התחלה// לפני 42 שנה בתל אביב. הצעירה מתוך שלושה אחים.
אבא// משה מיכאלי, בן 86. במקצועו מהנדס ומאז עלייתו לארץ משווק משקאות. "מנהל עסק לתפארת, הולך לעבודה בכל בוקר וחוזר מאוחר בלילה. מסביר שהעשייה משאירה אותו צעיר. בעל חריצות והבנה שבאנו לעולם לפעול וליצור. צעיר ברוחו. ממש ללמוד ממנו".
אמא// דליה מיכאלי, בת 73. "במקצועה הייתה שיננית ואחות. מאוד פעילה, תמיד עסוקה. בשבילה הילדים הם הכול. אשת חסד, בשלנית מעולה ובמיוחד של אוכל גאורגי".
ציונות// גדלה להורים שעלו מגאורגיה. "ההורים שלי הם אנשים להעריץ. כזוג נשוי הם החליטו להגיע לארץ מברית המועצות הקומוניסטית. זה היה חלום חייהם. הם עזבו חיים נוחים, אבל האהבה לארץ בערה בהם. גם אותנו הם חינכו לאהבת המולדת".
אולי יעניין אתכם
תל־אביבית// גדלה בשכונת דיזנגוף בתל אביב. "עד היום אני אוהבת את הווייב של תל אביב, את האנרגיה, את החיות. בילדות גרתי בצנטרום של הצנטרום, אבל יחד עם זאת באתי מבית דתי והייתי בת לעולים – נתונים חריגים בשכונה שבה גדלתי. בשבתות היינו מטיילים בדיזנגוף והכול היה סגור, אפילו הכביש נסגר לתנועה. בתור ילדה אהבתי לרדת לטייל בשכונה כשהכביש פנוי. זה זיכרון ילדות מתוק. לצערי תל אביב של פעם זה לא מה שהיום".
מסורת// גדלה בבית שהפך לדתי יותר עם השנים. "יהדות גאורגיה הייתה יהדות ששימרה, בניגוד לקהילות אחרות בברית המועצות, חיי דת. הם הקפידו על שחיטה כשרה במרתף, ברית מילה בהיחבא, חגים בהסתרה. הם עשו מה שהם ידעו. כשהייתי ילדה קטנה אבא היה חוזר מבית הכנסת ועושה קידוש ואז היינו צופים ברבקה מיכאלי. אחרי שנכנסנו למסגרות דתיות ההורים שלי החליטו לקבל על עצמם שמירת שבת ומאז הבית הלך והתחזק".
כתבת צעירה// בגיל שמונה קיבלה מאחיה הבכור מוטי מתנה – מנוי לעיתון 'אותיות'. "זו מתנה ששינתה את מהלך חיי. בשנייה שהגיע העיתון גמעתי את כולו בשקיקה. ואז הגיע השלב שרציתי לכתוב בעצמי, כתבתי כתבה ושלחתי למערכת העיתון בדואר. במערכת קראו את הכתבה והציעו שאהיה כתבת צעירה של 'אותיות'".
ענקים// "התחלתי לכתוב לעיתון, וזכיתי שהיו לי שני עורכים מדהימים שליוו אותי במלאכת הכתיבה: במבי שלג ז"ל ואחריה אורי אורבך ז"ל. איזה סטנדרט גבוה של כתיבה ושל ערכים ושל הבנה של עיתונות. שתי דמויות ענקיות שזכיתי שיהיו העורכים הראשונים שלי. למדתי מהם כל כך הרבה. ככה למעשה החלה הקריירה העיתונאית שלי".
אולפנית// למדה באולפנית תל אביב. "הערכים שקיבלתי באולפנית היו עמוקים ומשמעותיים והם השתלבו עם הערכים שבאתי איתם מהבית, בית שבו האמונה התמימה הייתה עיקר העניין". הייתה פעילה בבני עקיבא, סניף תל אביב מרכז. "הייתי חניכה ומדריכה ומאוד נהניתי מהתקופה הזאת".
שירות לאומי// שנה ראשונה בגוש שגב בחינוך ואוכלוסיית רווחה, ושנה שנייה בסן פרנסיסקו. "הנתינה השפיעה עליי עמוקות, ובלי קלישאות, הרגשתי שאני תורמת לעם ישראל. בסן פרנסיסקו הייתי מורה בבית ספר יהודי של מהגרים רוסים שחשו תלושים. אנחנו השליחים הענקנו לילדים האלה מקום בעולם. רבים מהם עלו אחר כך לארץ או הקימו משפחות יהודיות לתפארת".
הטובים לתקשורת// בעלת תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב ובוגרת בית הספר לעיתונאות ותקשורת 'כותרת'. "אורי אורבך, העורך הראשון שלי, אמר 'הטובים לתקשורת', ומהמקום שאני הגעתי ממנו זה היה נראה דמיוני לחלוטין. אבל כל כך רציתי ואני אוהבת אתגרים. ההזדמנות הגיעה אליי דרך הצעה לעבוד במשרת סטודנטים להיות תחקירנית בערוץ 10, לסדרה על סכנות מפדופילים ברשת".
שליחות// "הייתי סטודנטית צעירה שרצתה לכבוש את העולם. לא הייתה לי שאיפה לשנות את פני התקשורת, כי אפילו לא יכולתי לדמיין דבר כזה, הגעתי יותר ממקום של עשיית צדק. בתחקיר הראשון חשפנו יותר מעשרה פדופילים, ומבחינתי מדובר היה בהצלת נפשות של ממש. כבר בתפקיד הקטן הראשון שלי הרגשתי שאני עושה משהו חשוב".
חדשות 10// לאחר עבודת התחקירנות השתלבה ככתבת בחדשות 10 למשך שנתיים, ולתקופה קצרה ככתבת בריאות. בהמשך הוצבה בלונדון כשליחת חדשות 10 באירופה. "הייתי שליחה באירופה במשך שנתיים וחצי, ושם נולדה בתי הבכורה. זו הייתה חוויה עצומה ברמה החדשותית, נחשפתי למערכות התקשורת שם ולמדתי המון".
תקופה סוערת// סיקרה ודיווחה מהשטח על הפיגוע במשרדי 'שרלי הבדו', הפיגוע במרכול היהודי בפריז והפיגוע בקופנהגן, משאל העם בסקוטלנד והברקזיט. "זו הייתה תקופה סוערת באירופה. היו המון פיגועים וזירות. נסעתי ממקום למקום ברחבי היבשת".
הגיבור// "באחת הפעמים התארחתי בקופנהגן שבדנמרק בסוף השבוע. הכרתי אנשים נחמדים בקהילה היהודית וגם את מאבטח בית הכנסת, דן אוזן. שבוע לאחר מכן היה פיגוע ירי במקום. בבית הכנסת נערכה באותו הזמן חגיגת בת מצווה, ודן הי"ד הגיבור מנע בגופו את הכניסה של המחבלים למקום".
תוכנית בוקר// לפני תשע שנים עברה לקשת 12 והצטרפה לצוות התוכנית 'חדשות הבוקר' עם ניב רסקין. "אחרי שחזרתי מהשליחות זה היה מהלך מתבקש. עשיתי שם הרבה דברים מעניינים מבחינה מקצועית".
אנשים// במקביל שימשה כמגישה מחליפה בתוכנית 'אנשים'. "בתוכנית עשינו כתבות פרופיל על דמויות מעניינות. ראיינתי הרבה אנשים מעניינים, אבל הריאיון עם מייסד עמותת 'מתנת חיים' הרב ישעיהו הבר זצ"ל הותיר בי רושם גדול. הוא הקדיש את ימיו ולילותיו למען הצלת חיים, וזה כל כך נגע בי. עמדתי לידו והרגשתי את האנרגיה. מרגש לחשוב כמה אנשים חיים היום בזכותו".
חדשות 13// לפני שש שנים עברה לחדשות 13. במשך כשנתיים הגישה את תוכנית 'העולם הבוקר' ברשת 13 לצידם של רותם ישראל וצביקה הדר. "תמיד היה לי חלום להגיש תוכנית בוקר, כי יש משהו קסום בללוות אנשים בתחילת היום שלהם. זו הייתה חוויה נהדרת גם כי רותם וצביקה הם אנשים מתוקים, וגם כי מגיעים בארבע לפנות בוקר למערכת ויש משהו בשעות המוקדמות האלה שעוזר לך לבוא למסך אותנטית".
מסבירה// כשסיימה את עבודתה בתוכנית הבוקר הקימה יחד עם משה קלוגהפט את החברה 'ACTnews'. "לקחתי שנה הפסקה מהחדשות, וכך יצא שב־7 באוקטובר לא הייתי בחדשות. אני מרגישה שהקדוש ברוך הוא שמר עליי. מיד אחר כך הקמתי יחד עם משה קלוגהפט חמ"ל הסברה והתראיינתי בכלי תקשורת בין־לאומיים. היה ריאיון שערכתי ברשת פוקס ניוז שהפך ויראלי. הגענו יחד לעשרות מיליוני צפיות לסרטונים שלנו".
בשורה// לפני שנתיים החלה בהגשת המהדורה המרכזית בערוץ i24NEWS. "בסופו של דבר חיידק החדשות חזק ממני, ובטח אחרי 7 באוקטובר הרגשתי צורך לחזור לעשייה. כשהגיעה ההצעה מ־i24NEWS ידעתי שזה המקום בשבילי. היה לי חשוב להגיש מהדורת חדשות מאוזנת, להתמקד בעובדות עם חבורת כתבים שמייצגת את החברה הישראלית כולה. מדובר באנשים חדורי תחושת שליחות שרוצים להביא למסך עיתונות הכי מקצועית ומאוזנת שיש".
מגישה// "אני מאמינה שאפשר להגיש חדשות ברכות. המציאות היא כל כך מורכבת והחדשות כל כך קשות ממילא. אני תמיד מרגישה שאני מחזיקה איתי את הלא מובן מאליו: אני משדרת חדשות לעם ישראל בארץ ישראל, ומבחינתי זו זכות אדירה".
הפנס// "לתקשורת יש כוח אדיר, והתפקיד שלי הוא בסך הכול להחזיק פנס. לא לומר לאנשים מה לחשוב, לא להגיד מה אני חושבת, אלא להחזיק את הפנס ולהאיר. אני מחליטה לאן לכוון אותו. יש פה המון טוב. במהדורה שלי אני משתדלת לכוון את הפנס גם לטוב, כי אחרת תמונת המציאות מעוותת".
רגישות// שידור חזרתם של החטופים אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי נחקק בליבה. "בחיים לא חשבתי שאשדר תמונות שמזכירות שואה. התמונות שלהם שבים מהתופת כחושים, חיוורים ומותשים טלטלו אותי. נשברתי ומיררתי בבכי. הייתי צריכה לאסוף את עצמי ולעלות לשידור. לאורך המלחמה היו הרבה רגעים קשים, אבל אני לא חושבת שהעבודה שלי היא לשמור על פאסון. בכיתי בשידור יותר מפעם אחת".
הנחת// שלושה. הבת היילי בת עשר, בניה בן שבע ויהונתן בן חמש. "הם הכול בשבילי. הילדים שלי הם המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל. האימהות היא הדבר הכי משמעותי בחיים שלי".
אחדות// חברה במיזם של שרון אדם 'מנהיגות לאחדות', תנועת 'גשר', 'נפגשים' ועוד. "הייתה תקופה ארוכה שבה ניסו לעקר מתוכן את המילה הזאת. ברור שיש בעם ישראל המון דעות, אבל חשוב מאוד, בטח אחרי 7 באוקטובר, איך אנחנו מדברים ונוהגים זה עם זה. המכנה המשותף של העם שלנו הוא רחב ואני אופטימית".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// מתעוררת בין שש לשבע "ומודה לקדוש ברוך הוא. מתעדכנת בחדשות הלילה, עוברת על העיתונים ומתכוננת למהדורה. משתדלת להכניס אימון בין לבין, לגוף ולנפש. לומדת אצל ד"ר יחיאל הררי ובשיעורי ימימה אצל אבי רוזנבלום. גם הנפש וההכרה צריכים אימון".
פלייליסט// "מ־Keinemusik ועד אברהם פריד. הכול הולך. רפואה ללב. אגב, גיליתי זמר חסידי חדש – אהרון הולדר. חפשו בספוטיפיי ותודו לי".
השבת// "המתנה הכי גדולה. לא הייתי שורדת את המקצוע הקשוח הזה בלי הפאוזה המנטלית הזאת. מעין עולם הבא".
דמות מופת// מרים פרץ. "לא בגלל המחיר הכבד והאובדן הבלתי נתפס, אלא בזכות מה שבחרה לעשות איתו. תזכורת לעוצמה שיש בעם הזה".
מפחיד אותי// "שלא נשכיל להבין שאם לא נחיה יחד, נמות יחד חלילה".
משאלה// "אי אפשר להתחרות בתפילה של רבי אלימלך מליז'נסק: שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
כשאהיה גדולה// "אני בחדשות, זה החלום. אבל יום אחד, אולי בעוד שנים רבות, אזכה לכהן כשגרירה של המדינה האהובה הזאת".
לתגובות:
מירי מיכאלי. צילום: לירון מולדובן
