הורדת אחוז החסימה: המפסידים, המרוויחים והמטרפדים

ביום שני השבוע, באופן רשמי, נפתחה שנת הבחירות בישראל. הכנסת ה־25, רוויית הסערות, תגיעה לסיום דרכה לכל המאוחר ב־27 באוקטובר 2026, עוד שנה בדיוק. אלא שמלבד ההצהרות הרשמיות של דמויות כמו ראש הממשלה נתניהו, שטוען שהכנסת תשלים את ימיה, לכל המפלגות במשכן, וגם לנתניהו עצמו, ברור כי הבחירות הבאות יתקיימו מוקדם בהרבה. לאור זאת, כל המפלגות הקיימות, אלה שבכנסת ואלה שעל הקווים, החלו להתכונן למערכת הבחירות, כשאחד הנושאים הבוערים בקרב סיעות רבות בכנסת הוא סוגיית אחוז החסימה.

עשור חלף מאז כניסתו לתוקף של אחוז החסימה החדש, שאת שינויו יזם יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. באופן רשמי היו שתי מטרות להעלאת אחוז החסימה: הראשונה, לאחר שנים של דיבורים על חוסר יציבות פוליטית בכנסת – דיבורים שלא היו מבוססים על עובדות בשטח – העלאת אחוז החסימה נועדה להביא ליציבות פוליטית. השנייה – והיא, לפי ליברמן, הייתה הסיבה העיקרית שבגינה יזם את המהלך – הייתה הרצון להוציא את חברי הכנסת הערבים מהכנסת.

אף אחד מהיעדים הללו לא התממש, ולמעשה התוצאה הייתה הפוכה לגמרי. המפלגות הערביות, במקום להישאר שברירי מפלגות, התאחדו ליצירת הרשימה המאוחדת והגיעו למספר שיא של נציגים. למעשה, הפעם הראשונה שמפלגה ערבית נפלה מתחת לאחוז החסימה הייתה בכנסת הנוכחית, כאשר בל"ד לא הצליחה להיכנס לכנסת לאחר פירוק הרשימה.

מבחינת יציבות פוליטית, מיותר לדבר. התקופה עם הכי פחות יציבות פוליטית בתולדות ישראל התרחשה בשנים 2022-2019, כשפעם אחר פעם ישראל הלכה לבחירות בעקבות חוסר היכולת להרכיב ממשלות מתפקדות. לאור זאת, כבר כמה חודשים פועלים שלל גורמים בכנסת להוריד את אחוז החסימה, וביתר שאת מאז חזרת הכנסת מפגרת הקיץ.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

אלא שכפי שאנו מפרסמים כאן לראשונה, למרות כל השיח התקשורתי ובמסדרונות הכנסת סביב הנושא, למעשה אין אף חבר כנסת שמוביל את המהלך, וכרגע הדברים הם בגדר גישושים ושיחות מסדרון בלבד. מי שהוביל את המהלך בראשיתו הוא חבר הכנסת לשעבר עידן רול, שפרש מיש עתיד לסיעת יחיד, ובהמשך פרש מהכנסת. מאז עזיבתו בחודש אוגוסט למעשה אין מי שמוביל את המהלך, למרות שישנם כמה חוקים ויוזמות בנושא, לצד שינויים נוספים בחוקי הבחירות שנמצאים על השולחן. כך למשל, השיחות שפורסמו השבוע בין יושב ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן ליושב ראש חד"ש איימן עודה בנושא, התקיימו כשרול קידם את הצעתו, במסגרת בדיקתו של רוטמן עם כלל סיעות הבית על היתכנות המהלך. מדובר בשיחות רגילות שעורך רוטמן בנושאים מעין אלה, לאחר שבייעוץ המשפטי של ועדת החוקה הבהירו יותר מפעם אחת כי רצוי שחוקים שעוסקים בבחירות יעברו ברוב רחב, תחת הסכמה רחבה של סיעות הבית, ולא רק על בסיס רוב קואליציוני.

שני החוקים הבולטים כיום להורדת אחוז החסימה הם של חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה, וכן של חבר הכנסת אבי מעוז ממפלגת נעם. לצד זאת, כחול לבן מקדמת את ההצעה ל'כרטיס בחירות פתוח', כלומר שבקלפי יבחרו מצביעי המפלגה גם את נציגיהם לכנסת, וכך תיקבע, לפחות חלקית, הרשימה לכנסת. אלא שכאמור כיום אין מי שמוביל את המהלך, למרות הרצון הרב בקידומו ברחבי הכנסת, ומכל חלקי הבית.

לפי בדיקת 'בשבע' שנערכה השבוע בקרב המפלגות השונות בכנסת, ישנה תמיכה רבה במהלך. אחת הסיבות העיקריות לכך היא העובדה ששורה של מפלגות, מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, נמצאות סביב אחוז החסימה. הבולטות שבהן הן הציונות הדתית וכחול לבן. לצידן, גם יש עתיד – לפי חלק מהסקרים – מתקרבת לאזור המסוכן, מפלגתו החדשה של איזנקוט שלא מצליחה להתרומם, וכן כמה התארגנויות פוליטיות חדשות שמתכוונות להתמודד בבחירות הקרובות, ורואות באחוז החסימה הגבוה את המחסום העיקרי שלהן מפני כניסה לכנסת. לפי מידע שהגיע ל'בשבע', הרשימות החדשות הן שדוחפות כעת יותר מכל גורם אחר להורדת אחוז החסימה.

מי שאמור לקדם את התהליך בוועדת החוקה הוא יושב ראש הועדה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, שכבר שנים תומך במהלך. אלא שלרוטמן אין שום כוונה להיות הפנים שלו ומי שמוביל את החקיקה. רוטמן כרגע עסוק בהעברת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, תהליך שהחל בכנסת ביום רביעי השבוע, וכמו כן הוא אינו מעוניין שהחקיקה תצויר ככזאת שנועדה לסייע למפלגת הציונות הדתית להיכנס לכנסת הבאה, לאור מצבה המורכב בסקרים. לצד זאת, ברור לכל הגורמים העוסקים בנושא כי מפלגת הציונות הדתית תהיה מהמרוויחות הגדולות של המהלך.

הליטאים שוב מאיימים בפיצול

הורדת אחוז החסימה לא תתאפשר ללא תמיכת הליכוד, ולפי בדיקת 'בשבע', באופן רשמי המפלגה עוד לא גיבשה את עמדתה. כמו כן לא ידוע על דיון שצפוי להתקיים בנושא בקרוב. באופן לא רשמי, מי שאמור לקבל את ההחלטה, ראש הממשלה נתניהו, תומך מאוד בהורדת אחוז החסימה. לפי גורמים שאיתם שוחחנו, נתניהו רואה בהורדת אחוז החסימה הזדמנות להבטיח שכל המפלגות במחנה הימין יעברו את אחוז החסימה, כשכוונתו איננה רק לציונות הדתית, אלא גם למפלגות כמו 'זהות' של פייגלין, שכבר הודיע שיתמודד שוב בבחירות. נתניהו, כך אומרים הגורמים, מודע לכך שבניגוד לפעמים הקודמות יהיה קשה הרבה יותר לאחד את כל חלקי המפלגות הקואליציוניות לרשימות מאוחדות.

"נתניהו יודע טוב מאוד שמה שקרה בפעם האחרונה היה אירוע חריג", אומרים הגורמים הפוליטיים, "קולות לא נשרפו בימין כי איכשהו סמוטריץ', בן גביר ואבי מעוז הצליחו לרוץ יחד, ויהדות התורה לא התפרקה לגורמיה למרות שהייתה קרובה מאוד לזה. אבל זה כנראה לא יכול לקרות שוב".

מצד שני, אחוז החסימה הגבוה הותיר בחוץ את המפלגות שלא היו יכולות לעבור אותו, והן לא התמודדו.

"אבל עכשיו הן כן יתמודדו. וחשוב לומר, אם אחוז החסימה היה שני מנדטים, או שניים וחצי מנדטים כמו שהיה עד 2015, גם פייגלין וגם שקד היו רצים עד הסוף ושניהם היו כנראה עוברים את אחוז החסימה. נתניהו ראה שהאחוז הגבוה מגביל אותו מאוד ביכולת להרכיב ממשלות, כי יש מעט מאוד שחקנים שנכנסים לכנסת, ולכן כדאי להוריד את הרף חזרה".

בצד התומכים בקואליציה נמצאות גם הציונות הדתית של סמוטריץ', גם נעם של אבי מעוז וגם עוצמה יהודית של בן גביר. מבין השלוש רק בן גביר, לפי הסקרים, יציב מעל אחוז החסימה עם 8-7 מנדטים. תמיכת עוצמה יהודית בחוק נועדה לסייע לשתי המפלגות האחרות לעבור בוודאות את אחוז החסימה, כדי שיהיה ניתן להרכיב ממשלה בהרכב דומה בכנסת הבאה, מטרה שמפלגתו של בן גביר שואפת אליה.

לצד זאת, המתנגדת העיקרית למהלך היא ש"ס של אריה דרעי. הסיבה לכך היא החשש ארוך השנים של המפלגה מפני אלי ישי. במשך שנים דרעי רואה באלי ישי איום ממשי על ההגמוניה של ש"ס בציבור החרדי־ספרדי, ומהלכים פוליטיים רבים של מפלגתו נועדו למנוע מישי דריסת רגל מחודשת בזירה הפוליטית. ישי כבר היה קרוב לעבור את אחוז החסימה במערכת הבחירות של 2015, שהייתה הראשונה תחת אחוז החסימה הגבוה, ובש"ס רואים זאת כהוכחה לכך שאם אחוז החסימה ירד, אלי ישי יוכל לחזור לכנסת.

החשש של דרעי מאלי ישי לא נולד בחלל ריק. למרות שב־2015 לא הצליח ישי לעבור את אחוז החסימה, ברשויות המקומיות מפלגתו צברה עוד ועוד כוח. נוסף על כך, בש"ס חוששים שישי צפוי להתאחד עם גורמים נוספים שאיתם יוכל להרכיב מפלגה חדשה שאפילו תאיים על אחוז החסימה הנוכחי. השמות הבולטים לאיחוד זה הם מפלגת נעם של אבי מעוז, שגם היא מחפשת איחודים לקראת הבחירות הבאות, והזרם של הרב לייבל בציבור החרדי, שתומך בגיוס לצבא.

בש"ס חוששים לא רק מזליגת קולות נרחבת לכיוון אלי ישי – שחלק בלתי מבוטל ממנה מתרחש בעקבות התנהלותם והתבטאויותיהם של ראשי מועצת חכמי התורה של המפלגה ובראשם הרב יצחק יוסף, בנוגע לחוק הגיוס – אלא גם מזליגת קולות נרחבת לבן גביר. בש"ס רואים כבר חודשים ארוכים כיצד במעוזים שבהם לש"ס הייתה שליטה נרחבת לצד הליכוד, עוצמה יהודית צוברת יותר ויותר כוח. אחד המעוזים הללו הוא בני ברק.

בצד השני של המפלגות החרדיות, המהלך מוביל לפיצול של ממש. כפי שאנו מפרסמים כאן לראשונה, בתוך יהדות התורה ישנו פיצול שהולך ומתרחב. בצד הליטאי של המפלגה, דגל התורה של גפני, תומכים במהלך. הסיבה, לפי גורמים שאיתם שוחחנו, היא לשמור על האפשרות לרוץ בנפרד מאגודת ישראל בבחירות הבאות. כזכור, לפני הבחירות הקודמות היה נדמה כי המפלגות לא יכולות לגשר על הפערים, ורק התערבותו של נתניהו מנעה את פיצול יהדות התורה. גורמים ליטאיים בכירים אומרים ל'בשבע' כי גם אם בסוף המפלגות ירוצו ביחד, העובדה שהאיום לרוץ בנפרד יהיה על השולחן תוכל לתת כוח רב יותר לדגל.

אך המחלוקת במפלגה לא נעצרת בין הליטאים לחסידים, אלא מחלחלת גם לתוך החסידים עצמם. כאמור, אחד החוקים העיקריים בנושא אחוז החסימה הונח על ידי חבר הכנסת ישראל אייכלר, איש אגודת ישראל. אלא שבתוך המפלגה ישנם שני מחנות. את הראשון מוביל יושב ראש המפלגה יצחק גולדקנופף, שמתנגד להורדת אחוז החסימה. הסיבה, לפי גורמים ביהדות התורה, היא הרצון של אגודת ישראל להוריד את סמוטריץ' מתחת לאחוז החסימה. בסביבת גולדקנופף רואים בסמוטריץ' את מוביל הקמפיין נגד המפלגות החרדיות בסוגיית הגיוס. דברים דומים נאמרו בשבועות האחרונים לא רק מפי גולדקנופף, אלא גם מפי חבר הכנסת גפני. עוד אומרים הגורמים כי למרות הדיווחים על מתיחות בין הליטאים לחסידים, בפועל שיתוף הפעולה בין הצדדים נהדר.

לצד המחנה של גולדקנופף ישנו אגף נוסף, שאותו מוביל חבר הכנסת פרוש, שתומך בהורדת אחוז החסימה. לפי גורמים המעורים בפרטים, המחלוקת בנושא מעידה על מתיחות שנמשכת כבר חודשים ארוכים בין החלקים השונים של יהדות התורה, כולל בתוך אגודת ישראל עצמה.

מדברים פוליטיקה, לא ערכים

בשורות האופוזיציה נרשמת תמיכה מוחלטת של כחול לבן במהלך, וזאת לאחר שהובהר להם שהדרך היחידה לקדם את הצעתם לפתק חצי פתוח היא לכרוך את הצעדים זה בזה. ביש עתיד לא אומרים בצורה גלויה מה דעתם, אך מאחורי הקלעים הם "לא נעלו את הדלת בנושא", כפי שנאמר ל'בשבע'. ישראל ביתנו, שכאמור יזמה את העלאת אחוז החסימה, לא צפויה לתמוך בהורדתו. גם הדמוקרטים של יאיר גולן לא צפויה לעשות זאת.

"למרות הרצון הרחב בכנסת, צריך לומר בכנות שהמהלך כנראה לא יצא אל הפועל", טוען היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד 'רימון־כהן' ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בבחירות 2009, "יש כל כך הרבה ניגודי עניינים בתוך המהלך בין המפלגות השונות, שיהיה קשה מאוד להשיג לזה רוב. נניח, היה אפשר לחשוב שלקואליציה ולאופוזיציה יש סוג של שותפות גורל בנושא, כי הקואליציה רוצה להציל את סמוטריץ' והאופוזיציה את בני גנץ. אבל בפועל הם לא רוצים לסייע זה לזה".

לא רק גנץ נמצא במקום בעייתי בסקרים, אלא גם לפיד ואיזנקוט, לפחות לפי חלקם. למה שהם לא ירצו לקדם את החוק שיכול לעזור גם להם ישירות?

"כי הנתונים שמראים שכל המפלגות בצד המרכז-שמאל נמצאות על סף אחוז החסימה, למעט בנט וגולן, פשוט לא אפשריים. כדי שגם גנץ, גם לפיד וגם איזנקוט יהיו על סף אחוז החסימה, היינו צריכים לראות את בנט בסקרים על 35 מנדטים. או גם את בנט וגם את גולן על 20, ובדגש על בנט. זה לא קורה. הקולות האלה צריכים ללכת למקום כלשהו, ודי ברור שהם לא ילכו לנתניהו. הוא לא מקבל את הקולות האלה. לכן לא אפשרי שכל השלושה יהיו על סף אחוז החסימה".

מי יכולים להיות המרוויחים הגדולים של המהלך?

"בראש ובראשונה סמוטריץ' בימין וגנץ במרכז-שמאל. אבל גם השחקנים החדשים, שהם לא באמת חדשים כי כולם כבר היו בכנסת עד היום, יכולים להרוויח מזה. ובדיוק משום כך קשה לי לראות אינטרס רחב בכנסת למהלך. נכון, זה יכול להציל מפלגות קיימות שלא ייפלו מתחת לאחוז החסימה, אבל אותן אפשר גם לאחד ולהלחים לרשימות אחרות. זה הרבה פחות מסוכן פוליטית מאשר להוריד את אחוז החסימה ולאפשר לעוד שחקנים להתחרות על אותו מאגר קולות. קח למשל את בל"ד. היום אין לה סיכוי לעבור, אבל אם יורידו את אחוז החסימה היא תיכנס. חשוב לומר, מבחינה ערכית נראה שצריך להוריד את אחוז החסימה. אבל אנחנו לא מדברים כאן על ערכים, אלא על פוליטיקה, ולשחקנים בזירה אין אינטרס רחב לעשות זאת".

הדברים של רימון מתיישבים עם שיחות שערכנו בימים האחרונים עם דמויות מרכזיות בקואליציה, שאומרות שאף שנתניהו תומך בהורדת אחוז החסימה, ממניעים פוליטיים כמובן, הוא צפוי להתנגד בסוף בגלל שיקולים פוליטיים אחרים – בהם התנגדותו החריפה של דרעי. אותם גורמים אף אמרו שמשום כך, למרות הרצון של נתניהו במהלך, עדיין "לא התקיים דיון מפלגתי בנושא".

"את אחוז החסימה צריך להוריד לא מהיום, אלא כבר שנים ארוכות. למעשה, מעולם לא היו צריכים להעלות אותו. אין בזה שום היגיון, יש בזה פגיעה חמורה בייצוג של הציבור בכנסת, ושום דבר מההבטחות והכתרים שקשרו למהלך לא התגשם בפועל", אומר פרופ' אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, ומומחה לפוליטיקה וממשל.

יש הסבר לכישלון הרעיון? הרי תאורטית היה בו היגיון.

"היה בו היגיון מעוות. המחשבה הייתה שמה שיוצר חוסר יציבות וסחטנות פוליטית זה מספר המפלגות הקטנות, והעובדה שיש המון שחקנים שצריך לרצות הרבה מהם כדי להרכיב ממשלה. חשבו שאם יצמצמו את מספר השחקנים זה יגרום לפחות בלגן, ויהיה קל יותר לנהל ממשלה. בפועל התוצאה הייתה הפוכה, כי לא הבינו שהסחטנות לא מגיעה ממפלגות של שניים עד ארבעה מנדטים, אלא ממפלגות של שמונה ועשרה מנדטים. כשיש הרבה מפלגות קטנות, כל אחת מהן יודעת את מקומה. היא יודעת שהיא לא יכולה לדרוש יותר מדי כי יש לה תחליף. לעומת זאת, כשאין מפלגות קטנות, אלא רק בינוניות, וכל אחת מהן יכולה להפיל את הממשלה, הן מקבלות כוח לא פרופורציונלי, וזה גורם לסחטנות שאף הגיעה לראשות ממשלה עם שישה מנדטים. במילים אחרות, התוצאה הייתה הפוכה בדיוק מהטיעון, ולכן חובה להוריד את אחוז החסימה".

אחד הרעיונות שעומדים מאחורי העלאת אחוז החסימה זה לצמצם את מספרן של המפלגות חסרות הסיכוי ולגרום לפחות אובדן קולות.

"ובפועל קרה בדיוק הפוך, ורואים זאת בנתונים. שיעור הקולות המבוזבזים, אלה שאין להם ייצוג בכנסת, היה בבחירות האחרונות הגבוה בכל הזמנים – יותר משמונה וחצי אחוזים מהקולות הלכו לפח. כמעט עשירית מהמצביעים לא קיבלו נציג בכנסת. העלאת אחוז החסימה לא הפחיתה את מספר המפלגות, למעט לאחר רצף סבבי הבחירות של 2020-2019, משום שלמפלגות שלא עברו את אחוז החסימה נגמר הכסף".

אחוז החסימה הגבוה נועד גם למנוע מכוחות קיצוניים להיכנס לכנסת. נניח, באופן רשמי המטרה הייתה לפגוע במפלגות הערביות.

"נכון, ובפעם הראשונה העלו אותו בשביל לזרוק את כהנא מהכנסת. שני הדברים לא רלוונטיים. היורשים של כהנא כיום עם שמונה מנדטים. המפלגות הערביות, למעט בבחירות האחרונות כשבל"ד נפלה מתחת לאחוז החסימה, רשמו נתוני שיא של ייצוג. הרעיון הגיע מגרמניה, שם קבעו אחוז חסימה גבוה כדי למנוע מנאו־נאצים להיכנס לפרלמנט. בפועל, כיום המפלגות המתוארות כימין קיצוני, כמו אלטרנטיבה לגרמניה, עוברות בקלות את אחוז החסימה ומשיגות תוצאות מרשימות מאוד. הרעיון לא עובד, ולא רק שהוא לא עובד, הוא מונע מכוחות חדשים להיכנס, כוחות מתונים יותר שהיו יכולים לפתור הרבה בעיות בכנסת".

כמו מי למשל?

"קודם כול, מפלגה ערבית ציונית. ארבע המפלגות הערביות בכנסת מתנגדות למדינת ישראל, ולעומת זאת בציבור הערבי רבים היו שמחים מאוד להצביע למפלגה שמה שמעניין אותה זה לא הרשות הפלשתינית ועזה, אלא הם עצמם. גם אצל החרדים היינו יכולים לראות את הכוחות המתונים נכנסים לכנסת, לשנות את המפה הפוליטית־חרדית, וזה היה יכול להוביל גם לשינוי דרמטי בכל סוגיית הגיוס. היינו יכולים לראות גם שחקנים חדשים שמאסו בפוליטיקת החרמות ולא רוצים אותה יותר, אבל באחוז חסימה גבוה קשה מאוד לעשות זאת".

ואולי המסקנה היא שרעיונות שעובדים במדינות אחרות לא בהכרח מתאימים לישראל ולכן לא צריך לאמץ אותם?

"בוודאי. אם הייתה שיטה אחת שהיו לה רק יתרונות, ללא חסרונות, היינו רואים את כל העולם הדמוקרטי עובר אליה. אבל אין כזאת. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות. כל מדינה צריכה להתאים את השיטה שלה לתרבות הפוליטית שלה ולאופי האוכלוסייה. בישראל, רעיונות כמו משטר נשיאותי או משטר של שתי מפלגות נוגדים את כל ההיסטוריה היהודית שמקדשת מחלוקות ומקבעת עמדות יחיד בגמרא גם אלפי שנים אחרי. אחוז חסימה גבוה פשוט לא מתאים לאופי ולתרבות הפוליטיים בישראל".