התחלה// לפני 74 שנים בקיבוץ מעוז חיים, במזרח עמק בית שאן, "קיבוץ לא דתי, להורים אידיאליסטים ומראשי הקיבוץ". הצעירה מתוך שלושה אחים.
אבאמא// יהודהל'ה טל ז"ל. "אבא היה חקלאי ועסק בשלל תפקידי ציבור ומשק בקיבוץ. היה לוקח אותי כילדה לישיבות של התנועה בתל אביב. זה ריתק אותי. אמא, אראלה ז"ל, הייתה מורה נערצת. נפטרה מסרטן בגיל 49 כשהייתי בת 12. זה היה אובדן גדול בשבילי. למדתי המון מההורים שלי, אהבת טיולים, חיבור להוראה ועוד".
בת קיבוץ// "גדלתי בשקט ובשלווה בבית ילדים, לא גדלנו עם ההורים. בחיים לא אכלתי אוכל של אמא, בחיים ההורים שלי לא העירו אותי בבוקר ושלחו למוסדות החינוך. זה היה התפקיד של המטפלת. לבית של ההורים קראנו חדר ולא בית. לפעמים בלילה הייתי בורחת מבית הילדים לחדר של ההורים, אבל הם היו מחזירים אותי לבית הילדים. היום אי אפשר להבין את זה, אבל ככה חיינו. גדלנו בתודעה שהקיבוץ הוא נזר הבריאה והיצירה המושלמת עלי אדמות".
בלי בגרות// למדה בבית הספר הקיבוצי, "בלי תעודות, בלי ציונים ובלי תעודת בגרות. הרציונל היה שלומדים בשביל אהבת הלימוד. לא היה לנו שום תמריץ. אני אהבתי ללמוד, אבל כשרציתי ללכת לאוניברסיטה לא היו לי שום תעודות להראות, אז מנהל התיכון לקח אותי למשרד שלו וביחד המצאנו לי תעודה וזו התעודה שלי עד היום".
אולי יעניין אתכם
שיעור תורה// במהלך כיתה י"ב חזרה בתשובה בהשפעת הרב דרוקמן זצ"ל. "הייתי נערה מאוד אידיאליסטית ונאורה, וממש האמנתי שהעולם הדתי חייב לעבור מן העולם. באחד הימים פגשתי באקראי בחורה שסיפרה על שיעור תורה לחבר'ה מהקיבוצים והחלטתי להצטרף לשיעור במטרה לפוצץ אותו. הרב שהעביר את השיעור היה לא אחר מאשר הרב חיים דרוקמן. אני לא הפסקתי להתריס ולהקשות עליו".
חוזרת// "באתי שוב ושוב לשיעורים במטרה לפוצץ אותם, ובין ההתקפות שלי נשביתי בקסמה של היהדות. ראיתי שיש ערכים. התחברתי לדת דרך המסגרת של המצוות, שמחנכות את האדם להיות טוב יותר. בהמשך גם הקדוש ברוך הוא נכנס לחיי. בהתחלה הסביבה הרימה גבה. אח שלי היה אומר שחזרתי לתקופת ימי הביניים, אבל אבא שלי היה פתוח מספיק כדי לקבל את זה".
לידה רוחנית// "הצטרפתי לקבוצת הקיבוצניקים שלמדה תורה והייתי עושה שבתות אצל הרבנים שלימדו אותנו. הייתי המון שבתות וחגים אצל משפחת דרוקמן, שקיבלה אותי בבית קטן וצפוף ברוחב לב. אני חייבת לרב דרוקמן ולכל משפחתו את הלידה הרוחנית שלי. הם קיבלו אותי כמו שאני. יש בי הכרת הטוב עצומה. הרב דרוקמן היה אור גדול בעולם של אהבה לכלל ישראל, עם סבלנות אין קץ. יכולתי להתקשר אליו בכל שעות היממה והוא היה הכתובת שלי לכל דבר".
נפגשים// שירתה במדור הפסיכוטכני במיון של המתגייסים ליחידות השונות. במסגרת השיעורים של בני הקיבוצים יצאה לשבת בקיבוץ הדתי עין הנצי"ב. "רצו שנכיר מה זה שבת בקיבוץ. בליל שבת החבר'ה הדתיים מהקיבוץ הגיעו לדבר איתנו. בין הבחורים היה בחור בשם אלי, מבוגר ממני בשלוש שנים, והמשכנו לדבר. ככה הכרנו".
אלי// במהלך השירות הצבאי נישאה לאלי, בן קיבוץ עין הנצי"ב. "החתונה שלנו הייתה מאוד מעניינת. הרב דרוקמן חיתן אותנו. הקיבוצים עין הנצי"ב ומעוז חיים קרובים גאוגרפית, אבל תהום מפרידה ביניהם. המשפחה והאורחים של אלי היו דתיים והאורחים שלי היו חילונים מהקיבוץ, והיה קירוב לבבות מיוחד במינו". כזוג צעיר קבעו את ביתם בעין הנצי"ב.
החצי השני// אלי סלע, בן 77. "במקצועו חקלאי, רפתן, וכשעברנו לשילה ניהל חברה לדשנים אורגניים לחקלאות. שותפי הנאמן, תומך בי בכל מעשיי. מקדיש מזמנו לשבת וללמוד תורה. הוא נושא אותי על כפיים, כיף להיות אשתו, זכיתי".
הנחת// שמונה. אריאל בן 53, עומר בן 51, אביטל בן 49, אלחנן ז"ל, "נולד בנס גדול ונקרא לישיבה של מעלה בגיל 13 וחמישה שבועות", ידידיה בן 45, מוריה בת 43, אלעד בן 37, ואחרונה חביבה תחיה בת 35. "הילדים הם נחת גדולה ואור גדול בחיים שלנו".
עוזבים את הקיבוץ// כשילדיה גדלו עברה עם משפחתה לחיספין שבגולן. "אהבנו את הקיבוץ, אבל כשאריאל היה בר מצווה החלטנו לעזוב כדי שיקבלו חינוך ישיבתי יותר. הרווחנו עולם ומלואו. קודם כול זכינו לחיים עצמאיים. הייתי בת קרוב ל־40 ולא ידעתי לגהץ, לכבס ולבשל. פתאום למדתי לבשל בעצמי. היה לנו נפלא בחיספין. רמת הגולן הייתה אי של שקט ושלווה, יופי וטבע. היינו שם 23 שנים".
אלחנן// "נולד בנס, במשקל נמוך ולפני הזמן. הצוות הרפואי לא האמין שהוא ישרוד, וברוך ה' הוא גדל לתפארת. הוא היה ילד מלאכי. מחונן ברמות. ילד רוחני, מחובר לה'. נשמה גבוהה מאוד. בכיתה ה' ביקש לעזוב את בית הספר וללמוד בישיבה. הגענו לפשרה: אחרי בית הספר הוא למד עם הבחורים בישיבה ולבד, וחזר הביתה בשעת לילה מאוחרת שמח וטוב לב".
אובדן// חמישה שבועות אחרי בר המצווה נפטר אלחנן, בעקבות תאונה טראגית שבה התחשמל על גג מבנה הגנרטור. "כתבנו על המצבה שלו את הפסוק שהכי התאים לו: 'נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה", כך הוא חי וכך הוא נלקח. זכינו שיגדל אצלנו 13 שנה. זו אבדה גדולה, אישית ומשפחתית. הגעגוע גדול, הוא חסר לכולנו. העולם הפסיד, אבל הקדוש ברוך הוא הוא זה שמנהל את העולם".
שילה// לפני 17 שנים עברה עם משפחתה ליישוב שילה. "כדי להתקרב לילדים ולנכדים עברנו לשילה. רצינו להיות סבא וסבתא זמינים ומעורבים, וזו הייתה אחת ההחלטות החכמות בחיינו. הזמינות למשפחה היא נהדרת. שילה הוא יישוב קסום, חם ומחבק. באופן אישי מרגש במיוחד לחיות במקום שנושם ומדבר תנ"ך".
המכללה// במרוצת השנים למדה לתואר ראשון ושני במכללה בבית וגן, בהסדר ייחודי. "אני חבה חוב עצום לראש המכללה, הרב קופרמן, שקיבל אותי בלי מבחני כניסה. כשהגעתי לא ידעתי אפילו לקרוא כתב רש"י. הוא האמין בי ואִפשר לי לצלוח את הלימודים. הוא בנה לי מערכת לימודים מיוחדת, ויחד איתו צוות המכללה עשו בשבילי מעל ומעבר".
הוראת תנ"ך// מאז השחרור מהצבא לימדה תנ"ך בשלל מוסדות חינוך, ממלכתיים וממלכתיים־דתיים, לצעירים ולמבוגרים. "עד היום אני מלמדת בקהילות ובמדרשות ואיפה שמבקשים ממני". כבר בכיתה ד' החליטה שתהיה מורה לתנ"ך, "אולי כי אמא שלי אהבה תנ"ך. עד היום אני מתרגשת מכל שיעור, למרות שאני מורה לתנ"ך כבר יותר מ־50 שנה. אני מאמינה שאם המורה אוהב את התנ"ך בכל ליבו – התלמידים יתחברו גם הם".
בית המקדש// במקביל להוראת התנ"ך עוסקת רבות בבית המקדש והעלייה להר, בשיעורים, הסברה ועוד. "אני לא יודעת איך נכנס בית המקדש לחיי, אבל זה התחיל כבר לפני עשרות שנים ולאט לאט הלך והתעצם. ארגנתי סיורים מיוחדים בנושא בית המקדש והשתדלתי ללמד ציבורים שונים על המקדש".
צימאון למקדש// "בשיעורים על המקדש אני מבקשת: תוציאו את המקדש מהפסוקים ותתחילו לחיות אותו. צריך לפעול כדי להקים אותו. יש לנו מחויבות למקדש. בית המקדש הוא הלב של העם היהודי. בעשורים האחרונים עם ישראל מתעורר למקדש בענק. אם פעם ביקשו ממני שיעור מקדש פה ושם, היום אני רצה משיעור מקדש אחד לשני. ואם פעם עלו להר כמה משוגעים, היום זה המונים. אומנם בית המקדש עדיין לא קם, אבל ההתעוררות למקדש היא מדהימה".
שיעור בגבעה// לפני כעשור התחברה באקראי לנושא הגבעות והחוות. "התקשרה אליי אמא וביקשה: יש לי בנות בגבעת מעוז אסתר, בבקשה תלכי להעביר להן שיעור. לא הכרתי את הגבעות, וכשביררתי במה מדובר אמרו לי: 'אלה כמה בנות משוגעות שזרוקות על גבעה'. בכל זאת החלטתי להעביר להן שיעור, ובחיים לא היה לי שיעור כזה. התשוקה לקודש, האש בעיניים והידע העצום. התאהבתי בבנות האלה. אהבת הקודש שלהן מעיפה את התקרה לשמיים. פגשתי מסירות אין קץ לארץ ולקדוש ברוך הוא".
דור החלוצים// "המשכתי לבוא אליהן בכל שבוע, ומאז זה התפתח. הבאתי אוכל, וגייסתי מהשכנות. זה התפתח לתמיכה בעוד ועוד חוות וגבעות. מדובר בדור החלוצים שמעשיהם הם תרומה היסטורית לתולדות ישראל. והמפעל הציוני הזה הולך וצובר תאוצה".
גאולה// "כיום אני משקיעה למענם בדרכים שונות כמיטב יכולתי. אני מגייסת תרומות וציוד ומבקרת ומנסה להגיע לציבור הרחב שיכיר במפעל החלוצי המדהים הזה. אני לוקחת אנשים וקהילות לסיור מגבעה לגבעה, וכך הציבור מתחבר לדבר הגדול הזה. אני מודה על הזכות להיות בורג קטן בקירוב הגאולה. אנחנו זוכים לחיות בדור מופלא, בתקופה מפוארת שלא הייתה כמותה עם מתנות אלוקיות ששופעות עלינו. הלוואי שנזכה בקרוב להשלמת הגאולה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "הולכת לישון בשעה שתיים אחר חצות. בשנים האחרונות מרשה לעצמי להתפנק וקמה כשמתעוררת. במהלך היום מנסה לעמוד בקצב מרוץ החיים, מספיקה טיפה מכל ים המשימות ומשתדלת לשמוח במה שכן עשיתי".
פלייליסט// "אני מאוד אוהבת לשיר ושרה לעצמי בקול. כמעט לא שומעת מוזיקה, קצת בנסיעות שירי ארץ ישראל הישנה ושירי קודש".
השבת שלי// "יום לנשום עמוק, לעצור את מרוץ החיים, להתרווח, לשוחח, ולקרוא את כתבי הרב סולובייצ'יק".
דמות מופת// הרבנית ד"ר שרה דרוקמן ז"ל. "מופת לתורה, צניעות וחסד, אהבת אדם, אהבת העם ואהבת הארץ".
מפחיד אותי// "כלום. הכול מאיתו יתברך, גם כשהנהגתו נפלאת בעינינו ואיננו מבינים אותה".
משאלה// "'מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים', הארץ במשמעות שישעיהו מתכוון – כל העולם. דעה לא במשמעות של שׂכל אלא במשמעות של דבקות עמוקה".
כשאהיה גדולה// "אמשיך לעשות כמיטב יכולתי במעגלים השונים של הפרט והכלל, כל מה שיוסיף טוב לעולם, כל מה שיקדם את תורת ישראל, את עם ישראל ואת ארץ ישראל".
לתגובות:
