אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות שיש לי עם עצמי, ואם יש לכם משהו לומר בנושא – אשמח לשמוע.
כל חיי אני עוסקת בנושא האוכל. למעשה, הזיכרון הראשון שלי הוא מטפלת בבית הילדים שמנסה להכריח אותי, ילדה בת שלוש, לאכול ביצה רכה שנראית לי נוזלית ומגעילה (למרות שבמאסטר שף זה דווקא הכי נחשב שיש), ואני מכריזה על המרד הראשון בחיי וסוגרת את הפה בכל כוחי. מאז האוכל הפך להיות דבר מרכזי בחיי, אם זה הטעם המופלא של העוגות של אמא, שכל אחת מהן היא זיכרון מדהים בפני עצמו, או הטעם הדי נורא של המאכלים בחדר האוכל. אחר כך, כשעזבתי את הקיבוץ, גיליתי את המטבח המקצועי, עד שהוא הפך לקריירה שמלווה אותי יותר משלושים שנה. מצד שני, לאורך כל השנים הללו אני מנסה לגלות מה נכון לי לאכול, ומשתדלת לאכול בריא ככל האפשר, עם כל העליות והמורדות, ממש כמו נדנדה. ברגע מסוים אומנם אני אוכלת הכי נכון ומדויק, אבל בשאר הרגעים מתנדנדת מצד לצד, מתקשה לשמור על שגרה אחידה.
התגוששות מעל הצלחת
עכשיו, אחרי החגים, כמו אנשים רבים אחרים, אני מרגישה שוב צורך למצוא את מה שנכון לי לאכול, במיוחד שיש לי היסטוריה של סוכרת במשפחה ותוצאות הבדיקות שלי לא מלהיבות. אבל הפעם החלטתי לעשות את זה קצת אחרת. במקום למצוא שיטה כלשהי ולהתאים את עצמי אליה – רציתי לבוא קודם כול אליי. לגשת ולשמוע ממני מה אני מרגישה, מה אני רוצה, מה נכון לי. וכאן נכונה לי הפתעה. גיליתי שעצמי מבולבלת מאוד ומלאה רגשות סותרים בהקשר הזה. אבל יש קול אחד ברור, שלא מסכים יותר לגישה של טובים ורעים שנצרבה בי עמוק בנפש. גישה שאומרת שמי שאוכל בריא הוא טוב, ומי שלא אוכל בריא הוא לא טוב. וכך אני כל הזמן בהתגוששות עם עצמי בין החלק ה"טוב" שאוכל בריא, ובין החלק ה"רע" שמתחשק לו לפעמים גם דברים אחרים.
אולי יעניין אתכם
בעקבות תפילה וקריאת מאמרים שונים, החלטתי שהדבר הכי חשוב הוא להאיר לעצמי פנים כשאני אוכלת, להזין את עצמי ממקום טוב ואימהי ודואג. כל כך התלהבתי מהרעיון הזה! אבל גם כאן ראיתי שאותו עצמי עושה בעיות, ולא ממש מסכים להאיר פנים בכל מצב. יש לו המון ביקורת וטענות עליי, וקשה לו להשלים עם העובדה שאני לא מושלמת, רחוקה מאוד מזה. והוא מאיים עליי בבעיות רפואיות וכמובן בהשמנה.
וואו, גיליתי סבך שלם של רגשות, שרובם לא פשוטים, בהקשר התמים־לכאורה של אוכל. מצד אחד אני רוצה לאכול בריא יותר, ומצד שני לא רוצה להיות תלויה ב"אכילה בריאה מושלמת", שרק בעקבותיה יהיה לי מותר להרגיש טוב. איך יוצאים מהפלונטר? בינתיים אין לי תשובה, השארתי את זה פתוח ביני ובין הקדוש ברוך הוא, שכמו בכל דבר אחר בחיים שאין לי מושג איך לעשות – ביקשתי את עזרתו. ואולי לכם יש רעיון?
לחם טחינה עם אגוזים וזירעונים
הוא שייך לצד שקורא לעצמו המוצלח, לאוכל בריא שעושה טוב לגוף, וקל כל כך להכין אותו. וגם – התנאי הכי חשוב בעיניי לאוכל בריא – טעים בצורה לא רגילה. המתכון הספציפי הזה יוצר לחם נפלא, ללא גלוטן, פשוט וקל להכנה, רק לערבב את כל החומרים ולשלוח לתנור.
דרגת קושי:
קלה
זמן אפייה:
35 דקות
כיכר לחם אחת לא מאוד גבוהה
6 כפות טחינה גולמית
כפית מייפל, סילאן או דבש
4 ביצים
כפית שטוחה אבקת אפייה
⅔ כפית מלח
⅔ כוס תערובת של שקדים פרוסים, אגוזים, גרעיני דלעת וחמניות (לפי מה שיש ומה שאוהבים)
⅓ כוס שומשום
מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מערבבים יחד את הטחינה, המייפל, הביצים, אבקת האפייה והמלח. מערבבים יחד את תערובת האגוזים והזירעונים עם השומשום, מוסיפים ללחם ¾ מהתערובת ומערבבים. משמנים קלות תבנית אינגליש קייק ויוצקים את הבלילה. מפזרים מלמעלה את יתרת תערובת האגוזים והזירעונים בצורה אחידה. מכניסים מיד לתנור ואופים 40-35 דקות, עד שהלחם מזהיב ומתייצב. מוציאים ומצננים לחלוטין. פורסים ומגישים.
לתגובות:
לחם טחינה עם אגוזים וזירעונים. צילום: שושי סירקיס
