"מקבלי ההחלטות צריכים לתת תשובות, לא לחקור את עצמם"

קדנציה ראשונה ומלאה בכנסת מגיעה לסיומה בעבור חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד, לאחר שהעמיד במרכז עבודתו הפרלמנטרית מאבק מתמשך מול מנגנוני הפקידות ומערכות המדינה. עבודתו התפרסה על פני מערכות המשפט, הביטחון, מוסדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל, במטרה להטמיע מחדש את התפיסה הלאומית והאתוס הציוני בגופים הללו. לאורך השנים הפנה קלנר מאמצים רבים מול מוסדות הממשל, כדי לשנות את תפיסת עולמם המערכתית ולמנוע שחיקה בערכי היסוד של המדינה.

אחד מחוקי הדגל שקידם קלנר בקדנציה החולפת הוא חוק ועדת החקירה הלאומית לאירועי שבעה באוקטובר, הצעה שטרם אושרה סופית בכנסת. "ועדת חקירה לאומית נועדה לתת מענה ראשוני לחשיפת כל האמת על מחדלי שבעה באוקטובר ולסלול דרך לתיקון אמיתי", מסביר קלנר בשיחה עם 'בשבע', "רק חקירה שמגיעה מכל הכיוונים תוכל להביא לגילוי העובדות. המנגנון של ועדת חקירה ממשלתית, שבה ראש הממשלה ממנה את החברים, זוכה לאמון חלקי בלבד בציבור. מנגד, הדרישה של השמאל לוועדת חקירה ממלכתית משפטית פירושה שמי שיקים אותה הוא נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, ובעבורם זהו כלי לחיסול פוליטי של הימין, בדיוק כפי שניסו לעשות לראש הממשלה בחקירות".

לדבריו, הרכב כזה של ועדה יביא לתוצאות ידועות מראש. "ישבו שם גורמים ביטחוניים בעלי תפיסה מוטה פוליטית, והמסקנות ייכתבו מראש. איש לא יבדוק שם את אחריות מערכת המשפט והתערבותה החוזרת ונשנית בענייני ביטחון, מהפרקליטים הצבאיים במרכזי האש, דרך היועצים המשפטיים ועד לבג"ץ. אף אחד גם לא יבדוק את תפיסת 'שומרי הסף', ואת השאלה אם בליל שבעה באוקטובר מדובר היה בתקלה נקודתית או בשיטה".

קלנר טוען כי התנהלות המערכת בליל הטבח משקפת תופעה רחבה יותר. "הייתה פה שיטה של מידור הדרג המדיני הנבחר. גורמים במערכת אינם רואים בממשלת ימין דרג לגיטימי, תופסים את עצמם כגורם האחראי ומקבלים החלטות באופן עצמאי. את התוצאות של התפיסה הזאת ראינו כולנו, וזה דפוס שלעולם לא ייבדק בוועדה שימנה יצחק עמית".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

כחלופה מציע קלנר מודל המבוסס על הוועדה האמריקנית שחקרה את פיגועי 11 בספטמבר. "הצעת החוק מבוססת על מודל הוגן, שבו הוועדה תמונה בהסכמה של 80 חברי כנסת או בחלוקה שווה של שלושה נציגים לקואליציה ושלושה לאופוזיציה. החוק קובע כי בוועדה לא ישבו מי שכיהנו בתפקידים שהשפיעו על ליבת הביטחון מההתנתקות ועד הטבח, כולל נושאי דרגות אלוף ומעלה, חברי ממשלה, ראשי שב"כ וסגניהם, שופטי עליון, פרקליטים צבאיים ויועצים משפטיים. האנשים שהיו חלק מקבלת ההחלטות צריכים לתת תשובות לציבור, ולא לחקור את עצמם".

הטענה כלפי היוזמה שלך, שהיא יוצרת מצב שבו הנחקרים ממנים את חוקריהם.

"ברור שהנחקרים אינם יכולים להיות גם החוקרים", הוא משיב נחרצות, "העיקרון הזה נכון בנוגע לחברי הכנסת, אך הוא נכון באותה מידה גם בנוגע לשופטי בית המשפט העליון וכל גורם אחר במערכת, שכן כולם צריכים להיחקר. כרגע ישנה קבוצה שסבורה כי מערכת המשפט ושומרי הסף נמצאים מחוץ לתחום החקירה. כדי להגיע לאמת ולתקן את המחדלים כדי למנוע את האסון הבא, חייבים לבדוק את כל הכיוונים. אם ינטרלו מסלולי חקירה מסוימים, לא נגיע לחקר האמת".

לדבריו, המאבק על זהות הוועדה הוא לא רק טכני, אלא נוגע לעיצוב הזיכרון והתודעה הציבורית לשנים קדימה. "השמאל שואף לקבע בתודעה נרטיב שלפיו צד אחד הציל את המדינה והצד השני הרס אותה, כדי להנציח את תפיסת 'שומרי הסף' ולהילמד כך באקדמיות הצבאיות ובבתי הספר. מסיבה זו הם מנסים למנוע כל אפשרות להציג שאלות לשופטי העליון, ליועצים המשפטיים ולפרקליטים הצבאיים".

קלנר מצביע על השפעת המערכת המשפטית על תהליכים ביטחוניים בשטח. "ההתערבות של מערכת המשפט בענייני ביטחון, ותפיסת 'שומרי הסף', גבו מחיר דמים כבד ודורשות בדיקה מעמיקה. בליל שבעה באוקטובר התרחש מידור של הדרג הנבחר, בהמשך ישיר לתקופה שבה נטען כי לדרג הנבחר אסור לשלוט. מנגנון כזה, שרואה את עצמו כמנהל המדינה, לא יוכל לבדוק את אירועי הלילה ההוא בצורה אובייקטיבית והוגנת".

גם אם ההצעה הזאת נשמעת הוגנת, ברגע שהשמאל מטיל וטו, לעולם לא יהיה שיתוף פעולה עם ועדה כזאת.

"הבחירות האלה הן למעשה משאל עם", גורס קלנר, "ברגע שנקבל את הכוח מהציבור ותוקם ממשלת ימין, לא תהיה להם ברירה אלא לשתף פעולה. האמירות שנשמעות כעת מהאופוזיציה ישתנו ברגע שהעם יאמר את דברו. מנגד, אם חלילה הם ינצחו, ברור לכולם שתוקם ועדת חקירה משפטית שתוצאותיה כתובות מראש".

הצעת החוק להקמת הוועדה הלאומית כבר עברה בקריאה ראשונה, וכעת קלנר מסמן את משאל המתפקדים בפריימריז בליכוד כשלב המכריע. מבחינתו, הצבעת המתפקדים אינה רק עניין אישי, אלא תנאי להמשך קידום היוזמה. מכיוון שהוא רשום כיוזם החוק, רק היבחרותו מחדש לכנסת תאפשר להחיל עליו דין רציפות. אם לא ייבחר, התהליך ייעצר ויידרש להתחיל מבראשית.

"משאל המתפקדים בליכוד הוא קריטי", מדגיש קלנר, "אם החוק לא יקבל דין רציפות, נצטרך להתחיל את כל תהליך החקיקה מההתחלה. בחירה בי תבטיח שנוכל להביא את החוק לקריאה שנייה ושלישית בתוך שבוע או שבועיים, ולסיים את החקיקה במהירות. כך נוכל להקים ועדת חקירה שתביא סוף סוף אמת לציבור, ולא ועדה שתחקור לכיוון חד־צדדי".

עלולים לאבד את הנגב והגליל

זירה בולטת נוספת שבה התרכזה עבודתו של קלנר בקדנציה החולפת היא המאבק על האחיזה היהודית בנגב ובגליל. הפעילות שלו בנושא נעה בין בלימת תוכניות מתאר עירוניות של יישובים ערביים, לבין קידום חקיקה שתקל על התרחבות היישובים הקטנים בצפון. "אחד המאבקים המשמעותיים היה לבלום את הרחבת שטח השיפוט של סח'נין, שהייתה מסכנת את יישובי גוש משגב", הוא משחזר, "זה היה תכנון שקודם בממשלה הקודמת בהיקפים שחרגו מהצרכים הדמוגרפיים של העיר ואיים על צירים מרכזיים. עברתי נציג־נציג בוועדות התכנון כדי לבלום את התוכנית, ובסופו של דבר הצלחנו לעצור אותה".

לדבריו, השורש לבעיה טמון בהיעלמות התפיסה הציונית ממוסדות המדינה ובראשם ועדות התכנון ורשות מקרקעי ישראל. "כשאין ייהוד נגב וגליל, מקבלים בתהליך איטי אסלאמיזציה ואובדן זהות, עד שמגיעים למצב של 15 אחוזים בלבד של אוכלוסייה יהודית במרכז הגליל. זיהיתי שיישובים יהודיים בצפון נתקעים עשרות שנים בוועדה המחוזית רק כדי לקבל אישור להרחבות מזעריות. כשמאשרים תוספות בודדות בשנה ליותר מ־300 יישובים, תהליך ההרחבה מעוכב לדור שלם. התוצאה הייתה דילול אוכלוסייה, עזיבה של צעירים וסגירת גני ילדים".

כדי לתת מענה לחסם התכנוני המסורבל, קידם קלנר חוק המעביר את סמכויות האישור מהוועדה המחוזית לוועדה המקומית בעבור תוכניות בנייה של עד 40 יחידות דיור בשטח מוכר. "החוק הזה משחרר את הפקק ומעניק חמצן תכנוני מיידי להתיישבות בנגב ובגליל, בלי שהיישובים ייאלצו להמתין שנים מורטות עצבים של בירוקרטיה", הוא מסביר. היוזמה נועדה לתת מענה מהיר ליישובים הקטנים ולהבטיח את המשך התפתחותם ללא סחבת ממושכת.

לצד החקיקה התכנונית, פעל קלנר בכנסת באמצעות שאילתות והצעות לסדר, כדי להביא ליישום מתווה ההנחות בקרקע לחיילי מילואים, שהגדיל את ההנחה מ־75 אלף שקלים ל־250 אלף שקלים. מנגד, הוא מציג נתונים קשים על הפערים במחירי הקרקע. "יש לנו עיוות מטורף, שבו ביישובים ערביים מקבלים מגרש לשלוש יחידות דיור ב־50 אלף שקלים, ובמרחק קילומטר אווירי משם, ביישוב יהודי, מגרש עולה 1.6 מיליון שקלים. גם אחרי ההנחות למילואימניקים המחיר מגיע ל־1.3 מיליון שקלים. יש פה עוד כברת דרך ארוכה לעשות".

קלנר מדגיש כי הטיפול בסוגיית הקרקעות מחייב גם שינוי תפיסתי במינויים בצמרת המינהל. "המינוי של יהודה אליהו לראש רשות מקרקעי ישראל הוא דרמטי. אם לא נדע להציב אנשים שהוכיחו את עצמם בעשייה בהתיישבות, ונהיה כבולים שוב לשומרי הסף ולמערכת המשפטית, שמנסה להתערב גם במינויים האלה, אנחנו עלולים לאבד את הנגב והגליל". מבחינתו, ללא העצמת ההתיישבות בשטח ומינוי אנשי ביצוע מתאימים, המאבק הלאומי בצפון ובדרום יישאר חסר מענה.

נושא נוסף שבו התמודד קלנר מול מערכת המשפט הוא חוק שלילת קצבאות הילדים מהורי קטינים שהורשעו בעבירות טרור. מדובר בחוק שבג"ץ כבר פסל בעבר, ובקדנציה החולפת חוקק אותו קלנר מחדש למרות התנגדות הייעוץ המשפטי. "החוק מנסה להשיב אל השולחן מושגי יסוד בסיסיים", הוא מסביר, "זה מצב אבסורדי שבו קטינים שביצעו עבירות טרור שוהים בבית הסוהר על חשבון המדינה, ובינתיים הוריהם ממשיכים לקבל בעבורם קצבאות ילדים. בג"ץ פסל את החוק המקורי בשנת 2021, ולאחר שבעה באוקטובר הגשתי אותו מחדש. לאורך כל הדרך ניסה הייעוץ המשפטי לבלום את החקיקה, אך בסופו של דבר הצלחנו להעביר אותה במליאה".

העיקרון המרכזי שעמד בבסיס החוק, מסביר קלנר, הוא ההבחנה החדה בין פשיעה רגילה לבין עבירות על רקע לאומני. "היה לי חשוב לקבוע שטרור אינו עוד סוג של פשיעה פלילית, אלא חלק ממלחמה. בדיוק כפי שנאבקים על ייהוד הנגב והגליל, צריך להיאבק על ההגדרות הבסיסיות של מהי מלחמה ואילו כלים עומדים לרשות המדינה. לא תיתכן השוואה בין עבירות פליליות לעבירות לאומניות".

החוק החדש כבר גורר עתירות נוספות לבג"ץ, וקלנר מותח ביקורת חריפה על לוח הזמנים שנקבע לדיון בהן. "העתירות כבר הוגשו, אך בבית המשפט בחרו לדחות את הדיון שוב ושוב, וכעת הוא קבוע לסוף חודש דצמבר. התזמון הזה אינו מקרי, שכן הוא מתוכנן להתקיים לאחר הבחירות ובמהלך המשא ומתן הקואליציוני. יש כאן מאבק כוחות בצל חשש כבד שהמערכת תנסה לפסול מחדש חוק שהכנסת חוקקה בשנית".

מחבל לא עדיף מעבריין מין

חוק נוסף שקידם קלנר בעקבות אירועי שבעה באוקטובר הוא חוק אל־ג'זירה, שנועד לאפשר את סגירת שידוריו ופעילותו של הערוץ הקטארי בישראל. מבחינתו, גם החוק הזה מייצג שינוי קונספציה הכרחי בהבנת זירת הלחימה המודרנית. "החוק מבוסס על ההבנה שמלחמה אינה מנוהלת רק על ידי מי שלוחץ על ההדק או מחזיק סכין, אלא גם על ידי גופי תקשורת שמסיתים, מעלילים עלילות דם ומכוונים טרור באופן מבצעי בשטח", הוא מסביר, "לצערי, גם כאן הייעוץ המשפטי נאבק נגד החוק וטען שפעילות הערוץ חוסה תחת חופש הביטוי. מדובר בגוף תקשורת של מדינה זרה שלא רק תומך בטרור, אלא מעורר אנטישמיות ושנאת ישראל ומסכן באופן ישיר את חיי החיילים שלנו".

לצד אישור החוק, קלנר אינו מנסה להסתיר את אכזבתו מהריכוך שהוכנס בו במהלך הדיונים בוועדה. "המטרה המקורית שלי הייתה שברגע שגורמי הביטחון והממשלה קובעים כי גוף זר פוגע בביטחון המדינה, הסגירה תהיה קבועה עד שיוכח אחרת. לצערי, יושב ראש הוועדה צביקה פוגל בחר להתפשר מול הייעוץ המשפטי. כתוצאה מכך נקבע מנגנון שדורש מהממשלה להתכנס ולחדש את צו הסגירה מדי 90 ימים".

קלנר ממחיש את האבסורד שנוצר בעקבות הפשרה הזאת באמצעות פנייה שקיבל ישירות מהשטח. "לפני כמה חודשים פנה אליי חייל מילואים וסיפר שהוא נשלח במסגרת פעילות מבצעית לרמאללה, רק כדי להדביק על דלת המשרדים של אל־ג'זירה צו שמקפיא את הפעילות שלהם לשלושת החודשים הקרובים. חוק שנועד להגן על לוחמים גורם לכך שאנחנו מסכנים חיילים ומכניסים אותם ללב שטח אויב בשביל פרוצדורה בירוקרטית. זו התוצאה הישירה של משפטיזציה שלא שמה בראש סדר העדיפויות את אבטחת כוחותינו".

למרות הסייגים והפערים מהצעת החוק המקורית, קלנר רואה ביוזמה שנעשתה צעד ראשון וחשוב בכיוון הנכון. "הצלחנו להשיג את הרכיבים המרכזיים, והחוק במתכונתו הנוכחית טוב בהרבה מהמצב שקדם לו. זו רגל בדלת ואמירה חשובה מאוד שמבהירה למערכת הביטחונית והמשפטית כי האויב מפעיל תעשייה שלמה של הסתה, וכי יש עוד כברת דרך לתקן ולחזק את המענה בחקיקה".

יוזמה חקיקתית נוספת שקידם קלנר נולדה בעקבות פנייה של אב שכול. החוק קובע הרחקה של מחבלים מורשעים וסייעניהם לאחר שחרורם מהכלא, כדי למנוע מהם לשוב ולהתגורר סמוך למשפחות נפגעי העבירה. הזרז לחוק הגיע מיוסי צור מחיפה, שבנו אסף הי"ד, תלמיד תיכון בן 17, נרצח בפיגוע הטרור באוטובוס בקו 37 בחיפה בשנת 2003.

"המחבל המתאבד חוסל בפיגוע, אך הסייען שלו, שהיה תושב חיפה, נשפט ל־20 שנות מאסר ולאחרונה עמד להשתחרר", הוא מציג את הרקע מאחורי היוזמה, "יוסי פנה אליי בחרדה עמוקה ואמר שאם הוא יפגוש את הסייען ברחובות חיפה, המפגש הזה יסתיים באסון. כשביקשנו לטפל בזה, במערכת המשפטית טענו מיד שאין אפשרות למנוע ממנו לחזור לביתו לאחר ששילם את חובו לחברה".

קלנר סירב לקבל את עמדת המערכת, וחיפש מענה משפטי שימנע פגיעה נוספת במשפחות השכולות. "זיהינו שבחוק הקיים לגבי עבירות מין ישנה הרחקה מובנית של העבריין מהקורבן, וביצענו את ההתאמות הנדרשות לעבירות טרור. לא ייתכן שהקורבנות יסבלו פעמיים, שמשפחה שכולה תיאלץ לחיות באימה ולשקול מעבר דירה, בזמן שהמחבל חוזר לשגרת חייו כאילו לא אירע דבר. העיקרון הבסיסי שקבענו הוא שמי שצריך לנדוד ולהתרחק הוא הפוגע ולא הנפגע".

לדבריו, למרות הספקות שהועלו בתחילת הדרך, החוק עבר ונאכף כיום בפועל בשטח. "המחבל לא חזר לחיפה והוא נע ונד באזורים אחרים בארץ. המנגנון פועל כך שהמשפחות מקבלות התראה רשמית עם שחרור המחבל, ומגישות בקשה אקטיבית להרחקתו. בדקתי את הדברים לעומק, והחוק נאכף בצורה מלאה ונותן שקט נפשי למשפחות".

ציר מרכזי נוסף שבו ריכז קלנר את מאבקיו נוגע להגנה על הריבונות הלאומית מול התערבות של מדינות זרות. בקדנציה החולפת הוא החל לקדם חקיקה שתטיל מיסוי כבד על מימון עמותות פוליטיות בישראל על ידי ממשלות זרות, במטרה לצמצם את השפעתן של ישויות בין־לאומיות, ובמיוחד של האיחוד האירופי על המדיניות הפנימית. "אנחנו עדים לתופעה שבה האיחוד האירופי מזרים סכומי עתק לארגונים פוליטיים מהשמאל, ובה בעת מטיל סנקציות דרקוניות על עמותות ציוניות ואמוניות כמו 'רגבים', 'ארצנו' ו'השומר יו"ש'", טוען קלנר, "זהו מאבק ישיר על הריבונות, על הערכים ועל הדמוקרטיה שלנו. היעד שלנו לקדנציה הבאה הוא להשלים את חקיקת המיסוי ולשים קץ להפקרות הזאת".

חוק נוסף שהיה חתום עליו עוד בראשית דרכו הפרלמנטרית הוא פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. "הגשתי את הצעת החוק הזאת לראשונה כבר בכנסת ה־21 בשנת 2019, ביום שנכנסתי לכהן כחבר כנסת בפעם הראשונה", הוא משחזר, "החוק נולד מתוך הבנה שהכפילות בתפקיד מייצרת ניגוד עניינים מובנה, ואני שמח שבקדנציה הזאת, בהובלת חבר הכנסת שמחה רוטמן בוועדת החוקה, הצלחנו להביא לאישורו".

לצד המאבקים המשפטיים, קלנר מתמלא בסיפוק על מהלך שקט יותר שהוביל לסיכול הצטרפותה של ישראל לתקנות ארגון הבריאות העולמי. "מדובר בארגון שמתנהל באופן אנטישמי מובהק ופועל למעשה כסניף של חמאס, מעין אונר"א בחלוקים לבנים. אימוץ התקנות שלהם היה מעניק לגוף זר סמכויות להתערב במדיניות הבריאות והחירום של ישראל. פעלנו בעוצמה בתוך הממשלה והכנסת, עד שהצלחנו לבלום את ההסכם המסוכן הזה ולשמור על עצמאות המדינה".

מבחינת קלנר, העשייה הפרלמנטרית הזאת היא חלק ממסלול ארוך שהחל עוד לפני כניסתו למערכת הפוליטית, כמי שייסד את 'התא הכתום' בטכניון לפני 22 שנים במהלך המחאה נגד הגירוש מגוש קטיף. "באותם ימים הרגשנו שארץ ישראל הולכת ונעלמת, והשיח הציבורי כולו התמקד בחלוקת הארץ", הוא מזכיר, "כיום אנחנו נמצאים בתנופה אדירה של בנייה ביהודה ושומרון ובעמידה איתנה מול האויב בכל החזיתות. המהפך הזה מוכיח שכאשר פועלים בנחישות ובהתמדה לאורך זמן, מצליחים לשנות את המציאות. אלה בדיוק המאבקים שאותם אני מקווה להמשיך להוביל גם בשנים הבאות".