ההגמוניה התקשורתית איבדה שליטה על המוח שלנו

תמורות ניכרות, ויש אומרים מהפכה של ממש, התחוללו בשנים האחרונות בזירת התקשורת. המונופול (ויש אומרים העריצות המחשבתית) של ערוצי 12 ו־13 ננגס באופן דרמטי, ולהערכתו של חנן עמיאור, מחבר הספר 'הסדנה להנדסת תודעה', הרבה יותר מכפי שנדמה וכפי שמלמדים הנתונים הרשמיים.

אין מי שאינו מושפע מהתקשורת, קובע עמיאור. הניסיון של מי מאיתנו לטעון שהשפעת התקשורת חולפת לצידו והוא מחוסן ממנה, נשמע באוזניו מופרך. "אדם זקוק לכלי התקשורת כדי לגבש את דעתו בנושאים שונים, בלי דיווחי התקשורת הוא לא יוכל לדעת אם הוא מרוצה מביצועי השלטון או מתנגד להם. לא אוכל לדעת אם השלטון עמד בהבטחותיו בלי תקשורת שאני יכול לתת בה אמון. חשיפה לתקשורת היא חוליה חיונית בחיי חברה פתוחה ודמוקרטית, שבה אנשים מצביעים לפי השקפת עולמם. במובן הזה ישראל היא דמוקרטיה נכה, כי בישראל אין אמון בתקשורת".

התקשורת משפיעה, אבל לנו, האזרחים, ישנה עדיין האפשרות להחליט איזו תקשורת משפיעה עלינו. עמיאור מציין נתוני יסוד שמלמדים על התפנית הדרמטית שהתחוללה בתחום זה בשנים האחרונות. על פי נתוני ועדת המדרוג, שבעניין אמינותם הוא מציב סימן שאלה, הרייטינג של "מכונת התעמולה", כלשונו, של ערוצי 12 ו־13 ירד ב־40 אחוזים. מנגד זינק הרייטינג של ערוץ 14 במאות אחוזים. "מדובר בשינוי דרמטי ברמת החשיפה של הציבור להסברה פוליטית. כוחו של השמאל נחלש בעשרות אחוזים לעומת מה שהיה לפני ארבע שנים, וכוחו של הימין התחזק במידה ניכרת".

עמיאור מדגיש את חוסר האמון שהוא ורבים אחרים בעולם התקשורת חשים כלפי נתוני ועדת המדרוג, שלהערכתו נוטה חסד גם בנתונים האלה לערוצי 12 ו־13. "הנתונים הקיימים הם דרמטיים מאוד, אבל אני מעריך שנתוני האמת דרמטיים הרבה יותר, אך מי שמממן את ועדת המדרוג הם אותם ערוצים שמאבדים רייטינג. מההתנגדות הנחושה שלהם לעבור לשיטת בדיקת רייטינג מתקדמת ומהתעקשותם להישאר בשיטת הבדיקה הפרימיטיבית הנהוגה כיום, אני למד על הנדוס נתונים שמשאיר את הרייטינג שלהם גבוה מכפי שהוא במציאות".

אולי יעניין אתכם

בנושא 1217c ישראל יוצאת מהמלחמה מחוזקת מאי פעם

בנושא 1217c תפיסת הביטחון והמדיניות של ישראל – במקום אחר לחלוטין

הציבור רואה, מבין ומצביע בשלט

להערכת עמיאור שני גורמים עיקריים הובילו לנטישת הציבור את ערוצי 12 ו־13. האירוע הראשון הוא אופן הסיקור בערוצים הללו את שנת המאבק ברפורמה המשפטית והתמיכה בסרבנות, באנרכיה ברחובות ובאיומים הכלכליים על מדינת ישראל, והאירוע השני הוא אופן סיקור המלחמה באותם ערוצים ש"הטילו ספק בנחיצות המלחמה ובמוסריות שלה".

התוצאה בפועל של התמורות הללו היא ש"הנדסת התודעה קיימת, אבל היום התהפכו יחסי הכוחות. מצביעים שעד לא מזמן לא היו חשופים לתפיסת העולם של הקואליציה, נחשפים לעמדות הללו הרבה יותר, ולעומת זאת הם הרבה פחות חשופים לעמדות השמאל והאופוזיציה".

בהתייחס לבחירות המתקרבות, כפי שהן משתקפות בתקשורת, אומר עמיאור כי הוא "לא רגוע כי אף פעם אי אפשר להיות רגוע. תמיד צריך לעבוד כדי לנצח, אבל אני אופטימי". לדבריו, ישנן שלוש אינדיקציות מרכזיות שאמורות להדאיג את מחנה הימין. האחת היא תחזיות הסקרים, השנייה נובעת מהאינדיקציה הראשונה, והיא מצב הרוח המרומם באולפנים וברשתות, הביטחון שבו מדבר השמאל על סיכויי ניצחונו, והשלישית היא העובדה ש"חלק נכבד מהקונסטרוקציה התעמולתית יושב על הנחה שהציבור רואה בנתניהו את האשם המרכזי במחדל שבעה באוקטובר". עמיאור מצידו כופר בשלוש האינדיקציות הללו, ו"זו הסיבה שאני אופטימי", הוא אומר.

מנגד מציין עמיאור את מה שהוא מגדיר כ"אינדיקציות קשיחות המלמדות על ניצחון הימין": הראשונה היא העובדה שעל אף ארבע שנות משבר חריף, הקואליציה לא רק שלא קרסה אלא אף התרחבה. "לנבחרי ציבור ישנם הסנסורים הרגישים ביותר לזיהוי רצונו של הציבור. אם הם היו מזהים שהציבור לא תומך בקואליציה, הם היו מפילים אותה". עוד מציין עמיאור כי הוא "כמעט ולא רואה מתראיינים שמספרים שהם זזו שמאלה. יש הרבה יותר שמדווחים שהם זזו ימינה".

לאינדיקציות הללו מוסיף עמיאור "תגובות ציבוריות להופעות של פוליטיקאים במקומות פומביים. איזנקוט ובנט משחררים סרטונים שבהם רואים אותם באים בדין ודברים לא נוחים עם הציבור. לעומת זאת נתניהו מתקבל באהדה גדולה". עוד הוא מוסיף גידול דמוגרפי בקהלי הימין וירידה מהארץ בקהלי השמאל, הצבעה ראשונית של מאות אלפי צעירים שבדרך כלל רובם נוטה לימין ו"סדר יום ביטחוני על סף התלקחות באיראן ועם חמאס. סדר יום ביטחוני עובד לטובת הימין ואזרחי לטובת השמאל". לכך מתווספת החשיפה הנרחבת לתקשורת הימין לעומת תקשורת השמאל ו"אובדן מסיבי ונרחב בכוונות השלום של הערבים וכתם המאמץ שלהם לפרק את הצבא ולהפיל את הכלכלה".

כל אלה מביאים את עמיאור למסקנה שהימין מתקרב לניצחון משכנע. אם זה לא יקרה, עמיאור משוכנע, קיים סיכוי גדול שאכן נראה את יאיר גולן פועל ככל יכולתו כדי לממש את תוכניותיו לסגירת ערוץ 14. "הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר. צריך לקחת את זה ברצינות ולצאת להצביע. אם בשנת 91' היה מישהו מאמין שבית המשפט יסגור בבת אחת את המיקרופונים של ערוץ 7, לא היינו מאמינים, אבל זה קרה, אז לא לזלזל".

ובמבט רחוק מעט יותר, אל התקשורת של העשור או השניים הבאים, מעריך עמיאור כי "נראה את המשך מגמת הביזור והדמוקרטיזציה של הפצת המידע באמצעות צמיחה של ערוצי תקשורת עצמאיים ולפעמים אף אישיים, שלא יהיו כפופים למדיניות מערכתית מחייבת, אלא לאינטגריטי של יוצרי התוכן והחדשות המפעילים אותם. התוצאה של זה תהיה נסיגה במעמד 'מדורות השבט', כדוגמת מהדורת חדשות 12, הכותרת הראשית בידיעות אחרונות, יומן הבוקר של רשת ב' וכו'. מי שיצבור מוניטין של מקוריות ואמינות ישגשג ויזכה לקהל גדול. מי שלא, יידחק אל השוליים".