מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל מנהלת מלחמה בכמה חזיתות: עזה, לבנון, איראן ושלוחותיה. אבל יש חזית נוספת, מסוכנת לא פחות, שמבעבעת מתחת לפני השטח – יהודה ושומרון, שאיננה חזית משנית. בשבת האחרונה הותקף חייל בדרום הר חברון ונשקו נחטף, וביום שישי התעוררנו לפיגוע קשה בשומרון שבו נרצח אזרח ישראלי, וכל זה לאחר שבימים האחרונים אירעו שורת פיגועי ירי, דקירה וניסיונות פיגוע באזור. בזמן שהשיח הציבורי והמדיני מתמקד כמעט כולו באיראן, המציאות הביטחונית ביהודה ושומרון הולכת ומחריפה.
לא מדובר בטפטופים, ולא בתופעה חולפת. מדובר ברצף אירועים שמחייב התייחסות אחרת לחלוטין, ובעיקר הפסקת מדיניות ההכלה, שבירת הקונספציה ומעבר למדיניות הכרעה. אם נחזור לרגע לתקופה שלפני 7 באוקטובר, גם אז היו התרעות, אירועים, שהדרג המדיני קרא להם "טפטופים", ותמרורי אזהרה חמורים. מדיניות ההכלה וההנחה שחמאס מורתע התבררו כאחת הטעויות הקשות ביותר, שהובילו לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. אסור לנו לחזור על אותה שגיאה.
ביהודה ושומרון כבר קיימים מרכיבים רבים המוכרים לנו מזירות טרור אחרות: ניסיונות פיגוע חוזרים, הברחות אמצעי לחימה, התבססות תשתיות טרור, והכוונה של גורמי חמאס לפעילות מתוך האזור.
באוקטובר 2025 פרסם השב"כ כי "במסגרת פעילות משותפת של שב"כ וצה"ל נתפס לאחרונה משלוח נוסף של אמצעי לחימה שמקורם באיראן, אשר היה מיועד לפעילים ביהודה ושומרון. המשלוח שנתפס הכיל אמצעי לחימה… בהם רקטות נ.ט, מטעני כלימגור, רחפנים בעלי יכולת הטלת מטענים, רימוני יד ומקלעים". לפני ימים אחדים חשף השב"כ כי סיכל עשרות פיגועים שתוכננו בידי פעילי חמאס שפעלו מטורקיה והתכוונו לבצע פיגועים בישראל וביהודה ושומרון.
אולי יעניין אתכם
אך דווקא ההצלחות הללו עלולות ליצור אשליה שהכול בשליטה. בפועל, עצם העובדה שכוחות הביטחון נדרשים לפעול כמעט מדי יום כדי לסכל פיגועים מלמדת על עוצמת המאמץ של ארגוני הטרור. לכך מצטרפת תופעת השוהים הבלתי־חוקיים והפרצות בגדר ההפרדה.
בחודש מרץ האחרון שלחתי מכתב ליושב ראש מועצת יש"ע ולראש המועצה האזורית שומרון, ובו התרעתי על התעצמות בשגרת האימונים של מנגנוני הביטחון הפלשתיניים. בניגוד גמור לכל ההסכמים הם הפכו מכוח שיטור לכוח צבאי, הכולל יחידות קומנדו המתמחות בלחימה בשטח בנוי ופלישה מהירה בדומה ליחידות צבאיות טקטיות.
הבעיה המרכזית היא שבתוך כוח השיטור הפלשתיני הוקמו יחידות עילית כמו בכל צבא שמתכונן ליום פקודה, כגון יחידה 101 שמתמחה בלחימה בשטח בנוי המונה כ־2,000 חמושים, ויחידת S.A.T המתמחה בפשיטה מהירה על אופנועי ספורט וירי תוך כדי תנועה המונה גם היא כ־2,000 חמושים. הנשק הקל שהיה מיועד לצורכי שיטור ושמירה על הסדר הוחלף במטולי אר־פי־ג'י, נשקי צלפים, מקלעי P.K.M, רכבים משוריינים ועוד.
בנוסף לכך הוקמה יחידת עטלף, במתכונת היחידות המובחרות של אמ"ן, שמתמחה במבצעים בחתימה נמוכה, בלחימה לילית ובאיסוף מודיעיני חשאי. היחידה כמעט אינה אוספת מודיעין על ארגוני טרור כגון חמאס והג'יהאד האסלאמי, אלא בעיקר על מחנות ויחידות צה"ל הפרוסים ביו"ש ועל היישובים היהודיים במקום. ליחידה יש תיקים מפורטים על כל יישוב ויישוב ועל כל בסיסי צה"ל, בדגש על סידורי ביטחון, דרכי גישה ומילוט ועוד.
הנהגת הרשות הפלשתינית מחממת את האווירה ביו"ש בכוונת מכוון באמצעות יצירת פרובוקציות ויחסי ציבור מסיביים, בעיקר בתקשורת הזרה. המטרה היא להכין את דעת הקהל העולמית נגד ישראל, לקראת מתקפה שעלולה לקרות על היישובים ביו"ש בנוסח 7 באוקטובר, תוך הטלת האחריות לפלישה כזאת על מדינת ישראל והמדיניות שלה ביו"ש.
אני שב ומתריע, האסון הבא אורב לפתחנו וחייבים למנוע אותו לפני שיהיה מאוחר מדי. וכן, אפשר לעשות את זה. בשנת 2016, בתחילת כהונתי כשר הביטחון, היינו בעיצומה של אינתיפאדת היחידים שבה נרצחו 47 בני אדם ומאות נפצעו. בזכות המדיניות הביטחונית הנחושה שהובלתי, התופעה מוגרה כליל. באותה השנה הצגתי מסמך בפני ראש הממשלה, הרמטכ"ל והקבינט ובו פירטתי את התרחיש של פלישת חמאס ליישובי עוטף עזה, תוך כיבוש יישובים ולקיחת בני ערובה. אולם אף אחד מהגורמים שישבו בחדר לא לקח את האזהרה שלי ברצינות, ולצערי ההיסטוריה הוכיחה שצדקתי.
אז והיום אני סבור שחייבים לפעול בנחישות וביד קשה. חייבים להחליף את מדיניות ההכלה במדיניות הכרעה, אבל לשם כך יש צורך בהנהגה שלא שבויה בקונספציית ה"טפטופים" ובאמונה שהאויב מורתע. הנהגה שתדע לגדוע את הטרור מבעוד מועד ולהשיב למדינת ישראל את יכולת ההרתעה שאיבדנו. את המחיר הכבד של הקונספציה כבר שילמנו פעם אחת. אסור לתת לזה לקרות שוב.
