רשעים נסתרים

לפעמים העטיפה היא רק עטיפה, ולפעמים העטיפה מלמדת על מה שנמצא בתוכה. לעיתים רבות נמתחת על התקשורת ביקורת – ולרוב היא גם מוצדקת – על העובדה שהיא נוטה להתעסק בצהוב, בתפל, ובשולי במקום במהות. אבל לפעמים התפל מלמד אותנו גם על המהות. כי לגבי המהות עצמה אין לנו מספיק כלים ומידע כדי לבחון ולגבש מסקנות.

ברור לחלוטין שאין לנו מספיק מידע על עסקת החטופים. לעניות דעתי, מי שמחווה דעה נחרצת בנוגע לעסקה בנקודת הזמן הזאת אינו עוסק בניתוח מקצועי אלא בהימורים או בדברור פוליטי. אפשר לדבר על החששות והטיעונים לכאן ולכאן, אבל דעה חד־משמעית על העסקה היא בעיניי דבר מגוחך, כי ברור כשמש שיש פרטים קריטיים בעסקה שאינם ידועים לנו. צריך להיות טיפש גדול כדי לחשוב שהמסמך שפורסם שעליו חתמו ישראל וחמאס הוא מסמך ההסכמות המלא, ואין לו נספחים חסויים שונים ומשונים. צריך להיות תמים גדול כדי לחשוב שאין לישראל הסכמים צדדיים עם ממשל טראמפ ובהם הבנות שונות בנוגע לעסקה. כנ״ל לגבי חמאס עם טורקיה וקטאר. מכיוון שאנחנו לא יודעים את תוכנם של המסמכים ושל ההסכמות הללו, זה יהיה לא רציני לנתח הסכם שאיננו מכירים, כמו שזה מגוחך לאבחן חולה שלא פגשת.

כדי לסבר את האוזן, עסקת שליט (שאין כל ספק שהייתה איומה ונוראה, והובילה מבחינות שונות למתקפת 7 באוקטובר) הייתה כביכול גלויה ושקופה לציבור. ידענו מה מחירי העסקה. אלא שרק בדיעבד, באיחור של שנים רבות, נודע לנו שהיה פרט חשוב שהוסתר מן הציבור. כלפי חוץ היה נראה שהעסקה שבה שוחררו 1,027 אסירים פלשתינים בתמורה לחייל הישראלי גלעד שליט – הייתה ידועה ושקופה. אך לא כך הם פני הדברים. כלפי חוץ העסקה נגעה אך ורק לשחרור מחבלים פלשתינים. ישראל הרשמית סירבה לשחרר ערבים ישראלים, בנימוק שאסור שחמאס תהפוך למייצגת האינטרסים של ערביי ישראל. אבל האמת היא שבמסגרת ההבנות, ישראל התחייבה למתווך הגרמני לקצוב את עונשם של ערבים ישראלים שביצעו פיגועים רצחניים, ובכללם וליד דקה, רוצחו של החייל משה תמם הי״ד.

זו דוגמה אחת קטנה. אפשר לתת דוגמה גם מן הצד השני: לפני החתימה על הסכם הפסקת האש עם לבנון היו דעות לכאן ולכאן האם מדובר בעסקה רעה או טובה. נדמה שכיום, המתנגדים הנחרצים של העסקה אוכלים את הכובע. למרות שחתמה על הסכם הפסקת האש, ישראל ממשיכה לתקוף בלבנון מדי יום (ולפעמים כמה פעמים ביום) ולחסל פעילי חיזבאללה שמנסים לשקם את יכולות הארגון. אני לא משלה את עצמי שישראל מונעת באופן מלא את יכולת השיקום של חיזבאללה, אפילו לא ב־50 אחוזים, אבל היא ממשיכה לפגוע באויב, בזמן שהוא נוצר את האש. כל זאת בזכות ״מסמך צד״ אמריקני והסכמות שונות שאת מהותן איננו יודעים במדויק גם היום. מיותר לציין שאפשר גם כיום לטעון שההסכם היה לא טוב, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהבעת דעה נחרצת בנובמבר 2024 על העסקה הייתה בוסרית ולא רצינית.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג החשיפה על ההתרעה מהאמירויות – שלב נוסף במלחמת הספינים

כך גם בנוגע להסכם שנחתם עם החמאס באוקטובר 2025. נדמה לי שנצטרך להמתין עוד כמה חודשים כדי לדעת האם ישראל ויתרה על חזון פירוז החמאס ודה־פקטו הסכימה לסיום המלחמה, או שהעימות הצבאי עם חמאס יתחדש בקרוב לאחר שכבר קיבלנו את כל החטופים החיים. ייתכן שנגלה בעוד חודשים מספר שקיבלנו באדיבות נתניהו את צבא טורקיה של ארדואן האנטישמי על מפתן דלתנו ועל גבול מדינתנו, וייתכן שנגלה שנתניהו הצליח לרמות את חמאס ולקחת ממנו את הנכס שלא האמנו שנקבל: כל החטופים החיים וגם החטופים החללים, בעוד שישראל ממשיכה להחזיק ברצועה ופועלת לפרז אותה מנשק.

העמדה שלי באירועים כאלה היא כמו שאמרו חז״ל במסכת ברכות: ״לעולם למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותיאחז״, ומפרש רש״י: תהא נאחז ונכשל בדבריך. לא יקרה שום דבר אם נמתין עם המסקנות כמה חודשים.

מה עשיתם במשך שנתיים?

כפי שפתחתי, את המהות אומנם איננו יכולים לשפוט במלואה בנקודת הזמן הזאת, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשפוט את הדרך. במסגרת העסקה התחייבה ישראל לשחרר 250 מחבלים כבדים, אסירים עם דם על הידיים. בפועל, הליך השחרור היה שערורייתי. המשפחות עודכנו על כך שרוצחי יקיריהן בדרכם להשתחרר – באמצעות התקשורת. הממשלה קיבלה את ההחלטה הסופית על זהות המחבלים המשוחררים בשעה אחת לפנות בוקר בליל שישי של חול המועד סוכות. המשפחות לא קיבלו עדכון ממשלתי, אלא עבדכם הנאמן והעיתונאים אלחנן גרונר וג׳וש בריינר עברנו ופרסמנו זאת לכל אורך הלילה.

הרשימה שאושרה בממשלה הייתה בגדר כתב חידה: שמות של 250 מחבלים שנדרשת עבודת נמלים כדי לוודא מה העבירות שבגינן נשלחו למאסר. השקעתי בכך עשר שעות ברצף, והצלחתי לדלות מידע על עשרות רבות בלבד. למחרת המידע הופץ באמצעות אתר של משרד המשפטים. המידע שניתן שם היה כל כך גולמי. נכתבו רק שמות המחבלים ותיאור כללי מאוד של סעיפי העבירה שבהם הורשעו, כמה שנים נותרו להם לרצות והאם הם מיועדים לגירוש. לא נכתב את מי הם רצחו, לא נכתב את מי הם פצעו.

לכל אורך הלילה ועד כניסת שבת המשיכו לפנות אליי משפחות שכולות וביקשו מידע. באיזשהו שלב ביום שישי הביטוח הלאומי החל להתקשר למשפחות השכולות כדי לעדכן אותן. אלא שהביטוח הלאומי לא ידע לתת פרטים בסיסיים. לדוגמה: אם המחבל לא מגורש – מדוע לא, ומה הקריטריונים לכך בכלל. ואם הוא מגורש – לאן יגורש. הביטוח הלאומי עדכן נציג אחד של המשפחה המורחבת, ובנה על כך שהנציג הזה יעדכן את יתר בני המשפחה. השיחות הללו נמשכו ממש עד כניסת השבת. בנקודה הזאת אי אפשר להאשים את הביטוח הלאומי. הוא לא גוף צבאי מודיעיני, והוא עובד עם המידע שנותנים לו. ומה לגבי קורבנות של מחבלים ש״רק״ נפצעו אנוש וקשה? הם לא קיבלו עדכון כלל. משפחות המשיכו לפנות אליי עם שאלות, ויחד עם עיתונאים נוספים הפכתי למודיע נפגעים או לקצין קשר.

זה הזוי ממש. הרי העסקה לא נחתה עלינו מן השמיים. במשך שנתיים ישראל מנהלת משא ומתן עם חמאס. זו גם לא העסקה הראשונה שנחתמת עם חמאס. למה לא היה אפשר להתכונן כמו שצריך ולעדכן את הציבור הרחב ובמיוחד את המשפחות השכולות בצורה נאותה? למה לא היה אפשר להכין מראש מסמך שמפרט לצד שמו של כל מחבל מה סעיפי האישום שבהם הורשע, מי הם קורבנותיו, נוסח הכרעת הדין וגזר הדין? בעסקה הראשונה שנחתמה בנובמבר 2023 היה אפשר לקבל את הטענה שהמדינה הייתה עדיין בהלם לאחר מתקפת 7 באוקטובר, והכול היה בהול ולחוץ. אבל מאז חלפו חודשים ארוכים של משא ומתן וגם עסקה נוספת בינואר 2025. האם לא היה מספיק זמן להכין מסמך מגרה כזה?

התחושה הקשה שנוצרת היא שהממשלה לא מאוד רוצה (בואכה: מאוד לא רוצה) שהציבור ידע את מחירי העסקה, גם אם אינם מסווגים כלל. כדי לא לפגוע בחגיגיות חתימת העסקה ובחגיגות שחרור החטופים, ראש הממשלה דאג להחריש בנוגע לשחרור המחבלים הרוצחים, וכן בנוגע לשחרור 1,700 העזתים שנתפסו אחרי 7 באוקטובר. משפחות שאיבדו את היקר להן מכול, לכל הפחות זכאיות לקבל תשובות והסברים על שחרור המפלצות שרצחו (וחלקם גם אנסו או חטפו) את יקיריהם.

ייתכן שהמחיר היה מוצדק. ייתכן שלא היה ניתן להגיע לעסקה קלה יותר. אבל לכל הפחות נדרש להציג את העובדות ולא לטשטש אותן ולהתעלם מהן כאילו שמדובר במטרד. ובאופן כללי – אם העסקה ראויה ומהווה ניצחון מוחלט, לא צריך להסתיר את פרטיה (שאינם מסווגים) מהציבור ומנפגעי העבירה.

ובכל זאת, ארצה לומר דבר חשוב מן הצד השני. ידידי אלחנן גרונר הראה כי אחד מהמחבלים המשוחררים הוא בכיר חמאס מחמוד קוואסמה, שכספי הטרור שלו שימשו את בני משפחתו לחטוף ולרצוח את שלושת הנערים, פעולה שהתגלגלה בהמשך למבצע צוק איתן, שהתגלגל לחטיפת הדר גולדין ואורון שאול הי״ד. המחיר כבד מאוד, וכואב מאוד, אבל אני חושב שאחרי שממשלת ישראל החליטה ללכת על עסקה כדי להציל 20 חטופים חיים, ובכלל זאת לשחרר 250 אסירי עולם – המפלצת הזאת אינה גרועה יותר ממפלצות אחרות שהיינו צריכים לשחרר במסגרת המכסה של אסירי עולם ורוצחים. ישראל סירבה לשחרר את סמלי הטרור כמו עבדאללה ברגותי או מרוואן ברגותי, רוצחי ילדים כמו רוצחי משפחת פוגל, מחבלים אזרחים ישראלים (היא כן שחררה תושבי מזרח ירושלים) וארכי־רוצחים. זה לא הותיר יותר מדי ברירות. השב״כ, צה״ל וצוות המשא ומתן בהנחיית הדרג המדיני ניסו לצמצם ולהגביל את מחירי העסקה בדרכים שונות.

ונקודה אחרונה לסיום. בידי ישראל נותרו היום כ־9,000 אסירים ועצירים פלשתינים. ב־6 באוקטובר 2023 היו בידי ישראל 5,200 אסירים ועצירים פלשתינים. גם אחרי שחרור המוני מחבלים בעקבות העסקאות, עדיין בתי הכלא בישראל לא התרוקנו כפי שציפו וקיוו בחמאס (וכפי שהציעו לא מעט בכירים ישראלים), אלא מספרם כמעט הוכפל. זה נכון שרבים מאוד מהאסירים הכבדים שוחררו, אך לא צריך להגזים ולהפריז ולתאר מציאות שקרית. כעת ממשלת ישראל תצטרך להחליט מה לעשות בנוגע למחבלי הנוח׳בה וכיצד למצות עימם את הדין.

בלי להיכנס לפרטים, יש מאות מחבלי נוח׳בה ועזתים שפלשו לישראל ב־7 באוקטובר ונתפסו בשטח ישראל או במסגרת התמרון בתוך עזה. לכל אורך המלחמה הממשלה לא עסקה בכך, מתוך תפיסה שעצם העיסוק בכך עלול לסכן את שלום החטופים או לגרום לחמאס לדרוש את שחרורם. כעת נדרשת החלטה. יש לקוות שתתקבל החלטה רצינית ומעמיקה ולא החלטה בשלוף שתקרוס בהמשך. הדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא החלטה לדרוש עונש מוות לכולם ואחר כך להתקפל ולקפל את הזנב. נדרשת פה חשיבה מעמיקה וגם תיקוני חקיקה כדי לאפשר ניהול הליך משפטי יעיל שסופו הרשעה ולא פארסה. עכשיו זה הזמן.

לתגובות:

[email protected]