ממשלת אחדות, בחירות חוזרות – או עריקים שיצטרפו לנתניהו

מערכת הבחירות אומנם התנהלה בנמנום לאורך תקופת הקמפיינים, אך החל מרגע פתיחת הקלפיות, ובעיקר אחריה, מדובר היה בדרמה שאף אחד לא דמיין. או יותר נכון לומר, כמעט אף אחד. כבר משעות הבוקר המוקדמות, כשהתחילו להגיע נתוני ההצבעה, התברר כי הציבור הערבי בישראל יצא להצביע בהיקפים חסרי תקדים. הנתון הזה הוביל לתורי ענק בקלפיות בכל רחבי הארץ, ולשיעור הצבעה סופי שלא נראה בישראל עשרות שנים.

הדרמה בשיעורי הצבעה לאורך היום הייתה רק הקדימון למחזה שראו אזרחי ישראל בפרסום המדגמים השונים. השנה, לראשונה בתולדות ישראל, נערכו לא פחות משישה מדגמי בחירות. התוצאות שהתפרסמו בהם הצביעו על כאוס מוחלט בנתונים, שגם עמוק אל תוך יום רביעי לא נפתר לחלוטין.

בין המדגמים השונים הייתה הסכמה על דבר עיקרי אחד: הליכוד היא המפלגה הגדולה בישראל. לעומת זאת, בשאלה הקריטית יותר, מי הגוש הפוליטי הגדול יותר, מחנה נתניהו או מחנה איזנקוט, הייתה מחלוקת חריפה בין המדגמים השונים. מדגמי ערוצי הטלוויזיה הוותיקים, קרי ערוצים 11, 12 ו־13, העניקו את הרוב הציוני בכנסת למחנה האופוזיציה. במדגמים הללו קיבל מחנה איזנקוט בין 52 ל־53 מנדטים, ואילו מחנה נתניהו סיים עם 50 מנדטים בלבד. לעומת זאת בקרב מדגמי הערוצים החדשים, כלומר 14, I24 וערוץ 16 החדש, הגוש הגדול ביותר היה מהרגע הראשון גוש נתניהו. שלמה פילבר וערוץ 14 אף נתנו לנתניהו 60 מנדטים, באמירה שליברמן לא עובר את אחוז החסימה ולקואליציה הנוכחית יש רוב בכנסת.

אומנם ניתוחי המדגמים נשמעים כעת כמו חדשות דאשתקד, אך בפועל התנהלות המפלגות במחנה האופוזיציה, שהתבססו על המדגמים, תעצב רבות את האפשרויות להרכיב ממשלה לאחר פרסום התוצאות הרשמיות, ביום רביעי הקרוב. המדגם הקרוב ביותר לתוצאות האמת, כפי שמשתקף כרגע לפי נתוני הקלפיות הרגילות, היה המדגם של צוריאל שרון ו'דיירקט פולס' בערוץ I24.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הצבעת בכורה: כ-680 אלף בוחרים חדשים הולכים להצביע, אבל מה גורם להם לעשות זאת

עוד מאת אסף משניות הקלטות רבני הר המור: "ריצת נעם לישראל – תרגיל פוליטי אגרסיבי"

לפי נתוני האמת, כאמור, בטרם החלה ספירת המעטפות הכפולות ביום רביעי בלילה, אכן אין הכרעה בין הגושים. ליתר דיוק, אף גוש פוליטי לא הצליח להגיע ל־61 מנדטים ולהשיג רוב פרלמנטרי. בשבוע שעבר הגדיר כותב שורות אלה את מאמצי המחנות השונים בבחירות לא כניסיון לנצח, אלא כניסיון שלא להפסיד. במבחן התוצאה זה אכן מה שקרה: מחנה נתניהו לא ניצח, אך מחנה האופוזיציה אכן הפסיד וקרס בתוצאות האמת.

לפי חלוקת המנדטים הצפויה, מחנה נתניהו משיג בבחירות הללו 54-53 מנדטים בקלפיות הרגילות – נתון גבוה בהרבה ממה שרבים מהסקרים חזו לו, ונמוך מאוד מהרוב הפרלמנטרי המוחלט שצפו לו בסקרי ערוץ 14. נוסף על כך הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר, עם 27 מנדטים שאולי יהפכו אף ל־28. לעומת זאת, מחנה האופוזיציה חווה קריסה מהגדולות שנצפו בפוליטיקה הישראלית. בסקר האחרון של חדשות 12 זכה המחנה ב־59 מנדטים, ללא המפלגות הערביות. בתוצאות האמת, נכון לשלב זה, הוא לא משיג אפילו 50 מנדטים אלא נעצר על 47, נתון שאולי ישודרג מעט בספירת המעטפות הכפולות.

המפלגות הערביות, עם נתוני ההצבעה ההיסטוריים שנרשמו במגזר הערבי, מגיעות להישג שיא של מנדטים וינועו על 18-16 מנדטים, תלוי בתוצאות המעטפות הכפולות. לאחר ספירת הקלפיות הרגילות השיגו המפלגות הערביות 19 מנדטים, אך כאמור סביר להניח שלא יצליחו לשמור על ההישג הזה. מדובר אומנם במספר שיא של מנדטים למפלגות הערביות, אך הוא מסתיר בתוכו נתון מרתק בהרבה.

שיעור ההצבעה בחברה הערבית, שעמד על כ־80 אחוזים, גבוה יותר משיעור ההצבעה בקרב שאר המגזרים בישראל. המשמעות של הנתון הזה, לצד היקף בעלי זכות הבחירה במגזר הערבי, היא שהמגזר הערבי הביא לקלפיות שיעור מצביעים השווה ל־23 מנדטים. כרבע מתוך המצביעים הערבים בחרו באופן אקטיבי להצביע נגד הרשימה המשותפת ורע"מ, ולבחור במפלגות ציוניות־ישראליות.

הנתונים הללו צפויים להשתנות, ולהגדיל עוד יותר את ההישג של מחנה נתניהו על חשבון המפלגות הערביות ואולי אף על חשבון מחנה האופוזיציה. הסיבה היא מספר שיא של מעטפות כפולות, כ־480 אלף, השווה 13-12 מנדטים. מספר השיא של המעטפות הכפולות נובע בין היתר מגידול של ממש במספר החיילים ומשרתי המילואים. מדובר בציבורים שבאופן מסורתי נותנים את קולותיהם למפלגות הקואליציה היוצאת, בדגש על הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. אם אכן כך יקרה גם הפעם, מחנה נתניהו עשוי להגיע אף ל־55 מנדטים בספירה הסופית.

המכשול הראשון: חוק הגיוס

השאלה העיקרית שעולה מהנתונים היא איך ניתן להרכיב ממשלה ממפת המנדטים המסתמנת. הצהרותיו של גדי איזנקוט בליל הבחירות, בנאום שנכתב לפני עדכוני המדגמים, כשבערוצים הוותיקים הוא עוד זכה לרוב ציוני, יצרו שורת התחייבויות מורכבות מבחינתו שהפכו את האפשרות כי יצליח להרכיב ממשלה כלשהי לקלושה הרבה יותר.

בתחילת הערב, כשכבר היה ברור כי המחנה האופוזיציוני לא הגיע ל־61 מנדטים, איזנקוט עוד דיבר על האפשרות להקים ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות. אלא שלאור העובדה כי בתוצאות האמת מחנה איזנקוט קרס, ונוצר פער של 8-6 מנדטים ממחנה נתניהו, לאיזנקוט לא תספיק תמיכה שקטה של המפלגות הערביות, והוא יצטרך שהן יצביעו אקטיבית בעד ממשלה בראשותו. העובדה הזאת הסירה את האפשרות של ממשלת מיעוט מהשולחן.

במפלגות הערביות עצמן יש פער גדול בין רע"מ לרשימה המשותפת. כבר כשתוצאות המדגמים היו חיוביות בהרבה מבחינת מחנה האופוזיציה, התייצב מנסור עבאס בעמדה של חדשות 12 במטה רע"מ ואמר: "אין במספרים הנוכחיים ממשלה לאיזנקוט". עבאס גם הוסיף כי "מי שמציב תנאים לממשלה איתנו, שיוכיח קודם שהוא יכול בכלל להרכיב ממשלה". האמירה הזאת נאמרה בהקשר לרשימת ארבעת התנאים של איזנקוט לצורך שותפות כלשהי בממשלה. התנאים המדוברים הם: הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נאמנות לערכי מגילת העצמאות, גיוס חובה, ותמיכה בהשמדת חמאס והגדרתו כארגון טרור. רע"מ, כמובן, מתנגדת לסעיפים הללו.

איזנקוט עצמו חזר על התנאים הללו גם בנאום לפעילים, שמותג בהתחלה כנאום ניצחון ולאורך הערב התברר כפארסה. המשמעות היא כי איזנקוט מנע מעצמו, באמצעות הצהרותיו לאחר הבחירות, את האפשרות להרכיב ממשלה עם הערבים או עם החרדים.

מנגד, ברשימה המשותפת דווקא אמרו כי ניתן להרכיב ממשלה ולהדיח את נתניהו. את הדברים כתב בחשבון הטוויטר שלו יושב ראש הרשימה המשותפת יוסוף ג'ברין. "אנחנו מוכנים וערוכים לסלול את הדרך להדחת ממשלת נתניהו. מול ממשלת הדמים, מול פוליטיקה של עליונות, גזענות והדרה, אנו מציעים אלטרנטיבה אחרת לגמרי. השינוי עובר דרך שותפות יהודית־ערבית אמיתית ושוויונית. לא פחות מזה, ולא יותר מזה".

משמעות דבריו של ג'ברין ברורה מאוד, אך גם אם כל חברי הרשימה יצביעו בעד ממשלה של איזנקוט, הדבר לא מספיק על מנת להשיג 61 מנדטים. בנוסף לכך, בתוך מחנה האופוזיציה יהיו מתנגדים רבים, ובראשם ליברמן, שצפויים להצביע נגד ממשלה שכזאת, וכלל לא ברור שרע"מ לא תצביע גם היא נגד. במילים אחרות, האפשרות שאיזנקוט יצליח להקים ממשלת מיעוט אולי קיימת מבחינה מספרית יבשה, אך חסרת כל היתכנות פוליטית אמיתית.

לאחר שהאופציה שדיברו עליה לאורך כל מערכת הבחירות הוסרה מעל השולחן, יש לבדוק מה האפשרויות הרלוונטיות כעת. באופן מפתיע למדי, האפשרות הסבירה ביותר להרכבת ממשלה בכנסת הקרובה היא האפשרות שמעטים, אם בכלל, נתנו לה סיכויים כלשהם. מדובר בתסריט העריקים.

על פי נתוני תוצאות האמת, הסיכוי הסביר ביותר להקמת ממשלה הוא ממשלה בראשות נתניהו על בסיס מפלגות הקואליציה היוצאת, בתוספת מפלגה שתעבור ממחנה האופוזיציה לשורות הקואליציה. המועמדת הבולטת לתפקיד היא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. מבחינת נתניהו זאת גם האופציה המועדפת בעיניו, בהנחה שדבריו בנאום שלאחר הבחירות אכן משקפים את עמדתו.

כזכור, בגיליון ערב יום כיפור פרסמנו בעיתון זה כי בשיחות סגורות אמר ליברמן לאנשיו כי לאחר הבחירות הוא ישלים לנתניהו ל־61 מנדטים, תמורת רוטציה. אלא שהאפשרות של רוטציה נגנזה בעקבות התוצאות. ליברמן עצמו, בנאום הניצחון, המשיך לתקוף את נתניהו, הגדיר אותו כמשפחת פשע, וקרא לאנשי הליכוד למרוד ביושב ראש מפלגתם.

אומנם הדגש התקשורתי הופנה לחלקים הללו בדבריו, אך החלקים החשובים באמת בנאומו היו אחרים לגמרי. "רשמנו הישג בלתי נתפס לאור נתוני הפתיחה שלנו. היינו מפלגת ימין במחנה שאינו ימין", אמר ליברמן לאחר שסיפר לפעיליו כי "עבר ניתוח נוסף להארכת הפתיל". המשפטים הללו היו תחילתו של נאום שהדגיש עד כמה מפלגתו של ליברמן נמצאת עמוק בימין, ועד כמה שאיפתה הגדולה היא "להרכיב ממשלת ימין אמיתית".

גם במתקפותיו על נתניהו, הדברים העיקריים עסקו בהזדהות עם מחנה הימין. "נתניהו הוא לא ימין. אין בו שום דבר מהימין. אנחנו צריכים להקים מחדש את הגוש הלאומי. אנחנו צריכים להקים ממשלת ימין אמיתית", אמר ליברמן בנאומו. פרט טריוויה שולי בסיפור: המונח "ניתוח להארכת הפתיל" נולד בפעם הקודמת שליברמן הפר את הבטחתו והצטרף לממשלה בראשות נתניהו.

צריך לומר, החיבור בין הקואליציה הנוכחית לבין ישראל ביתנו הוא חיבור טבעי במיוחד. בכנסת היוצאת, הקואליציה עבדה בשיתוף פעולה מוצלח למדי עם חברי מפלגתו של ליברמן, בעיקר סביב סוגיות לאומיות. השחקנים בצדדים השונים מכירים זה את זה היטב ויודעים לסגור עסקאות, כולל כאלה שיכולות להרכיב קואליציה.

הבעיה הקשה בתרחיש הזה, אף שהוא הסביר ביותר לביצוע, היא שאלת חוק הגיוס. ליברמן יצטרך לקבל הישג בתמורה לכניסה לממשלה, וסוגיית חוק הגיוס היא החשובה בעיניו לצורך כך. מנגד, חוק הגיוס שליברמן מעוניין בו רחוק שנות אור מהחוק שהחרדים מוכנים לשקול, ונתניהו זקוק גם למפלגות החרדיות, שספגו מכה קשה: ש"ס רושמת את התוצאה הגרועה ביותר שלה זה 34 שנים, ויהדות התורה גם היא עשויה לאבד מנדט במעטפות הכפולות. השתיים עשויות לסיים עם שישה מנדטים כל אחת.

בכל מקרה, חוק גיוס במתכונת כזאת או אחרת יצטרך לעבור. החרדים מתנים בכך כל תמיכה שלהם, במטרה להחזיר את התקציבים וההטבות שקיבל המגזר לאורך השנים ונלקחו ממנו בשל אי הגיוס של המגזר לצבא או לשירות לאומי־אזרחי. העברתו של חוק כזה, שלאחר מכן גם יעמוד במבחן בג"ץ, מראש הוגדרה כאחת המשימות הקשות ביותר שמחכות לממשלה חדשה בראשות נתניהו. ליברמן רק מסבך את הדברים עוד יותר.

או רוטציה או בנט

תרחיש העריקים הוא הסביר ביותר לצורך הרכבת ממשלה, ובתוכו האפשרות להבאת ליברמן, אך יושב ראש ישראל ביתנו איננו האופציה היחידה. אפשרות נוספת שפונים אליה בליכוד היא משיכת עריקים ממפלגתו של גדי איזנקוט. הדרך לכך איננה מסובכת כל כך. רשימת 'ישר' בנויה בפועל משתי רשימות שונות. רובה הם חברי מפלגתו של איזנקוט, אך שלושה מתוך 21 הנציגים שנכון לכתיבת שורות אלה נכנסו לכנסת הם חברי מפלגת 'יסודות ישראל', רשימה שהקים חילי טרופר בראשית מערכת הבחירות. מדובר על טרופר עצמו, שירה שפירא ואליסף פרץ. השלושה למעשה יכולים מחר בבוקר להתפצל ולהתנהל באופן עצמאי לגמרי. השלושה, שמגיעים במקור ממחוזות המרכז והמרכז-ימין, הם מוקד התמקדות לאנשי נתניהו.

אלה לבד לא יספיקו לנתניהו על מנת להרכיב ממשלה. לכן, ובנוסף לכך, גם פיצולה של ישר עצמה עומד על הפרק. בגלל העובדה כי ללא טרופר ואנשיו נותרו במפלגת ישר רק 18 חברים, בפועל מספיקים שישה חברי כנסת בלבד על מנת לפצל את הסיעה. מתרחיש זה פחד איזנקוט לאורך כל הדרך, ולכן אף ניסה להחתים את חברי מפלגתו על מכתב נאמנות, רגע לאחר הגשת הרשימות. האפשרות לפצל את איזנקוט מוגדרת בשורות הקואליציה כאפשרות ממשית, לאור התחושות בקרב חברי מחנה האופוזיציה לאחר פרסום התוצאות כי אין באמת אפשרות שהמחנה יצליח להשיג יותר מנדטים ציוניים ממחנה נתניהו. בנוסף לכך לפי הערכות במערכת הפוליטית, בסבב בחירות נוסף מפלגתו של איזנקוט תתרסק בקלפי, מה שיפלוט רבים מחברי רשימתו אל מחוץ לכנסת. תרחיש נוסף כולל חיבור של טרופר לליברמן, ויצירת מחנה גדול יותר של עשרה מנדטים, שייתן לשניים יותר כוח מיקוח והשפעה מול נתניהו.

התוצאות החדות שבישרו כי מחנה איזנקוט כשל, וכי אין לו דרך מעשית להשיג ממשלה, כולל ממשלת מיעוט, הופכות את תסריט ממשלת האחדות לאפשרות בת קיימא. אלא שאם לאורך מערכת הבחירות כולה אנשי האופוזיציה גילו נדיבות מזויפת ואמרו כי נתניהו יצטרך להיות השני ברוטציה, דבר שלא מתאפשר משפטית, תוצאות הבחירות שינו גם את האפשרות הזאת.

לו נתניהו יבחר לבסוף להקים ממשלת אחדות, בוודאות הוא יהיה ראש הממשלה בתחילת הקדנציה. כמו כן, לאור העובדה שלנתניהו יש הרבה יותר מרחב תמרון, ולא ברור מה האינטרס שלו לתת לאיזנקוט כוח בדמות רוטציה, כלל לא ברור כי אכן תהיה רוטציה בין השניים. לא מן הנמנע כי איזנקוט יצטרך לוותר על הרצון להיות ראש ממשלה, ולכהן כהונה שלמה תחת נתניהו. בתמורה לכך נתניהו יצטרך לתת לאיזנקוט שורה של הישגים, חלקם בנושאי ליבה שחשובים לימין.

מתרחיש זה בדיוק הזהיר איתמר בן גביר לאורך מערכת הבחירות, כאשר ההנחה היא שבממשלת אחדות בן גביר לא יהיה חבר. בן גביר ניסה לנהל קמפיין על הנושא, אך בתוצאה הסופית רשם מספר מנדטים מאכזב במיוחד, נמוך בהרבה ממה שציפו לו במפלגה.

צריך לומר, ממשלת האחדות הזאת לא יכולה לקום רק עם הליכוד, ישר, הציונות הדתית, ביחד של בנט וליברמן. הסיבה היא שבממשלה שכזו נתניהו והמפלגות שהוא מביא איתו הופכות למיעוט בממשלה. לנתניהו, שהשיג את תואר המפלגה הגדולה ביותר וגם עומד בראש הגוש הציוני הגדול יותר, אין שום אינטרס להרכיב ממשלה שבה הוא לא יכול לשלוט. לכן, גם בתרחיש ממשלת האחדות, לפחות חלק מהשחקנים באופוזיציה ייאלצו להישאר בחוץ, וש"ס כנראה תיכנס גם היא לקואליציה.

גם תרחיש הרוטציה קיים על השולחן, אם כי הוא נפגע מאוד. הסיבה שהוא רלוונטי איננה המציאות הפוליטית הפנים־ישראלית, אלא דווקא הזירה הבין־לאומית. הנשיא טראמפ אמר במהלך יום רביעי כי הוא ישמח לראות בישראל ממשלה רחבה ללא הכוחות הקיצוניים. הסיבה: רצונו של טראמפ לתקוף שוב באיראן, צעד שלשמו הוא זקוק לצה"ל. נתניהו, שנמצא בקשרים מעולים עם היושב בבית הלבן, דיבר גם הוא על החשיבות שבהכרעת איראן. על כן, יש המעריכים במערכת הפוליטית כי כדי לרצות את הנשיא האמריקני, ולקבל שנתיים נוספות בכהונה ובכך לכהן כראש ממשלה עד לסיום כהונת טראמפ, נתניהו יהיה מוכן לוותר בנושא הרוטציה, כל עוד הוא ראשון.

במישורי הספקולציות עלתה האפשרות כי במסגרת דיל רוטציה שכזה, יעניק הנשיא הרצוג לנתניהו חנינה. בנוסף לכך, ישנם דיבורים במערכת הפוליטית שלפיהם כחלק מהדיל נתניהו ימונה לנשיא הבא של ישראל, לאחר סיום כהונת הרצוג בעוד כשנתיים.

התרחיש הרביעי להרכבת ממשלה, או החמישי – אם נחלק את האפשרויות לממשלת אחדות לשתיים שונות, הוא חזרה למתווה העריקים, הפעם עם נפתלי בנט. בנט ולפיד אומנם הצהירו שמפלגותיהם עוברות איחוד מלא, לצורך הקמה מפלגה מאוחדת. בפועל, שתיהן רשומות בנפרד ברשימת המועמדים שהוגשה לוועדת הבחירות. המשמעות היא שלבנט יש סיעה עצמאית בתוך רשימת 'ביחד' הגדולה, שמונה שבעה חברים. לפיד נותר עם חמישה בלבד.

לפיכך, ובדומה לסוגיית טרופר, גם בנט יכול להתנהל באופן עצמאי לחלוטין, ללא תלות בלפיד. אלא שבניגוד לטרופר, שחברי סיעתו מיושרים איתו באופן מלא וילכו איתו לממשלה עם נתניהו, התבוננות ברשימתו של בנט מראה כי המצב שם שונה. דמויות כקרן טרנר צפויות להערים קשיים על הצטרפות בנט לממשלה בראשות נתניהו, ללא כוחות משמעותיים מהאופוזיציה שיעשו זאת גם כן. בנט עצמו נשא נאום תקיף בליל הבחירות נגד נתניהו, והבהיר שנתניהו צריך לסיים את תפקידו.

למרות זאת, אי אפשר להתעלם מהאפשרות שבנט, האיש שלקח את המנדטים שהצביעו לו ב־2021 והקים איתם ממשלה עם רע"מ, יעשה תהליך כמעט זהה, אבל בכיוון ההפוך.