הדרך להתמודד עם פוליטיקה במסווה משפטי, כמו זו שמפעיל נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, איננה באמצעות הטחת עלבונות, אלא באמצעות תבונה פוליטית.
אני איש המחנה הלאומי ותומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית בעלת סמכויות מלאות, שתחקור את כל היבטי המלחמה והמחדל שהביאו לאסון הגדול. ואולם, ועדה שאת הרכבה יקבע הנשיא יצחק עמית לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית באמת, אלא ועדת חקירה פוליטית, שמטרתה לגלגל את האחריות על הממשלה. הציבור כולו זכאי לאמת ולשיקום המערכות שקרסו. כדי שזה יקרה, על הרכב הוועדה להיות כזה שכל אזרחי המדינה יוכלו להעניק בו אמון. אזרחים כמוני, לצערי, אינם יכולים לתת אמון בהרכב שיקבע הנשיא עמית.
כעת יקפצו המתחכמים וישאלו: אבל נתניהו עצמו קרא להקים ועדת חקירה ממלכתית אחרי מלחמת לבנון השנייה (2006), וגם בשנת 2022 בפרשת הרוגלות. מדוע עכשיו הוא אינו נותן אמון בנשיא בית המשפט העליון? ובכן, התשובה פשוטה. ההבדל בין אז להיום הוא שבינואר 2023 הכריזה הממשלה על רצונה לקדם רפורמה משפטית, שנועדה לצמצם את כוחו הבלתי מוגבל של בית המשפט העליון. מאז, הפך נשיא בית המשפט העליון לאופוזיציה לוחמת נגד הממשלה.
כך למשל, בדיון על צמצום עילת הסבירות הצהיר עמית כי "דמוקרטיה לא מתה בבת אחת, אלא בצעדים קטנים". כלומר לשיטתו, הממשלה והכנסת בהרכבן הנוכחי ממיתות את הדמוקרטיה. מאוחר יותר, בכנס לשכת עורכי הדין (מאי השנה), אמר עמית כי "העצמאות השיפוטית נתונה למתקפה" וכי "הניסיון לחתור תחת עקרון העצמאות השיפוטית לא יצלח". הוא הוסיף ושאל: "איזו דמוקרטיה אנו רוצים לקיים במדינת ישראל? איזו רשות שופטת אנו מבקשים שתשמור על עקרונות הדמוקרטיה? האם אנו רוצים רשות שופטת ששופטיה פועלים בשליחות הדרג הפוליטי או שופטים נאמנים לערכי הדמוקרטיה, לציבור בכללותו ולערכי הצדק והדין?".
אולי יעניין אתכם
ולבסוף קבע: "הבחירה היא בין מערכת שיפוטית מקצועית, עצמאית ומגוונת, שבה שופטים מתמנים ומתקדמים לפי כישוריהם, לבין מערכת הנתונה להשפעות ולאינטרסים זרים לעשייה המשפטית."
יש לזכור: כחודשיים לפני הצהרות אלה העבירה הכנסת בקריאה שלישית את ההצעה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שנציגי לשכת עורכי הדין הוצאו ממנה, ובמקומם ימונו שני נציגי ציבור בעלי כשירות לכהן כשופטים – אחד מטעם הקואליציה ואחד מטעם האופוזיציה. בכך איבד הנשיא עמית את הרוב האוטומטי שנהנה ממנו באמצעות נציגי הלשכה, ועתה הוא נדרש להתחשב גם בדעות אחרות, רחמנא ליצלן. את זה הוא מכנה "פגיעה בעצמאות השיפוטית".
לפי תפיסתו של עמית, אם כן, המאמץ לתת משקל גדול יותר לנציגי הציבור בבחירת שופטי העליון הוא מתקפה על עצמאות מערכת המשפט. איך ניתן אם כן לתת אמון במי שרואה בממשלה הנבחרת של מדינת ישראל אויב? הרי אם קיימת "מתקפה" על מערכת המשפט, יש גם "תוקף", ועמית בדבריו נשבע להגן מפני אותו "אויב מרושע".
מכאן שהנוסחה הנכונה להקמת ועדת חקירה היא הפקעת הקביעה של הרכבה מידי הנשיא עמית. על הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית בעלת סמכויות מלאות של ועדת חקירה ממלכתית, ובראשה להציב שופט בדימוס שאיננו כפוף לעמית אך נהנה מאמון ציבורי רחב, למשל השופט יוסף אלרון. כדי למנוע לזות שפתיים, יש להסמיך אותו לקבוע את זהות שאר חברי הוועדה.
