הציבור הדתי־לאומי חווה בשנים האחרונות טלטלה עמוקה סביב דמות ההנהגה. מצד אחד ראינו את הסרוג נפתלי בנט נכנס מהסיבות הנכונות לפוליטיקה, עולה לראש הפירמידה, מתיישב על כס ראש הממשלה ונושא בגאווה את התואר הנחשק ביותר במדינת ישראל. אך דווקא שם, במקום שבו נבחנת המנהיגות האמיתית, נחשפה חולשתו. כדי לשבת על הכיסא הזה היה מוכן בנט לוותר כמעט על כל מה שהצהיר עליו בשנותיו בפוליטיקה: על חיזוק הזהות היהודית, על חיזוק ההתיישבות, על ההתחייבות לא לשבת עם מנסור עבאס או להמליך את יאיר לפיד, ומעל לכול על נאמנות למחנה שהעלה אותו לגדולה והמליך אותו לעמוד בראשו. בכך לקח את מי שבחרו בו לעבר השמאל העמוק. כל ערכיו של מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר הוקרבו על מזבח ההישרדות הפוליטית, והיה מספיק לראות בשבועות האחרונים את הכתבות המפנקות שקיבל בנט בעיתון לאנשים חושבים כדי להבין איך הפך הוא את עורו וערכיו.
בנט עבר, מבחירה אישית שלו, שינוי רדיקלי. בנט מודל 2013 היה מחבק ומצייץ מעל כל במה על היות זיני קצין ערכי וראוי והיה גאה בכיפה הסרוגה המשותפת של שניהם. בנט מודל 2026 המשיך למלא פיו מים וכלשונו סירב לנקוט עמדה סביב מינוי זיני, משל היה המזכיר הכללי של האו״ם. הציבור שהאמין לו חש לא רק נבגד אלא גם מבולבל. לא כך אמורה להיראות דמות מנהיגות ציונית־דתית המבוססת על ערכי תורה ועבודה. בנט אף הגדיל לעשות והשווה את עצמו לדוד המלך, לא פחות.
מנגד, אפשר להביט על מנהיג חדש שצמח והוא ראש השב"כ הנכנס, האלוף דוד זיני. זיני לא דהר קדימה תחת אור הזרקורים, לא בנה מותג אישי ולא ניסה להידחק לראש החדשות. דרכו מתאפיינת בצניעות, בדבקות באמת ובנכונות לשלם מחיר אישי על שמירה על עקרונותיו. גם כאשר הוכפש שוב ושוב במסגרת הניסיון למנוע את בחירתו, בחר לשתוק בעיקר כי היה חשוב לו לשמור על מדינת ישראל מחוץ לשיח הפוליטי־קמפייני. וכשנדרש לקבל על עצמו את התפקיד המשמעותי ביותר, לא ראה בו כתר אלא שליחות אמיתית בשירות הציבור היהודי־ישראלי.
כאן מונחת ההבחנה בין פוליטיקאי לשליח ציבור. פוליטיקאי מחפש הישגים אישיים, כותרות וכוח. שליח ציבור אמיתי בוחן כל צעד מול עצמו ומול השאלה האם הוא משרת את הערכים שבשמם יצא לדרך והאם הציבור יכול להביט בו בגאווה ולומר: זהו אדם שמייצג אותנו באמת. המסורת היהודית מלמדת שמנהיגות אמיתית נבחנת בצניעות. משה רבנו, המנהיג הגדול מכול, הוגדר כעניו מכל האדם. ענווה איננה חולשה אלא גדולה. דוד המלך ידע לחבר הנהגה צבאית־לאומית עם דבקות אמיתית בה', דבר שלא מנע ממנו לחבר את ספר השירה הגדול והחשוב מכול – תהילים. וכל זאת מתוך הכרה פשוטה כי "ה' רועי לא אחסר". יש מנהיג ויש מלך, אך מעל הכול יש מי שמנהל את העניינים והוא היושב במרומים.
גם היום הציבור הדתי־לאומי מחפש דמויות כאלה, אנשים שישרתו אותו מתוך נאמנות לערכים ולא מתוך רדיפה אחר כוח, כבוד וכיסא. ההשוואה בין בנט לזיני איננה רק ביקורת אישית אלא היא בעיקר שיעור ציבורי. היא מציבה בפנינו מראה: האם אנו מתפתים אחרי מי שמבטיח הרים וגבעות אך מוכן למכור את עקרונותיו בשביל מושב בשלטון, או שמא אנו מבקשים להצמיח מנהיגות של אמת, שליחות וענווה, כזו שלא מסתכלת בראייה קצרת טווח אלא מבקשת להצמיח מנהיגים שחיים את ערכי הנצח של עם ישראל יום יום ושעה שעה, ובעיתות משבר יודעת להנהיג מתוך ערכים אלה.
אתגר דורנו הוא להצמיח עוד מנהיגים כמו זיני: מנהיגים שיראו בכיסא תפקיד ולא יעד, דרך ולא מטרה, ובעיקר כאלה שיבחרו באמת גם אם היא פחות נוחה, ושיהיו מוכנים לוותר על האהדה הציבורית כדי לא לוותר על עקרונותיהם. בפרשות השבוע האחרונות למדנו על סוגי הנהגה שונים. יש הנהגה פוקדת ויש הנהגה משתפת. מנהיג אמיתי חייב לדעת לשלב, אך בעיקר בשעות משבר עליו להוביל את הציבור לעבר היעד הנכון והאמיתי תוך התעלמות מרעשי הרקע, ולא חלילה להיות מונהג. זו המנהיגות שהייתה בעם ישראל לאורך הדורות, וזו המנהיגות שתוכל באמת להנהיג את עם ישראל ולהיות לא רק אור לגויים אלא גם אור לכל עם ישראל באשר הוא. עלינו לדאוג להצמחת מנהיגים כאלה מדוד המלך ועד דוד זיני, שפועלים בעוז וענווה כאחד, מתוך ספרא וסייפא, ולהמשיך את השירה הדווידית המופלאה הזאת.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בין־לאומי ומשרת כקצין במילואים
