פרח השכונות: פרידה מהאישה שנאבקה למען הצדק

בערב יום הבחירות, רגע לפני פתיחת הקלפיות, נרשם מחזה נדיר ולא צפוי בבית העלמין ירקון: נציגים ממנעד רחב של מפלגות התכנסו יחד. שרים, חברי כנסת ואישי ציבור הגיעו כדי לחלוק כבוד אחרון לפעילה החברתית שפי פז ז"ל, שהלכה לעולמה בגיל 74 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

בקרב המלווים בדרכה האחרונה בלטו יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר החינוך יואב קיש, השר יצחק וסרלאוף, חברי הכנסת שמחה רוטמן, לימור סון הר־מלך ואריאל קלנר, ולצידם משה פייגלין, ד"ר מיכאל בן ארי וחבר מועצת עיריית תל אביב חיים גורן.

פטירתה של שפי פז חותמת פרק מרכזי במאבק הציבורי למען תושבי שכונות דרום תל אביב. במשך השנים הייתה פז אחת הדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר במאבק נגד ההסתננות הבלתי חוקית לישראל ומסמלי הביקורת הנוקבת על מערכת המשפט, והובילה בעקביות ובנחישות את קולם של התושבים.

אל הודעות האבל הרבות הצטרף גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שספד לה במילים חמות. "יחד עם רבים מישראל, רעייתי ואני אבלים על פטירתה של שפי פז – לוחמת חברתית אדירה למען תושבי דרום תל אביב", אמר נתניהו. הוא התייחס גם למאבקים המשפטיים והציבוריים שניהלה פז לאורך השנים, והוסיף: "היא נרדפה על כך בצורה אכזרית, ולמרות הכול לא הרכינה ראש. יהי זכרה ברוך".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד הפעילה החברתית שפי פז הלכה לעולמה בגיל 74

עוד מאת יוסף ארנפלד היסטוריה: המשפחות הראשונות עולות ליישוב "שלם" ליד אלון מורה

פז, בת להורים ניצולי שואה שעלתה מפולין בילדותה, הקדישה את שנותיה האחרונות למאבק עיקש למען תושבי השכונות הוותיקות בדרום תל אביב, למען ביטחונם האישי וזכותם לחיות בכבוד בבתיהם. מאז שנת 2013 עמדה בחזית המחאה נגד המסתננים הבלתי חוקיים, הובילה הפגנות, והתייצבה ללא מורא מול ממשלות, ראשי ערים ומערכת המשפט. היא נתפסה כלוחמת אמיצה ואישה של אמת, שלא חששה להתעמת עם מוקדי הכוח החזקים במדינה כדי להשמיע את קולם של מי שהרגישו שקולם הושתק.

על פעילותה הנחושה שילמה פז מחירים אישיים כבדים. בספטמבר 2024 נגזרו עליה חודש וחצי מאסר בפועל בעקבות כמה אירועי מחאה, בהם ריסוס גרפיטי סמוך לבתי שופטים, מוסדות חינוך ומרפאות של ילדי מסתננים, כמו גם עימות במעון לילדי מבקשי מקלט בתחנה המרכזית. לצד זאת, בשנה שעברה ביטלה הפרקליטות כתב אישום נוסף נגדה בגין השחתת משרדי האיחוד האירופי ברמת גן בשנת 2019 – מיצג מחאה שכלל מריחת צבע אדום והדבקת תמונות של נרצחי פיגועים במחאה על מעורבות האיחוד בישראל – בשל "קשיים ראייתיים בניהול התיק". גם מאחורי הסורגים ומול ההליכים המשפטיים, סירבה פז להביע חרטה על עצם מאבקה.

חבר הכנסת שמחה רוטמן ספד לה לא רק כמנהיגת מחאה, אלא כחברה קרובה ושותפה לדרך. "שפי פז הייתה בשבילי קודם כול חברה ושותפה. אישה גדולה מהחיים", שיתף רוטמן, "הכרנו לפני שנים רבות. בהתחלה היא הייתה עבורי רק שם: סיפרו לי שיש מישהי בדרום תל אביב שנאבקת למען השכונות, נגד המסתננים ונגד מה שעשו לאזור הזה. אישה שמצליחה לאחד סביבה חבורה של אנשים מסורים באופן בלתי רגיל, שמוכנים לעזוב הכול ברגע אחד – כי שפי מבקשת, כי שפי קוראת, כי שפי מצביעה על הכיוון וכולם רצים".

רוטמן מעלה על נס את תרומתה התודעתית של פז לחיבור בין המאבק החברתי למאבק המשפטי. "תמיד אזכור לה את ההבנה הפשוטה והבהירה שהמאבק על מערכת המשפט קשור בטבורו למאבק של תושבי דרום תל אביב. היא זיהתה שההחלטות של אנשים שיושבים ברחביה נוחתות על חייהם של אנשים בשכונות, בלי שמקבלי ההחלטות רואים אותם ובלי שאכפת להם מהמחיר שהם משלמים. שפי חיברה מאבק חברתי לתפיסה לאומית בריאה. היא הייתה שמאלנית תל־אביבית שהתעוררה, שהבינה שהיא בוחרת בעם ישראל, שהיא חלק ממנו, ושאיתו היא נאבקת".

רוטמן אף שיתף בזיכרון מרגש מימיה האחרונים בבית החולים. "לפני שבועיים, ליד מיטתה, כשהייתה מורדמת ומונשמת, פגשתי את משפחתה. הם סיפרו שלא עברו איתה את השינוי הפוליטי הזה, אבל האהבה והדאגה בעיניים היו שם במלוא עוצמתן. גם שם ראיתי את מה שהיה בה כל השנים: היכולת להיות מחוברים ולאהוב, גם כשלא מסכימים. דבר נדיר כל כך בימים האלה".

עמדה בפרץ מול כל העולם

אחד האנשים הקרובים ביותר לשפי פז בשנים האחרונות היה עורך הדין איתמר ברקאי, שליווה אותה משפטית לאורך עשור שלם – משנת 2016 ועד ימיה האחרונים. בשיחה כואבת עם 'בשבע' הוא משחזר את תחילת הדרך המשותפת. "החיבור הראשוני בינינו נוצר כשהיא נעצרה בתחנת המשטרה בהרצליה", מספר ברקאי, "היה נגדה צו הרחקה משטרתי מביתה של השופטת חיות, והיא הפרה אותו. כדי להגיע למקום היא הסתתרה בתא המטען של רכב, יצאה ממנו ומחתה למרות הצו. משם לקחו אותה לתחנת גלילות, ושם נפגשנו בפעם הראשונה".

ברקאי מדגיש כי מהרגע הראשון לא ראה בפז עוד לקוחה שגרתית. "מבחינתי היא ממש לא הייתה עוד לקוח", הוא אומר, "כשהתקשרו אליי וביקשו שאגיע לתת לה ייעוץ לפני חקירה, הרגשתי תחושה עמוקה של שליחות ושל כבוד – לסייע למאבק של תושבי דרום תל אביב. זה לא היה עוד ייעוץ שגרתי. ישבתי איתה בתחנת המשטרה שעות ארוכות עד שהתקבלה החלטה, ולא עזבתי עד שווידאתי שהיא משתחררת בתנאים שמקובלים עלינו ולא בשום תנאי אחר. זו הייתה תחילתה של חברות מופלאה ואמיצה".

לאורך עשר שנות הליווי המשפטי, מעיד עורך הדין ברקאי, הצליחה פז לסדוק את חומת המשפטיזציה ולהוביל שינוי עמוק בשטח. "בהחלט הרגשנו שהיא מחוללת שינוי, וראו את זה בפועל. היו ניסיונות לקדם עסקאות ופתרונות שונים מול האיחוד האירופי, ומי שטרפדה אותם הייתה שפי. אם ההסכמים האלה היו מתקבלים חלילה, זו הייתה בכייה לדורות. שפי הייתה מי שעמדה בפרץ – פשוטו כמשמעו – כשכל העולם עמד נגדה".

בדבריו מתאר ברקאי את המחיר האישי הכבד ואת הסיכון היומיומי ששילמה פז על נחישותה. "אינני יודע לעשות השוואות, אך לדעתי היא הייתה בין הדמויות המאוימות ביותר בישראל. היציאה שלה מהבית בכל יום הייתה הימור; היא אף פעם לא ידעה מתי ינסו לפגוע בה, וניסיונות כאלה היו לא פעם ולא פעמיים. אבל הגיבורה הזאת לא נכנעה לאיומים ולציד הפחדות. היא לא התרפסה בפני המערכת, לא פחדה ממנה, ונלחמה בה כמו לביאה".

פרט למאבק הישיר נגד ההסתננות, ברקאי משוכנע כי פז הותירה חותם ניכר על מערכת המשפט והאכיפה בישראל כולה. "היא חשפה את קלונה של המערכת. שפי הייתה מהגורמים הבולטים שחשפו את האכיפה הבררנית ואת ההתנהלות השערורייתית של רשויות האכיפה והמשפט כלפי מי שאינם יקירי המערכת. המאבק שלה אומנם התחיל מול ההסתננות וההגירה הבלתי חוקית, אך הוא היה הרבה מעבר לכך".

כדוגמה מובהקת לכך מביא ברקאי את התיק שבו הודתה המדינה באכיפה בררנית. "באחד התיקים שבהם ייצגתי אותה – התיק בגין המחאה במשרדי האיחוד האירופי שהוגש בסוף 2019 – המדינה הודתה בפה מלא כי היא חוזרת בה מכתב האישום בשל אכיפה בררנית. אינני זוכר מקרים נוספים שבהם המדינה הודתה בכך. הדבר לא היה קשור לחילופי השלטון, שכן ההחלטה התקבלה בהמשך. שפי הייתה גורם ששינה לא רק את התודעה בנוגע לפשיעה ולהסתננות בדרום תל אביב, אלא השפיעה הרבה מעבר לזה".

אף שקולה הבולט ביותר של המחאה נדם, ברקאי מאמין כי דרכה תמשיך להדהד. "שפי הייתה חוד החנית, אך מאחוריה עמדו רבים וטובים שליוו אותה בכל המחאות, ההפגנות, וחלקם אף בכתבי האישום. היא סללה דרך, ואני בטוח שהדרך הזאת לא תיזנח".

ידעה שהעם איתה

חיבור מיוחד ויוצא דופן נרקם בשנים האחרונות בין שפי פז לבין מירב חג'אג', מראשי פורום 'בוחרים בחיים' ואימה של סגן שיר חג'אג' הי"ד, שנרצחה בפיגוע בארמון הנציב. הקשר בין השתיים נולד כשנתיים לאחר הפיגוע. "הייתי בסיור של ארגון 'אם תרצו' בארמון הנציב, ושפי הגיעה לשם", משחזרת חג'אג', "מיד הבנו שיש לנו מכנה משותף רחב מאוד. אומנם אצלנו מדובר במחבלים ואצלה במסתננים, אבל הבנו שמי שעומד מאחורי כל הסיטואציה, מי שמייצג אותם, תומך בהם ונותן להם רוח גבית – אלה אותן עמותות מחו"ל, אותם עורכי דין ואותם ארגוני שמאל. ראינו שהחשיבה והבסיס שלנו זהים, ומאז נשארנו בקשר הדוק".

התובנה המשותפת הזאת הובילה גם לפעילות מחאה משותפת, ובתוכה המיצג בפתח משרדי האיחוד האירופי ברמת גן. "אנשים שאלו אותנו מה הקשר בין מסתננים למחבלים, ואמרנו להם: אלה אותם אנשים. אותם גורמים שמנהלים את הקמפיינים לטובת המסתננים, מנהלים אותם לטובת המחבלים. עורכת הדין מיכל פומרנץ, שייצגה את משפחת המחבל בהריסת הבית שלו, ייצגה גם מסתננים שאנסו ורצחו תושבים בדרום תל אביב. ארגוני־על כמו האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט מגבים את המסתננים, את המחבלים ואת הערבים במזרח ירושלים נגד גירוש ונגד ביטול צווים. היד היא אותה יד מכוונת, והאיחוד האירופי הוא אחד הגופים העיקריים שמממנים את זה.

"בממדים של היום זו הייתה מחאה של כלום – שפכנו קצת מים דלילים עם צבע והדבקתי מדבקות של נרצחים, כדי להעיר את הציבור ולהבהיר למי יש עניין ליצור כאוס ומדינת כל אזרחיה", מציינת חג'אג', "היום, כשרואים מה קורה באירופה, קל יותר להסביר מי היד שמנענעת את העריסה ולמה השמאל תומך במסתננים ובמי שמחלישים את החברה הישראלית. שפי הבינה את הקשר הזה מיד, ולשתינו לא היה ספק".

על המחאה הזאת שילמו השתיים במחיר משפטי ארוך ומתמשך. "היינו במשפט סביב התיק הזה במשך שש שנים, עד שקיבלנו הגנה מן הצדק", מספרת חג'אג', "שש שנים טרטרו אותנו. נעצרתי ונלקחתי למעצרים כמה פעמים, אך לא ישבתי בכלא ממש. שפי, לעומת זאת, נכנסה בהמשך למאסר בפועל בכלא – אומנם על סיפור אחר, אבל זו הייתה רדיפה לכל דבר ועניין. רק לאחרונה היא הייתה אמורה להיחקר שוב תחת אזהרה על סרטון מחאה שהעלתה לרשת – סרטון בסגנון שעשה דונלד טראמפ, שבו הוא מראה פינוי מסתננים. קראו לה לחקירה, אבל לא פרסמנו את זה כי היא בדיוק הייתה בעיצומם של הטיפולים הרפואיים".

המחלה הקשה תפסה את פז במפתיע. "בחודשים האחרונים היא קצת נעלמה כי לא הרגישה טוב", משתפת חג'אג' בכאב, "היינו חברות טובות, בטלפונים ובשיחות יומיומיות. כששאלתי אותה מה קורה, היא אמרה שהיא חלשה בגלל דלקת ריאות שלא השתקמה ממנה. היא הלכה להיבדק כשהייתה כבר באפיסת כוחות, ובבית החולים גילו סרטן ממאיר. משם המצב הידרדר במהירות. בשבועות האחרונים, כשהייתה מאושפזת, מורדמת ומונשמת, עשינו משמרות סביב המיטה שלה. הייתי אומרת לה: 'שפי, את חזקה, את לביאה, יש לנו עוד מלא עבודה ואת לא יכולה ללכת'. היינו יושבות ומתכננות כל הזמן מה עוד צריך לעשות. לצערנו, קרה מה שקרה".

לדברי חג'אג', למרות הבדידות שחשו הפעילים מול המערכת, פז זכתה לאהדה ציבורית רחבה: "הפרקליטות סיבכה את הפעילים בהליכים משפטיים ובכתבי אישום, עד שבסופו של דבר היא נשארה כמעט לבד במערכה, אבל היה לה גב ציבורי רחב מאוד. כשהייתי הולכת איתה ברחוב, אנשים היו צועקים 'שפי, אוהבים אותך!', אנשים עצרו אותה ברחוב וצפרו לה מהמכוניות. היא ידעה שהעם איתה ומבין אותה, גם אם הפרקליטות והגורמים שאמורים לבצע את הדברים בשטח לא הבינו. היא שילמה מחיר אישי כבד מאוד והלכה עם האמת שלה עד הסוף".

כשהיא נשאלת איך ממשיכים הלאה, חג'אג' מבהירה כי הדרישה מהנבחרים רק תתגבר. "הדרישה מחברי הכנסת היא להתחיל ליישם חוקים. שפי דיברה על זה במפורש: גם עובדים זרים שנכנסים לארץ לעבוד, צריכים להגיע לפרק זמן מוגדר מראש ולחזור לבתיהם בסיומו, ולא להשתקע פה. זה מה שאני מצפה מכל חבר כנסת. צריכים לפעול קודם כול להרחיק את המסתננים שנמצאים פה, אחרת המציאות שקורית באירופה תגיע לכאן, וזה עניין של זמן. שפי סללה את הדרך, והחובה שלנו היא להמשיך בה".

איחדה בין גוונים שונים

אחד השותפים הקרובים ביותר לפז בניהול 'החזית לשחרור דרום תל אביב' בעשור האחרון היה גלעד הלחמי. הקשר ביניהם החל זמן קצר לאחר שעבר להתגורר בשכונה. "הצטרפתי למאבק יחד עם שפי בכל הנושא של המסתננים, ומשם הדברים התגלגלו וצעדנו יחד כמעט עשר שנים", הוא משחזר.

לדברי הלחמי, שניהם הגיעו למאבק הציבורי מכיוון לא צפוי. "שנינו באנו מרקע להט"בי, וזה היה אלמנט מרכזי וחשוב מאוד באישיות של שפי. היא הצליחה להנחיל את ההכרה שלהט"ב הוא לא נחלה בלעדית של השמאל בלבד. בימי ההולדת של שפי, שאותם ארגנתי, אפשר היה לראות מנעד רחב של משתתפים. המכנה המשותף של כולם היה אנשים שהארץ והזהות היהודית של המדינה חשובות להם, ושפי הצליחה לאחד אותם מכל הגוונים והמינים".

הלחמי מעמיד במרכז את הישגיה האסטרטגיים הכבירים של פז, ומדגיש כי המאבק הממושך נשא פירות רבים בשטח, ובראשם בלימת מתווה האו"ם. "היה לה הישג אדיר שרבים לא מבינים. אומנם לא גורש מכאן כל מסתנן, אבל בעשור האחרון יצאו מישראל הרבה יותר מסתננים מבכל מתווה שהציעו האו"ם או השמאל – ובלי לתת מעמד לאף אחד. מתווה האו"ם שנתניהו קידם בזמנו דיבר על מתן מעמד לחצי מהמסתננים בתמורה לעזיבה של השאר למדינה שלישית – דבר שלא היה בטוח בכלל, שכן המדינות השלישיות כבר הצהירו שלא יקבלו אותם. שפי הבהירה לראש הממשלה ולגורמים המעורבים את ההשלכות והסכנות: מתן מעמד לאלפי מסתננים היה גורר איחוד משפחות באישור בג"ץ, ומביא להגעת עוד עשרות אלפים. שפי והארגון שלנו עמדו בפרץ ומנעו את זה, כמו גם הצטרפות לאמנות בין־לאומיות של האו"ם שהיו מעניקות מעמד למאות אלפים נוספים".

מעבר לתוצאות בשטח, הלחמי משוכנע כי פז הייתה מי שהציתה את השינוי התודעתי הרחב בימין בנושא מערכת המשפט. "הדבר העיקרי ששפי עשתה היה להניע את כל הימין ולהראות איפה הבעיה השורשית. סוגיית המסתננים הראתה בצורה הפשוטה והברורה ביותר עד כמה מערכת המשפט מקולקלת. ההפגנות הראשונות נגד המערכת המשפטית ומול בתיהם של נשיאי בית המשפט העליון היו ההפגנות שאני ושפי ארגנו. הציבור הימני הבין דרכה איפה הבעיה נמצאת, וזה מה שהביא את הימין למקום שבו הוא נמצא כיום במאבק מול המערכת".

הלחמי מציין כי המאבק העקבי שינה גם את הדמוגרפיה בשכונות. "העובדה שעדיין לא ניתנו מעמדות ושהעתיד פה אינו מובטח, גרמה לכך שרבים מהמסתננים הבלתי חוקיים מתייאשים ועוזבים למדינות כמו קנדה. בזכות שפי, לפחות בשתיים מתוך שלוש השכונות המרכזיות בדרום תל אביב הוחזר הרוב היהודי. באופן אישי, אני כבר לא תושב דרום תל אביב ולא חלק פעיל במאבק היומיומי. דורון אברהמי, שהיה במאבק עוד לפניי, ממשיך להוביל אותו, ואני מקווה שהדרך תימשך. אבל דמות ייחודית כמו שפי – שחיברה סביבה ציבורים כה שונים ונלחמה ללא חת – היא לא דמות שאפשר למצוא או להחליף בקלות".