כבר כתבתי כאן בעבר על נושא הניכור במשפחות, נושא שבעיניי הוא כואב מאוד ולצערי אני חווה אותו מהצד הפחות מוצלח שלו עם אחת מאחיותיי, שהחליטה לנתק כל קשר איתי, והמצב מסב לי צער רב. אך הפעם רציתי לספר סיפור הפוך, סיפור עם סוף טוב ומרגש.
גם בעלי חווה ניכור מצד אחותו. אינני יודעת, ובזה אני מתכוונת גם לסיפור שלי וגם לשלו, אם העובדה שחזרנו בתשובה גרמה למרחק, או שבאיזה שהוא מקום זה כבר היה שם קודם ורק חיכה להזדמנות. אך אין ספק שחזרה בתשובה היא שינוי קיצוני מספיק בשביל לייצר זרות וכן, גם ניכור, בתוספת העובדה שבתחילת הדרך עושים הרבה טעויות והולכים לכל מיני הנהגות והחמרות שאחר כך משתנות ומתעדנות. כך נוצר מצב שבעלי ואחותו היחידה הלכו והתרחקו כל כך, עד שהיא ממש ניתקה כל קשר, לא הגיעה לשמחות שלנו, לא הרימה טלפון אף פעם ולא הכירה את חמשת אחייניה המקסימים. לאורך השנים ניסינו בהמון דרכים לפנות ולגשר, אך ללא הצלחה. לפחות הבת היחידה שלה כן הגיעה אלינו לסעודות המשפחתיות שאנחנו עורכים סביב מעגל השנה, ומצאה אצלנו תא משפחתי שמח, חם ואוהב שמקבל אותה בדיוק כפי שהיא. אך אחותו של בעלי נשארה באותו מקום בלי רצון לזוז, ולא דיברתי איתה שנים ארוכות, אפילו לא מילה אחת. וכן גם בעלי.
גם גורמים אחרים במשפחה, חילונים בדיוק כמוה, ניסו להתערב, לשכנע, לקרב – אך שום דבר לא השתנה. אפילו לא ידענו ולא הבנו על מה הכעס הגדול שלה. נראה לי שעם השנים נשארו רק הכעס והניכור, בלי שאפילו זוכרים מה בדיוק הסיבה לריחוק.
רמז משמיים
אולי יעניין אתכם
לפני כשנה היא עברה לדירה שכורה חדשה. הדירה הייתה מקסימה ממש, אבל הבעלים היו שני אחים שגרמו לה לצער נורא. הם לא הפסיקו לריב ולהתקוטט ביניהם, ומי שסבלה בעיקר מהמריבות שלהם הייתה היא, כאשר כל אחד מהאחים אמר לה משהו הפוך מהשני, והיא חשה שהם פשוט רבים זה עם זה דרכה. יום אחד היא הרגישה שהייסורים כבר גדולים מדי, והתקשרה לבכות לאמא שלה – חמותי – על מה שעובר עליה. היא שאלה, למה? למה אני צריכה להתמודד עם דבר כזה? וחמותי החכמה ענתה לה בפשטות: תשאלי את עצמך למה באמת… היא עשתה חשבון נפש והבינה בדיוק מה רומזים לה משמיים (היא אומנם לא דתייה, אבל רוחנית מאוד), והחליטה לעשות שלום עם אחיה.
בבת אחת זכינו שוב באחות, דודה, גיסה. ברור שזאת לא דרך קלה, וברגע שרחוקים למשך שנים רבות כל כך, לא פשוט לחזור ולהתקרב. אבל לפני זמן מה היא העלתה פוסט מרגש במיוחד באינסטגרם. בפוסט היא הציגה בגאווה את הגיטרות המדהימות שבעלי בונה מעץ זית ואפוקסי, סיפרה על כל מה שקרה ביניהם לאורך השנים, והכי ריגש אותי לקרוא שאחרי זמן רב כל כך שהתרגלה לחיות לבד כאמא חד־הורית, פתאום מצאה שוב משפחה חמה ואוהבת שמחבקת אותה ומקרבת אותה. התרגשתי כל כך לשמוע שהיא מכירה בזה ומסכימה להיות חלק, ושיש לסיפור הכל כך כואב הזה סוף אופטימי ומשמח. הלוואי עליי ועל אחותי!
סופריטו אסאדו
התבשיל הנפלא הזה הוא אחד התבשילים האהובים עלינו ביותר בשבת. אני מכינה אותו מבשר של אסאדו – מספר 9 שנקרא גם פלאנקען, ומתקבל בשר שפשוט נמס בפה, אך אפשר לעשות אותו גם מחלקים אחרים – צלעות, אונטריב, צוואר או צלי כתף. הצ'יפס שמתבשל מעליו מקבל את טעמי הבשר, ויחד זוהי אחת המנות הכי מוצלחות ואהובות בביתי. רק טיפ אחד חשוב – אל תערבבו ואל תוסיפו מים, במתכון הזה חשוב מאוד הדיוק.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול: 4 שעות
8-6 מנות
3 בצלים חתוכים לקוביות
3 כפות שמן זית לטיגון
קילו עד קילו וחצי קוביות בשר מספר 9 – אסאדו – פלאנקען ללא עצם, עם כמות מאוזנת של שומן
מלח ופלפל
לצ'יפס:
10 תפוחי אדמה קלופים
2 בצלים
שמן לטיגון
מכינים את התבשיל: בסיר גדול שמים את הבצלים ושמן הזית ומטגנים על אש גבוהה למשך 4-3 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לטגן עוד 10 דקות, עד להזהבה קלה. מגביהים שוב את האש, מוסיפים את הבשר ונותנים לו הזהבה קלה מכל צד – 4-3 דקות. מנמיכים את האש, מכסים את הסיר ומבשלים על האש הכי קטנה והכי נמוכה בגז.
מכינים את הצ'יפס: מחממים מחבת עם שמן לטיגון בגובה 3 סנטימטר בערך. קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לשמיניות. מטגנים נגלה ראשונה עד להזהבה מכל צד (אין צורך שתפוחי האדמה יתרככו, רק שיזהיבו) ומעבירים ישירות מהשמן לסיר הבשר – מסדרים מעל הבשר שכבה ראשונה של צ'יפס, ומתבלים אותה במלח ופלפל. ממשיכים לטגן את כל תפוחי האדמה באותו אופן – עד להזהבה. שוב מסדרים שכבה מעל הבשר ותפוחי האדמה שכבר טוגנו, ומתבלים במלח. לבסוף פורסים את הבצלים לעיגולים בעובי סנטימטר ומטגנים גם אותם להזהבה, מסדרים אותם בשכבה עליונה מעל תפוחי האדמה שבסיר. מכסים במכסה וממשיכים לבשל על אש נמוכה בלהבה הכי קטנה למשך 4 שעות.
להגשה: מגישים את הבשר, הצ'יפס והרוטב המופלא שהצטבר בסיר. נפלא להגיש גם סלט קטן כתוספת.
לתגובות:
