בכל פעם שמדברים על ביטחון, השיח הציבורי מתמקד באיראן ובמשטר האיתולות ושלוחיו. אבל המלחמה מול האחרונה הזכירה לנו אמת פשוטה: ביטחון לאומי לא מתחיל רק בגבול. הוא מתחיל גם בקריית שמונה, בשדרות, באופקים, בבית שאן, בדימונה, בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון ובכל מקום שבו אזרחים בוחרים לבנות את חייהם למרות האיומים. הניצחון במלחמה אינו נמדד רק ביכולותיו של צה"ל. הוא נמדד גם ביכולתה של המדינה להבטיח שאזרחיה ימשיכו לעבוד, שילדים יוכלו לחזור ללימודים, שעסקים ישרדו, שרשויות מקומיות יתפקדו ושמשפחות לא ייאלצו לעזוב את ביתן בכל פעם שהמציאות הביטחונית מתערערת.
במשך שנים התרגלנו לדבר על הפריפריה במונחים של צמצום פערים. זו הסתכלות חלקית. הפריפריה אינה בעיה שצריך לפתור. היא נכס אסטרטגי שצריך לחזק. מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו דווקא היישובים הנמצאים בחזית הם גם החלשים ביותר מבחינה כלכלית, תחבורתית ותעסוקתית. מי שחי בקו העימות אינו מבקש רחמים. הוא מבקש שמדינת ישראל תראה בו שותף למשימה הלאומית ותעניק לו את הכלים להמשיך לצמוח.
לכן, השקעה בפריפריה אינה הוצאה תקציבית. היא השקעה בביטחון הלאומי. כבישים, מסילות רכבת, אזורי תעסוקה, מערכת בריאות חזקה, מוסדות חינוך איכותיים, הטבות מס, עידוד עסקים ומפעלים, פתרונות דיור ותמריצים למשפחות צעירות – כל אלה אינם רק מנועי צמיחה. הם חלק בלתי נפרד מחוסנה של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות אפשר לראות תפיסה אחרת, שלפיה חיזוק ההתיישבות והפריפריה אינו עניין מגזרי אלא אינטרס לאומי. כשר האוצר וכשר במשרד הביטחון הוביל בצלאל סמוטריץ' מהלכים שנועדו להרחיב את ההשקעה בתשתיות, לחזק את ההתיישבות ולקדם פיתוח באזורי הספר, מתוך הבנה שהתיישבות חזקה היא שכבת ההגנה הראשונה של המדינה. במקביל, גם בתקופת המלחמה, קודמו צעדים שנועדו לשמור על יציבות המשק, לסייע לרשויות ולעסקים ולאפשר לעורף להמשיך לתפקד. זו אינה רק מדיניות כלכלית. זו תפיסת ביטחון.
אולי יעניין אתכם
דווקא עכשיו, אחרי המערכה מול איראן, זה הזמן להרחיב את התפיסה הזאת. ביטחון אינו מסתכם בתקציב הביטחון. הוא נבנה גם דרך תקציב התחבורה, החינוך, הבריאות, הדיור והפיתוח האזורי. מדינה שרוצה לנצח לאורך זמן חייבת להשקיע לא רק בגבולותיה, אלא גם באזרחיה.
הציונות תמיד ידעה שהדרך לשמור על הארץ היא לבנות אותה. לחזק את הגליל, את הנגב, את ערי הפריפריה ואת ההתיישבות ביהודה ושומרון אינו רק מעשה ציוני. זו אסטרטגיה ביטחונית מהמעלה הראשונה.
הגיע הזמן שהפריפריה תפסיק להיות סעיף בתקציב ותהפוך למשימה הלאומית של ישראל. כי מי שמשקיע במקום שבו החיים מורכבים יותר, בונה מדינה חזקה יותר.
את ביטחון ישראל לא נבטיח רק באמצעות כיפת ברזל ומטוסי הקרב. נבטיח אותו גם באמצעות משפחה צעירה שבוחרת להישאר בגליל, יזם שפותח מפעל בנגב, חקלאי שממשיך לעבד את אדמתו ותושב שבוחר להקים את ביתו בהתיישבות. שם מתחיל החוסן הלאומי. ושם גם יוכרע עתידה של מדינת ישראל.
הכותבת הינה המשנה לראש העיר רעננה
