שינויים קטנים הופכים את החזון הציוני לאפשרי. רובכם לא חש את העניין, אבל במשך כשנה וחצי עמדה ההתיישבות הכפרית, ובתוכה הגולן, בפני קיפאון מתמשך. משפחות צעירות חיכו, יישובים עצרו את הצמיחה ומועצות אזוריות נאלצו לצפות מן הצד ולראות כיצד דינמיות ההתיישבות מתחלפת בחוסר ודאות.
זה החל בהחלטה של מועצת מקרקעי ישראל, שנועדה להסדיר את שיווק הקרקעות באופן שוויוני יותר, אך בפועל גרמה ליישובים לעצור קליטה והקפיאה את המרחב הכפרי כמעט לחלוטין. במשך חודשים ארוכים נוצר ריק, לא רק תכנוני או ניהולי, אלא גם ערכי. ההתיישבות, שבמשך עשרות שנים הייתה מנוע של צמיחה לאומית, איבדה את הכלים להמשך התפתחותה.
בגולן לא יכולנו להשלים עם המצב. איננו רק מרחב גאוגרפי. אנחנו קהילה שלוקחת אחריות, קהילה של ציונות חיה. לכן, כשברור היה שהמדינה מתקשה למצוא פתרון, החלטנו לנקוט יוזמה. פנינו לרשות מקרקעי ישראל, הצגנו מתווה חדש ומאוזן שיאפשר שיווק מגרשים בלי לוותר על יסודות ההתיישבות, ובעיקר בלי לפגוע בלב הפועם שלה: הקהילה. לנגד עינינו עמדה ההבנה שלא נוכל לחזק את החוסן הלאומי בלי קהילות חזקות שמייצרות התיישבות חיה בגבולות, ולשם כך קהילה חייבת יכולת קליטה ורב־דוריות.
המאבק לא היה פשוט. הוא דרש עמידה נחושה, דיאלוג מתמיד עם משרדי הממשלה, הנהלת רמ"י והמרכז לשלטון אזורי וגם לא מעט סבלנות. אבל היה ברור לנו שעצירה ממושכת משמעותה לא רק האטה דמוגרפית אלא גם אובדן רוח.
אולי יעניין אתכם
בתוך הריק הזה נכנסה לפעולה שרת ההתיישבות אורית סטרוק, ואחרי שנתיים הגיע החילוץ המיוחל באישור מועצת רמ"י את המנגנון החדש, שהוא צעד בכיוון הנכון. הוא מחזיר למועצות וליישובים את הכוח, הזכות והאחריות להיות שותפים מלאים בתהליכי השיווק, ההיכרות והקליטה. הוא שומר על יכולת היישובים לבנות קהילות ומחזק את ההבנה שהגולן איננו נדל"ן, הוא בית.
הגולן פתוח לכולם, אבל לא לכל דבר. אנחנו שמחים לקלוט משפחות חדשות, להרחיב קהילות ולשלב צעירים ויוזמות, אך לא ניתן להפוך את יישובינו למתחמי וילות נופש או להשקעות ריקות מתוכן. זה לא הדי־אן־איי שלנו.
הקהילה כאן נבנית על אחריות הדדית, על מעורבות, על שייכות. בית בגולן הוא לא רק נכס, הוא בחירה באורח חיים, בקהילה.
המתווה שאושר אינו רק שינוי בירוקרטי, הוא ביטוי לתפיסת עולם. הוא מאזן בין שוויון הזדמנויות לבין זכותם של יישובים לשמור על זהותם. הוא מאפשר צמיחה אך דורש אחריות. הוא מבטא אמון עמוק במועצות האזוריות ובקהילות שיודעות לנהל את חייהן בתבונה. כל זאת בזכות פעולתם של שרי הציונות הדתית – שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק ושר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ – שעמדו לצידנו וחצבו את ההחלטה הזאת בעקשנות ובנחישות, תוך גילוי מחויבות אמיתית והבנה שבניית הקהילה בהתיישבות הכפרית היא שמחזיקה את גבולות המדינה.
בימים שבהם החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים, חיזוק ההתיישבות אינו רק אינטרס אזורי, אלא גם אינטרס לאומי. 75 אחוזים מהיישובים הכפריים בישראל שוכנים לאורך גבולות המדינה. הם חומת המגן שלנו, במובן הביטחוני ובמובן הערכי.
הדברים ניכרו היטב כאן בגולן. לאורך ימי המלחמה עמדנו איתנים, לא עזבנו לרגע את היישובים. קהילה שנשארת יחד בשעת מבחן היא הוכחה לחוסן ולאמונה בדרך. זו קהילה שעוצבה מתוך אחריות הדדית ושייכות עמוקה. זוהי רוח העשייה, הערבות הדדית והאמונה הפשוטה שהמשימה שלנו להמשיך ליישב לא הסתיימה והיא ממשיכה כל יום מחדש, במעגלי החיים הקטנים של קהילה חזקה, בעלת חוסן, שיודעת לעבוד ולבנות יחד. בגולן נמשיך להוביל באחריות, בשיקול דעת ובאמונה. נמשיך לשמור על הייחודיות שלנו, על הענווה, על השורשיות, על החיבור בין אדם לאדמה ובין אדם לחברו. כי הגולן הוא לא רק מקום לגור בו. הוא מקום לחיות בו, לגדל בו משפחה ולהאמין שהעתיד של ישראל נכתב גם כאן על ההר, בקהילה המיוחדת שהיא שמורת טבע אנושית.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית גולן
