עד שהתחיל המונדיאל הנוכחי חשבתי שכדורגל הוא משחק נורא משעמם. הרי מה זה כדורגל? 22 גברים מקועקעים שבועטים, לפעמים גם בכדור, ומשתמשים בראש כדי לנגוח במקום לחשוב, בזמן שאנשים מתורבתים כמוני יושבים מול המסך ומקנאים בהם כי הם מרוויחים הרבה יותר ממני, למרות שגם אני יודע לא פחות טוב מהם לפספס פנדל בדקות המכריעות של המשחק. בסופו של דבר, המונדיאל הוא רק תירוץ כדי שעובדי תאגיד השידור הציבורי יוכלו לצאת לחו"ל על חשבוננו. כדורגל הוא משחק נחות ופרימיטיבי, כזה שחמש דקות אחרי שהוא מתחיל אתה מחפש את השלט כדי להריץ קדימה, או נרדם, או נשלח על ידי החברים שלך להביא פיצה מאילת, או ממטולה, לא משנה מאיפה, העיקר שתפסיק לחפור להם שכדורגל הוא משחק נורא משעמם.
זה מה שחשבתי לפני המונדיאל. אבל אחרי חמישה ומשהו שבועות של דרמות, מתח ודיבורים אין־סופיים אני כבר לא חושב שכדורגל הוא משחק משעמם. אני בטוח בזה. בגלל זה צפיתי בכל התקצירים, פה ושם אפילו במשחק מתחילתו ועד סופו, לא כולל הקטעים שנרדמתי. כי כדורגל הוא קצת שיקוף של החיים. אם כבר נגזר עלינו לחיות בעולם שבו הנראות חשובה מהמהות, השופטים מכופפים את החוקים איך שבא להם והכסף יענה את הכול, לפחות שנדע שמחר משחק חדש, ושבסוף מחכה גביע.
אז מה למדתי מהמונדיאל? הנה ההרכב הפותח.
- רבים התלבטו האם הפסקת השתייה שעושים באמצע המחצית היא בגלל שנורא חם, האם כדי לתת למאמנים פסק זמן כמו בכדורסל, או בשביל שתאגיד השידור שממומן מהמיסים שלנו יוכל לעשות עוד קצת כסף מפרסומות. האמת היא שהפסקת שתייה באמריקה זה כמו הפסקת אש במזרח התיכון – עוצרים כי מישהו מלמעלה החליט, זו לא באמת הפסקה, ודקה אחר כך ממשיכים לכסח זה לזה את הצורה כמו קודם, רק בעוצמה גבוהה יותר.
- ואולי כל העניין הוא לאפשר לשדרני המשחק כמה דקות של מנוחה, כי בניגוד לשחקנים הם באמת עובדים קשה ומפתיעים אותנו בתיאורים מלומדים בסגנון "השחקנים עושים מאמץ, השאלה היא אם יצליחו למצוא את הרשת". ואחר כך אתם שואלים מה הם עושים שם עם תקציב שנתי של 850 מיליון שקל.
- יש אחד צרפתי, בטעות קוראים לו עוסמאן דמבלה, השם האמיתי שלו טמבלה. את הפלשתינים הוא מעריץ, אותנו הוא משמיץ, במונדיאל הוא לא הפסיק להחמיץ. השיא היה בחצי הגמר כשהטמבלה נפל על סף הרחבה הספרדית והשופט שרק לבעיטת עונשין לטובת צרפת, אבל אז לחשו לו מה־VAR שחובב המחבלים הקטן לא הוכשל אלא להפך, נכנס בכוח במגן הספרדי ועשה הצגה כדי שהעולם יחשוב שהוא הקורבן המסכן שהצד השני מנסה לעשות לו רצח עם. מעניין ממי הוא למד להתנהג ככה. אולי אפשר שבכל פעם שאיזה טמבלה פלשתיני ייכנס לדמות הקוזק הנגזל, יהיה בסביבה שופט VAR שיתערב?
- המשחק של הולנד נגד מרוקו סימן לאן אירופה הולכת: ההולנדים הובילו לאורך רוב המשחק, אבל מרוקו הייתה רעבה ונחושה יותר. בהארכה ההולנדים כבר היו מותשים, וגם המרוקאים (עלק מרוקאים, כולם שם מהגרים שגדלו באירופה) כמעט נפלו מהרגליים ובכל זאת המשיכו לתקוף. לפני הפנדלים ההולנדים התחבקו, המרוקאים התפללו. אתם כבר יודעים מי ניצח. גם בכדורגל.
- אגב לאומיות, ארצות הברית שיחקה מעולה עד שהובסה על ידי בלגיה ביום העצמאות ה־250 שלה. צרפת נחשבה פייבוריטית, ודווקא בחצי הגמר נראתה זוועה. זה היה כמובן ביום הבסטיליה. גם יום העצמאות של ארגנטינה חל ממש באמצע המונדיאל, למזלה היא לא שיחקה באותו יום וניצלה. אתם מבינים מה זה אומר על מצב הלאומיות בימינו, נכון? יופי, אז תשתפו אותי, כי אין לי מושג.
- אחרי שארגנטינה הביסה את אלג'יריה, האשימו שם שזה בגלל שמסי מופלה לטובה על ידי פיפ"א שעובדת אצל היהודים ששולטים בעולם ולא רוצים שאלג'יריה תזכה בגביע. גם במצרים טענו שארגנטינה הצליחה לחזור מפיגור 2-0 בגלל מזימה שפלה של הלובי הציוני. האמת? צודקים. גם קריסת ההסכם בין ארצות הברית לאיראן זה אך ורק בגלל היהודים. וגם מלחמת העולם הראשונה. והשנייה. והשלישית. ומשברים כלכליים ותקופת העבדות והתפרצות הרי געש והפצת מחלות והרעלת בארות וטמטום של מדינות ערביות מסוימות, הכול הכול הכול בגלל היהודים. מהאנטישמים אני כבר לא מצפה לכלום, אסתפק בזה שבאמצעי התקשורת שלנו יפסיקו להצדיק אותם.
- אז אולי השופט באמת קיפח את מצרים, אבל מבחינתנו הלקח מהדרמה של ארגנטינה פשוט: מול אנטישמים אל תהיה הוגן, תהיה חזק. חבל שמול ספרד זה לא עבד.
- האנגלים הם שמרנים לא קטנים, ולכן יש להם מסורת – אם הם בטעות מבקיעים שער הם מיד יורדים להגנה כדי לאפשר בג'נטלמניות ליריב להשוות. הגרמנים, כפי שיודע כל מי שלמד על מלחמת העולם השנייה, דווקא כן אוהבים לכבוש ולכסח, אבל הם מעדיפים לעשות את זה עם 0-1 קטן כדי שהקהל לא יתלהב יותר מדי. בכל זאת, מדובר בייקים. עכשיו קחו את המסורת של הנבחרת האנגלית, תוסיפו את המאמן הגרמני שלהם תומאס טוכעל (יש שגיאת כתיב בשם שלו אבל לא יפה לכתוב את זה בעיתון) ותבינו איך ארגנטינה שוב הפכה פיגור לניצחון. כן, בגלל היהודים, אבל לא רק. אני אומנם יהודי ששולט בעולם אז הייתי בעד ארגנטינה, אבל למרות זאת שאלתי את עצמי למה האנגלים כאלה אנגלים ואת מי לעזאזל הם מזכירים לי. מי, חוץ מהאנגלים, לא רוצים לרוץ קדימה כי לדעתם הכיבוש משחית? מי דוגלים בניצחון באמצעות ההגנה עם עדיפות לא לנצח בכלל? איזה צבא שמגן על מדינה יהודית קטנה גיבש את העקרונות שלו על פי תורת הלחימה הבריטית?
למשחק הניחומים על המקום השלישי האנגלים עלו בהרכב אחר, שיחקו התקפי, הבקיעו שישה שערים (!) וניצחו. בקרוב אצלנו: חילופים בהרכב, התקפיות וחתירה לניצחון. ולא, אני לא מדבר עכשיו על כדורגל.
אולי יעניין אתכם
- לא יודע מה עושים מלאמין ימאל כזה שחקן גדול. כולה ילד מגלומן שכל הזמן עושה אותו דבר – מקבל את הכדור בצד ימין, חותך חזק שמאלה ואז מפספס את השער. כמו בנט.
- תראו משהו מעניין. אנחנו גרועים בכדורגל, בטניס, באתלטיקה, בשחייה. אנחנו טובים בג'ודו, בגלישת גלים, בהתעמלות אומנותית. מה משותף לענפים שאנחנו גרועים בהם? בכולם מאוד ברור מי הבקיע יותר שערים, מי הגיע ראשון במקצה ומי קפץ גבוה יותר. מה משותף לענפים שאנחנו מצטיינים בהם? שאף אחד לא מבין מה קורה על המגרש, על המזרן או במים, אז איכשהו אנחנו מצליחים לשכנע את השופטים לתת לנו מדליות. בקיצור, כל מה שקשור לניצחון מוחלט – לא אנחנו.
- בסוף, עם כל הרוח והצלצולים קיבלנו גמר חד־צדדי, ארוך, מאכזב, עם שער אחד בדקה המאתיים ומסי שבקושי נגע בכדור. ארגנטינה לא חזרה על הקסם, האנטישמים ניצחו, מסי הולך, משיח עוד לא בא.
אמרתי לכם, כדורגל זה משחק נורא משעמם.
לתגובות:
