"איראן עם הגב אל הקיר, אם היא תחזור לגרעין ישראל תתקוף"

לאחר חודש של שקט, השבוע פרץ עימות צבאי ישיר בין ארצות הברית לאיראן. בתחילת השבוע (ראשון בלילה) תקפו הכוחות האמריקניים משגרים באי לארכ, הסמוך למצר הורמוז. לטענת האמריקנים, אותם משגרים עמדו לסייע להנחת מוקשים ימיים בנתיבי השיט. בתגובה שיגרו משמרות המהפכה טילים לעבר ספינות אמריקניות במצר הורמוז, ולעבר בסיסים אמריקניים בירדן ובאיחוד האמירויות.

למחרת (שני) שיגר הנשיא טראמפ איום נחרץ, והודיע בריאיון לרשת פוקס ניוז כי ארצות הברית תגיב לתקיפות האיראניות על הבסיס בירדן. "נכה בהם חזק. תהיה תגובה", הבהיר.

וכך היה. בלילה שבין שלישי לרביעי, שעון ישראל, יצא צבא ארצות הברית לגל תקיפות בכמה מוקדים בדרום איראן. בתום כמה שעות של תקיפות הודיע הפיקוד האמריקני סנטקום כי "השלים בהצלחה סדרת תקיפות נגד מטרות צבאיות איראניות". בהודעה דווח כי הותקפו כמאה יעדים שונים של משמרות המהפכה, ובהם מערכות הגנה אווירית מתקדמות, תחנות מכ"ם, יכולות למיקוש ימי ועוד.

התגובה האיראנית לא איחרה לבוא. משמרות המהפכה שיגרו טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר יעדים אמריקניים ברחבי המזרח התיכון. צבא ירדן עדכן כי מערכות ההגנה האווירית שלו יירטו עשרה טילים בליסטיים שחדרו למרחב האווירי, והיתר נפלו בשטחים פתוחים. גם בחריין דיווחה על יירוט כטב"מים איראניים בשטחה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר יומיים לבחירות: צה"ל מגביר כוננות בכלל הגזרות, סגר הוטל ביו"ש

עוד מאת רבקי גולדפינגר צה"ל במבצע 'שאגת יהודה' בחברון לסיכול הטרור

בד בבד עם העימות הצבאי, הסנקציות האמריקניות על איראן מתגברות במטרה לגזור על הרפובליקה האסלאמית בידוד כלכלי. רק השבוע הודיע שר האוצר האמריקני סקוט בסנט כי הממשל האמריקני צפוי להטיל סנקציות חדשות מדי שבוע על גופים ומוסדות פיננסיים בעולם שמנהלים קשרים עם איראן.

והתוצאות בהחלט ניכרות בשטח. המצב הכלכלי באיראן ממשיך כל העת להידרדר. העדויות הקשות מטהרן מלמדות על טבעת חנק לצוואר האזרח הקטן, שמתמודד עם יוקר מחיה כבד מנשוא, מטבע מקומי שקורס וכלכלה שנתונה תחת לחץ כבד. גם משטר האייתוללות מתקשה לשלם שכר למאות אלפי אנשי הצבא ושירותי הביטחון. כל העת המשבר האנרגטי מחריף. בזירה הימית איראן מתקשה לייצא נפט וסחורות, וכתוצאה מכך הכנסותיה הצטמצמו דרמטית. רק לאחרונה הודה נשיא איראן פזשכיאן בעצמו שסחר החוץ של איראן ירד בכ־35%, והאינפלציה השנתית עומדת על מספר שיא של 66%. כשזה המצב, התסיסה הפנימית בקרב תושבי איראן רק גוברת.

וכשהלחץ הכלכלי והצבאי על איראן מתהדק, ההערכה בקרב המומחים היא שאיראן תחתור דווקא להסלמה אזורית יזומה – בין באמצעות הפרוקסיז, קרי חיזבאללה או החות'ים, ובין בפעולה ישירה נגד ישראל ומדינות המפרץ. באמצעות ההסלמה הצבאית מתכוונים בטהרן להשיב את הנשיא האמריקני אל שולחן המשא ומתן, מתוך לחץ ובהילות להרגעת השטח. בישראל עוקבים בדריכות אחרי ההתפתחויות ומתכוננים לכל תרחיש.

שר הביטחון ישראל כ"ץ ציין זאת במפורש כשכתב ברשת X: "ככל שהמחנק הכלכלי על איראן גובר – יש סבירות שהם כן יתקפו אותנו. הם אוהבים לתקוף בחגים יהודיים. אנחנו ערוכים בהגנה ובהתקפה״.

הייאוש יכול לגרום להפיכה

לאור הידיעות על חנק כלכלי המגיעות מאיראן משוכנע ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן במכון משגב לביטחון לאומי ומרצה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, כי לחץ כלכלי כבד מסוגל להביא לקריסת המשטר האיראני: "למרות שאיראן למודת משברים ואתגרים, בימים אלה הרפובליקה האסלאמית נמצאת לפני הר געש. הר הגעש הוא הציבור, שבגלל החרפת המצב הכלכלי מאותת שהוא לא יכול לשאת עוד את הנטל, ועלולה להתפרץ שוב התקוממות לאומית, כמו שקרה בינואר", הוא מתאר את עומק המשבר, "המצור הימי נותן את אותותיו, והמשבר הכלכלי מתעצם. איראן לא מייצאת נפט, כמו שנגיד הבנק המרכזי האיראני הודה בריאיון טלוויזיוני. צריך לזכור שהנפט הוא מקור ההכנסה העיקרי של איראן. דבר שני, ישנו משבר פוליטי עמוק שמערער את יציבות המשטר, כי המנהיג מתחבא מאחורי הקלעים, לא נראה בציבור ומותיר את הזירה הפוליטית לא יציבה.

"יש באגף השמרני סיעה רדיקלית שמאגפת את המשטר מימין, ומערערת את היציבות היחסית שהייתה למשטר. היא אפילו קוראת לחזור למלחמה, להנהיג קו ניצי מול האזור. הסיעה הזאת עושה צרות לקליבאף, מספר שתיים במשטר ויושב ראש הפרלמנט, שדווקא רוצה לחזור למשא ומתן ומבין את החשיבות בהפסקת המלחמה ואת ההגעה למציאות של הסכם עם האמריקנים. שלא נתבלבל, למרות זאת קליבאף לא מוותר על החזון להשמיד את מדינת ישראל. הוא אמר את זה כמה פעמים לאחרונה", מדגיש מנשרוף, "אז יש באיראן משבר כלכלי, משבר פוליטי וגם משבר חברתי, כי הציבור עוד לא שכח את הטבח של המפגינים במחאת ינואר, שבו נרצחו לכל הפחות 3,000 איש ולכל היותר 35 אלף, תלוי למי מאמינים, למשטר או לאופוזיציה".

ד"ר מנשרוף מתאר גם משבר אנרגטי חריף: "המצור הימי של האמריקנים עובד. לאיראן חסר דלק, והגזרות הכלכליות של המשטר הן קשות עבור הציבור שלא יכול אפילו לשאת עליית מחירים, ועכשיו מחירי הדלק בסכנת התייקרות. המשטר עוד לא העלה את המחירים, אבל הנשיא פזשכיאן הודיע שהם הולכים לעשות זאת, וישנה הסתערות המונית של הציבור על תחנות הדלק מחשש מפני הגזרה הכלכלית הצפויה. כתוצאה מכך הכול יעלה – המחירים בסופרים, המחירים של שינוע הסחורות, המחירים של השירותים, הכול יעלה. וגם ככה המחירים גבוהים מאוד באיראן. לכן, למרות שיש עדיין רתיעה ופחד ממשמרות המהפכה והבסיג', במציאות כזאת של היעדר אופק ותקווה, הייאוש עלול לגרור חלק מהאוכלוסייה לצאת למחאה. אנחנו צריכים לראות, אם וכאשר תתפרץ מחאה, כמה יצאו לרחובות, ועד כמה זה יהיה רציני", הוא מציין, "לכל זה תוסיפי הפסקות חשמל והפסקות מים, בגלל שאיראן סבלה מבצורת והמערכות של המים מיושנות מאוד ולא מתוחזקות".

אם המצב נורא כל כך, למה איראן מתעקשת למשל על הורמוז, ומגיעה בימים האחרונים גם לחיכוך צבאי?

"הם יצאו מהמלחמה הזאת עם שני קלפים בידם: קלף אחד הוא מצר הורמוז, שראינו שהוא גורם לטלטלה במחירי האנרגיה העולמית. קלף שני הוא החולשה של המשטרים במפרץ הפרסי. הם יורים לעברם, ואז אלו רצים ומתחננים לטראמפ שלא יחדש את המלחמה. אלה הקלפים היחידים שנותרו לה. המשטר צובר ביטחון שהוא יכול על טראמפ, כי הנשיא האמריקני משדר שהוא לא רוצה לפתוח במלחמה. הם מתגרים בו, מפגינים ביטחון עצמי מוגזם. אבל הפגנת הביטחון העצמי שלהם נובעת גם מעצבנות ולחץ".

לשיטתך, אין מה להתרשם מהטון התקיף שיוצא מאיראן?

"הקולות שבוקעים מטהרן נובעים גם מלחץ, כי הם מבינים שהציבור עלול לצאת למחאה והמדינה עלולה לקרוס, מרוב שיש שם חוסר בתקווה. הרי מה ח'אמנאי שידר לציבור? שאנחנו בכיוון הנכון. יש אופק. אנחנו בדרך לניצחון. יש מקום לאופטימיות. לעומתו, הנשיא הנוכחי מסעוד פזשכיאן והנאומים שלו מראים את ההפך. הוא מדבר לציבור בגובה העיניים ואומר: אין לי פתרון. אז הציבור מסתכל ובוחן מה המשטר נותן לו, וקשה לו לחיות ככה. עם כל הכבוד לפחד, ויש פחד, הציבור הזה נקעה נפשו. המשטר הזה נשאר עכשיו עם משהו כמו 15 אחוזי תמיכה, שזה לא מעט במדינה של 90 מיליון נפש, אבל היקף התמיכה במשטר הולך ופוחת".

הממשלה בגירעון תקציבי עצום

אתה מעריך שהיום אנחנו קרובים יותר לנפילת המשטר ממה שהיינו נניח לפני 'שאגת הארי'?

"זה תהליך מדורג שקשה מאוד לצפות מתי יקרה, אבל ללא ספק אנחנו קרובים לקריסה, כי קשה לנהל ככה מדינה", אומר מנשרוף, "עם כל הכבוד לאידאולוגיה, בסוף אתה צריך את המשאבים לתפעל ציבור. אנחנו מדברים על מדינה של 90 מיליון נפש, וצריך לדאוג לחיים נורמליים. המדינה סופגת בחלקה את הנזקים, אבל יש גבול כמה מדינה יכולה לספוג. לדוגמה, הממשלה רוצה להגביר את הסובסידיות שנותנים לאזרחים לקנות מוצרי יסוד, שמן, קמח, מוצרי חלב וכן הלאה. אבל הממשלה מתקשה למצוא מקורות תקציביים לכך. היא בגירעון תקציבי עצום".

אולי מכיוון שהם במצב קיצון, הם מסוכנים יותר לישראל?

"בוודאי, דווקא בנקודה שבה הלחץ מבפנים גובר, איראן עוברת להיות מסוכנת בהרבה, כי המשטר ייאלץ לחזור למלחמה כדי לגרום לטראמפ לוותר על תנאיו הדרקוניים, ולתת לאיראן את המיליארדים של הדולרים שהיא זקוקה להם נואשות כדי להרים את הראש מבחינה כלכלית. איראן צריכה חמצן כלכלי".

ואולי ברגעים אלה ממש הם דוהרים להשלמת פרויקט הגרעין?

"הם ממשיכים לפעול לצורך כך בהר המכוש. ראינו ביום שישי נאום מדאיג מאוד של ראש מערך הגרעין של איראן, שהסביר שאיראן הולכת עכשיו להתמקד בהיתוך גרעיני, שזה אומר חד־משמעית שאיראן מתכוונת להגביר את המאמצים לפתח נשק גרעיני. זה כנראה אחד מהשינויים שמוג'תבא, בניגוד לאבא שלו, מוביל. חתירה גוברת לנשק גרעיני. רואים גם יותר קולות במשטר, כולל בקרב משמרות המהפכה, שקוראים לפתח נשק גרעיני. זה לא טוב".

לאור זאת, איך ישראל צריכה לנהוג? האם היא צריכה לשבת בשקט עד שאיראן תקרוס, או לצאת למתקפה?

"אנחנו צריכים להקרין איום צבאי אמין כדי שאיראן תמשיך במצב של לא מלחמה אבל גם לא שלום. ולצד זה, צריך להגביר את החנק הכלכלי. כנראה טראמפ השתכנע שמוטב לו לחכות בסבלנות ולא לצפות לתוצאות מהירות. ואנחנו נראה את התוצאות, כנראה בתוך חצי שנה", מעריך מנשרוף, "איראן תיקלע למצב שבו המשטר יצטרך לבחור בין הישרדות לבין הסכם בתנאים שלא נוחים עבורו, בלשון המעטה.

"אבל צריך לזכור, לצד כל מה שנראה שקשה להם, אני שומע מדי יום בנאומים ובתקשורת האיראנית את המשך הדבקות בחזון של השמדת ישראל. הם לא עוזבים את זה. הם חולמים על זה, מדברים על זה, וראשי המערכת הביטחונית והמדינית מצהירים שזה ערך יסוד של המשטר. לכן לנו אסור להשלים עם המשך קיומו של המשטר הזה".

אז למה ישראל לא עולה על המטוסים, תוקפת ומסירה את האיום?

"אנחנו נכנסנו למלחמה הזאת עם שותף אמריקני, ויש לזה מחיר. טראמפ כרגע לא רוצה לחזור למלחמה כוללת".

למרות שהוא כבר התבטא השבוע שהוא כן יפעל, וארצות הברית תקפה השבוע באיראן?

"אנחנו שמענו ממנו הצהרות כאלה השכם והערב. הוא לא רוצה לחזור למלחמה כוללת, ועכשיו צריך לעשות חושבים איך להגביר את החנק הכלכלי, כדי שהמשטר יקרוס וכמה שיותר מהר. יש להמשיך את המערכה הדיפלומטית־כלכלית נגד איראן, לבודד אותה בעולם. בפרספקטיבה רחבה מצבנו השתפר לאין ערוך ומצבם מידרדר, וכעת צריך להתאפיין בסבלנות אסטרטגית, ללכת על חנק כלכלי, לשמור על הקרנת איום צבאי אמין ולא לחזור למלחמה".

בנוגע לתקיפות האמריקניות השבוע באיראן, ד"ר מנשרוף סבור כי הן המשך ישיר להתרחשויות בסבב הקודם. "למעשה, מתחילת השבוע אנחנו נמצאים בסבב שמתמשך עד כה. האמריקנים תקפו רק לאחר שהם זיהו איום מצד איראן, שהתכוונה שוב לתקוף את האמריקנים. האמריקנים זיהו את המהלך ותקפו ראשונים. אפשר לזהות פה את הביטחון העצמי הגובר של המשטר האיראני, אבל כפי שציינתי, זהו גם ביטוי ללחץ הגובר שהמשטר נמצא בו. הוא רוצה לכפות על טראמפ את התנאים האיראניים למזכר ההבנות, ובהמשך להסכם".

מנשרוף מדגיש כי בתקיפות השבוע נראים ביטויים גוברים ללחץ שבו נמצא המשטר האיראני. "השבוע הזהיר קאליבאף, במסר מצולם לציבור, שהמלחמה הכלכלית של האמריקנים עלולה להביא לפריצתה של מחאה. הוא הדגיש שהמשטר מנסה להבין את הציבור ולהטיל את הגזרות הכלכליות בשיתוף פעולה עם הציבור, אבל לאורך דבריו הוא הזיע וזה היה ניכר על פניו. הזיעה הזאת מסגירה את הלחץ שבו נתון המשטר. זה בהחלט מזכיר את הנאום המפורסם של מנהיג חיזבאללה נעים קאסם מהבונקר, כשאגלי הזיעה ניכרו על פניו. וזה בדיוק מה שקרה גם לקאליבאף. ישנם ביטויים גוברים ללחץ במשטר, וכל זה מביא את איראן לנסות לפעול מול טראמפ כדי לכפות עליו את התנאים של איראן למזכר ההבנות, וזה גם מה שמוביל לחילופי האש".

כיצד היית ממליץ לטראמפ לפעול כעת?

"הנשיא טראמפ צריך להתאזר בסבלנות, להמשיך את הלחץ הכלכלי הגובר, והאפקט המצטבר יאלץ בסופו של דבר את איראן להתכופף. אני מעריך בזהירות שחצי שנה של מצור ימי אפקטיבי, לצד איום צבאי אמין, יוכלו בהחלט להוביל לתוצאות, ונקווה שכך יהיה".

אזרחי איראן לא גומרים את היום

גם פרופ' עוזי רבי, חוקר בכיר במרכז דיין לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, גורס כי המצור הכלכלי של ארצות הברית על איראן אפקטיבי יותר ויותר: "בתוך איראן יש מחסור רב שמגיע לדרגה שלא הייתה בעבר. אנחנו רואים את זה בפעילות בשווקים, במחירים של מוצרי יסוד ובעיקר ברשמים של אזרחים איראנים שמסבירים שהם לא גומרים את היום. לא את החודש – את היום", הוא מחדד, "הדבר הזה לא חדש, כי סבלו של העם האיראני הוא סבל מתמשך. השלטון הזה בחוצפתו עוד מבקש מהעם לשאת את תלאות המלחמה, אבל אנחנו רואים שגם אנשים שנמצאים למשל בצבא הסדיר, שהשכר שלהם הוא מהשלטון ישירות והם חשובים לשלטון – גם שם יש אנשים שלא מקבלים את המשכורת ומתלוננים על כך'".

זה דרמטי.

"נכון, אבל יחד עם זאת אני לא עומד לטעון שבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד בלבד, ושככל שהמצב הכלכלי יהיה קשה יותר המשטר הולך ליפול. אני לא רוצה ליצור את ההיגיון הזה, מהסיבה הפשוטה שכבר הוכח בעבר שמצב כלכלי כזה יכול אומנם להוציא אנשים לרחובות, אבל דיכוי אכזרי מאוד יכול לבלום את ההתקוממות, ולשלטון יש את הכלכלה שלו. ולכן אנחנו, עם כל מיני חיישנים, מנסים לבחון עד כמה הסנקציות האמריקניות האלה – שיש בהן חידוש, ושר האוצר האמריקני סקוט בסנט עוד מבטיח משבוע לשבוע עליית מדרגה – עד כמה זה באמת הולך לפגוע במשטר באיראן. מה שברור הוא שבשבועות האחרונים איראן נאלצת להסתדר עם פחות ופחות דולרים. וכשאין לה מטבע קשה, היא לא יכולה להפעיל אפילו את החקלאות והתעשייה שלה".

אתה אומר שבעצם רק כשהמחסור והקושי יורגשו בקרב הדרג הפקידותי והצבאי, רק אז יכול להיווצר מצב של היפוך קנים?

"אני לא יודע אם היפוך קנים מלא, אבל היפוך קנים חלקי. תוסיפי לזה את התרעומת של ציבורים הולכים וגדלים, ושל מיעוטים שתמיד היה להם הרבה בבטנם נגד המשטר ומבחוץ. אני מקווה שזה נעשה כבר עכשיו, גופי אופוזיציה מקבלים תחמושת כדי שביום פקודה יהיה להם עם מה לצאת. כשכל הדברים האלה יתקיימו, תיווצר קונסטלציה שבמסגרתה יכול להתחולל מהפך. הם הולכים להיפגע בכל מה שמזרים להם מטבע קשה, מזרים להם דולרים. הם מפסידים בכל יום מאות מיליוני דולרים על זה שהם לא מוצאים נפט או מייצאים נפט".

ובכל זאת, אתה אומר שאין לך ביטחון של 100 אחוז שזה מסלול חד־כיווני?

"המלחמה הכלכלית היא אכן כלי אסטרטגי חשוב, אבל היא לא מבטיחה את קריסת המשטר, ובאותה נשימה כדאי לשים לב שיש פה צֶבר. יש פה מצבור של דברים שמלמדים אותנו שזה לא רק העניין הכלכלי. למשל, בצמרת יש מחלוקות רבות על הדרכים לפעולה. כרגע, מי שמכתיבים את הקצב הם כמובן משמרות המהפכה שגישתם קיצונית ביותר. גם המינויים האחרונים מלמדים אותנו שמה שהם מביאים זה וטרנים מאוד מאוד קיצוניים, כמו חוסין טא'אב, שמונה למפקד הבסיג'. למה ממנים דווקא אותם? משום שהם סומכים עליהם שיש להם את ההכשרה לדכא באכזריות קהל שיוצא להתגודד ברחובות ולעשות מרד".

או הסכם, או תקיפה

פרופ' רבי מתריע מפני המצב הנפיץ שבו איראן נדחקת לפינה באמצעות הסנקציות האמריקניות: "אם טראמפ ימשיך עד בחירות האמצע, ויישאר קונסיסטנטי ונחוש ליטול מאיראן מדי יום ביומו פיסת חיים כלכלית – המשוואה של הזמן תעשה את שלה, כי איראן תאבד כוח באופן סיטוני. ככל שהמשטר יאבד יותר כוח, וככל שהוא יצטרך בסופו של דבר להביט פנימה ולזהות בתוך החברה שלו הרבה מובלעות של מרידה אפשרית, וככל שהפרוקסיז שלו בסופו של דבר ייחלשו – המשטר יהיה במקום שהוא צריך אחת משתיים: או ללכת להסכם עם האמריקנים – הסכם שהוא לא יכול לקבל כי התנאים מבחינת משטר האייתוללות הם דרקוניים – או לעשות מעשה. ולכן אנחנו במצב נפיץ ביותר", הוא מזהיר.

בסוף די בגפרור קטן כדי להצית את המזרח התיכון.

"נכון. כנראה גם האיראנים מבינים שטראמפ נכנס למנטרה של 'אני עד נובמבר לא ממהר לשום מקום, ואני רק צריך לדאוג שכל יום הם יפסידו מאות מיליוני דולרים ושעוד ערוץ שהכניס להם עד עכשיו מטבע קשה נחסם'. האמריקנים מעבירים מסר שעד נובמבר הם יגרעו מטהרן יכולות בצורה מאוד משמעותית. שר האוצר האמריקני סקוט בסנט אחראי לזה. הוא אמר השבוע: 'ראיתם בנקים וכן הלאה? בשבוע הבא אנחנו נראה לכם חברות שהשבתנו להן את הפעילות, כי הן מנהלות צד שלישי עבור איראן'. אלה דברים שמפריעים לאיראנים, כי אנחנו רואים את ארצות הברית נחושה יותר מתמיד. שזה, אגב, התנהלות לא רגילה למדינות המערב.

"ארצות הברית מגלה סבלנות מסוימת. יש לה ברקע גם את ונצואלה, שאומנם לא מייצאת כבר עכשיו את כל הנפט שהיא יכולה לארצות הברית, אבל בעצם מי שמשתלט על משק הנפט בוונצואלה אלה הרבה מאוד אנשים, בעלי הון אמריקניים, שיכוונו ויסיטו אותו לכיוון המשק האמריקני. לטווח ארוך אפשר להגיד שיהיו לאמריקה עוד מיליונים של עתודות, ואיתן אפשר יהיה לווסת את מחירי הדלק ואת כל הבעייתיות שתמיד איימה על ארצות הברית. ומכאן, הורמוז כבר לא שם כמפתח פותח כול", מדגיש רבי.

"האמריקנים יצרו כאן הרבה מאוד מעקפים, גם סעודיה, גם האמירויות וגם עיראק", הוא אומר, "הורמוז הוא עוד מצר, אך חשוב ככל שיהיה, הוא לא מכריע כפי שהיה קודם לכן. אם כן הקלפים שאיראן הצליחה לייצר לעצמה נטרפים במידה רבה, ולמעשה היא תיאלץ לחזור שוב לעניין הגרעיני ולעניין שלשמו ארצות הברית וישראל יצאו למלחמה. ועד שזה יקרה, צריך לעקוב אחר התפתחויות ולראות מה בעצם הדבר הזה מוליד בתוך איראן".

הזכרת את הגרעין, בינתיים ישנו הרושם שהם מתקדמים. אין חשש שהם יצליחו להתקדם כך או כך ולהוות איום על ישראל? ישראל לא צריכה לצאת להגנתה?

"בהחלט, ואני מניח שישראל תצטרך לעשות זאת במוקדם או במאוחר. אין עוד הרבה זמן, כי יש גילויים כמו הר המכוש, שזה בונקר הרבה יותר עמוק מפורדו, לשם העבירו האיראנים את הצנטריפוגות, ולכי תדעי אם הם לא עושים העשרה שם. לכן אני תמיד יוצא מתוך הנחה של התסריט הגרוע מכול: שהם עושים העשרה ומתקרבים לנקודת האל־חזור, ולכן גם מתקרבת רצועת הזמן שהולכת ומתהדקת סביב סוגיית הגרעין. אולי ישראל תתקוף לבד, או ישראל עם ארצות הברית, שזה עדיף. אנחנו נחכה ונראה, אבל אין ספק שאין לישראל יותר מדי זמן", הוא שב ומדגיש נחרצות, ומוסיף: "ובתוך כך, יש לקחת בחשבון שהלחץ על איראן הולך וגובר ולכן המצב נפיץ מאוד. יש לה אפשרות לעשות בלגן אזורי עם הפרוקסיז, יש לה אפשרות להמטיר טילים על כל האזור, יש לה אפשרות לפעול בגרעין, ועוד".

להערכתך, ברגע שהחבל ממש יתהדק סביב צוואר המשטר, הם יגידו 'יאללה' ויתקפו את ישראל?

"אני לא בטוח שהמשטר יגיד את זה, כי הוא מאוד אוהב את עצמו ומאוד חרד לעצמו. אבל יחד עם זאת, אני מסכים שכאשר הגב צמוד לקיר, דברים יכולים ללכת לכיוונים מסוכנים. בכל מקרה, אם העבירו את רוב הצנטריפוגות להר המכוש, ואם בסופו של דבר יש חשש שהם עושים שם העשרה – סימן שהם מתקרבים לגרעין. ואם הם מתקרבים לגרעין – ישראל תצטרך לתקוף. מתי ואיך? אנחנו נראה בשבועות הקרובים".

שבועות? 

"עד נובמבר יש חודשיים, אם כן מדובר על שמונה שבועות בערך. בינתיים ישראל צריכה להיות ערנית מאוד, כי יכול להיות שהאיראנים לא יחכו. ברגע שהזמן הולך ואוזל מבחינתם, וברגע שנסגרים ערוצי חמצן כלכליים עבורם – הם ינסו להאיץ את עניין הגרעין או לעשות מעשה שבעצם משליך את כל האזור לאנדרלמוסיה גדולה. כך או כך, כשאיראן תעשה את זה – ישראל תצטרך להגיב".

כמי שמכיר לעומק את מצב הדברים בזירה האיראנית, לדעתך זה רק עניין של זמן עד שישראל תתקוף באיראן?

"אכן. אין לי ספק. אלא אם יקרה הנס המיוחל שהציבור באיראן יעלה על בריקדות ופתאום נראה גם היפוך קנים. קשה לי להאמין שזה יכול לקרות בטווח זמן קצר, כי בשביל זה צריך שהעוני, המחסור ותמימות הדעים שצריך שינוי, יעברו בשדרות הציבור האיראני".