הקרב על החוזים האישיים: המחסור הוא באיכות, לא בכמות

האם השקת המהלך לגיוס מורים בחוזים אישיים תפתור סוף סוף את בעיית המחסור במורים במערכת החינוך? כדי לענות על כך, צריך להבין תחילה את טבעו של המשבר.

בניגוד לזעקות שנשמעות בפתיחת כל שנת לימודים, בישראל אין מחסור כמותי במורים. בעשורים האחרונים (תש"ס-תש"ף) הגידול במספר משרות ההוראה עלה משמעותית על הגידול במספר התלמידים: בבתי הספר היסודיים עלה מספר המורים ב־64% (במשרות מלאות) לעומת עלייה של 44% בתלמידים. גם בהשוואה בין־לאומית, ולמרות שיעור הילדים הגבוה באוכלוסייה, השיעור היחסי של המורים בישראל גבוה מממוצע ה־OECD.

המחסור האמיתי אינו בכמות אלא באיכות. זה גם מסביר את הפער בין הזעקה של המנהלים בשטח שהם מתקשים לאייש את משרות ההוראה, ובין טענות משרד החינוך כי לא קיימים נתונים המצביעים על מחסור. כאשר מנהל נאלץ להתפשר ולקבל אדם שבשום אופן אינו מתאים לתפקיד, הוא חווה מחסור, גם אם בפועל המשרה מאוישת.

אולי יעניין אתכם

בנושא 1210b אינרום תעשיות בנייה מתכוננת לשלב הבא

בנושא 1210b "פצצת הזמן" של גד ליאור: כשהפחדה מתחפשת לעיתונות כלכלית

בשנת 2007 פורסמו מסקנות מחקר הענק של חברת מקינזי, שבחנה יותר מ־180 רפורמות בעשרות מערכות חינוך במטרה לזהות את הרפורמות האפקטיביות ביותר. המסקנה: "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". זהו המשתנה המשפיע ביותר על הישגי התלמידים. אלא שלפי מבחני PIAAC, ההישגים של המורים בישראל במיומנויות שפתיות וכמותיות הם במקום הרביעי והשלישי מהסוף בהתאמה, ביחס לכל שאר מדינות ה־OECD. זאת לצד העובדה שכ־20% מהמורים עוזבים בתוך חמש שנים – ושיעורי העזיבה הגבוהים ביותר הם דווקא מקרב המורים שהגיעו ללימודי ההוראה עם נתוני הקבלה הגבוהים ביותר.

כאן בדיוק נכנסת תוכנית החוזים האישיים. מטרתה החיונית היא לאפשר גיוס כוח אדם איכותי במיוחד, בעיקר במקצועות שבמחסור כמו מתמטיקה ומדעים, בשכר תחרותי שעשוי להגיע לכ־20 אלף שקלים בחודש.

אלא שבמקור, התוכנית הייתה אמורה להיות כלי עמוק בהרבה: לתמרץ מצוינות בתוך בתי הספר ולתת למנהלים סמכות לשמר ולתגמל את המורים המצטיינים שכבר נמצאים במערכת. בפועל, השפעת המהלך מוגבלת ומסורסת. בשל התעקשותה הנחרצת של הסתדרות המורים, נאסר להציע חוזים אישיים למורים קיימים, והמסלול נפתח אך ורק למגויסים חדשים מבחוץ. התוצאה היא אבסורד: מומחה שמגיע מההייטק זוכה לתגמול הולם, בעוד מורה מצטיינת ומסורה כבולה לטבלת שכר עיוורת שמתגמלת כמעט אך ורק ותק.

תגמול דיפרנציאלי מעניק כוח מיקוח לפרט על חשבון המונופול הארגוני. ההתעקשות של הסתדרות המורים למנוע מהמורים המיוצגים על ידה את האפשרות לעבור להסכם מתגמל וגמיש יותר, מתוך חשש מובהק שחוזים אישיים יפגעו בכוח המיקוח הארגוני שלה, היא ההוכחה לכך שארגוני המורים הם החסם העיקרי בפני ייעול מבנה השכר וההעסקה.

גיוס המורים בחוזים אישיים הוא אומנם עזרה ראשונה חשובה, אך אי אפשר לפתור את בעיית איכות ההוראה בלי לפרק את הריכוזיות המערכתית. התיקון האמיתי יתממש רק כאשר נבזר את המערכת, ונאפשר למנהלי בתי הספר לנהל את כוח האדם ולתגמל את כל המורים – מבחוץ ומבפנים כאחד – על מצוינות.

הכותבת היא ראשת תנועת 'עוף החול' להתחדשות החינוך הציבורי בישראל, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד החינוך