בדצמבר 2023, חודשיים אחרי הטבח, פרסם העיתונאי הסעודי טארק אל־חומייד מאמר בעיתון 'א־שרק אל־אווסט' ובו מתח ביקורת על מתקפת חמאס שאיחדה מחדש את החברה הישראלית, שכבר הייתה מפולגת בשל משבר פוליטי עמוק. בדבריו הדגיש אל־חומייד כי סינוואר וגורמים נוספים בחמאס פירשו בצורה שגויה לחלוטין את ה־DNA הייחודי של החברה הישראלית.
בחודשים שקדמו לטבח, ישראל הוצגה בעולם המערבי והערבי כחברה על סף שבירה. הביטוי "מלחמת אחים" באולפנים הישראליים הפך שגור בפי ראשי ממשלה ובכירים לשעבר במערכת הביטחון, ואזהרותיהם על התפוררות צה"ל הודהדו מסביב לשעון בתקשורת העולמית והערבית. בפברואר שאל מגיש אל־ג'זירה אם צה"ל עומד בפני קריסה מוחלטת, ובא־שרק אל־אווסט דיווחו כי "מאות חיילי מילואים ביחידות העילית מורדים בצבא הציוני".
גם בחמאס לא הסתפקו בצפייה אדוקה בערוצי הטלוויזיה הישראליים, אלא ניתחו ותרגמו את האמירות להערכות מודיעיניות על רמת הכשירות של צה"ל. סינוואר עצמו שהה יותר משני עשורים בכלא הישראלי ועקב באובססיביות אחר התקשורת הישראלית, בניסיון לפצח את הקוד התודעתי והפסיכולוגי של "האויב הציוני". הוא למד עברית על בוריה לצד 15 קורסים אקדמיים בהיסטוריה וזהות יהודית באוניברסיטה הפתוחה, שבמהלכם למד על תקופת הבית הראשון והשני, השואה, הציונות, הממשל והדמוקרטיה בישראל. הוא אף תרגם לערבית שני ספרים של ראשי השב"כ לשעבר יעקב פרי וכרמי גילון, כדי ללמוד על נקודות התורפה של מערכת הביטחון ועל עומק המחלוקות והשסעים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. בשלהי יולי 2023 הונחה על שולחנו הערכת מודיעין שכללה נתונים על התפשטות הסרבנות בחיל האוויר ובמודיעין ועל אזהרות בכירי מערכת הביטחון הישראלים, שהתבססו בין היתר על הפרשנים הישראלים באולפנים.
למרות ה"דוקטורט" שצבר בלימודי ציונות ויהדות, סינוואר לא הצליח לפצח את הקוד הגנטי של העם היהודי. כמי שהתעצב בתרבות שבה זהות דתית מתאפיינת במלחמות בין סונה לשיעה, בין שבטים, עדות וחמולות, שמובילות במהרה למרחצי דמים – הוא לא הצליח לזהות את עומק הזהות היהודית. הוא חקר במשך עשורים את החברה הישראלית, אך נהג בדומה לאדם שמחשיב עצמו לשוחר אומנות, ובכל זאת כשהוא עומד מול תמונת תלת־ממד הוא מצליח לראות בה רק את השכבה הגלויה. מזווית מבטו, השסעים בינינו נראו כמעט בלתי ניתנים לאיחוי. מה שנעלם מעיניו היה הממד הסמוי שמאחורי התמונה: זיכרון היסטורי משותף, ערבות הדדית ואחדות גורל. סינוואר לא הבין שערכי הסולידריות הישראליים אינם מתבטאים רק ברגישות לחטיפות חיילים ואזרחים, אלא בראש ובראשונה בעוצמה הנדירה של עם שגם בתקופות מחלוקות־פנים קיצוניות יודע במהרה להתעשת ולקמוץ אגרוף משותף מול אויביו מבחוץ.
אולי יעניין אתכם
ואז הגיע שבעה באוקטובר, והקונספציה של סינוואר על החברה הישראלית התנפצה על סלעי הערבות היהודית השורשית. במקום שהטבח ירחיב את הסדקים, הוא צופף שורות: מאות אלפי אנשי מילואים התייצבו, ואלפי ישראלים צעירים הדהימו את העולם כשעצרו טיולים אחרי צבא ומיהרו לרכוש כרטיס למטוס הראשון שנקרה בדרכם כדי להצטרף לחבריהם בלחימה, בשעה שבמציאות דומה, כמו באוקראינה ובארצות אחרות, האזרחים רק מחפשים דרכי מילוט מארצם. ישראלים שיומיים קודם לכן הטיפו לסרבנות, מצאו עצמם בן רגע נלחמים כתף אל כתף ומתאחדים יחדיו סביב יוזמות אזרחיות.
סינוואר זיהה נכון את השסעים שנפערו בין הקבוצות השונות בארץ, אך לא הצליח להפנים את מנגנון האיחוי היהודי המהיר כשהוא מזהה איום חיצוני. הכשל של סינוואר ושל שאר צמרת חמאס הוא תמונת ראי הפוכה של הכשל התודעתי בצה"ל ומערכות הביטחון: גופי המודיעין הישראליים החזיקו במידע מודיעיני רב על חמאס, כולל מידע על תוכניות אופרטיביות לחדירת מחבלים מסיבית, אך תרגמו דרך עיניים מערביות וחסך תרבותי עמוק את עוצמת האידאולוגיה הג'יהאדיסטית שמניעה את תושבי עזה ושהובילה למיסקלקולציה הנאיבית של ראש השב"כ הישראלי.
חלק עיקרי מהכשל התודעתי של סינוואר נבע מהאופן שבו תפס את השיח באולפני הערוצים בישראל, ובעולם הערבי הדגישו שאותו שיח ישראלי הפיל את סינוואר ל"מלכודת תודעה". מאמר ב'א־שרק אל-אווסט' ביקר את סינוואר על שניזון מ"תעמולת התקשורת הישראלית" שהעצימה את איומי הסרבנות, ששיקפו תמונת ראי שקרית על הלך הרוח האמיתי בציבור הישראלי. הפרשנים באולפנים בארץ, שהתחרו ביניהם מי מציג תמונה קודרת יותר של מצב המדינה, הפכו למקור מידע "אמין וגלוי" בשביל סינוואר. בארגון תרגמו את הפרשנויות באולפנים, שמכריזות על סרבנות המונית, לעדות חיה לכך שבשעת מבחן הצבא הציוני יסרב להילחם למען המדינה. באופן אירוני, תרבות הרייטינג והוויכוח הישראלי, שבפועל דחפה את סינוואר לתקוף, גם הפכה באותה נשימה לבסיס הקונספציה שעליה הוא נשען.
זוהי תמצית המיסקלקולציה של סינוואר. הוא זיהה מעל פני השטח את הסדקים בחברה הישראלית, אך כשל בהבנת מניעי העומק שמאחים אותם במהרה. במשך שנים הוא תר אחר נקודת השבירה של החברה הישראלית, ובשבעה באוקטובר היה משוכנע שמצא אותה. בפועל הוא גילה שאפשר לשלוט בעברית ולהתיימר להכיר את החברה הישראלית, אך להיות רחוק מלהבין את נבכי הנשמה היהודית.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה תקשורתית
