הקו הצהוב של ביבי, ללא ניצחון מוחלט

הפער בין נתניהו לאיזנקוט לא היה רק במספר המנדטים – הפער היה גם חמש שעות. ביום הבחירות ב־12 בצהריים חגגו במרכז־שמאל את אחוזי ההצבעה הגבוהים בתל אביב ובריכוזים הערביים. בחמש בערב פעילי הימין צבאו על מעוזי הליכוד והחרדים החלו לצאת להצביע. בעשר בלילה חגגו במטות של איזנקוט, בנט והדמוקרטים את המדגמים שנותנים להם ניצחון על גוש נתניהו. בשלוש לפנות בוקר נתניהו סיים לכתוב את נאום הניצחון שלו, ועלה לנאום כשכל הערוצים כבר הודו שגוש נתניהו ניצח את גוש איזנקוט. הפער הזה השתקף היטב גם בחשבון ה־X של הקמפיינרים: רונן מנליס, איש סודו של איזנקוט, צייץ ביום שלישי בלי הפסקה; טופז לוק, איש הבחירות של נתניהו, צייץ רק מילה אחת: סבלנות.

כפי שנכתב פה לפני חודש וחצי, בבחירות הללו, שהתקיימו ברוח המלחמה האחרונה והמצב בחזיתות בצפון ובדרום, אין ניצחון מוחלט. ועדיין, אחרי קמפיין הפחדה ממושך, הצליח ראש הממשלה נתניהו במשימה הקשה ועקף את גוש איזנקוט במספר המנדטים. המשמעות: כדי להקים ממשלה איזנקוט, בנט וליברמן יצטרכו תמיכה אקטיבית של מפלגות ערביות, לא רק הימנעות. נתניהו, בדומה לעזה ולבנון, לא ניצח, אבל הציב קו צהוב, פוליטי: אם ירצה איזנקוט להקים ממשלה הוא יצטרך לחצות את הקו וללכת לשיתוף פעולה עם הערבים. ובליכוד משוכנעים שמי שחוצה את הקו הצהוב יהיה גמור, פוליטית.

את הקו הצהוב שרטט נתניהו בנאום קצר וממוקד, בשעה שלוש וחצי בלילה, כשעלה לנאום אחרי שעה שלמה של כתיבה ומחיקה, כפי שהעידה כף ידו שהייתה צבועה בדיו. תחילה הוא טבע את הביטוי "רוב ציוני יהודי" כדי לומר ניצחנו, ובשלב השני הציב את גבולות הגזרה ליריבים הפוליטיים: "אסור להקים ממשלה עם המפלגות הערביות. אתם מדברים על ברית המשרתים כשאתם עושים יד אחת עם אלה שתוקפים את חיילי צה"ל. אלה מפלגות אנטי־ציוניות. אסור שהדבר הזה יקרה". המסר הזה נועד גם לסמן ליריביו שיש גבול והוא עובר ברשימה המשותפת, וגם לסמן למצביעיו שהתרחיש היחיד שיכול להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה הוא בעצם צעד לא לגיטימי. בליכוד משוכנעים שאם ראשי המפלגות במרכז־שמאל יקימו ממשלה עם הרשימה המשותפת וחברי בל"ד, הם יימחקו פוליטית בבחירות הבאות. אבל הנקודה השלישית, ואולי הדרמטית ביותר בנאומו, הייתה הנושא האיראני.

שימי טיל על החלון

למרות שהקלפיות נסגרו וכבר אין את מי לנסות לשכנע, נתניהו חזר על המסר העיקרי בקמפיין הבחירות שלו: "ישראל עומדת בפני הזדמנות חד־פעמית להכות באיראן". לוח הזמנים לסבב באיראן, שעליו מדברים הפרשנים הביטחוניים, פותח חלון מאוד מאוד מצומצם: אם טראמפ מפסיד בבחירות האמצע יש לו זמן קצר עד השבעת הקונגרס, וכל זה ממש במקביל לימים שבהם יטיל הרצוג על מי מהצדדים את משימת הרכבת הממשלה. ואלו חדשות רעות מאוד לגוש של איזנקוט. לא בכדי איזנקוט פנה בנאומו לנתניהו אמש ואמר: אל תעז להשתמש בביטחון ישראל לצרכיך הפוליטיים. ההתבטאות החריגה של איזנקוט, שלמעשה מתנגדת לתקיפה באיראן בלי להכיר את החומר הביטחוני־מודיעיני העדכני, היא אולי לא ממלכתית אבל מובנת מבחינה פוליטית. כל אירוע ביטחוני ירחיק מאוד את הרצון של הציבור לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמיאל ירחי הבחירות שלפני הבחירות: המפתח אצל הערבים, ליברמן וגולדקנופף

עוד מאת עמיאל ירחי 12 יום לבחירות: מה יקרה בעשר ודקה?

אם אכן יהיה מהלך ישראלי־אמריקאי באיראן בימי הרכבת הממשלה, זה עלול לשחק מצוין לידיו של נתניהו. "אסור ששיקולים זרים יסיטו אותנו", הוא אמר בנאומו, במסר ששוגר לכל חברי גוש איזנקוט, ובפרט למי מהם שנכנס לכנסת לראשונה ועלול אולי להתלבט ולהעדיף ממשלת אחדות על פני שיתוף פעולה פוליטי עם אחמד טיבי. אחת השיטות של נתניהו לנסות להקים ממשלה נרשמה בימים האחרונים של הכנסת היוצאת, אז נתניהו הזמין לפתע לעדכון ביטחוני את בני גנץ, ולא את ראש האופוזיציה לפיד. נתניהו יוכל להתחיל לזמן חברי כנסת בודדים ל"עדכונים ביטחוניים" הרי גורל שיסבירו למה חייבת לקום ממשלה ציונית. תקיפה באיראן יכולה לשמש כסולם נהדר לעריקים פוטנציאליים לרדת מעץ ה"רק לא ביבי", או במקרה הזה סולם לעלות לקוקפיט – הטייסים יעלו לקוקפיט ה־F-35, העריקים לקוקפיט של ממשלת נתניהו, כל תפקיד בכיר יוצע.

תוכניות הפעולה רבות ומגוונות, אבל בקצה, מה שהשתנה בין הכנסת ה־25 ובין הכנסת ה־26 הוא שנתניהו תלוי ביריביו ליברמן ובנט, ולא בשותפיו החרדים דרעי וגפני. ובמציאות שבה איזנקוט ויאיר גולן לא שוללים מהלכים חריגים בתמיכת הרשימה המשותפת, נתניהו במובן מסוים נמצא במשחק סכום אפס, וכל עוד הגוש לא משיג 61 מנדטים ניתן להשביע ממשלת מעבר בראשות איזנקוט. לכן כל העיניים נשואות לבנט וליברמן. השניים, שגדלו בגוש הימין, הבטיחו שלא יקימו ממשלה עם הרשימות הערביות. אם יפרו את ההבטחה, נתניהו יצטרך למרות הכול לארוז את חפציו בלשכת ראש הממשלה. בליכוד יש מי שמשוכנע שהשניים אכן יפרו את הבטחתם, כפי שכבר עשו בעבר עם מנסור עבאס. גם הפעם שותפות מלאה "רק" עם רע"מ עשויה להספיק כדי לגבור על גוש הימין בהימנעות הרשימה המשותפת, וזהו התרחיש האמיתי שהדאיג את בכירי הליכוד כשנחשפו להפתעתם לאחוזי ההצבעה הגבוהים ברהט.

בין שבעה לשמונה

בין הקמפיין של איזנקוט לקמפיין של נתניהו הפרידו 24 שעות. איזנקוט התמקד ב־7.10 – וגם ביום הבחירות נסע לניר עוז ולאופקים, מוקדי הטבח. נתניהו התמקד ביממה שלאחר מכן, ה־8.10, כלומר ניהול המלחמה מאז אותו יום. ובמובן הזה צריך לומר שאיזנקוט נחל כישלון חרוץ. בקריית שמונה, אחת הערים שתושביה שילמו את המחיר הכי כבד במלחמה, שיעורי התמיכה בליכוד נעו סביב ה־50 אחוזים, ואילו באיזנקוט תמכו כ־10 אחוזים בלבד. בגוש השינוי דיברו בלי הפסקה על כך שהם פועלים בשכונות "ליכודיות", אך בפועל הליכודניקים נשארו בליכוד. אנשי הקמפיין של איזנקוט היו צריכים לדעת שמבחינה דמוגרפית, גוש השמאל לא צמח בעשרה מנדטים בין הבחירות הקודמות ובין הבחירות הנוכחיות, ולכן כל האירוע נעוץ בהעברת מצביעים מגוש לגוש. בקרב הזה הם נכשלו. אולי בגלל הקמפיין האלים נגד נתניהו, הקרב "מי יותר איש שמאל" שהתרחש שם בשבועות האחרונים, ואולי פשוט כי רוב בוחרי נתניהו בכנסת הקודמת התרשמו יותר מניהול המלחמה מאשר מהיום הנורא שבו היא פרצה.

הכישלון לא רשום רק על שמם, אלא גם על שם הסוקרים שליוו אותם והציגו במשך שנה לפחות בערוצים 11, 12 ו־13 סקרים שאין בינם ובין המציאות דבר. הטענה שהליכוד עומד על פחות מ־20 מנדטים התבררה כמופרכת. הנחת העבודה של הסוקרים שבסביבות 400 אלף איש עזבו את נתניהו עודדה את גוש השינוי, אבל למעשה הכניסה אותם לקונספציה. חריג היה הסוקר צוריאל שרון (גילוי נאות: הסוקר של ערוץ i24 שבו אני עובד) שחזה לליכוד 27 מנדטים גם בסקרים וגם במדגם. גם שלמה פילבר בערוץ 14 ספר 30 מנדטים. למרות שבימי המלחמה הערוצים יצאו לא פעם "לשדר מהשטח", הם נותרו רחוקים מהמצב האמיתי בשטח, כשטענו כבר מימי הרפורמה שנתניהו בשפל. בשעות הקטנות של ליל הבחירות צוריאל שרון לא עדכן את המדגם שלו – הערוצים שהביאו לחגיגות מוקדמות בגוש השינוי עדכנו את המדגם לכיוונו של צוריאל שרון.