הבעיה היא הציבור, לא הנבחרים

למפלגת הליכוד יש כישרון אדיר לבזבוז זמן והתעסקות בשטויות. למרבה הצער, הציבור מרוצה מכך. לפני ימים מספר סערה הארץ (וגם עיתון הארץ) על שיושב ראש הכנסת אמיר אוחנה הזמין את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית (כמקובל) לטקס פתיחת כנס החורף של הכנסת, אך הזמין אותו רק כשופט בית המשפט העליון ולא כנשיא. אוחנה הוסיף להסעיר את המדינה כאשר בנאומו ציין את עמית ברשימת המכובדים בתיאור ״יצחק עמית, שופט בית המשפט העליון״.

אני לא חושב שיש צעד יותר פתטי מזה. באמת. אוחנה לא הפסיק לתדרך, לא הפסיק לתכנן, לא הפסיק לעסוק בקשקוש המטופש הזה. קדמה לכך אי ההזמנה של יצחק עמית לטקס בכנסת, שבו נאם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ביום שבו שוחררו כל חטופינו מעזה. לפני שנגיע לגופם של דברים, צריך להודות שנדרשת מידה די עצומה של טירוף ושיגעון כדי להשקיע מחשבה – בזמנים כל כך היסטוריים (לטוב ולמוטב), גורליים ומרגשים של שחרור חטופים לצד שחרור סיטונאי של מחבלי חמאס כבדים, הסכם הפסקת מלחמה בת שנתיים, הגעה של נשיא ארצות הברית, מזכיר המדינה האמריקני, שר המלחמה האמריקני ונאום נדיר ביותר של נשיא אמריקני בכנסת – בשאלה הכי לא חשובה והכי לא מעניינת ברגע הזה: לוודא שאנשי הכנסת חורגים מהנוהל, ולא מזמינים לטקס את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, ולא את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה.

תחשבו על זה רגע ברצינות. אירועים כל כך דרמטיים, הרי גורל, מרגשים, משמחים, מדאיגים ומורכבים, ובאותו זמן יושב ראש הכנסת – שהוטל עליו לארגן את הביקור ההיסטורי של נשיא ארצות הברית וצמרת הממשל מהרגע להרגע – מתעסק בפרט הכל כך לא חשוב ולא מועיל הזה. איזו צרות אופקים מרשימה.

לאחר שלא הזמין את עמית לישיבה ההיא, אוחנה הרגיש שהוא לא סחט מספיק צומי, והחליט כאמור הפעם כן להזמין את עמית, אבל ״להשפיל״ אותו כשהוא יקרא לו רק שופט ולא נשיא. מובן שנוצרה סערת ענק על הזלזול במוסד בית המשפט העליון, ושאר הסופרלטיבים המוכרים לנו כבר שנים. אוחנה היה מבסוט עד הגג. קיבל את תואר הלוחם בשלטון המשפטנים. אבל מי שהיה עליו לסעור זה הציבור הימני, שהשם יתברך יעזור להם, שדווקא מחא כפיים לטמטמת הזאת.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים

עוד מאת אבישי גרינצייג החשיפה על ההתרעה מהאמירויות – שלב נוסף במלחמת הספינים

הרי מה קורה פה? ‏יצחק עמית ממשיך לכהן בפועל כנשיא העליון. אוחנה, כיושב ראש הכנסת, ממש לא מסרב להכיר בהחלטותיו השיפוטיות והמנהליות כנשיא העליון. יש סמכויות ייחודיות לנשיא בית המשפט העליון. עמית מפעיל אותן, והכנסת והממשלה מקבלות אותן לחלוטין. הן פועלות על פיהן. כלומר בפועל, ממשלת ישראל והכנסת מכירות בעמית כנשיא העליון מהרגע הראשון. אתם מבינים עד כמה מה שאמיר אוחנה עושה פה זה קשקוש וקידום עצמי מביך?

מי שאמור לזעום על כך זה לא יצחק עמית, לא היועצת המשפטית לממשלה ולא עיתון הארץ ולהקת המעודדות של עמית ובהרב־מיארה בתקשורת ובפוליטיקה. מי שאמור לזעום על כך הוא הציבור הימני והשמרני שבאמת רוצה לראות פה שינויים במערכת המשפט, שבאמת רוצה לראות יותר איזונים ובלמים על מערכת המשפט ועל בית המשפט העליון. הציבור הזה לא מקבל כלום. הוא לא מקבל עשייה, אלא רעש של עשייה שמטרתה קידום עצמי פוליטי ציני. זו חרפה. ומה שעוד יותר חרפה זו העובדה שהציבור נופל בפח הזה.

במשך שנים, הליכוד ובכירים אחרים מדברים גבוהה גבוהה על רפורמה נדרשת במערכת המשפט, אבל הם לא עשו כלום. הכול מסונדל. הכול פופוליסטי – או תקיעת אצבע בעין או הצעה קיצונית שאין לה שום היתכנות אמיתית, ושכל מטרתה היא שלא יצא כלום.

מה שלום פסקת ההתגברות?

בהיותי עיתונאי צעיר (אני מקווה שאני עדיין עונה על ההגדרה הזאת), הסביר לי פעם שר בכיר את האסטרטגיה שלו: אם יש לי אפשרות שתתפרסם עליי כתבה בכלי תקשורת ימני או בעיתון הארץ – חד־משמעית אני אעדיף שזה יתפרסם בעיתון הארץ. הם יתקפו אותי, וכולם יגנו את המתקפה נגדי. לא משנה מה יצא מכל הסיפור – כך או כך אני ארוויח, גם אם היוזמה שלי לא תצא לפועל.

אמחיש לכם את דוקטרינת הליכוד הזאת מאירוע בשנת 2018. מפלגת הבית היהודי מקדמת פסקת התגברות (המאפשרת לכנסת להתגבר על פסיקה של בג״ץ המבטלת חקיקה של הכנסת). בנט ושקד (אז שר החינוך ושרת המשפטים) רצו בזמנו לקדם פסקת התגברות רחבה. בנט אמר: "בואו נכנס ועדת שרים לחקיקה כבר היום אחר הצהריים כדי לאשר את פסקת ההתגברות הרחבה. הגיע הזמן לעבור ממילים למעשים".

השר יריב לוין הציע שלא לקדם את ההצעה הזאת אלא לקדם מודל בריטי, המונע באופן גורף מבית המשפט לפסול חוקים.

אצטט לכם מתוך כתבה של Ynet מאפריל 2018: ״נתניהו, כאמור, מסר כי הוא תומך ויקדם את פסקת ההתגברות לפי 'המודל הבריטי' שהציע השר יריב לוין. ביום ראשון, בישיבת ראשי הקואליציה, יתכנסו המעורבים לדיון מהיר כדי לקדם את החקיקה לאלתר, כך נמסר מטעם ראש הממשלה. גורמים בסביבת נתניהו אמרו: 'יש מודל בריטי מוכן והוא יובא לדיון מסודר ביום ראשון. חוץ מבנט אף אחד מראשי הקואליציה לא ביקש לכנס היום ועדת שרים לחקיקה, מפני שההצעה של בנט חלשה יותר מכפי שראשי הקואליציה רוצים לקדם כעת'".

אתם מבינים את ההונאה? נתניהו אומר שפסקת התגברות רחבה אינה די טובה, צריך לקדם את המודל הבריטי. כמובן, שום דבר לא קודם בסופו של דבר. ההצעה הזאת פשוט נזנחה ונשכחה ברבות הספינים, עד שחזרנו לינואר 2023. הכול היה בלוף.

הסיפור של אי־קריאה ליצחק עמית בתואר נשיא הוא בדיוק אותו עניין – לגרום לציבור להתפוצץ על מערכת המשפט, בלי שבאמת יהיה צורך לעשות שינוי כלשהו בפועל. זו שיטת נתניהו. זו שיטת הליכוד. זוכרים את פרשת הנעילה של לשכת שר המשפטים במשרד המשפטים בתל אביב בפני היועצת המשפטית לממשלה ובפני צוותה? סערת ענק, בדיוק כמו שהייתה סערה סביב אי־הזמנת עמית. ומה יצא מזה? כלום. את מי זה שירת ולמי זה הועיל? רק לנועל הלשכה. סליחה, למעשה זה הועיל גם לננעלת.

במקום שתקודם חקיקה אחראית ובוגרת שבאמת תביא שינוי מבורך, נבחרי הציבור הסתפקו במהלך חסר החשיבות של החלפת המנעול, שמתאים לגן חובה. מבאס נורא שזו ההתנהלות של נבחרי הציבור שלנו, אבל צריך לזכור דבר פשוט מאוד: אם נבחרי הציבור פועלים באופן פופוליסטי להחריד, מתמקדים ברעש של עשייה בלי עשייה בפועל, מציעים פתרונות קיצוניים כדי שלא יהיה שום פתרון – הבעיה היא בראש ובראשונה לא בנבחרי הציבור, אלא בציבור. נבחרינו יודעים שזה מה שהציבור רוצה, ולכן הם מספקים את הסחורה הזאת לשוק. אפשר לכעוס על אוחנה, אבל בסוף הוא עושה את השטיקים האלה כדי לזכות במקום גבוה יותר בפריימריז. אז זה אומר שהציבור דווקא מרגיש בנוח עם פרובוקציות או עם רעשי עשייה שלא נלווה להם שום דבר מעשי.

אבא של שב"כ

לפני כמה ימים פרסמתי כי ראש השב״כ דוד זיני הורה לאנשי הארגון להפסיק להשתמש בביטוי ״הגדה המערבית״ או ״הגדה״ אלא להשתמש בביטוי ״יהודה ושומרון״.

זיני קיים ישיבה עם רכזי הארגון. בישיבת ההיכרות אחד הרכזים דיבר על אחד האמצעים שהשב״כ משתמש בו ״בגדה״, כלשונו. ‏זיני הבהיר לו שמהיום הטרמינולוגיה בשב״כ משתנה: ״מה זה 'גדה'? מעכשיו אתם מוחקים את הביטוי 'גדה' מהלקסיקון שלכם. יש רק יהודה ושומרון״.

‏לדברי רכזים שנכחו בישיבה, נראה שהמסר הסימבולי היה: אל תצפו שאמשיך את הקו של קודמיי.

אם השינוי הזה יישאר שינוי טרמינולוגי, זו תהיה בדיחה. אם השינוי הזה מלמד על שינוי תפיסתי של תפקיד השב״כ ודרכי הפעולה שלו, ועל מיקוד אמצעים ומשאבים – אז בהחלט יש משמעות לשינוי הטרמינולוגי. אני מקווה, ובינתיים כך זה נראה, שראש השב״כ זיני לא בא לשחק משחקים אלא באמת לשנות את דרכי הפעולה של הארגון ולהכניס בו רוח חדשה. יש לקוות שהוא, בניגוד לנבחרינו, לא יתעסק סתם בעשיית רוח.

לתגובות:

[email protected]