בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

באופן סמלי משהו, רגע לפני סיומה של שנת תשפ"ו נסגרה הגשת הרשימות לקראת הבחירות, שייערכו בעוד כמעט שבעה שבועות. באופן מסורתי, מתחילת השבוע, הימים שליוו את הגשת הרשימות היו דרמטיים במיוחד מבחינה פוליטית. שריונים, איחודים של הרגע האחרון, פרישות מהתמודדות ומחלוקות שהובילו להגשה סופית של הרשימות גם לאחר מועד ההגשה הסופי.

הבלגן והדרמות היו מנת חלקן של כל המפלגות, למעט מפלגת ש"ס שלא סיפקה כותרות כלשהן במהלך הרכבת הרשימות, אלא בעיקר סביב סרטוני הקמפיין של המפלגה. גם בליכוד הדרמות לא נגמרו עד לרגעים האחרונים. כבר ביום שני היה ראש הממשלה נתניהו אמור להציג את חמשת השריונים שנותרו ברשותו. אלא שאז הודיע איש העסקים אורן דוברונסקי שהוא מוותר על השריון שהוצג כבר לפני כמה שבועות, שכן הדבר יחייב אותו לוותר על אזרחותו האמריקנית, ויתור שהיה עולה לו עשרות מיליוני דולרים. בעקבות זאת, נתניהו נאלץ לחפש שישה משוריינים.

לבסוף השריונים הוכרזו בשלישי, וגם אז הדרמות לא פסקו. בזה אחר זה הציג נתניהו את שריוניו: אלישע מדן, לוחם המילואים שאיבד את שתי רגליו במלחמה ובנו של הרב יעקב מדן; עורכת הדין טליק גואילי, אימו של חלל צה"ל והחטוף האחרון שהוחזר ארצה רן גואילי; עורך הדין דוד פטר; תת־אלוף (מיל') אמיר אביבי, מייסד תנועת 'הביטחוניסטים'; אלי גולדשמידט, מנכ"ל מפלגת העבודה וחבר כנסת מטעמה לשעבר, שמאז 7 באוקטובר מדבר על התפכחותו המדינית, ואיש התקשורת יעקב ברדוגו.

ששת השריונים הללו אמורים היו להשלים את הרשימה, אלא שאז הציגו בליכוד משוריין נוסף, האב השכול עורך הדין איציק בונצל. כשנחשפו מספרי השריונים התברר כי אביבי שובץ במקום ה־35, הלא ריאלי. בעקבות מערכת לחצים שהפעיל חבר הכנסת אביחי בוארון, שהמקום ה־35 היה אמור להישמר לו, פרש אביבי, עם הבטחה לקבל תפקיד שר. אלה היו במעוף הציפור הדרמות במפלגה אחת בלבד, מה שמלמד על היקפי האירועים שהתרחשו בימים אלה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הצבעת בכורה: כ-680 אלף בוחרים חדשים הולכים להצביע, אבל מה גורם להם לעשות זאת

עוד מאת אסף משניות הקלטות רבני הר המור: "ריצת נעם לישראל – תרגיל פוליטי אגרסיבי"

הסיבה לרצף ההתרחשויות העמוס של ימי הגשת הרשימות איננה "שגרת בחירות", אלא העובדה שאל המרוץ הפעם נכנסו שורה ארוכה של מפלגות חדשות, שניסו לצבור קהל לקראת התמודדות בבחירות. חלקן התחילו את דרכן בקול תרועה רמה, ואז התרסקו. אחרות לא הצליחו להתרומם. מקצתן נמצאות עדיין עם הראש מעל המים. כמה מהן הבינו שאין מנוס אלא להתאחד. ובמפלגה יציבה אחת חלו רעידות אדמה שכמעט והובילו להתפצלותה לשלוש רשימות שונות.

בשורות הבאות ננסה לסקור את האירועים הבולטים סביב המפלגות והרשימות הקטנות, שיתמודדו סביב אחוז החסימה. באופן טבעי, התרחשויות שקרו במפלגה אחת השפיעו על מספר מפלגות אחרות.

היסטוריה בפוליטיקה החרדית

הדרמה הגדולה ביותר, כנראה, התרחשה במפלגות הציבור החרדי. בקדנציה האחרונה נמתחה ברחוב החרדי ביקורת חריפה על הנציגים הפוליטיים בכנסת היוצאת, סביב אירועי חוק הגיוס. בחלק מהציבור החרדי, ההקצנה שיצאה מביתו של מנהיג הציבור הליטאי, הרב דב לנדו – שהרחיקה את החברה החרדית מהשתלבות בחברה הישראלית – גרמה לכעס הולך וגובר. הכעס הזה הוביל להקמתה של מפלגה חדשה, מפלגת 'הציבור החרדי' שעליה נרחיב בהמשך.

אפקט נוסף של הזעם הציבורי על נבחרי הציבור החרדים מגיע מהמחוזות של תומכי ש"ס. ש"ס, כמו אחותה האשכנזית יהדות התורה, ניהלה קו חריף נגד הגיוס, ומנהיגה הרוחני הרב יצחק יוסף אף הרבה להתבטא בחריפות נגד המשרתים בצה"ל. הדבר הוביל לבריחת קולות, לפי הסקרים, אל עבר עוצמה יהודית. במטרה להילחם בכך שיבצו בש"ס ברשימה את יושב ראש המועצה הדתית בחיפה, שהוא רב סרן במילואים.

אך גם מהכיוון השני התעורר זעם חריף כלפי הנציגות החרדית האשכנזית, שלתפיסת הציבור לא סיפקה את הסחורה ולא השיגה חוק גיוס, מה שהוביל לסנקציות כלכליות חריפות נגד צעירים חרדיים, ובהמשך אף למעצרי עריקים. יש לציין כי הסיבה העיקרית שבגינה לא הצליחו הנציגים החרדים להגיע לחוק מוסכם, הייתה התנגדותו של הרב לנדו לכל מודל של פשרה בנושא.

אבל את המחיר שילמו חבר הכנסת משה גפני, ותיק חברי הכנסת, וחבר הכנסת אורי מקלב. לאחר הדחתם של השניים, בביתו של הרב לנדו אף פרסמו מאמר מערכת בעיתון החרדי הגדול ביותר, 'יתד נאמן', ובו תקפו אישית את עוזריהם של חברי הכנסת בטענה שהם פעלו ותדרכו נגד הרב לנדו.

אלא שהמחלוקות ביהדות התורה, והמהפכה שנוצרה, לא נותרו רק בצד הליטאי של המפלגה. גם בצד החסידי נרשמו סערות, שהובילו לכך שיהדות התורה הגישה את רשימתה יותר משעה לאחר הדד־ליין, כשלראשונה בתולדותיה היא הפכה לרשימה של שלוש מפלגות, ולא שתיים. הסיבה: הכעס של חבר הכנסת מאיר פרוש, מסיעת 'שלומי אמונים', על התנהלות חסידות גור השולטת באגודת ישראל. לפרוש הצטרפה חסידות בעלז, ויחד הן פירקו את אגודת ישראל לשתי מפלגות חדשות. למפלגה החדשה קוראים 'חומת תורת ישראל'.

צעד הפיצול פגע קשות באגודת ישראל, וכפועל יוצא בכוחה של חסידות גור במפלגה. בקרב המקומות הריאליים נותר לאגודת ישראל רק נציג אחד, שכן שני הנציגים החסידים הנוספים ברשימה הם פרוש ושטארק, נציגה החדש של חסידות בעלז שמחליף את סגן השר ישראל אייכלר, שמסיים את דרכו הפוליטית.

מחוץ להתרחשויות ביהדות התורה ניצבת מפלגת 'הציבור החרדי', שנועדה לייצג את הזרם של החרדים המודרניים, אלה שיוצאים לעבוד ואף רוצים להתגייס לשירות בצה"ל. יהדות התורה ניסתה להילחם בכל כוחה במפלגה החדשה, שבראשה עומד מוטי לייטנר, המשנה לראש עיריית בית שמש.

בשבועות האחרונים ניסו לייטנר ומפלגתו להתאחד עם כמה גורמים. בתחילה פנו לאנשי יהדות התורה על מנת להשתבץ כאחת המפלגות ברשימה. אלא שהרעיון, כצפוי, זכה לווטו מוחלט. לאחר מכן ניהל לייטנר משא ומתן עם עופר וינטר על השתלבות במפלגתו, 'עמך ישראל'.

מבחינתו של וינטר מדובר היה בחיבור מושלם, שכן וינטר התעקש שלא לרוץ עם מפלגה קיימת או עם פוליטיקאים בעלי ניסיון ברמה הארצית. לייטנר ואנשיו סיפקו לו בדיוק את זה, בדגש על תחום שווינטר מציג בלב הקמפיין, סוגיית גיוס החרדים. אלא שווינטר סירב לתת לרשימת 'הציבור החרדי' מקום ריאלי, והציע להם רק את המקום התשיעי. במפלגה הבינו כי אין כוונה אמיתית לתת להם ייצוג בכנסת, והמגעים פוצצו.

הדבר הוביל את לייטנר להגיש רשימה שתרוץ עצמאית בבחירות ובכוונתה, נכון לשלב זה, לרוץ עד הסוף. הסיבה לכך ברורה: במפלגה רואים את הבחירות הקרובות כאירוע השקה ארוך, בצל בחינת כוחה של המפלגה, לצורכי חיבורים עתידיים. לייטנר ואנשיו רוצים להוכיח כי הם באים עם כוח ציבורי מוכח ששווה מנדטים, ולשם כך הם צריכים להתמודד עד הסוף. מדובר בפרקטיקה שגם איתמר בן גביר נקט בסבב הבחירות השני של 2019. באותה מערכת בחירות בן גביר סיים מתחת לאחוז החסימה, אבל הביא קרוב ל־85 אלף קולות שהוכיחו כי הוא כוח משמעותי בימין, מה שהוביל לצירוף שלו לאחר מכן למפלגת 'הציונות הדתית' של סמוטריץ'.

רשימת 'הציבור החרדי' עושה שורה של מהלכים היסטוריים. לראשונה זה עשרות שנים, המועמדים במפלגה אינם משובצים לפי מפתחות עדתיים או חסידויות. במפלגה ישנם חסידים, ליטאים ומזרחים כאחד. בנוסף לכך, ולראשונה בתולדות הפוליטיקה החרדית, שתי נשים משובצות ברשימה, במקומות 3 ו־4.

האחדות מתפרקת לרסיסים

כאמור, עד יממה לפני תחילת הגשת הרשימות עוד נדמה היה שהמפלגה החרדית החדשה תחבור לעופר וינטר, אך זה לא קרה. הדבר מציג בצורה די מדויקת את התנהלותו של וינטר בשבועיים האחרונים, מאז שהשיק את מפלגתו. בשבוע ההשקה וינטר רשם תוצאות מרשימות במיוחד בסקרים, כשבחלקם הגיע לשמונה מנדטים. הדבר הוריד את סמוטריץ' אל מתחת לאחוז החסימה. בתגובה לכך התאחד סמוטריץ' עם פייגלין לריצה משותפת, מה שאיזן את המצב בסקרים, עם יתרון לרשימתו של שר האוצר.

מאז הופעלה מערכת לחצים כבדה על וינטר להתאחד לריצה משותפת עם סמוטריץ', כולל אפשרות לקבלת שריונים בליכוד. אלא שווינטר סירב לעשות זאת. הניסיונות לשכנע אותו להצטרף לרשימה מאוחדת נמשכו עד לרגע האחרון, כשווינטר הגיש את רשימתו כבר ביום שני.

וינטר הוא השריד הכמעט אחרון מבין מפלגות הגוש השלישי החדשות שהוקמו בתחילת מערכת הבחירות, או שהתכוונו להתמודד. ביום שישי שעבר, רגע לפני שבת, הודיע גלעד ארדן כי המפלגה שהקים, 'האחדות', לא תתמודד בבחירות הקרובות. זה נבע מהכישלון של המפלגה לצבור קהל בסקרים, שהעמיד אותה על שברירי אחוזי תמיכה. כמה שעות לפני הודעת הפרישה עוד ניהל ארדן מגעים עם בני גנץ על ריצה משותפת, אך אלה עלו על שרטון. לבסוף עליזה בלוך, שגם היא הייתה ברשימת 'האחדות', הצטרפה לגנץ. תחילת קריסת המפלגה התרחשה כאשר חבר הכנסת לשעבר רועי פולקמן, שהיה גורם מרכזי בהקמתה של המפלגה, ערק למפלגתו של גדי איזנקוט.

מפלגה נוספת שהחלה את דרכה בקול רם ונעלמה רגע לפני הגשת הרשימות היא 'בית ציוני-המילואימניקים' של חילי טרופר ויועז הנדל. החיבור בין השניים היה רעוע מהרגע הראשון, למרות ניסיונות של השניים להציג אותו כחיבור טבעי שנוצר בין חברים. כל זאת למרות שהיה ידוע כי אין מדובר באופציה הראשונה של מי מהצדדים. המפלגה נעה בסקרים סביב אחוז החסימה.

ביום ראשון השבוע פירק טרופר את החיבור ועבר עם אנשיו, שירה שפירא ואליסף פרץ, למפלגתו של איזנקוט. טרופר משובץ במקום השישי במפלגה. הנדל לא חיכה יותר מדי והתאחד עם ירון זליכה והמפלגה הכלכלית, שבה זליכה מתמודד כבר מספר רב של מערכות בחירות ללא הצלחה להשיג נתח קולות משמעותי. ביום שני צירף הנדל לרשימה את חברת הכנסת לשעבר ד"ר עינת וילף. וילף הקימה בתחילת מערכת הבחירות את מפלגת 'עוז', שמתמקדת בהצגת קו מדיני ימני חלופי לרעיונות המדיניים הקיימים כיום.

זו לא הפעם הראשונה שבה הנדל מאבד שותף לריצה בבחירות. אירוע זהה התרחש במערכת הבחירות הקודמת, כאשר הנדל הקים עם איילת שקד את מפלגת 'רוח ציונית', שהתפרקה בתוך ימים ספורים כששקד הודיעה על ריצה משותפת עם שרידי 'הבית היהודי' ולבסוף פרשה מהמרוץ. הפעם שקד בחנה את האפשרות לחזור למערכת הפוליטית, ניהלה מגעים מתקדמים עם בני גנץ, אך לבסוף ויתרה על הרעיון.

בני גנץ לא פורש

בני גנץ וכחול לבן היו שק החבטות הרשמי של מחנה האופוזיציה עד כה במערכת הבחירות. בסקרים, מראש, המפלגה דשדשה מתחת לאחוז החסימה כבר חודשים ארוכים. אך את המכה הראשונה והחזקה שלה היא ספגה עם פרישתו של חילי טרופר, אחד ממייסדיה. טרופר רצה שגנץ יצטרף לאיזנקוט, כשאיזנקוט מוביל את המפלגה. גנץ, כצפוי, סירב.

מאז פרישתו של טרופר עברה כחול לבן שורה של טלטלות, ובכלל זה פרישתם של חבר הכנסת איתן גינזבורג, שעבר ל'ביחד' של נפתלי בנט, וחבר הכנסת מיכאל ביטון, שהקים סיעה עצמאית בימי ההגשה. שניהם פרשו כי סברו שהתמודדותה של כחול לבן פוגעת במחנה האופוזיציה, שכן אין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה לפי הסקרים.

גנץ עצמו ניהל מגעים ארוכים לאורך כל הדרך עם גורמים נוספים, ביניהם גלעד ארדן ומפלגתו. אך לאורך מרבית הדרך השם הבולט היה דדי שמחי, נציב הכבאות הראשי לשעבר ואביו של גיא שמחי שנרצח במסיבת הנובה. אלא שהמגעים מול שמחי עלו על שרטון, והובילו להודעתו לבסוף כי אין לו כוונה להצטרף לחיים הפוליטיים. שמחי הסביר כי החליט כך "בגלל בעיות אגו של אנשים. אנשים לא הצליחו להתרומם לגודל האירוע. העם לדעתי רוצה אחדות, או לפחות חלק גדול ממנו רוצה אחדות, אבל כל המנהיגים של הגוש השלישי לא הצליחו להתרומם לגודל האירוע. תחושת אכזבה עמוקה".

לבסוף הגיש גנץ רשימה שהצליחה להפתיע לא מעט אנשים, בכך שהביאה שמות מוכרים במחוזות הגוש השלישי והמצביעים המתלבטים. במקום השני ברשימה שובצה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אחריה ניצבת עליזה בלוך. במקום הרביעי רועי קונקול, לשעבר דוברו של יאיר לפיד ואחת הדמויות הבולטות בשיח הציבורי של הגוש השלישי מאז 7 באוקטובר. רותם אבידר צאליק, דמות בולטת בסוגיית המילואים, מוצבת במקום החמישי.

בני גנץ הודיע מראש כי אין בכוונתו לפרוש, למרות הלחצים שהופעלו עליו. זאת לא הפעם הראשונה שהדבר קורה, שכן לחצים דומים הופעלו עליו בכל מערכות הבחירות האחרונות, ולבסוף תמיד עבר את אחוז החסימה עם מספר מנדטים מכובד.

הרשימה האחרונה שאליה צריך להתייחס בסקירה זו היא מפלגת 'נעם לישראל' של חבר הכנסת אבי מעוז. אף שבסקרים אין כמעט תמיכה במפלגה, מעוז – לפי הוראתו של הרב צבי טאו – הודיע כי בכוונת המפלגה להתמודד עד סוף המרוץ. במערכת הפוליטית יש הטוענים כי התמודדות זו דומה להתמודדות של מפלגת 'הציבור החרדי', ונועדה להראות את כוחה של המפלגה.