כינוס חירום בשומרון: "אל תתנו תקווה לאויב"

בכנס חירום ראשון מסוגו שהתקיים במוצאי שבת האחרונה בחוות יאיר שבשומרון, נטלו חלק תושבים ממגוון יישובי השומרון ובנימין, בהם: יקיר, תפוח, נופים, עלי זהב, ענב, פדואל, ברוכין, שבי שומרון ושילה, לחשיבה משותפת סביב הסוגייה שמסעירה בימים אלו את היישובים: הכנסת פועלים ערבים – כן או לא.

בכינוס, שהתקיים ב'צריף של תמרי', לזכרו וברוחו של הבעלים עורך הדין דורון-ניר צבי ז"ל, השתתפו עשרות תושבים שבין השאר הסכימו על כך שנוצרה הזדמנות היסטורית לשינוי דווקא בימים אלו בתחום העבודה העברית ביישובים, לאחר שקבלני ישראל הקטנה כבר הפסיקו להעסיק ערבים בשל אילוצי המלחמה. אלא שדווקא ביישובים מסע הלחצים הוא כבד במיוחד. הקבלנים, חברות הבנייה והיישובים טוענים כי העסקת הערבים היא קריטית מבחינה כלכלית, והעסקתם הזולה יותר תאפשר בנייה בהיקפים רחבים יותר, שתגדיל את ההתיישבות.

לעומתם תושבים רבים טוענים כי הטבח הוכיח את הסכנה הקיומית שבהכנסת ערבים לתוך תחומי הישובים, וניתן לעשות מאמץ ולמצוא פתרונות חלופיים. ביישובים שונים מתקיימות בתקופה האחרונה הצבעות כדי לקבל החלטה עקרונית בנושא, המחלוקת טעונה מאוד ובעלי אינטרס גם מפעילים מסעות לחצים כבדים מאוד. תושבים עימם ביקשנו לשוחח בנושא התחמקו וחששו מאוד לעשות זאת, אפילו בעילום שמם.  

תושבת ברוכין שבשומרון, שהשתתפה בכנס, שיתפה בעמדתה העקרונית: "עמדתי היא שעלינו לגרום לערבים להתייאש ולעזוב, והדרך היחידה שעומדת לרשותנו היא בראש ובראשונה לא לתת להם פרנסה. קידום מהלך של הגבלת תנועתם בצירים קריטית ודחופה ביותר גם כן".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא

עוד מאת חגית רוזנבאום למות ולכבוש את ההר: ערביי השומרון שמו כוונת על בניה מלט

לדבריה, מרכזה של הסוגייה היא שאלת חשיבות הגדלת ההתיישבות, "לעומת הכחדת הסכנה הממשית של הישארות האויב הנאצי כאן. בעיניי, ה- 7.10 מציב בפנינו הזדמנות שחובה עלינו לפעול אך ורק לפיה, או שחלילה ניאלץ להתמודד עם הזדמנות נוספת כואבת פי כמה. ערביי יו"ש מעודדים טרור אף יותר מתושבי עזה". לדבריה, היישוב בו היא מתגוררת ישנם רבים שתומכים בעמדה שלא להכניס פועלים ערבים.

הרב מנחם בן שחר, מארגון 'נלחמים על החיים', שהנחה את הערב, מספר על אירוע מוצלח מבחינתו, ומשתף: "יש עכשיו הזדמנות לשינוי. שינוי שקבלנים בשפלה כבר עשו אותו, והמתיישבים בגלל שיש להם אפשרות להעסיק ערבים יותר בקלות בלי שיעברו את המחסומים של הגדר, אז הפיתוי אצלם הוא יותר חזק. אבל האמת היא שזה לא יותר זול, לא יותר איכותי. עובדים זרים עובדים הרבה יותר מקצועי, יותר שעות ביום. בסופו של דבר זה יוצא גם לא יותר יקר.

"ההתמכרות הזאת לעבוד עם האויבים מאוד קשה לעצור אותה, אבל בסוף זה בעיקר יושב על הגמישות ויכולת לעשות שינויים. ברגע שמחליטים שלהעסיק נוחבות זה קו אדום – אז הפתרונות יימצאו, גם אם בהתחלה זה יהיה מאתגר".

מול טענות של אין ברירה בפרויקטים עם חוזים שכבר נחתמו, הוא מספר על דוגמאות שעלו בכינוס, כמו למשל מוסד חינוכי מסוים בשילה, שם היה חוזה חתום עם קבלן ערבי, אבל אז פרצה המלחמה והוחלט ללכת על קבלן יהודי, "והוא עשה את זה מצוין, עם הפיתוח ועם הכל".

הרב בן שחר מדגיש כי אין ספק שכולם בעד בנייה בהתיישבות, וכמה שיותר, "אבל אנחנו לא מוכנים לפרנס את האויב. זה לא רק שאלה של בטיחות, זה לא רק שאלה של הידור במצווה של עבודה עברית, זה שאלה של לחזק את האויב. זה מה שצריך להבין".

עיתונאי 'הקול היהודי' אלחנן גרונר, דיבר תחילה על המחירים וההפסדים שבהעסקת ערבים בענפי התעסוקה השונים. הוא הסביר כי כל בית שערבים בונים ביישוב יהודי מאפשר להם לבנות שורה של בתים בכפרים שלהם, כך שהתעסוקה אצל יהודים מעניקה להם שגשוג כלכלי ותקווה לאומית ובפועל מעמיקה את האחיזה שלהם בשטח. הוא פירט נזקים מקצועיים שגורמים פועלים ערבים למשל בבנייה, פגיעה בבנות יהודיות במקומות עבודה מעורבים, ביטוחי רכב, גניבות, ועוד.

גרונר טען כי יש לעצור הכל לחשיבה מחדש, תוך שקלול הנזקים והמחירים הכבדים שבהעסקת פועלים ערבים, ומתוך כך לצאת לדרך עם פתרונות חדשים שבנמצא: יבוא עובדים זרים, השקעה בפתרונות טכנולוגיים שחוסכים צורך בידיים עובדות, ועידוד עבודה עברית למשל באמצעות קורסים לציבור החרדי ועוד.

מארגני הערב כאמור בירכו על הצלחתו והודיעו כי יקיימו ערבי הסברה וחשיבה ביישובים נוספים ביו"ש בתקופה הקרובה.