מדינת ישראל היא מדינה שמכורה לסנסציות, דרמות ושערוריות. כך היה גם בסיפור ההיעלמות של משפחת יהלומי. ביום שלישי, לפני כשבוע וחצי, פרסמו כלי התקשורת בישראל כי שגרירות ישראל באוסטריה הודיעה ששתי אזרחיות ישראליות נעדרות בווינה. מלי וליאל יהלומי, אם ובתה, מנותקות קשר בבירת המדינה מאז יום שישי שלפניו. השגרירות ביקשה כי כל היודע משהו על מקום הימצאן ייצור קשר בדחיפות עם המשפחה, או ידווח למספר החירום של השגרירות.
חיש מהר האירוע הפך למגה־דרמה בתקשורת הישראלית. אבל דווקא במשרד החוץ הקפידו להוריד את מפלס הדרמה. אנשי משרד החוץ אמרו לי שיש מדי שנה לא מעט מנותקי קשר, ואומנם משרד החוץ מעורב אבל צריך לקחת את כל האירוע בפרופורציות, ואין שום ראיה לפלילים. לדבריהם, לא מעט אנשים בוחרים מיוזמתם לנתק קשר. לפעמים מסיבות טובות, לפעמים מסיבות לא טובות, לפעמים יש לכך סוף טוב ולפעמים הסוף עגום – אבל אין באמת יותר מדי מה לעשות.
התקשורת לא בדיוק הקשיבה, והסיפור של בנות משפחת יהלומי היה הסיפור הכי חם בכל כלי התקשורת. אין סוף מלל נכתב ונאמר על אירוע שבעצם לאף אחד לא היה מידע כלשהו לומר עליו. משטרת ישראל הצטרפה לחגיגה, ובכישרון מפואר הצליחה להעצים את הדרמה. בבוקר יום חמישי היא פרסמה כי היא הוציאה צו איסור פרסום על כל פרט מפרטי חקירת היעלמותן של האם והבת, וכי החקירה מתנהלת על ידי היחידה הארצית לפשיעה כלכלית (יאל"כ) בלהב 433.
בדרך כלל צווי איסור פרסום משיגים בימינו את התוצאה ההפוכה ממטרתם. ככל שהמטרה (ואני מדגיש: ככל שהמטרה) היא למנוע פרסום, הודעה דרמטית על צו איסור פרסום אינה מונעת את המשך הפרסומים והעיסוק התקשורתי, אלא גורמת לעיסוק נוסף ומוגבר באירוע. שעות לפני כן החלו להיות מופצות שמועות בווטסאפ, שהתחברו להן בצורה מושלמת לצו איסור הפרסום המסתורי של המשטרה. יש לציין שלפני שהמשטרה הוציאה צו איסור פרסום, גורמים במשטרה דאגו לספר שישנו חשד שהשתיים עברו את הגבול האוסטרי למדינה אחרת, ושבמסגרת החקירה נבדקת אינדיקציה לכך שהשתיים לקחו איתן כסף רב לפני שיצאו מישראל.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד באקטואליה
האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל
עוד באקטואליה
חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות
עוד מאת אבישי גרינצייג
החשיפה על ההתרעה מהאמירויות – שלב נוסף במלחמת הספינים
עוד מאת אבישי גרינצייג
לא נשאר במשפחה: למה משפחת זיני מחבלת בתדמית הממלכתית?
רב־סרן שמועתי עשה את שלו, חיבר חלקיקי מידע שפורסמו בתקשורת יחד עם צו איסור הפרסום, ויצא העגל הבא: "פרשת היעלמות מלי יהלומי באוסטריה: עוקץ המיליונים והחשש מטלטלה במערכת הבנקאית – חקירת היעלמותה הדרמטית של מלי יהלומי באוסטריה עלתה מדרגה, וכעת מנהלות אותה היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל) ומכלול להב 433. יהלומי, קצינת ציות מוערכת בבנק ירושלים ואם גרושה, חשודה כי ניצלה את גישתה הבכירה למנגנוני הבקרה הפנימיים כדי לבצע עוקץ פיננסי מתוכנן היטב. לפני שניתקה מגע ונעלמה באוסטריה יחד עם בתה, הצטיידה בסכומי עתק במזומן והמירה, לפי החשד, חלק ניכר מהכסף למטבעות קריפטוגרפיים בלתי ניתנים למעקב".
עוד נכתב בהודעה, שנפוצה כמו אש בשדה קוצים בקבוצות הווטסאפ: "היקף החקירה והמעורבות הישירה של יחידות העילית של המשטרה מעידים כי לא מדובר רק בהימלטות של חשודה בעבירות מרמה. הממצאים הנחשפים בשטח מצביעים לכאורה על תרחיש חמור בהרבה: חשש כי המעשים שביצעה והמידע שלקחה עימה חושפים כשלים מבניים עמוקים, עד כדי סיכון ממשי לקריסת בנק – איום אסטרטגי שמדינת ישראל והמערכת הפיננסית אינן מוכנות להתמודד איתו. חוקרי להב 433 והיאחב"ל מנהלים כעת מרוץ נגד הזמן מול הרשויות באירופה כדי למנוע את רעידת האדמה הבאה במערכת הבנקאית".
כאילו זה מבצע אנטבה
בהודעה הזאת היה גרעין מאוד קטן של אמת. הדבר היחיד שהיה נכון בפרסום הזה הוא שמלי יהלומי הייתה עובדת של בנק ירושלים. בעברה שימשה כקצינת ציות, אך כיום תפקידה הוא מנהלת תחום עו"ש ופיקדונות במטה הבנק. כל שאר הפרטים הם קשקוש מוחלט והנפצות. אבל מי רוצה לקחת סיכון כשמתברר שבכירה בבנק נעלמת, והמשטרה מוציאה צו איסור פרסום גורף על הפרשה, ונותנת ליחידה למאבק בפשיעה הכלכלית לחקור את ההיעלמות הזאת?
חלפו שעות בודדות, והמסחר בבורסה נפתח. מניית בנק ירושלים רשמה ירידות חדות של 12%. מנכ"ל הבנק, יאיר קפלן, כתב לעובדים כי "בימים האחרונים אנו עדים לכתבות בתקשורת אודות היעלמותה של מלי יהלומי. אנו מבינים שאירוע כזה מעורר חששות וחוסר ודאות. יודגש, כי למעט העובדה שמדובר בעובדת הבנק, לא נמצא כל קשר בין האירוע לבנק. על האירוע מוטל צו איסור פרסום, ואסור להעביר כל מידע בנושא לכל גורם שהוא".
זה לא בדיוק עזר להרגיע את החששות. לאחר מכן הבהירו בבנק בבהילות שלא נמצא חשד לפלילים. הוציאו הודעה שהנושא נבדק. המשטרה הגיעה למשרדי הבנק, חיפשה מה שחיפשה. הבנק ניסה שוב להרגיע. ועוד פעם להרגיע. בבנק התעקשו שאין ראיה כלשהי להתנהלות לא תקינה בחשבונות של לקוחות הבנק ושהכול בסדר. את הלקוחות המבוהלים זה לא הרגיע. אנשים הוציאו חסכונות והעבירו חשבונות. בהמשך מניית הבנק נרגעה, ואת יום המסחר היא סיימה במינוס ניתן לעיכול של שני אחוזים בלבד. ואז הגיע ליל שבת, והמשטרה פרסמה כי השתיים אותרו בארגנטינה, שהכול בסדר איתן ושהן יצאו מרצונן ושאין חשד לפלילים.
המשטרה התאמצה להמשיך לסחוט את הלימון כאילו שהיה מדובר במבצע אנטבה. סרטונים וראיונות שוחררו לכלי התקשורת כדי לפאר את פעולת המשטרה. בפועל, איך לומר בעדינות, טיפה נסחפו עם הטפיחה על השכם. השתיים עלו על טיסות עם שמותיהן האמיתיים ועם הדרכונים האמיתיים שלהן. חקירה מסובכת זו לא הייתה. למרבה האבסורד, דווקא לאחר שהתברר שאין פה שום פרשה – המשטרה החליטה לפרסם סרטונים ולהתראיין על האם והבת שהחליטו פשוט להיעלם מסיבותיהן שלהן. אבל המשטרה התקשתה לכבד את הפרטיות של השתיים.
טור דעה בעיתון 'הארץ' תיאר לא רעה את האירוע הביזארי: "הערוץ שבנה את סיפורן של מלי וליאל כדרמה סוחפת החליט שעכשיו הן כבר חייבות לו עלילה, מניע וקתרזיס. הן, מצידן, רק רצו לברוח. המדינה, המשטרה והתקשורת הבהירו להן שבישראל זה לא עובד ככה: אנחנו נמצא אתכן, נפרסם סרטונים שלכן בפיג'מת מיקי מאוס, נאשים אתכן על שנדחפנו לכן לנשמה – ואז נבהיר בכובד ראש שאתן בכלל לא מעניינות אותנו". אבל הטור הזה הוא לא קורס מבוא לפרטיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בעיניי האירוע חושף סכנה הרבה יותר דרמטית: סכנת הפייק ניוז.
לא היינו רחוקים מאוד מקריסת בנק בישראל, והכול על סמך כלום. רק בגלל שהאישה שנעלמה הייתה בתפקיד יחסית בכיר בבנק. לא היה חשד כלשהו לפלילים. לא מצאו ממצא למעילה ואפילו לא למשיכה דרמטית של כספים מחשבונה הפרטי של מלי יהלומי. אבל המשטרה, בגמלוניות מביכה, הוציאה צו איסור פרסום גורף על כל פרט מפרטי החקירה כשהיא רומזת בעצם הוצאת צו איסור הפרסום שיש חשד למעילה בכספים. זאת בכך שהתיק נותב ליחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית. תצרפו את זה לרב־סרן שמועתי ולהזיות שלו – וקיבלתם כדור שלג מסוכן. כדור השלג הזה לא נמדד רק בירידה של מניית הבנק, אלא בבהלה של הלקוחות ומשיכת הכספים. האירוע נרגע והסכנה חלפה, אבל לא בזכות משטרת ישראל אלא למרות התנהלותה.
פייק ניוז יותר חזק מאיסור פרסום
בעברית יש ביטוי שנקרא "ריצה אל הבנק" או "הסתערות משיכות". באנגלית הביטוי הוא Bank run. בוויקיפדיה העניין מוסבר כך: "הסתערות משיכות מתרחשת כאשר לקוחות רבים מושכים את כספם מבנק, מכיוון שהם מאמינים שהבנק עלול להפסיק לפעול בעתיד הקרוב. במילים אחרות, הסתערות משיכות מתרחשת כאשר במערכת בנקאית עם רזרבה חלקית, לקוחות רבים מושכים מזומנים מחשבונות בנק במוסד פיננסי בו־זמנית מכיוון שהם מאמינים כי המוסד הפיננסי הוא, או עלול להפוך, לחדל פירעון. ככל שהסתערות המשיכות מתקדמת היא עשויה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה: ככל שיותר אנשים מושכים מזומנים, הסבירות לקריסה עולה, מה שגורם למשיכות נוספות. זה יכול לערער את יציבות הבנק עד לנקודה בה נגמרים לו המזומנים ובכך הוא עומד בפני פשיטת רגל פתאומית".
הסתערות משיכות יכולה להתרחש גם כשהיא מתחילה בגלל סיפור שקרי. אפילו למפקידים שיודעים שהסיפור שקרי יהיה תמריץ למשוך, אם הם חושדים שמפקידים אחרים יאמינו לסיפור.
נדמה שאנשים לא מבינים את הכוח האדיר שיש לרשתות החברתיות, ולשמועות ווטסאפ שאין אף שם שעומד מאחוריהן מלבד התיאור "הועברה פעמים רבות". תחשבו על הנזק העצום שהשמועות הללו גרמו, כאשר לכאורה לא הייתה כוונת זדון מאחוריהן אלא סתם שעמום ויצירתיות של מפיצי השמועות. עכשיו תחשבו כמה נזק יכולה לגרום מדינה עוינת באמצעות הפצת פייק ניוז. האם תרחיש של קריסת בנק מכוונת על ידי איראן באמצעות הפצת פייק ניוז נשמע לכם תרחיש מופרך כל כך?
לדעתי, האירוע הזה היה באמת שיעור חינמי למערכות בישראל. לגופי הביטחון בישראל. הציון שהמשטרה קיבלה באירוע הזה הוא שלילי. לא מספיק שהמשטרה תימנע מהפצת פייק ניוז ושמועות, אלא צריך כלים כדי להילחם אקטיבית בשקר. צריך להסביר לציבור את האמת. אי אפשר לתת לפייק ניוז לשחק לבד על המגרש. בהקשר הזה, אפשר להבין לבד כמה קריטי שהאמון הציבורי במשטרה יהיה גבוה מספיק, וכמה קריטי שהמשטרה לא תשחק את האמון הזה. זה נכון למשטרה, לשב"כ, למוסד, לבתי המשפט ועוד.
לאחרונה אמר לי ממלא מקום מנכ"ל ועדת הבחירות, דין ליבנה, כי אין שום חשש לזיוף בחירות בישראל. יש מספיק מנגנונים שימנעו זיוף ומרמה בהיקף משמעותי. החשש הוא שגורמים זרים יצליחו לשכנע את הציבור שהבחירות מזויפות, שקלפי במקום מסוים סגורה, שיש חשש לאירוע ביטחוני בעיר מסוימת וכו' וכו' וכו'. זה החשש האמיתי. ומול האיום הזה מתמודדת ועדת הבחירות המרכזית לצד גופי הביטחון הישראליים.
האיום הזה אינו תאורטי. בידי ישראל יש ראיות לניסיונות של מדינות שונות להתערב במערכת הבחירות שלנו. לדברי עורך הדין ליבנה, אין אינדיקציה (בניגוד לקמפיין של הליכוד) שאכפת לגורמים זרים עוינים מי ינצח כאן בבחירות. אין מועמד ספציפי שהם תומכים בו, או לחלופין מועמד ספציפי שהם מתנגדים לו. מה שמעניין אותם זה ליצור כאוס ולפורר את המדינה מבפנים.
7 באוקטובר הבא לא בהכרח יהיה באמצעות רקטות, ואפילו לא באמצעות רחפנים שנחשבים לאיום האסטרטגי הבא. הסכנה עלולה להתרחש אפילו בלי שנעשה שימוש באקדח קפצונים. ולאיום הזה צריך להתכונן ולהיערך. צו איסור פרסום לא יפתור את הבעיה. חושך לא מגרשים במקלות אלא בהוספת אור. למרות הקושי הרב (ואכן יש קושי עצום להיאבק בפייק ניוז), מול פייק ניוז לא נלחמים בצו איסור פרסום.
לתגובות:
