ישראל יוצאת מהמלחמה מחוזקת מאי פעם

ד"ר רפאל בן לוי, עמית בכיר במכון משגב וראש תוכנית צ'רצ'יל במכון ארגמן, מביט אל עתידה של ישראל בעשורים הקרובים באופטימיות זהירה. במובנים רבים יצאה ישראל מהמלחמה, שנפתחה בטרגדיה הקשה ביותר מאז השואה וגבתה קורבנות רבים, מחוזקת.

"המישור הביטחוני הוא המובן ביותר", אומר בן לוי, "הצלחנו לבטל את האיומים הקיומיים שהתחזקו בשנים שלפני המלחמה כתוצאה משנות אוסלו, מנסיגות משטחים, מהפיכת ישראל לתלויה באספקה אמריקאית וממיקור חוץ של ביטחון כמו במקרה יוניפי"ל, הרשות הפלשתינית וכו'. אלו צעדים שבהם דרדרנו את עצמנו בהיבט הביטחוני. אחרי שלוש שנים אפשר לומר שהפכנו את המגמות האלה כמעט בכל הזירות", הוא אומר ומזהיר מחזרה למתווים המסוכנים הללו ומאפשרות של ויתור ישראלי על האחיזה הנוכחית בעזה ובלבנון.

"אומנם אפשר לתאר מצב טוב יותר, אבל בפועל אנחנו במצב טוב. יצרנו רצועת ביטחון בלבנון, ביטלנו את האיום הקיומי מצד חיזבאללה, גם אם לא חיסלנו את חיזבאללה לחלוטין. בעזה יצרנו פרימטר משמעותי והורדנו את יכולות חמאס מדרגה של איום קיומי להרבה פחות מזה. אנחנו שולטים בשטח, למרות שיש סכנה של נכונות להסתמך על גורמים בינלאומיים, אבל בינתיים נראה שהממשלה לא מוותרת על הדרישה לפירוק חמאס מנשקו, ולא מתכוונת להסתמך על הכוח הבינלאומי שיעשה בשבילנו את העבודה.

"גם באשר לאיראן, שנחשבת לאיום הגדול ביותר, המרכיבים המשמעותיים ביותר של האיום נוטרלו במידה רבה, גם אם לא לגמרי. לכן, בסך הכול אפשר לומר שישראל נמצאת במצב הביטחוני הטוב ביותר שלה מאז הקמתה. זה לא אומר שאיומים לא יכולים להתפתח ושבהכרח נדע להחזיק בהישגים שהגענו אליהם, אבל צריך להשוות את המצב למקום שבו היינו ולא למקום שאליו היינו רוצים להגיע".

אולי יעניין אתכם

בנושא 1217c ההגמוניה התקשורתית איבדה שליטה על המוח שלנו

בנושא 1217c תפיסת הביטחון והמדיניות של ישראל – במקום אחר לחלוטין

לשאלתנו אם ההישגים הללו מקובעים ואינם בלתי הפיכים, ד"ר בן לוי משיב וקובע כי "אין דבר שהוא בלתי הפיך". עם זאת הוא מציין את הקונצנזוס הישראלי שעבר שינוי בסוגיות הבסיס של הצורך בהחזקת שטח, הכורח בשימור ההישגים מול חמאס, חשיבות העצמאות הישראלית בייצור חימושים וצמצום התלות באמריקאים. את החלטת הממשלה בהקשר זה של צמצום התלות בארצות הברית, גם אם היא טרם מומשה, מגדיר בן לוי כמשמעותית, חסרת תקדים וכזו שזוכה להסכמה ישראלית רחבה. להערכתו מדובר בקונצנזוס שגם מפלגות השמאל-מרכז היו חותמות עליו ברמה העקרונית.

הקפיץ הדרוך של הכלכלה הישראלית

בהתייחס להיבט הכלכלי מציין בן לוי כהישג את עצם העובדה שעל אף מלחמה ארוכה, הכלכלה הישראלית לא קרסה. לזאת הוא מוסיף הערכה: "הכלכלה הישראלית כיום היא כמו קפיץ דרוך שמחכה לזנק ומסוגל לזנק בעיקר כעת, לאחר ביטול האיומים הקיומיים עלינו. אם נדע להמשיך ולדאוג לכך שלא נעמוד תחת איום של רקטות וטילים באופן קבוע, אם נבסס את היציבות הזאת ואת מעמדנו הביטחוני, יהיו לזה נגזרות כלכליות חשובות".

תנופה של ממש צפויה באפיק הכלכלי בעקבות הוכחת היכולות הישראליות בשדה המערכה. יכולות ההגנה מטילים בליסטיים, טכנולוגיות המשלבות מודיעין ובינה מלאכותית ועוד, כל אלה מביאים להתעניינות אדירה בלא מעט מדינות בעולם, כולל ארצות הברית. גם לכך צפויה השלכה ישירה ודרמטית על הכלכלה הישראלית.

בדבריו דוחה ד"ר בן לוי גם את הטיעון באשר לבידודה הבינלאומי של ישראל. אכן, לא ניתן להתכחש לגינויים ולביקורת שישראל סופגת בעולם, בעיקר מצידן של תנועות שמאל, מה שלטעמו מעיד על עמידת ההנהגה הישראלית על עקרונותיה והאינטרסים הלאומיים שלנו, ואולם "המניות של ישראל אף התחזקו בציבורים אחרים במערב ומעבר לו. במפלגות הימין באירופה רואים בנו שותף חשוב. בארצות הברית אומנם קולות אנטי־ישראליים שהיו בשוליים הפכו למרכזיים יותר, אבל עדיין ישראל זוכה לתמיכה גדולה מאוד אצל רוב הציבור הרפובליקני. לזאת אפשר להוסיף את הודו, שהידקה איתנו את היחסים מאז תחילת המלחמה, וכן את שיתוף הפעולה שיש לנו עם ממשלות באזור כמו האמירויות, אזרבייג'ן, יוון וסומלילנד, ובנוסף לכך הזירה המאוד משמעותית וגדולה של דרום אמריקה, שם יש לא פחות ממהפכה ביחס לישראל בכמה מדינות, כולל צעדים לחידוש יחסים עם ונצואלה אחרי נתק של 17 שנים. אם כן ישראל ממש לא מבודדת בעולם, שרוצה לעמוד לצד מי שנתפס כחזק ובעל יכולות".

להסרת איום החיזבאללה מעל ראשה של ישראל יש פן כלכלי נוסף, חיפוש הגז בים התיכון. "מדובר במגמה שמתגברת כבר עשור. ישראל הופכת גם לעצמאית וגם ליצואנית גז לירדן ולמצרים, וכאשר לא יהיה קיים איום החיזבאללה מתגברת האפשרות שלנו להביא חברות בינלאומיות לחפש עוד גז ולהעצים את המגמה הזאת".

בן לוי מזכיר בדבריו גם את העלייה הצפויה בשנים הקרובות בעקבות התגברות האנטישמיות. "אומנם לא יהיה מדובר במבול של מיליוני יהודים, אבל מטפטופים זה כבר הפך לזרימה קלה. חשוב לזכור שמדובר באנשים שמגיעים עם אמצעים, ולא במי שבורח בלי אמצעים והון. גם הפן הזה נותן סיבה לאופטימיות דמוגרפית וכלכלית".

עם כל אלה מציין ד"ר בן לוי כמה תמרורי אזהרה שיש לקחת בחשבון. הראשון נוגע לאיום הממשי והמיידי ממנגנוני הרשות הפלשתינית שיכולים לפתע להיות מופנים נגד ישראל ואזרחיה. תמרור נוסף נוגע לשכנותינו מצרים וירדן, שההסכמים איתן רלוונטיים למשטרים ולא לציבור שלהם ולכן קיים סיכוי שיקומו עלינו. עוד מזהיר בן לוי מהמתרחש בסוריה, שהפכה מחצר המשחקים האיראנית לחצר המשחקים הטורקית. גם איומי הטרור לא נעלמו, ולכן ישראל תהיה חייבת לשמור על מדיניות עקבית שאינה סובלת התבססות איומים על גבולותיה.

גם בזירה האמריקאית מתריע בן לוי מהשינויים שעוברים על החברה שם ביחסה לישראל. "אומנם אצל הרפובליקנים יש עדיין רוב מוצק בעדנו, אבל המפלגה הדמוקרטית עברה שינויים של ממש והיא הופכת לאנטי־ישראלית באופן מובהק. בהחלט עלול להיבחר שם נשיא אנטי־ישראלי. הרפובליקנים נמצאים היום במקום שבו הדמוקרטים היו לפני 15 שנים, כאשר האנטישמים התחילו להרים את קולם, והשאלה היא אם המיינסטרים השפוי ידע לשים להם גבול. מדובר כאן באיום לטווח רחוק, אבל כשאני בוחן את המצב שאנחנו בו כעת לעומת מה שהיינו בו, זה בהחלט מוביל אותי לאופטימיות".