עם התקדמות מערכת הבחירות עולים תרחישים שונים להרכבת הממשלה הבאה. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט מתכנס לקראת הקמת ממשלה בהישענות על המפלגות הערביות. שילוב בני מיעוטים הוא צעד חשוב, אך לא עם מי שלא גינו את טבח שבעה באוקטובר, אירוע שאיזנקוט עצמו מגדיר כמשמעותי ביותר בתולדות המדינה. לפני הכול, איזנקוט מוכיח כי למרות עברו הצבאי הוא שוכח את הכלל הבסיסי: כשמתברברים בניווט, חוזרים לנקודת ההתחלה.
לדאבון הלב, אין מדובר בעוד ויכוח פוליטי רגיל. יש רגעים שבהם הפוליטיקה מפסיקה להיות רק חשבון של מנדטים. השאלה אינה רק מי ירכיב ממשלה, אלא על איזה בסיס ערכי ולאומי היא תקום ומהם הקווים האדומים שמנהיגים מוכנים להציב לעצמם. אחרי שבעה באוקטובר, השאלה הזאת מקבלת משמעות עמוקה במיוחד. החברה הישראלית השתנתה מאז אותו בוקר נורא. הציבור המשרת ומשפחות המילואים השתנו, והיכולת להתייחס לשאלות של ביטחון, נאמנות ואחריות לאומית כאל משחק פוליטי בין גושים פשוט אינה קיימת עוד.
ממשלת 'אבו גדי' היא אולי כותרת פוליטית מושכת, אך בשביל חלק גדול מהציבור המשרת היא מסמלת משהו עמוק: האפשרות שהשאיפה להחליף את השלטון תהיה חשובה יותר מהשאלה על מי נשענת הממשלה בדרך לשם. גם אם מדובר בתמיכה מבחוץ, בהימנעות או בכל נוסחה קואליציונית מתוחכמת אחרת, הציבור מבין היטב את העיקרון הפשוט: מי שמעניק לך את הכוח להקים ממשלה, מחזיק גם בכוח להשפיע עליה. לצערנו הרב, נראה שהרמטכ"ל לשעבר והאב השכול איזנקוט הולך לקבל את תכתיבי מועצת השורא.
חשוב לומר בצורה ברורה: הביקורת בנוגע להסתמכות פוליטית על מפלגות ערביות אינה פסילה גורפת של הציבור הערבי בישראל, ואינה טענה שכל אזרח ערבי הוא אויב. מדינת ישראל היא מדינה שיש בה אזרחים מכל המגזרים, ולכולם יש זכויות. ואולם הזכות להשתתף בחיים האזרחיים אינה מבטלת את השאלות הלגיטימיות: על מי נשענת ממשלה בישראל, ומהן התפיסות הלאומיות של הגורמים שמחזיקים במפתח להמשך כהונתה. אלה אינן שאלות של ימין או שמאל, אלא של ממשלה חפצת חיים.
אולי יעניין אתכם
מאז שבעה באוקטובר, הציבור הישראלי יודע היטב מהו המחיר של אובדן תחושת האחריות. מאות אלפי אנשי מילואים עזבו משפחות, עסקים וחיים שלמים כדי להתייצב. צעירים נשלחו לשדה הקרב ומשפחות חיו חודשים ארוכים בחוסר ודאות. רבים איבדו חברים, בני משפחה ומפקדים. הציבור הדתי־לאומי, שהיה בחזית ההתייצבות ללחימה, שילם מחיר כבד במיוחד. ביישובים, בישיבות ובמשפחות רבות הפכה המלחמה מכאב לאומי לכאב אישי, יומיומי. ולכן, כאשר מדברים היום על הקמת ממשלה באמצעות תלות פוליטית בגורמים שאינם מזוהים באופן מובהק עם תפיסת היסוד הציונית, קשה להתעלם מהתחושה העמוקה: זו יריקה בפרצופם של המשרתים.
ברשימה של איזנקוט ישנם אנשים ראויים רבים, בראשם חבר הכנסת לשעבר מתן כהנא וכן אליסף פרץ (גילוי נאות: שניהם חברים קרובים זה שנים, והייתי שותף בקמפיין של מרים פרץ, אימו של אליסף, לנשיאות). ובכל זאת, אותם אנשי ימין מובהקים ברשימתו, אסור שישמשו כעלי תאנה כדי להכשיר תלות במועצת השורא בתוככי ממשלת ישראל. טעות של "ממשלת שינוי" שכזו עושים פעם אחת ותו לא.
מנקודת מבט של יועץ אסטרטגי המזוהה עם המחנה הימני, אך כזה שעבד לאורך השנים עם גורמים מכל רחבי המערכת הפוליטית – מדובר בטעות אסטרטגית דרמטית. יש במערכת הפוליטית נטייה לחשוב שהציבור שוכח הכול ברגע שמתחיל קמפיין, ושבאמצעות ניסוחים נכונים אפשר לטשטש כל קו אדום. אך אחרי שבעה באוקטובר, שאלת האחריות של מי שמבקש להנהיג את המדינה הפכה לשאלה בסיסית וקיומית.
הציבור הדתי־לאומי, ובתוכו חלק עצום מהציבור המשרת, לא מחפש מלחמת אחים. הוא מבקש דבר פשוט: שמדינת ישראל תנוהל על בסיס רוב שמחויב באופן ברור לסיפור הציוני, לביטחון המדינה ולנשיאה משותפת באחריות הלאומית. זו אינה דרישה קיצונית, אלא דרישה יסודית ממי שמבקש להוביל מדינה שנלחמת על קיומה ומדברת על אחדות.
דווקא משום שאיזנקוט מגיע עם עבר ביטחוני עשיר והוא אב שכול, הציפייה ממנו גבוהה במיוחד. מי שמכיר מקרוב את מחיר המלחמה אינו יכול להרשות לעצמו להתייחס לבסיס שעליו נשענת הממשלה כאל תרגיל טכני. הציבור שקבר את בניו ואת חבריו מצפה למנהיגות שמבינה שלא כל מה שאפשר לעשות פוליטית הוא גם הדבר הנכון לעשות מבחינה לאומית.
זהו לב הסיפור של 'ממשלת אבו גדי'. השאלה אינה האם אפשר לייצר נוסחה שתביא ל־61 מנדטים, אלא מה מוכנים להקריב בדרך אליה. הרצון להחליף את הממשלה כלל לא מצדיק שותפות ותלות שכזו. מדינת ישראל זקוקה היום למנהיגות שיודעת להבין על אילו ערכים אסור לוותר. מי שמבקש את אמונו של הציבור המשרת חייב להבין: אי אפשר לבקש מהם לשאת בנטל הדמים, ובה בעת לצפות מהם לקבל בשוויון נפש ממשלה שתלויה בגורמים שאינם שותפים לתפיסה הלאומית.
כעת נותר לאיזנקוט להפוך את המשוואה: במקום להקים ממשלת 'אבו גדי', לחזור אל העיקרון הבסיסי והטבעי ולפעול להקים ממשלה מאחדת של כל הגורמים הציוניים בישראל ללא כל חרמות, שהיא היא ממשלת 'אבו ישראל'. האמיתית.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים, קצין ופצוע צה"ל ויושב ראש עמותת 'כשהחזקים מתגלים' המעניקה מעטפת שיקומית לפצועי ולוחמי צה"ל
