נדמה שאת קוראי העיתון 'בשבע' אין צורך לשכנע בחשיבותה של מערכת כשרות טובה ואמינה שתוכל לתת מענה לעם היהודי השוכן בציון. ככל הנראה הדרך המוסכמת על רובנו היא שיש צורך במוסד מרכזי, כגון הרבנות הראשית לישראל, שיפקח על ביצוע הלכות הכשרות הלכה למעשה תוך שימוש מושכל בכללי אכיפה מקובלים. אם כן, על מה ניטש הוויכוח לאחרונה בציבוריות הישראלית בכלל ובחברה הדתית־לאומית בפרט בסוגיית הכשרות הציבורית בישראל? ומדוע סבורים רבים, ואני מהם, כי החוק שעבר בכנסת לאחרונה הוא חוק מקולקל מבחינה כשרותית וכלכלית?
שתי סוגיות עיקריות עומדות על הפרק: האם רבנים מקומיים יוכלו לתת כשרות מחוץ לתחומם, והאם גופי כשרות יוכלו להעניק כשרות תחת פיקוח הרבנות הראשית.
הכלל הבסיסי בכלכלה ובמינהל ציבורי הוא שכאשר גוף אחד קובע מדיניות, מיישם אותה, מבצע וגם אוכף – נוצרים בירוקרטיה, יוקר ופגיעה באיכות השירות. כשחברת תעופה היא השחקן היחיד בקו מסוים, המחירים עולים ורמת השירות יורדת. רבים מהמבוגרים בינינו זוכרים כיצד נראו שירותי הבריאות כאשר פעלה למעשה קופת חולים מרכזית אחת. אין זה מפני שמישהו רע מיסודו, כך פועלות מערכות מונופוליסטיות. והכשרות אינה שונה מכל תחום אחר.
לצורך הדגמה אביא את שוק הבשר בישראל. מרבית בשר הבקר מיובא באמצעות צוותי שוחטים הטסים לחודשים ארוכים לדרום אמריקה. חלק מראשי הצוותים הללו משתכרים סכומים גבוהים מאוד ונהנים מתנאים נלווים נוחים ביותר. ניתן היה לייבא ארצה בשר גלאט מההשגחות המקובלות בארצות הברית, ובכך להוזיל את מחיר הבשר לצרכן בשיעור ניכר. מדוע זה לא קורה? משום שמונופול מטבעו מצמצם תחרות.
אולי יעניין אתכם
זו אינה רק שאלה כלכלית אלא גם שאלה כשרותית. חלק מראשי הצוותים הם בני יותר מ־80, וקשה שלא לתהות כיצד ניתן לפקח באופן מיטבי על שחיטה בהיקפים של מאות ראשי בקר ביום. זו תוצאה ישירה של שוק שאינו פתוח לתחרות. אילו היו פועלות בישראל כשרויות נוספות תחת פיקוח הרבנות, הייתה נוצרת תחרות שהייתה מיטיבה הן עם רמת הכשרות והן עם ציבור הצרכנים. האם הרבנות הראשית אינה מודעת לכך? ודאי שהיא מודעת. האם היא מנסה לשנות? מנסה, אולם קשה מאוד לחולל שינויים במערכת שבה כוח רב מרוכז בידי גורם אחד.
כעת נחזור לשני הנושאים העומדים בלב החוק. הרבה לפני הרפורמה אפשרה הרבנות הראשית לרבנויות מסוימות לתת כשרות גם מחוץ לתחומן. די להביט בתעודת הכשרות של קוקה קולה כדי לראות שהכשרות ניתנת על ידי רבנות תל אביב, אף שהמפעל נמצא בבני ברק. גם רבנות אור עקיבא מעניקה כשרות למפעלים רבים במגזר הערבי שנמצאים מחוץ לתחומה. איש לא ראה בכך בעיה. לעומת זאת, כאשר מבקשים לאפשר לרב נוסף לפעול באזור סמוך, נשמעות לפתע טענות קשות. מדוע? משום שכאן נמצאים מוקדי הכוח וההשפעה. במקום שבו קיימת אפשרות לבחירה בין כמה גופי פיקוח, קטן גם החשש להיווצרות ניגודי עניינים ולדרישות שאינן מתחייבות מצורכי הכשרות בלבד.
גם הוועדה שעסקה בחוק הכירה בצורך במנגנון ערר, אך בפועל מנגנון כזה לא הוקם. וגם אם יוקם, עד שתיבחן דרישה כשרותית שבעל העסק סבור שאינה מוצדקת, הוא עלול לספוג נזק כלכלי כבד ואף לאבד את מקור פרנסתו. מי שמכיר את המערכת יודע עד כמה חשוב לייצר איזונים שימנעו מצבים כאלה מראש.
מכאן לגופי הכשרות הפרטיים. גילוי נאות: כיושב ראש ארגון רבני צהר, מיזם הכשרות אינו בראש סדר העדיפויות שלי. נשמח לסגור אותו ביום שבו שוק הכשרות יהיה פתוח ותחרותי באמת. הטענה העיקרית נגד גופים פרטיים היא שהם ירצו להגדיל רווחים על חשבון רמת הכשרות. זו טענה שראוי לבחון ברצינות, והתשובה לה היא רגולציה ופיקוח חזקים של הרבנות הראשית, כפי שנהוג בתחומים רבים אחרים.
הרי גם כיום הרבנות הראשית סומכת על גופי כשרות פרטיים בחו"ל. כ־40 אחוז מהמוצרים הכשרים הנמכרים בישראל הם מוצרי יבוא, והרבנות אינה בודקת כל מוצר בעצמה אלא מסתמכת על גופי כשרות מוכרים הפועלים לפי הסטנדרטים שלה. אם המודל הזה טוב למוצרים המיובאים מחו"ל, אין סיבה שלא יפעל גם ביחס למוצרים המיוצרים בישראל.
תחרות תחת פיקוח הרבנות עשויה גם לצמצם דרישות שאינן הכרחיות, כמו הקצאת כמה חדרים למשגיח בבית מלון או חיוב בעלי עסקים לעבוד דווקא עם ספק מסוים, כאשר קיימות חלופות כשרות וטובות. כך ניתן יהיה לחזק את הכשרות, להוזיל עלויות ולהעניק שירות ראוי יותר לציבור.
מי שרוצה כשרות טובה, נקייה ואמינה, ומי שרוצה לחזק את הרבנות הראשית כרגולטור ולא את הריכוזיות והעסקנות הפוליטית, חייב לפעול כדי שהחוק הרע הזה יתבטל מהעולם.
הכותב הוא יושב ראש ארגון רבני צהר
