שמיה של מדינת ישראל הולכים ומתקדרים, כמו לקראת סופה גדולה. אירופה הולכת ומסלימה את יחסה העוין והתוקפני, ומצהירה השכם והערב על צעדיה – איסור מכירת נשק לישראל, חרם על מוצרים, רדיפת אנשי צבא ופעילי ימין, סנקציות כלכליות וניתוק יחסים אקדמיים ודיפלומטיים. תקיפות על רקע אנטישמי והתאנות לתיירים ישראלים כבר אינן מאורע נדיר, והן מתרחשות בכל רחבי העולם. בחירות האמצע בארצות הברית הכניסו לסנאט ולקונגרס כמה דמויות העוינות במופגן את ישראל, ומבטיחות להקשות עליה ולפגוע בה. קולות בדלניים המבקשים להתנתק מישראל מתחזקים גם במפלגה הרפובליקנית, ופה ושם נשזרות בהם נימות אנטישמיות. גם בתוך ישראל, יותר משישית מחברי הכנסת החדשה תומכים בפלשתינים, ומקבלים בהבנה את בחירתם בטרור. רובם גם מזדהים עם אויבינו, רואים בהם אחים ומייחלים לניצחונם.
המדינה היהודית ניצבת בין שבעים זאבים, ובניה נקהלים ועומדים על נפשם, או לפחות כך היה ראוי להם לעשות. היה נכון להתאחד מול הגלים הגבוהים מלוא האופק של עוינות ותוקפנות, ולאגם את כל המשאבים והיכולות, כדי לשרוד את הסערה ואף לצלוח אותה. במקום זאת מתבצר 'גוש השינוי' ופוסל את מפלגות הימין. מסתבר שמכל הבטחותיהם לבוחר, ההבטחה הליבתית, שאותה אין להפר בשום אופן, היא ההתחייבות שלא לשבת עם נתניהו ותומכיו. התבוננות בשורשי השנאה האובססיבית הזאת, בדמוניזציה נטולת הפשר לכאורה, עשויה לגלות היגיון פנימי מסוים, גם אם שגוי.
מצביעי מחנה השינוי מאמינים שקואליציית נתניהו היא הגורם להתדרדרות מעמדה של ישראל בעולם. הם גם חושבים שביכולתם לחלץ את המדינה מהסכנה הקיומית שאליה נקלעה בגלל הנהגת נתניהו, אבל הצעד הראשון וההכרחי בעיניהם הוא סילוק נתניהו וגרורותיו מן השלטון.
"הרי למה שונאים אותנו וכועסים עלינו כל כך?", הם אומרים לעצמם. "זה רק בגלל מה שאנחנו עושים – מונעים מהפלשתינים את זכויותיהם הלגיטימיות, מרעיבים את עזה, מעצבנים את איראן, מסתכלים על סוריה מלמעלה, מפציצים בלבנון ומיישבים את יהודה ושומרון. אבל זה לא באמת אנחנו. זה נתניהו ואוכלי המוות שלו, סמוטריץ' ובן גביר. הוא מוכן לסכסך אותנו עם כל העולם ולסכן את קיומנו, כדי לרצות את הקואליציה הדתית־משיחית שלו, להחזיק אותה קרוב אליו ולשרוד פוליטית". חברי גוש השינוי מאמינים בכל מאודם שאם רק יתנהגו יפה לפלשתינים, יפנו התנחלויות, ייתנו להם מדינה ויזרימו להם כספים, הכול יסתדר. העולם יפסיק לכעוס עלינו, שקט ושלווה ישררו בגבולותינו, ואפילו סעודיה תרצה בשלום מלא איתנו. זה כל כך פשוט. העולם הרי אומר לנו במפורש "שחררו את פלשתין", אבל נתניהו לא משחרר בגלל תלותו בקיצוניים שלו, שמאמינים בארץ ישראל ובמלחמת נצח.
אולי יעניין אתכם
רגע, אבל זה לא בדיוק מה שאמרנו לפני טבח שמחת תורה? זו לא בדיוק הקונספציה שקדמה לשבעה באוקטובר, שאם רק ניתן להם שטח ופרנסה הם יחיו איתנו בשלום? כן, אבל כל עוד לקונספציה הזאת אין תחליף, הם יחזרו וידבקו בה. זו הקונספציה של הילד הדחוי בכיתה, שחושב שאם יחלק ממתקים, וייתן להעתיק ממנו את שיעורי הבית, יקבלו אותו ויאהבו אותו והוא יהיה כמו כולם. ושוב ושוב הוא מגלה שהבריונים לוקחים את הממתקים, מעתיקים את שיעורי הבית, ואז ממשיכים ללעוג לו ולהרביץ לו ולחטוף לו את התיק. וכל כך קל להבין לליבו. קל יותר לנסות ולהיכשל ולהיפגע שוב ושוב, מאשר להשלים עם העובדה שלעולם לא תהיה פופולרי, להכיר בכך שאתה אחר ושונה ודווקא לטובה, ודווקא את זה, את מעלותיך, הם מתקשים להכיל. כאלה הם מצביעי גוש השינוי – הם אינם מוכנים להשלים עם החריגות היהודית, ולקבל את השנאה והחשדנות שהיא מעוררת אצל הגויים. אז הם ממשיכים לחלק ממתקים, צוחקים מהבדיחות הלא מצחיקות של הבריונים, ומקווים שהפעם זה יעבוד, והם יזכו סוף סוף להיות מקובלים.
"השמאל שכח מה זה להיות יהודים", אמר פעם איש חכם. חומש בראשית מזכיר לנו מה זה להיות יהודים, וכמה עתיק הקושי הכרוך בכך. ישמעאל מצחק את יצחק, יעקב ועשו מתרוצצים ברחם אימם, מריבים בנחלת שני העולמות, נאבקים על הבכורה ועל ירושת ברכת אברהם… מי שאינו קורא בתורה, מי שהסיפורים האלה אינם חיים בתודעתו, מניח שזו בעיה מקומית ופתירה; שאם רק נתנהג אחרת, הכול יסתדר. ככל שהמציאות טופחת לו על פניו, מתחזקת דבקותו הנואשת בקונספציה, כיוון שאין לו דרך אחרת להבין את מה שקורה בעולם. למאמיני גוש השינוי אין כלים להכיל את המתח האין־סופי הכרוך בלהיות העם הנבחר. הייעוד הזה ומשמעותו רחוקים מהם מאוד. שנאת נתניהו ושותפיו היא הרעיון שמסדר עבורם את המציאות, שנותן להם הסבר הגיוני לכל הזעם והתוקפנות שמסביב, ומאפשר להם להמשיך לחשוב שבאמת הם בסך הכול אנשים רגילים, נורמלים, כמו כולם, עם ככל העמים. לו רק היו מבינים שהתיאור "עם לבדד ישכון" אינו קללה, ושההבטחה "והייתם לי סגולה מכל העמים" אינה גזענות; לו רק היו מתחברים למורשתם ומפענחים מתוכה את פשר תפקידו של עם ישראל בעולם, אז היו גם מסוגלים להפנות את פניהם אל אחיהם, ולהתייצב יחד איתם אל מול אתגר קיומו המופלא של העם היהודי.
