פרישת סופר חייבת להדליק נורות אדומות לציונות הדתית

הודעתו של שר הקליטה אופיר סופר כי החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים, לפחות למערכת הבחירות הקרובה, הפתיע את מרבית חברי מפלגתו. היחיד מבין חברי מפלגת הציונות הדתית שידע על פרישתו של סופר היה יו"ר המפלגה סמוטריץ'. שאר חברי הכנסת, גם בשיחות שקיימו ביממה שלפני, כלל לא ידעו לאן מועדות פניו של השר המוערך.

פרישתו של סופר אמנם התקבלה בהפתעה בקרב חברי מפלגתו, אך קשה לומר שהיא הגיעה משום מקום. למעשה סופר, כמו גם ח"כ סולומון שהודיע בחמישי על פרישתו מהמפלגה, נדחקו החוצה ממנה. הרקע, כמובן, הוא התנגדותם לקו המפלגתי אותו הוביל השר סמוטריץ' בנוגע לחוק הגיוס והיחס למפלגות החרדיות. מדובר גם בקו שבר שבין המפלגה לרבים בציבור הדתי עצמו, אך לכך עוד נגיע בהמשך. מפלגת הציונות הדתית קידמה את חוק הגיוס, שלא היה מוביל לגיוס חרדים, לצד הצהרות כי המפלגה לא תתמוך בחוק שהוא "ישראבלוף". בפועל, יגידו במפלגה, החוק אכן לא קודם ועבר, ואף יגידו כי מדובר בהתעקשות המפלגה שהובילה לכך.

אך ההגינות מחייבת לומר שזה לא נכון. למעשה, ללא התנגדותם האקטיבית של סופר וסולומון לאורך כל הדרך לחוק הגיוס במתכונת שהתגבשה, נדמה כי מפלגת הציונות הדתית היתה תומכת בחוק שקודם בועדת החוץ והביטחון. לא מדובר בהשערה בעלמא, אלא בעובדה כי שר האוצר עצמו אמר שהדבר החשוב ביותר בחוק הוא שהמפלגות החרדיות יצביעו בעדו. הפרטים לא חשובים כלל. אך הפרטים הם אלה שהפכו את החוק ל"ישראבלוף".

סופר אומר בשיחות סגורות כי הוא שלם עם ההחלטה לפרוש מהחיים הפוליטיים. הוא אולי שלם עם ההחלטה, אך היא התקבלה בכובד ראש. לסופר היו מספר הצעות על השולחן לעזוב את מפלגת הציונות הדתית, גם לקראת הבחירות הקרובות, אבל גם תוך כדי הכהונה. המשוואה היתה פשוטה: סופר וסולומון היוו שניים מתוך שלושת הח"כים הנדרשים לכדי פיצול המפלגה. כל שהיו צריכים לעשות זה לחבור לאחד הח"כים הנוספים, ולהתפצל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

לפני קצת יותר משנה המהלך גם כמעט יצא אל הפועל. הסיבה לנפילת הפיצול שנויה במחלוקת. חלק מהעומדים מאחורי המהלך אמרו כי האצבע השלישית, שכבר סיכמה על הצטרפות למהלך, חזרה בה ברגע האחרון. בסביבת סופר הכחישו לאורך כל הדרך שהמהלך בכלל היה על השולחן. בכל פעם שהופנתה לסופר וללשכתו השאלה האם הוא מתכנן להתפצל מהמפלגה או לרוץ במפלגה אחרת התשובה שלו היתה ברורה: לא. הסיבה, שלא נאמרה בקול, היתה ברורה גם כן: סופר צמח בתוך מפלגת תקומה, גלגולה הקודם של מפלגת הציונות הדתית, שימש כמנכ"לה, ולמעשה היה אחד האנשים המרכזיים שהובילו אותה למקום המרכזי בו היא נמצאת כיום. מבחינתו של סופר, האפשרויות לרוץ היו או במפלגת הציונות הדתית, או בכלל לא.

ביטול הפריימריז שנתן לסמוטריץ' שליטה מלאה

אלא שאז החל שר האוצר סמוטריץ' בשורה של מהלכים פוליטיים פנים מפלגתיים ששינו דרמטית את אופן גיבוש הרשימה הבאה. הצעדים הללו הפכו את התהליך מתהליך בו ישנן דעות מגוונות שיכולות להרכיב רשימה מגוונת מאוד, לתהליך בו המפלגה תעוצב בצלמו ובדמותו של יו"ר המפלגה.

הצעד הראשון היה ביטול הפריימריז להרכבת הרשימה. כבר לפני קרוב לשנה נפלה ההחלטה בלשכת שר האוצר כי את הרשימה הבאה צריך לבחור שלא בפריימריז. התירוץ הרשמי שנאמר אז היה שאין מספיק זמן ויכולת להתארגן למפקד ולפריימריז. "טכנית אי אפשר לקיים פריימריז. לו הבחירות היו מתקיימות במועדן, אולי היה אפשר להיערך לזה. אבל ככל הנראה הבחירות יוקדמו, ובמסגרת הזמנים הנוכחית אי אפשר לבצע מפקד ולכן גם אי אפשר לבצע פריימריז. לכן אנחנו נעביר בהוראת שעה שרק למערכת הבחירות הנוכחית לא יתקיימו פריימריז, פשוט כי אי אפשר לבצע אותם" אמר שר האוצר בראיון לכותב שורות אלה בראיון ראש השנה האחרון ב'בשבע'.

כבר בזמן אמת התירוץ לביטול הפריימריז נשמע תלוש במקצת. אבל גם אם באותו השלב אכן הבחירות היו מעבר לאופק, הרי שבסביבת סמוטריץ' עצמו אמרו כבר לקראת סוף שנת 2025 כי הכנסת לא תפוזר. באותו השלב הם היו בערך היחידים שהאמינו שזה אכן מה שיקרה. בנוסף לכך, הטיעון שלא היה מספיק זמן להיערך למפקד ולניהול פריימריז הופך למנותק למדי לאור המפקד המרשים מאוד שקיימה מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן, בזמן קצר בהרבה. את הפריימריז עצמם הם מקיימים בזמן כתיבת שורות אלה.

לכן גורמים רבים במפלגה העריכו כבר לפני מספר חודשים כי מטרת ביטול הפריימריז לא היתה לאפשר לייצר רשימה, בגלל חוסר היכולת לקיים פריימריז, אלא לייצר רשימה שיו"ר המפלגה רוצה לראות. בדגש, מפלגה עם ח"כ שלא יבחרו בדרך עצמאית בסוגיות מחלוקת כמו חוק הגיוס.

ההחלטה על ביטול הפריימריז התקבלה בהצבעה במרכז המפלגה. תוצאותיה סימנו את הכיוון אליו הולך מרכז המפלגה. הניצחון של סמוטריץ' במרכז הראה כי המהלך אותו החל שר האוצר להשתלטות על המרכז, הוכתר בהצלחה. מעבר לעובדה כי הרשימה תורכב רק מחברי מרכז המפלגה, המונים 150 איש, לסמוטריץ' הובטחו גם שני שיריונים בשישייה הראשונה. במילים אחרות, סמוטריץ' קיבל שליטה מוחלטת גם על הבחירות לרשימה, וגם על השיריונים שירכיבו את צורתה הסופית.

ביטול ההסכם עם הבית היהודי סתם את הגולל

כבר בשלב ההוא מספר רב של חברי כנסת במפלגה חשו כי המשמעות היא ששר האוצר ינסה לדחוק אותם החוצה, במיוחד אלה שגילו עצמאות, מי יותר ומי פחות. אלא שהיה אמור להיות איזון אחרון בגוף הבוחר, כזה שיכול היה להביא לתוצאה מגוונת יותר. מדובר היה בהסכם המיזוג עם מפלגת הבית היהודי.

במסגרת ההסכם 80 חברי המרכז של הבית היהודי היו אמורים להצטרף ל-150 חברי המרכז של הציונות הדתית. הגוף המאוחד היה יוצר הרכב מגוון בהרבה של המרכז, ומאפשר יצירת רשימה שאיננה כולה צבועה באותם צבעים. אלא שכפי שהתפרסם לאחרונה, ההסכם בוטל דה פקטו. חברי מרכז הבית היהודי לא צורפו למרכז המפלגה המאוחדת, והתוצאה היא שהגוף הבוחר נשאר גוף שבו לשר האוצר יש כוח עצום. בשבוע האחרון, לאחר שהמפלגה הודיעה על לוחות זמנים לבחירת הרשימה, הגדירו זאת במפלגה כפריימריז. כששאלתי שורה של בכירים מה הופך את בחירות המרכז, גוף בוחר בגודל של הגוף שהשתתף בבחירות לרבנות הראשית, התשובה של כולם היתה זהה: "זה ממש לא אותו דבר. בבחירות לרבנות הראשית יש מגוון רחב יותר של דעות".

לא מדובר בעניין שולי. על פי הערכות במפלגה, לו חברי מרכז הבית היהודי היו משתלבים במרכז המאוחד, השר סופר כנראה היה זוכה, שוב, במקום הראשון במפלגה (מיד לאחר שר האוצר כמובן). זה בדיוק מה שכבר תקופה מעריכים כל חלקי המפלגה שסמוטריץ' מעוניין למנוע. סמוטריץ' רצה את סופר במפלגה, כך אומרים לי בימים האחרונים דמויות מרכזיות בה, אך במקום שולי, בפאתי אחוז החסימה. לסופר לא היה עניין לשחק את המשחק הזה והוא העדיף לפרוש.

המבחן של המפלגה: להשיב את אמון המגזר

הפרישה של השר סופר צריכה להדליק נורות אדומות רבות במפלגה. לא בגלל ביטול ההליך הדמוקרטי בה. במרבית המפלגות אין שום הליך דמוקרטי, כאשר גם בליכוד, שהתגאו בכך כל השנים, הפריימריז נמצאים אולי על סף ביטול. הסיבה שבציונות הדתית צריכים להתעורר מפרישתו של סופר היא העובדה שלפי כל סקר אפשרי שנערך בשנתיים האחרונות, דווקא סופר הוא זה שמייצג את רובו המוחלט של הציבור הדתי, בסוגיית היחס אל החרדים.

במפלגת הציונות הדתית רואים עלייה בסקרים האחרונים. בחלקם המפלגה אפילו הגיעה ל-6 מנדטים. אין ספק שמדובר בנתון מעודד מאוד עבור המפלגה, אם כי לא ברור כמה הוא אכן מדויק או יציב. אבל גם אם ניקח את הנתון הזה כמצב המפלגה כיום בסקרים, מדובר על ירידה של כשליש מכוחה של המפלגה בקלפי בכנסת הקודמת.

לציבור הדתי ישנם, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסיס של 12 מנדטים. זאת תוצאה שנגזרת מהעובדה כי הציבור הדתי מונה כעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה. בפועל, מדובר על כ-14 מנדטים, שכן אחוז ההצבעה במגזר גבוה מהחברה הכללית. רשימת הציונות הדתית בבחירות הקודמות קיבלה 14 מנדטים, אך זאת היתה רשימה שהורכבה גם מעוצמה יהודית ומנעם. ניתוחי הקלפיות שנערכו לאחר הבחירות ההן לימדו על כך שהציונות הדתית עצמה הביאה 9 מנדטים מתוך ה-14. בן גביר הביא קצת יותר מ-4 מנדטים, והשאר הגיעו מנעם.

במילים אחרות, גם בסקרים האופטימיים ביותר של המפלגה, היא איבדה שליש מכוחה בקלפי. הסיבה לכך ידועה גם כן, כי היא נאמרת בכל סקר אפשרי: סוגיית חוק הגיוס ומערכת היחסים שמול המפלגות החרדיות. במילים פשוטות, לחלקים רבים בציבור הדתי, לפי כל סקר, נמאס הן מהסיטואציה בה הציבור החרדי לא מתגייס, אך יותר מכך, נמאס לו ממה שנתפס בעיניו כהתרפסות של הנציגות המגזרית שלו בפני הנציגות המגזרית החרדית.

למפלגת הציונות הדתית ישנן שתי אפשרויות. היא יכולה להמשיך ולקוות כי הנתונים מהסקרים האחרונים אכן נכונים, ולהתעלם מהעובדה שמדובר בירידה של שלושה מנדטים מהבחירות הקודמות. לאור העובדה שברוב השנתיים האחרונות המפלגה היתה מתחת לאחוז החסימה, גם שישה מנדטים יתפסו פתאום כהישג. בפועל, במיוחד כשהמפלגה ממשיכה לדבוק באמירה שהיא מייצגת את כל המגזר הדתי, לא מדובר בנתון מלהיב במיוחד.

האופציה השניה שניצבת בפני המפלגה, בדגש על יו"ר המפלגה, היא להבין כי יש צורך להשיב את האמון של המצביע הממוצע מפתח תקווה, רעננה, גבעת שמואל, נתניה, רחובות וכל מעוזי הציבור הדתי. בסוף, רובו המוחלט של הציבור הדתי גר במקומות הללו. אותם צריך לשכנע להצביע למפלגה.

בשביל זה, השריונים של סמוטריץ' צריכים לשקף את העמדות של אותו ציבור, ששוב נזכיר שבכל סקר אפשרי מדובר על רובו של הציבור הדתי. עמדות שמי שהחזיקו בהם בכנסת היוצאת הם השר סופר ומשה סולומון. חשוב להדגיש: אין זה אומר ולו מילה אחת רעה על חברי הכנסת של הציונות הדתית בכנסת היוצאת. אפילו להיפך. מדובר בחברי הכנסת מהמוצלחים שידעה הכנסת היוצאת. חברי כנסת שכל אחד מהם קידם שורה ארוכה מאוד של דברים והביא להישגים שהוא דגל בהם. אבל ציבור הבוחרים רוצה להצביע למפלגה שהוא גם מזדהה עם העמדות שלה, או לפחות עם העמדות של חלק מחבריה. את זה כרגע, לאחר פרישתם של השניים, אין במפלגה.

נכון לעכשיו הקמפיין של המפלגה, הלא רשמי לפחות, עוסק בסיסמא שאם לא יבחרו בה, המצב יהיה לא פחות מאסון. אין ספק שיאיר גולן, נאור נרקיס, ואפילו ראיון הקונספציה של איזנקוט בהחלט תורמים לקמפיין המפלגה. אבל לגרום לאנשים לצאת ולהצביע רק בגלל פחד מהמחנה השני זה לא דרך מוצלחת לגרום לציבור להצביע לך. בשביל זה צריך לזכות מחדש באמון הבוחר מהמגזר, וזאת העבודה שיש עכשיו ליו"ר המפלגה, סמוטריץ'.