הבחירות בפתח והשמאל ערוך ומוכן, עם מפלגה לכל טעם – מי שאוהב את השמאל שלו חריף וקיצוני, יפנה לדמוקרטים; מי שמעדיף שמאל רך ומדולל, יבחר באיזנקוט, ומי שרוצה ללכת שמאלה ולהרגיש מרכז או ימין, יצביע לבנט או לליברמן. הימין גם הוא, לכאורה, מציע מפלגות לכל סגנון ומינון – הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, אבל זאת רק לכאורה, מכיון שבימין, לפי השמועה, מסתובבים כשמונה מנדטים שמאסו במפלגות הקיימות ומחפשים משהו אחר. מי הם אותם ימניים חסרי בית פוליטי, שהצבעתם עשויה להכריע בבחירות הגורליות שלפנינו ולעצב את עתיד המדינה?
ובכן, ישנם הצדיקים הטהורים, או הטהרנים, שאין מי שיכול לעמוד במחיצתם. הם ימניים מאוד או תורניים מאוד, או גם וגם, ורואים בבהירות כואבת את כל הבעיות והקשיים. ההבדלים האידאולוגיים ביניהם ובין מפלגות הימין הקיימות הם מיקרוסקופיים, אלא שהם חשים שבמבחן התוצאה, הישגי ממשלת הימין־מלא־מלא אינם מספקים. להרגשתם היא טעתה בכמה סוגיות, לא הביאה לפריצת הדרך המיוחלת ולא חוללה את השינוי הדרמטי שציפו לו. הם מחכים למפלגה או למנהיג שידעו ליישם באמת את עקרונות הימין וערכיו.
איפה היה המנהיג הזה עד היום? היכן הביא לידי ביטוי את יכולותיו הפוליטיות המעשיות? אילו החלטות נכונות הוביל, אילו קואליציות יצר כדי לקדם את מימוש החזון? שאלות כאלה אינן מטרידות אותם, מכיוון שאהבתם לרעיונות הטהורים והמדויקים גדולה מרצונם להשפיע ולתקן. המציאות האיטית, המסורבלת והמורכבת כל כך מאכזבת תמיד, שהם מעדיפים להתבצר בחלומם. אז הם ילכו להצביע, ודאי, אבל רק למישהו שיבטיח להם עולם בלי פשרות מכוערות, עיכובים מתסכלים וויתורים מעצבנים.
וישנם הימניים הטובים. הם – מרחבים, מרחבים איוותה נפשם. לא יוכלו שאת את המגזריות, ואת הפלגנות של גוש מול גוש. שואפים הם לצירוף כל הכוחות תחת דגל הממלכתיות והאחדות. אומנם האחדות הזאת אינה כוללת את החרדים, כי הם מסתגרים בקנאותם. היא גם אינה כוללת את עוצמה יהודית, בגלל השיח הכוחני והבוטה. גם הליכוד תחת נתניהו הוא בעייתי, כי בואו, זה קרה במשמרת שלו. והציונות הדתית היא בעצם מפלגה חרד"לית־מתנחלית, אז היא לא מדברת את השפה שלהם, וגם האנגלית של סמוטריץ' לא משהו…
אולי יעניין אתכם
אז הם מחפשים מפלגה כזאת, נקייה, אסתטית, ישראלית כזאת, אפשר עם כיפה, אבל בלי זקן. עם תפיסות ימניות, בטח, אבל גם עם הבנה. בעיקר עם הבנה, ונכונות לפשרות למען השלום בתוכנו, ועם יכולת לתקשר עם האליטות הישנות, במקום לעצבן אותן, ובמקום להתעמת כל הזמן עם בג"ץ ועם היועמ"שית ועם התקשורת. הם אומנם אנשי ימין, אבל הם גם אנשים טובים, משכילים ומכובדים, והם רוצים שהאנשים המשכילים והמכובדים במדינה יאהבו אותם, וזה לא יקרה אם הם יעמדו עם כל האספסוף של הימין. פשוט יחשבו שהם חלק מההמון הזה, ולא יראו מי הם באמת.
שמונה מנדטים, רבותיי, לפחות שמונה מנדטים. שמונה מנדטים של אנשים שרוצים מלחמה נחרצת באויבי ישראל, שמתנגדים למדינה פלשתינית ומאמינים בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, שמסכימים שחייבים לתקן את מערכת המשפט, ולא יתנגדו לחיזוק זהותה היהודית של המדינה. והם לא רוצים להצביע למפלגות הימין הקיימות, וגם אי אפשר לשכנע אותם, כי זה לא היגיון או אידאולוגיה אלא אישיות ורגש.
אז מה אפשר לעשות? אפשר להפסיק לחזר אחריהם. ישנם הרבה יותר מנדטים של ימין לא מתלבט, שזקוקים רק למעט זירוז ועידוד. צריך להרים גבוה את הדגלים – לדבר על ביטחון ועל התיישבות, על דמוקרטיה ועל שלטון החוק, על רווחה ועל חינוך, על יהדות לא מתנצלת ולא דחוקה לפינה, ועל שוק חופשי של כלכלה ודעות; להראות את ההישגים המדהימים של ממשלת הימין־על־מלא, ולתאר את השאיפות ואת התוכניות לעתיד; לגרום לכך שאנשי ימין ירוצו לקלפיות, לא מתוך חרדה מפני ממשלת שמאל הרסנית, אלא מתוך אמונה ותקווה שהקואליציה הזאת בראשות בנימין נתניהו תמשיך בתנופה גדולה בכל הדברים הטובים שעשתה, תתקן את מה שעדיין דורש תיקון, ותוביל את מדינת ישראל להצלחה ולשגשוג בכל התחומים.
ימין חזק ובוטח בעצמו, מלא אמונה והתלהבות ושמחה, יוכל להביא לניצחון מוחץ בבחירות. אולי אפילו יסחף איתו כמה מאותם שמונה מנדטים.
