם אל העיקרון. "בעת הזאת, נכון מאוד שמפקדים ולוחמים שסחבו את החברה הישראלית בשלוש השנים האחרונות ישתלבו בפוליטיקה ובכנסת", הוא אומר, "המשפחות שילמו מחיר יקר, אנשים סיכנו את עצמם והובילו חיילים בדוגמה אישית. אם במקומות שונים במערכת הפוליטית מצרפים קצינים כאלה, נכון שגם במחנה הלאומי יהיה ייצוג בולט למי שבאו משדה הקרב. זו לא שאלה של אדם כזה או אחר, אלא של ייצוג ציבור שלם ושל ניסיון שהמדינה צריכה סביב שולחן קבלת ההחלטות".

כשמזכירים לו את העובדה שהיסטורית גנרלים ורמטכ"לים שהשתלבו בפוליטיקה לא תמיד סיפקו את הסחורה או שמרו על קו אידאולוגי ברור, ברנד מבקש להבחין בין קציני הקבע הבכירים לבין מפקדי המילואים. "יש הבדל מהותי. אני מדבר על אנשי מילואים שמגיעים מהעולם האזרחי, מהמגזר הפרטי והציבורי, וחיים את השטח", הוא מסביר, "מדינת ישראל נכוותה לא מעט מגנרלים של קבע. הם אנשים טובים שנתנו את שנותיהם לביטחון המדינה, אבל התפיסה האזרחית שלהם שונה, והמעבר שלהם לפוליטיקה לא תמיד הצליח. אנשי המילואים הם סיפור אחר. אנחנו כבר רואים אותם משתלבים במפלגות שונות, והגיע הזמן שגם אנשי מילואים ייקחו חלק דומיננטי יותר בהנהגת המדינה".

באשר לפרסומים על עתידו הפוליטי, ברנד שומר על עמימות. "נעשו ונעשות איתי שיחות מגורמים שונים במערכת הפוליטית, אבל שום דבר עדיין לא סגור", הוא אומר, "אני לא הנושא כאן, אלא העיקרון שמפקדים ולוחמים שהובילו חיילים בשדה הקרב צריכים להיות גם חלק ממערכת קבלת ההחלטות. בבוא הזמן אקבל את ההחלטה איפה אני יכול להועיל הכי הרבה לעם ישראל, ואהיה איפה שעם ישראל ירצה אותי. יש עוד קצת זמן, ובעזרת השם נקבל את ההחלטה הנכונה".