עם פרסום תוצאות הבחירות בנובמבר 2022 שני דברים היו ברורים למדי: הראשון, לראשונה בתולדות מדינת ישראל תקום ממשלת ימין על מלא, שכן גוש נתניהו השיג 64 מנדטים, מבלי להזדקק לתמיכה של אף מפלגה נוספת. השני, מפלגתו של יאיר לפיד, ראש הממשלה נכנס לבחירות, רשמה הישג פרטי מרשים במיוחד.
מדובר היה בתוצאה הגדולה ביותר שקיבלה המפלגה מאז יום הקמתה. בשום שלב מגלגוליה ליש עתיד לא היו 24 נציגים בכנסת. בכנסת ה-19, כשהתמודדו לראשונה, גרפה המפלגה 19 מנדטים. אחרי האיחודים עם בני גנץ הגיעה המפלגה ל36 מנדטים, אבל רק 17 מתוכם היו של יאיר לפיד. בנובמבר 2022 השיגה המפלגה 24 מנדטים, כולם שלה. היא גם היתה המפלגה הגדולה באופוזיציה, ובפער ניכר. במילים אחרות, יש עתיד מיצבה את עצמה, בצורה מוחלטת, כחלופה השלטונית היחידה לליכוד.
ארבע שנים מאוחר יותר, והמפלגה נכנסת לבחירות הנוכחיות כשהיא דה פקטו נעלמה לחלוטין. כבר היו לנו מפלגות שהשיגו תוצאות מרשימות בבחירות ואז קרסו תוך זמן קצר. קדימה התחילה עם 28 מנדטים אצל אולמרט, השתדרגה במנדט לציפי לבני ב2009, ואז התרסקה לשני מנדטים בלבד. אבל קדימה היא לא מפלגת יש עתיד.
קריסת האלטרנטיבה: קריסת המפלגה החזקה במרכז-שמאל
יאיר לפיד בנה במשך למעלה מעשור מפלגה מבוססת ושורשית. עם פעילי שטח רבים, נציגויות ברשויות המקומיות, סניפים, ובעיקר נוכחות מתמדת בכנסת, במשך מעל לעשור. בפרק הזמן שבו יש עתיד רשמה את הישג השיא שלה מבחינת מנדטים, קדימה כבר לא היתה קיימת. ולכן, הסיטואציה אליה נכנסת יש עתיד למערכת הבחירות הקרובה היא סיפור של קריסת מערכות שלמה של המפלגה הכי מבוססת שצמחה במחוזות המרכז שמאל מזה עשורים. קריסתה של המפלגה שאמורה היתה להחליף את מפלגת העבודה ההיסטורית.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אסף משניות
דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש
עוד מאת אסף משניות
בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים
עוד בפוליטיקה
12 יום לבחירות: מה יקרה בעשר ודקה?
עוד בפוליטיקה
"עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"
עוד מאת אסף משניות
בין הבייס לאחדות: נתניהו פרסם את השריונים
עוד מאת אסף משניות
על קו הסיום: דריכות שיא לקראת השלמת הגשת הרשימות
בהסכם המיזוג של יש עתיד עם נפתלי בנט לפני מספר חודשים, ויתרה יש עתיד על שמה. מעתה קוראים למפלגה ביחד. רשמית, האיחוד עוד לא התבצע בצורה מלאה, והמפלגות עדיין נפרדות, אך המטרה היא לאחד בצורה מלאה בין השתיים. כל צד הגיע עם נדוניה מרשימה לחתונה הזו: יש עתיד הגיעה עם תקציב מימון בחירות של 24 יחידות מימון, בנט הגיע עם הסקרים המחמיאים.
עבור כל צד מדובר היה בעסקה מנצחת. לבנט לא היה כסף להתמודד בבחירות הקרובות. את התורמים הגדולים לוקח שחקן אחר שמתמודד ברשימה חדשה לכנסת: גדי איזנקוט. מימון הבחירות נועד להבטיח שהעבר העגום של בנט, שסיים את שלל הריצות שלו לכנסת כשהמפלגות שלו בחובות גדולים לספקים, לא יחזור על עצמו.
אבל אצל לפיד האירוע היה אחר לגמרי. לפיד ראה איך בסקרים התמיכה בו מתאדה בקצב מהיר. הוא הגיע כבר לנתונים חד ספרתיים, כשאחוז החסימה הלך והתקרב בצעדי ענק. זה היה השלב שבו לפיד הבין כי יש עתיד, כמפלגה, כבר לא יכולה לרוץ באופן עצמאי. הציבור לא נותן לה את הקרדיט לכך.
ההבנה הזו מספרת את סיפורה של האופוזיציה החלשה ביותר שידעה מדינת ישראל בתולדותיה. אופוזיציה שמיומה הראשון הצהירה כי תשרוף את הרחובות, אבל לא הצליחה להפיל את הממשלה שבמשמרת שלה התרחש האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
נהוג לחשוב שהמחאה של האופוזיציה כנגד הממשלה היוצאת החלה ברביעי בינואר, כשיריב לוין נאם את הנאום שלו על הרפורמה המשפטית. זה לא נכון. הרפורמה המשפטית היתה רק הגוף עליה יש עתיד הלבישה את המחאה עליה הצהירה עוד הרבה קודם לכן.
כבר ב-5 בדצמבר, כשהמו"מ הקואליציוני עדיין נמשך, לפיד כבר הראה את הכיוון אליו הוא מכוון את האופוזיציה לשנים הבאות: "נתניהו אמר השבוע שהעובדה שאני קורא לראשי הרשויות לא לשתף פעולה עם מעוז, היא המרדה…אם אתה חושב שמה שאמרתי בימים האחרונים היא המרדה, יש לי חדשות בשבילך, עוד לא ראית כלום. רק התחלתי".
ואכן, ככה נראתה כהונת האופוזיציה. בימי הרפורמה המשפטית נדמה היה כי האופוזיציה מצליחה בפעולות שלה. בסוף, ולא משנה כמה ינסו לצייר זאת אחרת רוטמן ולוין, הרפורמה המשפטית כשלה. ועל פניו האופוזיציה בהובלת לפיד היא זאת שרשומה על ההישג הזה. בפועל, הציבור לא נתן את הקרדיט ללפיד, אלא למחאת קפלן.
ניתוק מוחלט מרחשי הלב של הציבור
כשפרצה המלחמה, והציבור הישראלי נחשף לדברים של ח'אלד משעל על כך שללא האיומים בסרבנות, סליחה, אי התנדבות, למאס לא היה יוצא לטבח הנוראי, משהו השתנה גם בחברה הישראלית. הציבור כבר לא רצה את אמירות "רק התחלתי" של לפיד. הוא חיפש את ההיפך המוחלט. לכן גנץ זינק בסקרים כשהוא הצטרף לממשלת החירום, ולכן הקמפיין הפופולרי ביותר עד כה בבחירות הוא "ממשלה רחבה".
אבל האופוזיציה של לפיד נותרה בחשיבה הישנה, זאת שממשיכה באותו מודל פוליטי שהציבור הישראלי מדגיש שוב ושוב שהוא סולד ממנו. וככה, אופוזיציה שהראתה שהיא לא רלוונטית למה שהציבור רוצה, הלכה ונעלמה בסקרים. מספר המנדטים בסקרים הזעום שלפיד הגיע איתו לאיחוד עם בנט גזר למעשה את גורל מפלגתו.
במסגרת הסכם האיחוד, יאיר לפיד קיבל רק עשרה מקומות ברשימה, במקומות שהיו ריאליים. הוא קיבל שניים נוספים במקומות שלא היו מעולם אפשריים עבור 'ביחד'. מתוך עשרת המקומות שלפיד קיבל עד למקום ה-26, 2 שמורים לו ול"שחקן החיזוק" נועם תיבון. כלומר מפלגתו של לפיד נותרה עם 8 מקומות לכל היותר ברשימה לכנסת הבאה, ועם 23 שלושה מתמודדים עליהם.
וכך החל מרחץ הדמים ביש עתיד. זה התחיל בחברי כנסת בולטים שפורשים מהרשימה, כדוגמת בועז טופורובסקי, שמלווה את לפיד מיומה הראשון של המפלגה. זה המשיך עם הפארסה של ח"כ האלמוני ירון הלוי, שהפעולה היחידה שהציבור הישראלי יזכור שהוא ביצע בכנסת היא אותה הימנעות בהצבעה על מבקר המדינה שמנעה את בחירתו של אלרון לתפקיד. למזלו של לפיד הליכוד התנהל בחרפה לא פחות גדולה, אז את העריקה של איש שלו כבר לא זוכרים.
ומאז הרשימה ממשיכה להתדלדל. רון כץ עזב את המפלגה למרות ניסיונות כבדים לגרום לו להישאר עד לאחר הבחירות, על מנת למנוע מחבר כנסת ערבי להיכנס לכנסת, מה שבמטה המפלגה פחדו שיפגע בהם בסקרים. בהגינות נאמר שכניסתו של חבר הכנסת אל היג'א לפני כשלושה שבועות לא היתה הגורם לנפילה בסקרים, שהחלה הרבה קודם לכן. יואב סגלוביץ' עזב בשבוע שעבר במטרה להצטרף לרע"מ, בצעד היסטורי. ואמש גם ח"כ אלעזר שטרן הודיע על פרישה מהמפלגה, בדרך להצטרפות לאיזנקוט. זאת רק רשימה ראשונית. סביר להניח שעד הבחירות נראה עוד לא מעט חברי כנסת מיש עתיד מעדיפים לפרוש בתנאים שלהם, ולא בהדחה מביכה ע"י יו"ר מפלגתם לפיד. ואם על הדרך הם יכולים גם לבצע נקמה קטנה, מבחינתם מה טוב.
השיעור שכל אופוזיציה צריכה ללמוד
סיפור קריסתה של יש עתיד הוא סיפורה של אופוזיציה שלמה שלא ידעה לבצע את העבודה שלה: להיות אופוזיציה שמתנגדת לממשלה, אבל תוך כדי שהיא שומרת על קשר עין עם רצון הציבור, לפחות זה שמאוכזב מהממשלה. בפועל, את הפלת הרפורמה המשפטית הציבור שהתנגד לצעדי הממשלה בתחום מייחס לגופים כמו אחים לנשק ולא לחברי הכנסת. את חוק הגיוס הפילו חברי הקואליציה שלא היו מוכנים להצביע עבורו, מבלי שום קשר לאופוזיציה.
זאת אופוזיציה שאחרי הטבח הנוראי בשמחת תורה לפני קרוב לשלוש שנים, לא הצליחה לפצל את הממשלה, כאשר הניסיונות לפצל את הליכוד, כפי שהתפרסם בימים האחרונים, הגיעו מתוך הליכוד עצמו. יתרה מזאת, זאת אופוזיציה שקיבלה על מגש של כסף ממשלה חבוטה ובלתי פופולרית בעליל, והצליחה לאבד חברים בה לטובת אותה קואליציה.
לקראת הבחירות הקרובות כדאי אולי ללמוד את השיעור מנפילתה של יש עתיד, מי שאמורה היתה להיות האלטרנטיבה השלטונית שנים ארוכות קדימה, וכעת הולכת ונעלמת. המסקנה היא שמפלגת מרכז שלא מייצרת אלטרנטיבה מהותית אלא רק לעומתית, סופה להיבלע בשחקנים חדשים או רעננים יותר. ואת השיעור הזה כדאי שאיזנקוט ילמד, לפני שיקלע לאותה הסיטואציה.
