משתתפי כנס הקרן למנהיגות ציונית נעמדו על רגליהם ומחאו כפיים במשך דקות ארוכות. היה זה רגע נדיר בשביל העיתונאית אילה חסון, שמצאה פתאום פינה חמימה ומחבקת אחרי ימים ארוכים של מאבק נוקשה ומשפיל מבחינתה מול מנהליה בתאגיד השידור הציבורי. "תודה רבה, אתם מרגשים אותי מאוד מאוד מאוד", השיבה לקהל המריע, "זה הפער שבין טוויטר פינת 'הארץ', לבין עם ישראל".
בכנס המדובר היא זכתה לגיבוי נוסף, והפעם מפי מי שכיהן בעבר בעצמו כמנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ. "אירוע ניהולי כושל", הוא הגדיר את התנהלות ראשי התאגיד מול חסון. "נאמר משהו בכלל בערוץ אחר, אילה התנצלה – מבחינתי האירוע תם. לגבי מה המוטיבציות ולמה זה קרה? אין לי מושג, אני מניח שאילה יודעת יותר ממני. אני הייתי נוהג אחרת". גם איש התקשורת רם לנדס, ממקימי חדשות 2, 10 ו־16, הוסיף באותו פאנל: "זה על גבול ההזוי מה שקרה שם".
היו אלה שבועיים לא קלים לעיתונאית הוותיקה והמוערכת. אחרי שנים של חשיפות, תחקירים ודיווחים, אילה חסון, לא מהז'אנר שעשוי מצמר גפן, לא חשבה שהיא תפרוץ בבכי בריאיון ברדיו. אבל בריאיון שנתנה השבוע לרדיו גלי ישראל היא הצהירה בדמעות: "את הקול שלי לא ישתיקו. שום בולשביק ושום פוליטיזציה או הלבנת פנים מזויפת לא ישתיק אותי".
נזכיר כי לפני כשבועיים, בריאיון לרדיו גלי ישראל, התייחסה חסון לתוצאות הבחירות בגוש השינוי וביקשה להדגיש כי כוחו של גוש השמאל נשען בבחירות הללו על קולות המגזר הערבי והבדואי. "מה זה 'השינוי'? השינוי והליברלים, הליברלים ניצחו", אמרה חסון ברדיו, "תגיד לי, נשים בדואיות בנגב, עם רעלות, שלבעל שלהן יש עוד כמה נשים כמוהן, ולרוב נשים מוכות, ואחרי שהן מתבגרות ונהיות 'קשישות' בנות 26; בעלן, ואני אומרת את זה כמובן בכאב ובעצב, אז הבעל מביא עוד איזה אישה. ואחרי שהיא מקשישה לגיל 25, הוא מביא עוד איזו אישה".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
בוחרי השמאל דבקים בהצבעתם – אבל באולפנים משמיצים את הימין
עוד מאת חגית רוזנבאום
"הפרקליטות מאמינה למחבלים ולא לרבש"ץ מצטיין"
בנושא 1220b
הפרוטקשן הפוליטי והאשליה החרדית
בנושא 1220b
כשהחורבן בשער
עוד באקטואליה
בכירים ביהדות התורה ל'בשבע': "כל השיח כרגע הוא פייק"
עוד באקטואליה
משביעים כנסת, נערכים לקמפיין בחירות חוזרות
"עכשיו, כי אסורה פוליגמיה במדינת ישראל, אז הוא בכלל מתגרש ממנה, אבל היא נשארת וכל הביטוח הלאומי לילדים עובר", המשיכה חסון, "והנשים האלה, בדרך כלל, הן פלשתיניות, מחורה ומחברון ומעזה, גם אחות של איסמעיל הנייה. אז הן גוש השינוי שלנו? זה גוש השינוי? ככה אתם ממשיכים לעבוד על הציבור? האחים המוסלמים זה גוש השינוי?"
הדברים הקפיצו מיד את הגורמים הרלוונטיים ממקומם, והנהלת תאגיד השידור הציבורי עברה לדום מתוח נוכח קריאת הכיוון של גוש השמאל־ערבים־ארגוני נשים ושותפיהם. חסון עצמה פרסמה התנצלות זמן קצר אחר כך בנוגע לאופן התבטאותה על הנשים הבדואיות, אולם לראש חטיבת החדשות בתאגיד, ליאור לנדנברג, זה לא הספיק. הוא דרש ממנה להתנצל על "ההתבטאויות המכלילות" שלה על הנשים הבדואיות, וכן על הספק שהטילה בטוהר הבחירות בקלפיות במגזר הערבי. לנדנברג לא הסתפק בדרישה, אלא עבר למדיניות ההכתבה: הוא שלח לחסון נוסח התנצלות שעליה להקריא בשידור, ולא – אין היא רשאית להגיש את תוכניתה בשעה שבע בערב באולפן 'כאן 11'. חסון סירבה להיכנע לאולטימטום, ונעדרה במשך כמה ימים מהגשת התוכנית.
חילופי הדברים בין הצדדים נמשכו לאורך השבוע וזכו להד נרחב בתקשורת, עד יום שלישי השבוע שבו הגיעה הסאגה לסיומה הדרמטי. בפוסט ארוך ומפורט שפרסמה הודיעה חסון על התפטרותה מהתאגיד, אחרי שנים ארוכות שבהן הייתה מעמודי התווך של השידור הציבורי. "לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים", הסבירה את החלטתה.
במרכז הודעתה הציבה חסון את העימות האחרון עם ראשי התאגיד. "רצף האירועים האחרונים… המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת".
לצד ההודעה על הפרישה, חסון התייחסה גם לשאלת המשך דרכה המקצועית. "כידוע, לאורך השנים וגם כעת קיבלתי הצעות רבות. טרם החלטתי היכן יהיה ביתי המקצועי הבא, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב".
התעללות בנשים ובילדים? לא מעניין
הביקורת שהביעה חסון על אופיו הפוליטי של תאגיד השידור, מעוררת שאלה יסודית יותר בדבר נחיצותו של ערוץ שידור ציבורי בישראל. לכתחילה, כמובן בריא מאוד לקיים ערוץ תקשורת שאינו מושפע מאינטרסים מסחריים כאלה ואחרים, וזו אכן הייתה המטרה המקורית – לייצר שידור ממלכתי שנותן במה לכל הקולות באוכלוסייה הישראלית ומתוקצב על ידם. אלא שבפועל התקציב אומנם משולם מכיסם של האזרחים, אבל את התמורה לכמעט מיליארד השקלים בשנה הם אינם מקבלים.
שידורי התאגיד צבועים כמעט לחלוטין בצבע אחד, אנטי־ממשלתי. הן בתוכניות ובסדרות, הן בדיווחים החדשותיים והן בדמויות המגישים, הפרשנים והעורכים. אילה חסון הייתה עלה תאנה מהבודדים שעל המסך, וגם את ההתבטאות הזאת שלה, שחשוב להדגיש כי נאמרה בכלל בערוץ אחר, לא מסוגל התאגיד להכיל.
חסון היא אפילו לא עלה תאנה ימני, דתי או מתנחלי. עבודתה העיתונאית אינה מגויסת לטובת הקמת התיישבות בעזה או פתיחת גרעין תורני בכפר שמריהו. כל חטאה היה בבחירה לנקוט עמדה ביקורתית נוכח פרשיות שחיתות בלתי אפשריות בעומק הדיפ־סטייט, ולא לזרום עם הסחף האנטי־ממשלתי האוטומטי בתקשורת. היא מאתגרת את הפרקליטות, המשטרה, הממשלה ושאר הרשויות בשאלות שהצפתן אל סדר היום היא תורף תפקידה המקורי של העיתונות ככלב השמירה של מה שהיה פעם דמוקרטיה.
חסון היא עיתונאית טובה ואמיצה, שחשפה בין השאר את פרשת בר־און חברון המטלטלת, חשיפה שעליה זכתה בפרס סוקולוב היוקרתי, ואין ספק שהיא תצליח למצוא מקום עבודה שיכבד את מקצועיותה. התנהלותם החמורה ויוצאת הדופן של מנהליה בתאגיד מעידים אולי על רצון מוקדם שלהם לגרום לה ללכת, וייתכן שגם תוצאות הבחירות גרמו להם לנצל את הטיימינג שבו אין ממשלת ימין שצריך לחשוש ממנה בנקיטת צעד שכזה. הצעד של הקראת התנצלות מוכתבת הוא חסר תקדים במידת ההשפלה המקצועית, ואולי אין זה מקרי שהוא ננקט דווקא עכשיו.
ובכל זאת, ייתכן שחסון טעתה. לא במה שאמרה, אלא דווקא בהחלטה להתנצל. דבריה נכונים ומגובים מחקרית בדוח הממשלתי של אמי פלמור משנת 2018 על תופעת הפוליגמיה בחברה הבדואית. ניסיונם של אנשי השמאל מתוך ומחוץ לתאגיד להשתיק את הדברים רק מעיד על הצורך הנואש שלהם לטאטא את העובדות המאוד לא מחמיאות מבחינתם אל מתחת לשטיח. דבריה של חסון פרטו על אחת הנקודות הכי רגישות של השמאל – הסתירה המובנית בין הערכים המקודשים שלו ובין המציאות שטופחת פעם אחר פעם על פני השקפת העולם הזאת. במקרה זה שיקפו דבריה של חסון את ההתנגשות בין ערכי הפמיניזם לאוריינטליזם – בין המעמד העילאי שהם מעניקים למיעוט הערבי ובין מעמדן של הנשים המוחלשות באותה חברה. הסתירה הזאת, שהציבה לפניהם חסון בדבריה, גרמה להם לאמוק סביב הפרשה כולה.
יהודה קפאח, רכז מחוז הדרום של תנועת 'רגבים', חותם על כל מילה מדבריה של חסון בעקבות היכרותו העמוקה עם השטח, ומתרעם על צביעותם של נושאי דגל זכויות האדם שתקפו אותה. "אילה חסון תיארה מציאות שאנחנו מכירים, מציאות שגם מבקר המדינה ומשרד המשפטים מכירים היטב מתוקף אחריותם על נושא הפוליגמיה. במקום לתקוף את חסון, אני חושב שצריך לשאול דווקא את ארגוני הנשים וכל מי שכל היום מדבר על זכויות אדם, איפה הם בסיפור הזה. כי המציאות היום היא שבכל שבוע מוברחים מדרום הר חברון לנגב מאות רכבים, שבתוכם יש סמים וכלי נשק וגם נשים וילדות בנות 15-14 שמוברחות ומגיעות לנגב. הן חיות כל חייהן בתת־תנאים בצורה הכי קשה שאפשר לדמיין, לפעמים אפילו יולדות בניגוד לרצונן במה שמוגדר עבירות אינוס, היו כמה תיקים כאלה בבתי משפט שמשרד המשפטים הציג. זה קורה בחצר האחורית של מדינת ישראל, שנקראת הנגב. כשאילה חסון אומרת את זה באומץ גדול, היא אומרת דברים נכונים. להתעלם מהבעיה בטוח לא יפתור אותה, רק עיסוק אמיץ בתופעות האלה יביא לפתרון".
"בקרב האוכלוסייה בפזורה הבדואית, קרוב ל־50 אחוזים מהגברים נושאים יותר מאישה אחת, ויש יותר מ־16 אלף נשים בתאים פוליגמיים. זה מטורף לחלוטין. הפוליגמיה גורמת לאלימות במשפחה, הילדים חיים בתת־תנאים, לא לומדים במוסדות חינוך ומסתובבים בחוץ, היו ילדים שנרשמו ברשות האוכלוסין רק בגיל שש או שבע. אנו מחזקים את אילה חסון על דבריה, צריך להציג ולדבר על הדברים האלה. אלה לא דברים חדשים, אלה דברים שמושתקים. כל מי שרוצה למנוע סחר בבני אדם ולדאוג לזכויות אדם בישראל – שיצטרף לאילה חסון ולדברים שאמרה".
רק את הימין מותר להעליב
לא רק אילה חסון זכתה לככב בפסטיבל סתימת הפיות שחגגו השבוע בשמאל ובשלוחותיו בתקשורת. לזמרת הוותיקה יהודית רביץ, למשל, לא עזרו עשרות שנים של יצירה והופעה על במות. גם להיטיה שהפכו לנכסי צאן ברזל בחברה הישראלית לא עמדו לה כשהעזה לשתף באינסטגרם פוסטים שאינם מתיישרים עם מסדר חבריה הוותיקים – כעת לשעבר – מהפגנות קפלן. רביץ העזה לשתף פוסטים ימניים, בהם של הסברה פרו־ישראלית, וחלקם – הס מלהזכיר – מביעים תמיכה בנתניהו והתנגדות לישיבה עם המפלגות הערביות בקואליציה. ההלם לא שיתק לזמן רב מדי את מי שנהנו משיריה על במות קפלן, וכעת רגמו אותה בבליסטראות וירטואליות בלי רחמים.
גם שחקן הכדורגל אייל ברקוביץ', שהפך לשדרן ב'רשת 13', חטף גול כואב במיוחד מהנהלת הרשת. השבוע, לאחר שיחת הבהרה שנעשתה לו, הודיעה הנהלת 'רשת 13' על השעייתו המיידית משידור התוכנית 'מוריה וברקו' בגין "אמירות גזעניות", כלשונה. ההשעיה הנחרצת הגיעה על רקע שתי התבטאויות שלו, שפגעו כנראה ברגשותיהם העדינים של בני המגזר הערבי ותומכיהם בישראל.
תחילה היה זה בריאיון עם המגישה הערבייה לוסי אהריש. זו כינתה את זוג המגישים מוריה אסרף ואייל ברקוביץ' בשם "גזענים", לאחר שאסרף אמרה שהממשלה ציונית. ברקוביץ' השיב לה באותה מטבע ואמר: "תירגעי, את לא בכפר פה". אהריש פרצה בבכי, והנהלת 'רשת 13' אצה לנגב לה את הדמעות ולבעוט את ברקוביץ' החוצה, לאחר תקרית נוספת בהמשך השבוע שבה זלזל בתואר הדוקטור של חבר הכנסת אחמד טיבי.
שותפתו לתוכנית, מוריה אסרף, נשאה מונולוג בתוכנית ששודרה ללא נוכחותו של ברקו, והטיחה בגלוי את ביקורתה על השתקת הקולות שיצאה משליטה כלשונה: "העיוות המרכזי נותר בעינו: כל כך הרבה אנשים וקולם לא נשמע, ואם נשמע – קולם לא לגיטימי. מסע ההכפשה שמופנה כלפי אנשי תקשורת שמחזיקים בעמדות שונות מהתקשורת המיינסטרימית יוצא מכלל שליטה. הם מושתקים בטענות שבינן לבין המציאות אין דבר".
אנחנו האחרונים לעטות את גלימת הסנגור של הכדורגלן שהביא איתו את כל הוולגריות מהמגרש לאולפן, ושעל פי רוב מופנית בכל עוצמתה אל המחנה הימני. אבל הצביעות, הוי הצביעות. נזכיר רק דוגמה אחת לשם האיזון: בריאיון שערך עם חבר הכנסת צבי סוכות, ניסה ברקוביץ' להצמיד בכוח פאצ'ים של 'אחים לנשק' וסיכות להט"ב לחליפתו של חבר הכנסת. סוכות הדף את ידו, הוריד את הפאצ'ים ושאל: "למה עם הידיים?". בריאיון נוסף האשים ברקוביץ' את סוכות כי הוא והשר סמוטריץ' היו בעבר "עם ג'ריקנים בדרך לשרוף בתים של ערבים". סוכות הגיש נגד ברקוביץ' תביעת לשון הרע בסך 140 אלף שקלים. התקריות החמורות הללו, של חדירה פיזית לפרטיות המרואיין והאשמתו בעלילות שקר, לא זכו אפילו להינד עפעף אצל מנהלי 'רשת 13'.
"מחול הצביעות של בעלי 'חדשות 13' פשוט לא ייאמן", אומר סוכות ל'בשבע', "ברקוביץ' היה אחד ממקבלי המשכורות הגבוהות בערוץ והוקדשה לו שעת שידור יומית כדי לשפוך רפש נמוך ושקרי על הממשלה והקואליציה ללא הפסקה במשך שנים. הוא הפך לטאלנט הערוץ דווקא בגלל הסגנון הבוטה והארסי שלו. אבל יום אחרי שהוא בחר ללעוג לאחמד טיבי בעדינות הוא מוצא את עצמו מושעה מהשידורים. בהנהלת 13 אפילו לא מנסים לעשות כאילו".
לתגובות:
