כשנציג הכופרים פוגש את איש האמונה

ראש הממשלה לשעבר מתייצב לעוד ריאיון מלטף בערוץ מוביל. רואים שהוא רזה יותר, ספורטיבי יותר, חולצת טריקו שחורה על גופו שבעבר היה מעונב ורשמי. אבל אי אפשר לטעות בקרחת הבוהקת – זה עדיין אותו פוליטיקאי. האידאולוגיה הימנית כבר נשכחה, אבל בהדרגה הוא נהיה פחות רלוונטי גם בשמאל. לפחות התקשורת עדיין מאוהבת, שותה את דבריו בצמא. אומנם גם שם יודעים שהוא אדם לא ישר, אבל אחרי הכול הוא מהמחנה הנכון, אז מה אם קוראים לו אולמרט. מה? לא נכון, לא אמרתי אולמרט. אמרתי בנט. בפעם הבאה תקשיבו יותר טוב.

רבים שואלים: מדוע אתם בימין עסוקים כל הזמן בנפתלי בנט? כנראה אתם חוששים. אז לא, בנט לא מפחיד אותי. אומנם בסקר מהשבוע מפלגתו מקבלת שבעה מנדטים, וזה אומר שעכשיו הוא יכול לדרוש ראשות ממשלה וגם את נשיאות בית המשפט העליון. אבל לא בגלל זה האיש מככב בקביעות בטור הזה. גם לא מפני שאני מחפש לעצמי עבודה קלה, ומה קל יותר מלהסתלבט על האיש. אוקיי זאת כן הסיבה, אבל יש עוד אחת: נפתלי בנט הוא אוצר בלום, לא כאדם אלא כתופעה. איך שרה פעם להקת כוורת: מסיפורי בנט אפשר ללמוד. יכול להיות שקצת נגעתי במילים.

הדמיון בין בנט לאולמרט אינו מקרי. מדובר בשתי גרסאות פוליטיות לספינתו של תזאוס. שני אישים שכל התאים האידאולוגיים בגופם התחלפו, או פשוט נעלמו. האם אלה אותם אנשים מפעם? בימין עדיין נותרו לבנט מספר אוהדים שזוכרים לו את חסד נעוריו הפוליטיים, וגם שונאים שלטענתם זיהו כבר אז את חוסר יושרו. אבל אולי העבר כבר פחות רלוונטי? אולי פשוט עדיף לשפוט את האיש כפי שהוא היום – איש חייכן וחביב, ילדותי וקצת עילג, בעל יוזמה אבל חסר אמינות ותוכן, שמשתייך לגוש השמאל ואינו שונה מכל פוליטיקאי אחר, גם לא ברמת הנוכלות? אולי הגיע הזמן להפסיק להדביק לו את הכינוי מיידוף, שרק מעצים את חשיבותו, ולהסתפק בבוז קל על הרמאויות העדכניות?

הדבר עשוי להיות נכון גם לכל אחד מהפוליטיקאים. לעיתים קרובות אנחנו מתעסקים יותר מדי בדברים שאמרו או עשו בעבר, וכך אנחנו נשארים מקובעים בעמדתנו גם כשהפוליטיקאי נמצא כבר במקום אחר. השאלה החשובה אינה אם נתניהו או איזנקוט היו שבויים בקונספציה, אלא האם הם שבויים בה היום. יאיר גולן היה כנראה קצין נועז, וכך גם עופר וינטר, אבל חשובים יותר תכונותיהם, דעותיהם ומעשיהם היום. זה לא שאין משמעות לעבר. הארכיון צריך להמשיך לזכור ולהזכיר, אחרת איפה פה הכיף. ועדיין לא כדאי לתת לעבר לסמא את עינינו מלהתמקד במצב הנוכחי ולהעריך לפיו את העתיד לבוא.

אולי יעניין אתכם

בנושא 1211b אחרי 30 שנה של דחיות: מכרזים לבנייה בשטח האסטרטגי E1

עוד מאת אבי סגל מכונת הנשמה פוליטית

אשרי המאמין

עמיר פלג הוא עיתונאי ספורט ותיק ובעל טור שבועי ב'ישראל היום'. הכתיבה השנונה שלו מתמקדת בחוליים של הספורט הישראלי, ומכיוון שהחוליים – כידוע לחובבי הז'אנר – רבים הם, הטורים הם תמיד ביקורתיים ולעגניים ולעיתים קרובות אכזריים. גם כשהשבוע דל באייטמים ראויים ומשמעותיים, כפי שקורה לפעמים אפילו בספורט, פלג לא ייתן למכשול קטן זה לעמוד בפני כתיבתו המושחזת והקטלנית. זה האיש ועל כך משלמים לו את משכורתו – הנאה, יש להניח.

בשבוע שעבר יצא פלג נגד ההדתה במועדון הפועל באר שבע. רגע לפני משחקה החשוב של קבוצת הכדורגל על העלייה לליגת האלופות, פורסמו תמונות של המנהלים, צוות האימון והשחקנים "עם טוטפות בין עיניהם, טליתות על שכמם וספרי תורה בידיהם" כלשונו של פלג. מאמן הקבוצה רן קוז'וך צוטט כאומר "הקדוש ברוך הוא נתן לנו חוקים ואנחנו צריכים לדבוק בהם". תפילותיהם ואמונותיהם של כדורגלנים מקועקעים והחיבור שלהן לדת האחרת – זאת עם הכדור – עוררו מרמרת קלה אצל העיתונאי האפיקורס. "טוב יעשו במועדון אם יפרידו בין הדת לכדורגל", המליץ פלג, "זה הזמן לשחרר את רן מתפקיד המר"ן". הגרשיים המיותרים במקור.

הביקורת עצמה לגיטימית ואף מתונה יחסית לסטנדרט של הכותב. אולי גם הוא מבין עד כמה קטן משקלה הסגולי של ביקורת המסורת שלו, שאין לה באמת דבר וחצי דבר עם ביקורת ספורט. ואולי ההפסד האכזרי של הפועל באר שבע באותו משחק עורר את רחמיו והקהה את חיציו. מכל מקום, נראה שתוצאת המשחק לא פגעה באמונה של מאמן באר שבע, ומיד אחרי המשחק הוא התייצב לריאיון מול כתבת ערוץ הספורט שנשמעה מדוכאת יותר ממנו.

"רן, לא לריאיון הזה פיללנו", היא פתחה, "20 שניות, זה כל מה שהיה חסר לכם. זה הכי אכזרי שאפשר לדמיין".

"ברוך השם!" הפתיע קוז'וך בתגובה.

"ברוך השם?"

"ברור. תודה על הכול, גם על זה", ענה המאמן, "גם מהרגעים האלה מתחזקים, לומדים, מבינים דברים על עצמנו, וברוך השם על הכול. תודה על הרגע הזה".

וכך, מכל המקומות, דווקא במדמנה של הספורט הומחש בחדות ובקיצוניות הפער שבין האדם המאמין לזה שאינו מאמין. מהצד האחד – איש האמונה ששומר על אושר תמידי גם ברגע הקשה ביותר בקריירה שלו. ומהצד השני – נציג הכופרים, שכל אירוע בעולם לא נועד אלא כדי להוציא ממנו נגטיביות רעילה, גם כשאין בכך צורך אמיתי. פלג וקוז'וך הם אולי לא מדגם מספק בשביל מחקר מדעי, אבל ברור לי שהגישות המנוגדות שלהם לחיים רחוקות מלהיות מקרים פרטיים בלבד.

*****

שורה של חברי כנסת מ'יש עתיד' הודיעו שלא יתמודדו בבחירות הקרובות, ושניים מהוותיקים שבהם נבעטו למעלה לתפקידים שכנראה הומצאו לרגל האירוע. חבר הכנסת מאיר כהן ימונה ליושב ראש ונשיא ועידת 'יש עתיד', ואילו חבר הכנסת מיקי לוי אמור לכהן כאב בית הדין של המפלגה. שזה יפה ומכובד, אבל נדמה לי שאפשר היה להתאמץ קצת ולמצוא תפקידים הולמים גם לפורשים אחרים. למשל, תפקיד מנכ"ל ההיפרדות מנפתלי בנט אחרי הבחירות, או הממונה על ה"והיפוכו" בלפיד והיפוכו, וכמובן התפקיד הדחוף מכולם – הקברן הראשי של מפלגת 'יש עתיד'.

*****

שבועיים חלפו מאז שקראתי כאן לריצה משותפת של מפלגות 'הציונות הדתית' ו'זהות', והנה קם הדבר ונהיה. לא שאני לוקח קרדיט חלילה. אז מה אם אחרי הטור שלי הרשת הוצפה בצייצנים שכתבו בדיוק אותו הדבר. האם בגלל זה אשתחצן ואעשה עניין? לא זו דרכי. אבל אני מרוצה, הן משום שהסיכון לאובדן קולות ימין פחת, והן משום שכבר אין צורך לבחור בין הפוליטיקה הריאלית וההישגית של סמוטריץ' ובין המצפן הרעיוני והאידיאל הנשגב שמבטא פייגלין. האיחוד עצמו הוא שכרי, ואין צורך בשום דמי שדכנות, תודה. עוגה יכול להיות נחמד.

*****

איש התקשורת גיא פלג התפנה לרגע מתיווך עלילות דם בטלוויזיה כדי לחולל סערת רשת במסגרת עבודתו ברדיו. בשני סרטונים שפרסם צייצן בשם אמיר, נראה פלג נוזף ארוכות בשידור בטכנאית הצעירה ולקוית הדיבור של תוכניתו ברדיו FM103. בתגובה הביאו בתחנה את דברי הטכנאית עצמה שטענה כי מדובר בהומור ציני והיחסים שלה עם פלג מצוינים. צפיתי בסרטונים והאזנתי לפלג, והרי תגובתי: עדיף לתחנת FM103 ולטכנאית לדבוק בנרטיב שגיא פלג הוא בריון רשע ומתנשא. כי אם זה ההומור שלו, אנחנו נמצאים במקום אפל הרבה יותר.