שבוע לפני פתיחת הקלפיות: גנץ פורש

לאחר שלכל תקופת מערכת הבחירות לא הצליחה מפלגתו להתקרב בסקרים אל אחוז החסימה, הודיע לפני שעה קלה (שני) יו"ר מפלגת כחול לבן שרשימתו לא תתמודד בבחירות הקרובות. עם פרישתו, יסיים גנץ כהונה בת 8 שנים בכנסת, במהלכה אף החזיק בטייטל ראש הממשלה החלופי, אם כי מעולם לא כיהן בפועל בתפקיד, זכר להסכם הקואליציוני שלא כובד ע"י נתניהו בשנת 2021.

מפלגתו של גנץ עברה לאורך שנותיה תהפוכות רבות. לכנסת הנוכחית היא הגיעה כשהיא מורכבת מכחול לבן של גנץ עצמו, מהמחנה הממלכתי של גדי איזנקוט, ומהימין הממלכתי של גדעון סער. לאורך השנה שקדמה לפרוץ המלחמה מפלגתו של גנץ דישדשה בסקרים, כאשר מפלגות אופוזיציה אחרות הן אלה שתפסו את ההובלה, לצד סקרים על התארגנויות חדשות, בהובלת ראשי המחאה. בפרוץ המלחמה חל שינוי קיצוני, כאשר גנץ היה היחיד מהאופוזיציה שמוכן היה להיכנס לממשלת החירום. הדבר זיכה אותו בנקודות רבות בסקרים, ואף הציב אותו מחדש כמועמד האלטרנטיבי לנתניהו לראשות הממשלה.

אלא שכעבור מספר חודשים, ובעקבות הלחץ של שותפו דאז גדי איזנקוט, פרש המכנה הממלכתי ממשלת החירום. החל משלב זה גנץ החל לאבד תמיכה באופן עקבי. לאחר החזרה לאופוזיציה מפלגתו של גנץ התפרקה בשלבים. הראשונים שפרשו מהבלוק המאוחד היו סער ואנשי מפלגתו, שחזרו לשמש כסיעה נפרדת, והצטרפו לממשלה, כשסער עובר למשרד החוץ. במסגרת ההסכם סער נתן לנתניהו את הפתרון על מנת להדיח את יואב גלנט, וסער התמזג מחדש עם הליכוד. ישראל כ"ץ, כידוע, עבר למשרד הביטחון.

בחודש יולי 2025 גם גדי איזנקוט פרש מהמחנה הממלכתי, לקראת הקמתה של מפלגת ישר, איתה הוא מתמודד בבחירות הקרובות. באופן רשמי המחלוקת היתה על הרצון של איזנקוט להפוך את המפלגה לדמוקרטית, קרי מפלגה שתקיים פריימריז, כמו שהתחייב בעבר גנץ. בפועל, איזנקוט הקים מפלגה לא דמוקרטית בעצמו, מה שחיזק את טענותיו של גנץ כי מטרתו של שותפו לשעבר היתה להציב את עצמו בראשות הרשימה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הסחרור של ליברמן: קמפיין שיורה לכל כיוון, ומציג איום אמיתי על הדמוקרטיה הישראלית

עוד מאת אסף משניות פייגלין: "אי אפשר להגיד שרק השמאל אשם ב7.10, כשהימין שלט ברוב 30 השנים האחרונות"

כמה משותפיו הותיקים ביותר של גנץ אותתו לו לאורך הדרך כי עליו לפרוש מהמירוץ, או לכל הפחות להתאחד תחת איזנקוט. הבולט שבהם היה ח"כ חילי טרופר. לבסוף, טרופר פרש מהמחנה הממלכתי, הקים מפלגה עצמאית שהתאחדה לריצה משותפת עם יועז הנדל, פירק את השותפות עם הנדל, והצטרף לישר של איזנקוט. גם שמות נוספים, כדוגמת ח"כ מיכאל ביטון, פרשו מהרשימה.

גנץ התעקש לאורך כל המירוץ כי הוא מתכנן לרוץ עד הסוף. במהלך התקופה הוא ניהל מגעים עם מספר שחקנים בזירה הפוליטית על מנת לרוץ יחד איתם, כשהשמות הבולטים היו גלעד ארדן ודדי שמחי. ארדן ומפלגתו פרשו 5 ימים לפני סגירת הרשימות, ואילו שמחי פרש בימי ההגשה כשהוא מאשים את אנשי "הגוש השלישי" בכך שכל אחד מהם רוצה להוביל.

רגע לפני הגשת הרשימות רענן גנץ את שורות מפלגתו. שני השמות הבולטים שהצטרפו אליו היו ראש עיריית בית שמש לשעבר, עליזה בלוך, ודוברו לשעבר של יאיר לפיד, רועי קונקול. בלוך עברה לגנץ לאחר שהיתה חלק ממפלגתו של ארדן.

עד לפני ימים ספורים גנץ המשיך להסביר מעל לכל במה כי הוא מתכוון לרוץ עד הסוף. בגיליון האחרון של 'בשבע', אמר חבר מפלגתו רועי קונקול, כי המפלגה "מתעקשת לממש את זכותה הדמוקרטית להציע אלטרנטיבה לציבור הישראלי". במפלגה גם דיווחו שוב ושוב כי בסקרים הפנימיים שלהם היא משיגה מעל לחמישה מנדטים. לבסוף, כאמור, הודיע גנץ על פרישה.

המרוויחים הגדולים של המהלך הם אנשי מחנה האופוזיציה. רוב מצביעיו של גנץ הגיעו מאזורי האופוזיציה, בדגש על המתלבטים שנותרו בגוש. מפלגות האופוזיציה לחצו זמן רב על גנץ לפרוש, ואף הציעו לו שורה של תפקידים לשם כך, כולל אפשרות להיות המועמד לתפקיד הנשיא, עם תום כהונתו של הנשיא הרצוג. גנץ בהודעתו אמר כי לראשי גוש האופוזיציה לא היתה שום השפעה על החלטתו לפרוש.