התחלה// לפני 40 שנה, נולדה וגדלה בקרני שומרון. השנייה מתוך שישה ילדים.
אבא// ברוך מנלה, בן 73, מהנדס חשמל. "לאורך השנים פיתח אין־ספור פיתוחים מרחיקי לכת. לפני 30 שנה פיתח pay-sms, שזה כמו פייבוקס אבל הרבה לפני שחשבו על זה, מנורת חירום שנדלקת בהפסקת חשמל ועוד. אבא יצירתי בצורה מדהימה ורואה את המציאות מתוך הפוטנציאל שלה, ולא רק בפן הטכנולוגי. תמיד דחף אותנו למצוינות ללא פשרות ולעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים. מחנך לאהבת העם וארץ ישראל בעומק".
אמא// שרה מנלה, בת 71, אדריכלית. "עברה שמונה שנות טיפולי פוריות מורכבות מאוד ולא ויתרה גם כשהיה קשה, וברוך ה' זכתה לשישה ילדים ביולוגיים. אמא היא הלב של הבית. כאדריכלית היא עבדה מבוקר עד לילה, אבל תמיד דאגה להיות נוכחת, תמיד אוכל חם ושיח. המשפחה והבית היו מעל הכול. הבנה שאין יותר גדול מזה. גם היום היא לוקחת את הנכדים לטיולים ומטמיעה בהם את אהבת הארץ".
קרנ"ש// נולדה וגדלה בקרני שומרון. "אני תושבת היישוב רוב שנות חיי. הייתה לי ילדות של טבע, הלכתי יחפה רוב הזמן וטיילתי עם חברות בוואדי. היו לנו המון בעלי חיים בחצר, איגואנות, תרנגולים, ברווזים, חמור. קהילת קרנ"ש היא קהילה חמה עם חיים קהילתיים עשירים". ביסודי למדה בבתי הספר ביישוב. "הייתי חרשנית. אהבתי ללמוד ולקרוא".
אולי יעניין אתכם
אח אומנה// מלבד ששת הילדים הביולוגיים, יש עוד ארבעה אחים באומנה. "בן האומנה הראשון הגיע אלינו כשהיה בן 13. אני הייתי בת שלוש. הוא בחור עם סיפור חיים מורכב, שהתגלגל ועבר הרבה משפחות אומנה עד שהגיע אלינו. ההורים שלי התמסרו אליו. בהמשך הוא התחתן ולצערי בסוף נפטר ממנת יתר. הוא עבר התמכרויות ונכנס לכפרי גמילה וההורים שלי תמכו בו ומשכו אותו מהבורות. ברור לי שהמסירות שלהם הייתה משמעותית לו".
אחי אומנה// "שלושת האחים האחרים הגיעו בשלבים שונים כשהייתי כבר בגיל תיכון ויותר מודעת למורכבות ולנתינה יוצאת הדופן. לראות את ההורים שלי מתמסרים ככה בלב רחב ועם תשוקה פנימית לעשות טוב – זה היה מכונן. כנערה הייתי חושבת לעצמי: וואו, איזה רף ההורים שלי מציבים לי".
אקטואליה// "מגיל צעיר התעניינתי באקטואליה. אני זוכרת את עצמי כילדה חובבת חדשות. כשרבין נרצח הייתי בכיתה ב', ואני זוכרת את ההלם והזעזוע בכל נים בגופי. כנערה אהבתי לצפות בחדשות ולהקשיב לוויכוחים של המבוגרים. לאט לאט לקחתי גם חלק בדיונים. הכרתי את שמות הפוליטיקאים ואת הדינמיקה הפוליטית וחייתי את זה".
להעז לחלום// למדה באולפנת להבה בקדומים, "אצל שרה אליאש האגדית. היה נפלא. היו הרבה תוכניות העשרה, והאולפנה הייתה פתוחה גם ליוזמות של הבנות. בכיתה ט' הצטרפתי לקבוצת תלמידות שנסעה בכל פעם לראיין דמות מעוררת השראה אחרת – רבנים, פוליטיקאים, אנשי צבא. זה מסע שנחרת לי בזיכרון. גם בעולם התורני היו אין־סוף תוכניות שאיפשרו להעמיק. השנים באולפנה בעיקר העניקו לי את היכולת לקחת אחריות, להעז לחלום ולהפוך את החלום למציאות".
שירות// שנתיים שירות לאומי במדרשה להעמקת הזהות היהודית, בשילוב עם לימודים במדרשה בנגוהות. "הכול היה עטוף בחוויה של היישוב נגוהות. זו גם הייתה השנה הראשונה של המדרשה והייתה תחושה בראשיתית. היה לנו מקום להיות שותפות בעשייה ולחוות חוויה חלוצית. לימוד התורה היה מתוך התלהבות, סקרנות וחיבור עמוק. למדנו בשקיקה מתוך בנייה של תפיסת עולם".
גירוש// "ההתנתקות הייתה בקיץ שבין שתי שנות השירות שלי, והייתי מאוד מעורבת במאבק נגד הגירוש. השתתפתי בהפגנות, עברתי מבית לבית, הייתי בצעדות ובכפר מימון, הכול. בחודשיים שלפני ההתנתקות גרתי שם. היינו בהתנדבות ובעשייה ופשוט התאהבתי במקום ובאנשים".
יהודי לא מגרש// שיא המאבק מבחינתה היה כשיחד עם חברתה חגית הפריעה לשאלת ראש הממשלה בחידון התנ"ך בקריאות "יהודי לא מגרש יהודי". "נלקחנו למעצר, נחקרנו יותר משמונה שעות ונפתח לנו תיק פלילי. אחר כך התראיינו בחדשות הבוקר וקיבלנו הרבה חשיפה ותהודה למעשה. שם למדתי שגם לשתי נערות צעירות יש כוח להשפיע וליצור קול שיהדהד".
משבר// "הגירוש היה הלם ושברון לב. היה לי ברור שזה מסוכן למדינת ישראל והרגיש לי כמו בגידה בכל הטוב שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא. לראות את הכול נחרב ככה מול העיניים היה בלתי נתפס. ההתנתקות הייתה סטירת לחי מצלצלת. עד שהתאוששתי עברה כמעט חצי שנה, שבמהלכה הועפתי מהשירות בשל חוסר תפקוד והייתי שלושה חודשים בבית בניסיון לעכל".
החצי השני// לירן, בן 43, מהנדס תעשייה וניהול. "בזכותו הכול. הוא תמיד שם את השאיפות שלי ואת העשייה שלי לצד הצרכים של הילדים במקום ראשון. מאמין, נוכח ותומך".
הנחת// שישה: אלרועי־ישראל בן 18, נהוראי־דוד בן 16, רוני־רחל בת 14, אליה־יצחק בן 12, אלחי־ברוך בן עשר, יעל־הללי בת שבע, ואחריהם בת האומנה. "תמיד היה לי ברור, כמו שינקתי מהבית בצורה חזקה, שהילדים הם הדבר הראשון. המשפחה היא הלב והעיקר".
העסקה// לאחר שישה ילדים ביולוגיים הכניסה לביתה בת אומנה, תינוקת עם תסמונת דאון במצב רפואי מורכב. "במשך שנים רציתי, כמו ההורים שלי, לפתוח את הבית ואת הלב לילד אומנה. ואז הבן שלנו, בגיל שנה ועשרה חודשים, עבר תאונה קשה עם פגיעת ראש רצינית. בשעות המטלטלות ההן, כשלא היה ברור אם ואיך הוא יצא מזה, עשיתי עסקה עם הקדוש ברוך הוא. אמרתי לו: אתה תחזיר לי את הילד, ואנחנו ניקח ילד אומנה בעל צרכים מיוחדים. ברוך ה' בניסי ניסים הבן שלי יצא מהפציעה בריא ושלם. מאז היינו עם חוב פתוח כלפי שמיא".
ילדת אומנה// "כמה שבועות לאחר שסיימתי את העבודה במשרד החינוך נכנסה לחיינו תינוקת מתוקה עם תסמונת דאון ומצב רפואי מורכב כרוני. היא מחוברת למכשירים, יש לה הרבה אשפוזים, אבל ברוך ה' היא מתפתחת ומתחזקת ומאוד אהובה בבית. אני רואה איך הילדים קשורים ומחוברים אליה, ומבחינתנו היא ממש מתנה. הסוכרייה של הבית".
אקדמיה// "שני הוריי למדו בטכניון, וידעתי מגיל צעיר שגם אני אלמד בטכניון ואהיה מהנדסת. בעקבות לקחי ההתנתקות היו הרבה התחבטויות לגבי העתיד, אבל האינרציה ניצחה והתחלתי לימודי הנדסה ביו־רפואית בטכניון. סיימתי את השנה הראשונה כמצטיינת נשיא, אבל במהלך השנה התגבשה אצלי ההחלטה שאני רוצה לעסוק במדיניות ציבורית ועזבתי ללימודי משפטים בבר אילן".
קהלת// לאחר השלמת ההסמכה כעורכת דין, נכנסה כעוזרת מחקר לפורום קהלת. "בקהלת חקרתי מגוון נושאים, בהם מערכת המשפט ורגולציה, עד שהחלטתי להתמקד במדיניות החינוך והקמתי בפורום את המחלקה למדיניות חינוך, שאותה ניהלתי כחמש שנים".
מדיניות חינוך// "חקרתי את מערכת החינוך בישראל ונדהמתי לגלות שהיא מדשדשת. כל הנתונים הבסיסיים של המערכת, כמו פערים בין תלמידים ואיכות ההוראה, מצביעים בצורה חד־משמעית שהמערכת בתת־תפקוד ולא מצליחה להשיג את המטרות הכי בסיסיות שהיא מציבה לעצמה".
חוקרת// "מאז ועד היום כל המחקרים שעשיתי עוסקים בהיבטים המבניים של מערכת החינוך – איך המערכת בנויה, איך החלטות מתקבלות, מודל השכר, השימוש במשאבים, נוסחאות התקצוב וההכרה, הסמכויות. בחנתי לא את התחום הפדגוגי אלא היבטים מבניים של המערכת, ומתברר שהמבנה מאוד מיושן, נוקשה וריכוזי, ולמרות שהרבה מערכות השתנו מערכת החינוך נותרה מאחור".
באה לתקן// לאחר עשור בקהלת מונתה על ידי שר החינוך יואב קיש לתפקיד משנה למנכ"ל משרד החינוך. "הוא ביקש שאכנס כדי ליישם את המלצות המדיניות שלי במערכת החינוך. בהמשך, לאחר פרוץ המלחמה ובעקבות האתגרים השונים במערכת, כשלא קיבלתי את הגיבוי הנדרש ליישום מהלכי השינוי, הבנתי שבקדנציה הזאת כבר לא יקודמו רפורמות עמוקות בחינוך ואחרי שנתיים החלטתי לעזוב את התפקיד".
עוף החול// ביחד עם חברתה חגית מוריה־גיבור, שותפתה בחידון התנ"ך, ייסדה את ארגון 'עוף החול – להתחדשות החינוך בישראל'. "הבנתי שמה שברור לי בנוגע למערכת החינוך, לא נמצא מספיק בשיח. לכן הקמנו ארגון שמטרתו ליצור את התשתית הנדרשת ליישום רפורמה של ביזור עמוק במערכת החינוך. פרסמנו ניירות עמדה, יש על הפרק כמה מחקרים נרחבים. העשייה מתמקדת בקשרי ממשל עם משרדי האוצר והחינוך ונבחרי הציבור, והרבה מאמץ להשפעה על השיח הציבורי בנושא. אם הציבור לא יבין ולא ידרוש את השינוי – זה לא יקרה".
מאמינה בחינוך// "ולמרות הכול, אני אופטימית. אנחנו רואים את היכולות שלנו כאומה, את היצירתיות, היוזמה והחוכמה. ברור לי שאם נעשה שינויים ונהפוך את המערכת לאדמה פורייה ליזמות וחדשנות, נראה יותר ויותר בתי ספר שיתמודדו בהצלחה עם כל האתגרים שהמציאות והטכנולוגיה מביאות עימן. יש לנו את היכולת להיות מערכת החינוך הטובה בעולם".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "אני טיפוס של לילה, אוהבת לעבוד עד השעות הקטנות ואז לקום מאוחר. הימים משתנים מאוד, לפי נסיעות עבודה או תוכניות עם הילדים".
פלייליסט// "שירי ארץ ישראל הישנה והתמה, במיוחד סביב שולחן השבת, או שירים אמוניים של זמרים כמו בן צור או אביעד דרף".
השבת שלי// "הלב והנשמה של השבוע והמשפחה. זמן לנשום, להיות באמת ביחד".
דמות מופת// "ההורים שלי. הלוואי שאזכה למחצית מהמסירות שלהם למשפחה ולכלל ישראל".
מפחיד אותי// "אובדן ומחלות".
משאלה// "לחגוג את יישום הרפורמות בחינוך שאני כל כך מתאמצת לקדם ואת הצלחתן, ולזכות לעלות לבית המקדש ולחוות חיבור אמיתי בין הקודש לחול".
כשאהיה גדולה// "אני סקרנית לגבי העתיד, אבל לא מתכננת לעצמי מסלול מסוים. משתדלת תמיד להיות בהתפתחות וצמיחה".
לתגובות:
