השילוב של ימי אלול עם תקופת הבחירות גורם לכך שבכל כמה דקות הטלפון מצלצל, ומעבר לקו שואל איזה בוט במי אני מתכוון לבחור. זה הולך בערך ככה:
בוט: שלום, כאן עדן מהדמוקרטים/מלי מהמילואימניקים/נוי ממכון הסקרים מדבר סקר תרחק. אפשר דקה מזמנך?
אני: לא.
בוט: נפלא. למי תצביע בבחירות הקרובות?
אולי יעניין אתכם
אני: (מנסה לנתק)
בוט: למפלגה המדהימה שלנו שרק היא תציל את ישראל, הקש אחת.
אני: (לוחץ בלחץ על הכפתור שמנתק את השיחה. היא לא מתנתקת)
בוט: למפלגה של הרעים, הקש שתיים.
אני: (מנסה להוציא את הסוללה מהטלפון, נזכר שאנחנו לא בשנות התשעים)
בוט: למפלגה של הרשעים המרושעים שרוצים רק להרוס את המדינה ובשום פנים ואופן לא נשב איתם בקואליציה אלא אם כן זה יהיה אחרי סגירת הקלפיות, הקש שלוש.
אני: (מטיח את הטלפון בקיר, זורק אותו על הרצפה ודורך עליו)
בוט: אם עדיין לא החלטת, הקש ארבע.
אני: (מנסה לחייג לכוחות ההצלה)
בוט: תודה שבחרת במפלגה הטובה בישראל, הצבעתך נרשמה ואנחנו מחכים לך בקלפי. לקבלת חומרי הסברה ולהתנדבות במטה הבחירות, הקש…
אני מקיש על ראשי בייאוש בזמן שהבוט ממשיך להציע בחירה בכי רע, עד שבמאמצים גדולים אני מצליח לנתק את השיחה ואז הטלפון שוב מצלצל. "הצעה לחגים שאי אפשר לסרב לה", מכריז בוט אחר בחגיגיות, ומכיוון שאי אפשר לסרב אני עושה לטלפון תשליך ורץ להתחבא מתחת לשמיכה עד יעבור זעם או החגים או הבחירות או הטעינה בסוללה.
גולדקנופף באמצע מוסף
כל כמה דקות אני מקבל טלפונים ומסרונים ופרסומות שקופצות מכל פינה, גם מאפליקציות שאין להן פינות. אחת מציעה משכנתא, אחת הלוואה, אחת דיל של הרגע האחרון לחופשה במצרי הורמוז, אחת מבקשת תרומה, אחת מציעה דיאטה, אחת טיפול פסיכולוגי לכישלון הדיאטה, אחת עם הצעה חד־פעמית לביטוח מפני בוטים שמתקשרים לפני החגים. לפני כמה ימים התקשר נער אחד מבויש ושאל אם אני רוצה להזמין ממנו ארבעה מינים. ניסיתי להיזכר מיהם ארבעת הראשונים ברשימה של יאיר גולן, אבל הוא אמר בקול נבוך שהוא מתכוון לאתרוג (לא איזנקוט, למרות שהתקשורת מאתרגת אותו), לולב (לא גנץ, למרות שהוא ארוך ומתנענע ברוח מצויה), הדס (לא, נו, לא כל מיני מפלגות שעושות ריח טוב ואין בהן שום טעם) וערבה (הצמח, לא אחמד טיבי ומנסור עבאס). אמרתי לו שעוד לא החלטתי ושידבר איתי אחרי החגים. עד עכשיו לא הבנתי למי הוא ניסה לשכנע אותי להצביע.
הבחירות האלה מציפות את חיינו עד כדי כך שאני מתחיל לחשוש שתכף יקפצו לנו פרסומות של מפלגות גם באמצע התפילה. ואני לא מדבר על עלוני שבת למיניהם, אלא מתוך הסידור ממש. אני יודע, פשוט יודע, שכשאגיע בתפילת מוסף ל"וישתחוו לפניך כל הברואים וייעשו כולם אגודה אחת" יקפוץ לי בדמיון איזה גולדקנופף שילחש לי ביידיש משהו לגבי אגודת ישראל. אני אנסה כמובן להתעלם, אבל ב"ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו", מתן כהנא יטיף לי ש"ישרים יעלוזו זה ישר, כל השאר סתם שורפי אסמים". ברור שאעצום את העיניים בניסיון נואש להתרכז, אבל ברור גם שכשאגיע ל"ותעביר ממשלת זדון מן הארץ", כל השמאלנים בראש שלי יגידו בקול גדול אמן. וב"יחד כולם קדושה לך ישלשו" בנט ולפיד יצוצו ביחד (כי 'ביחד' משיגה בסקרים שליש ממה שהיה לה פעם). ועופר וינטר כרגיל יגיע אחרי כולם כדי להגיד במנחה של השבת הבאה "ומי כעמך ישראל", ויוסף חדאד יוסיף בשקט "גוי אחד בארץ", בבחינת יוסף עליכם ככם אלף פעמים.
ובחלק של הזיכרונות אני אזכור שפוליטיקאים נוטים לשכוח, במלכויות אשאל את עצמי מהי ממלכתיות בימינו, בשופרות בטח אחשוב משום מה על כל מיני אנשי תקשורת. קשה עד בלתי אפשרי להתנתק מהמחשבות, זה כמו לנסות להתנתק מהשיחות האלה עם הבוטים. אתה רוצה לחבוט בבוט, אבל כל שאתה יכול לעשות זה למרוט את הגבות. בוט ללא תחתית, אין מה לעשות.
אילוצים קואליציוניים אישיים
כשהטלפון שוב צלצל השכם בבוקר החלטתי לא לענות. אז הבוט הקטן שבתוכי ענה במקומי, כי הוא הבוט. זאת אומרת הבוס. כדי להקדים רפואה למכה אמרתי שכבר תרמתי, אני לא צריך כרטיס אשראי חדש ואין לי כוח לסקרים. באופן מפתיע, הקול מעבר לקו היה רגוע מאוד. "רק התקשרנו לאחל שתזכה לבחור נכון", הוא אמר, "שנה טובה".
כל הבוטים במוחי התעוררו. "רגע", התקוממתי, "אתם לא מתכוונים לייבש אותי על הקו במשך שעה ולהסביר לי למה אתם הבחירה הנכונה?"
"לא צריך", אמר הקול בשלווה, "אתה כבר יודע".
"מאיזו מפלגה אתה?"
"אנחנו לא מפלגה. אנחנו האחדות".
"את זה כולם אומרים".
"כולם אהובים, כולם ברורים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם".
"לא הבנתי. אנחנו מדברים עכשיו על פוליטיקאים?"
"גם הם, בסופו של דבר, רק שליחים".
"של מי?"
"אתה יודע. אתה הרי בוחר בו, גם כשאתה חושב בתפילה על גולדקנופף".
"מאיפה אתה מדבר איתי? מהשמיים?"
"גם. כבודו מלא עולם".
"והתקשרת להזכיר לי לבחור בו?"
"לאחל לך שתזכה לבחור בו, ושאנחנו נבחר בך".
"יש פה טעות, אני לא עומד לבחירה".
"זה מה שאתה חושב".
"נו באמת, מי יבחר בי?"
"מי שהכול גלוי וידוע לפניו. או שאתה מתכוון למשהו אחר כשאתה אומר בתפילה 'אתה בחרתנו'?"
"טוב כן, אבל… רגע, אם כבר נבחרתי, למה אני עומד לבחירה?"
"גם אתם מעמידים את הנציגים שלכם לבחירה כל תקופה. גם אתם הרי רוצים לבחון מחדש את העשייה שלהם".
"אנחנו עכשיו מדברים על פוליטיקאים?"
"גם".
"אלה שלפני הבחירות מבטיחים ואחר כך עושים התרת נדרים?"
"למיטב זיכרוני גם אתה הבטחת כמה דברים שלא בהכרח עמדת בהם".
"באופן עקרוני אתה צודק, אבל אתה חייב להבין – היו אילוצים, היו לחצים…"
"…היו שיקולים קואליציוניים, הכול צפוי והרשות נתונה. השאלה היא אם בקדנציה הקרובה אתה מתכוון להשתפר".
"אני… אה… בעזרת השם…"
"יפה. אז שתהיה בחירה מוצלחת ושנה טובה".
"רגע, אז – תבחרו בי?" שאלתי.
"כבר בחרנו", הוא אמר, "אתה רק צריך להצדיק את הבחירה".
"אפשר לשאול שאלה?"
"תנסה".
"תגיד רגע, גולדקנופף – מה אתם חושבים עליו?"
"תראה…" הוא אמר, ואז הבוט הקטן שבתוך הטלפון שלי הפעיל את השעון המעורר, והתעוררתי, וקמתי והלכתי לבחור במלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
לתגובות:
