מעודד עלייה

עודד ניר יושב איתי בבית קפה בקניון הזהב בראשון לציון ומזמין קפה שחור חזק. הוא מתנצל אלף פעמים על שאיחר לריאיון, ואני תוהה אם אלה הגינונים האירופאיים שסיגל לעצמו.

ניר, מוזיקאי ודי־ג'יי בין־לאומי שהתגורר מ־2006 באמסטרדם, חזר לפני שלושה חודשים לישראל והוא פשוט מאושר להיות פה. "קפה שחור כזה שתיתי גם באמסטרדם", הוא מסביר. "הייתי מביא מהארץ קפה שחור במשקל, אני לא יכול לשתות שום דבר אחר".

הוא בן 50, נשוי למיטל וכעת תושב ראשון לציון. המוזיקה, שבגללה עזב את הארץ לשנים ארוכות, היא כבר לא עיקר חייו. היום יש לו שליחות אחרת: לשכנע יהודים שחיים בחו"ל לחזור לישראל. "אין יותר מה לחפש שם", הוא קובע, "זה נגמר".

מתי הבנת את זה?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת הדס צורי החבר של חאבייר

עוד מאת הדס צורי רופא עם עמוד שדרה

"בליל הלינץ' שעברו אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם במהלך 2024".

"זה היה אמבוש מתוכנן"

הוא היה שם, גם במשחק וגם אחר כך במטרו עם אוהדי מכבי. "הקדוש ברוך הוא שם אותי שם בסיטואציה הזאת", הוא אומר. "גם כדי לעזור לאוהדים אבל בעיקר בשבילי, כדי שאבין שאין לי יותר מה לחפש בהולנד". ניר לא היה אמור להיות במשחק, אבל חברים הולנדים קנו לו כרטיס ליציע של אייאקס והתעקשו שיגיע. "אחרי המשחק נסעתי במטרו יחד עם אוהדי מכבי. הייתי אמור לרדת כמה תחנות לפניהם, בתחנה שממנה אני הולך ברגל הביתה, אבל לא ירדתי כי הרגשתי שאני צריך להישאר איתם". כזכור, בתחילת נובמבר 2024 הותקפו אוהדי מכבי תל אביב ברחובות אמסטרדם על ידי פורעים פרו־פלשתינים. התקיפה הייתה נרחבת, בוצעה בנקודות רבות ברחבי אמסטרדם ונמשכה שעות ארוכות. "שם, במטרו, הבנתי הכול. קלטתי מיד את מה שהולך לקרות מבחינת האלימות, וגם הבנתי שהסרט שלי באמסטרדם נגמר ושיש לי משהו אחר לעשות".

מה קרה שם?

"זה היה אמבוש מתוכנן. מישהו נתן אות והפורעים נכנסו בריצה משני כיוונים שונים. שמעתי גם פיצוצים של רימוני הלם והבנתי שאני צריך לעשות משהו. לקחתי את האוהדים אחורה לתוך הרכבת, כי הבנתי שאם הם ירדו וינועו לכיוון היציאה מהתחנה, הם ייכנסו ישר לתוך הלינץ'. הייתה לנו נסיעה ארוכה מאוד, ובעצירות של הרכבת היינו בתוך פוגרום שהתרחש בתחנות. זו הייתה הרגשה נוראית. הייתי מוקף באוהדי מכבי, עם חולצות של הקבוצה, וכולם מדברים בעברית. הסתכלתי מסביב וראיתי שכל העובדים מסביבנו ערבים! הם רק היו צריכים לפתוח את החלון ולקרוא לפורעים בחוץ שיבואו לעשות בנו שפטים".

מה עשית?

"אמרתי לאוהדים להוריד את החולצות של הקבוצה. היה קר, אז היו להם מעילים והם הורידו את החולצות והתיישבו עליהן כדי להסתיר אותן. הם כמובן גם החביאו את הדגלים. תביני שמחוץ לחלון השתוללו אנשים עם אלות ושנאה בעיניים. כדי להסיח את הדעת של הערבים מסביב התחלתי להסתובב בקרון ולצעוק בהולנדית. ניסיתי לבלבל אותם ולהוציא אותם מריכוז. דיברתי שטויות וכך הצלחנו להמשיך בנסיעה, הורדנו את האוהדים במקום שקט והבאנו אותם בבטחה למלון שלהם".

בתוך הרכבת ההיא השתנו חייו, והמסלול שבו צעד כמעט 20 שנה הסתיים. "באותו רגע ה' חיבר אותי לישראליות שלי והסביר לי מי אני, כי למרות שאני דובר הולנדית ואף אחד לא היה חושד בי שאני ישראלי, ידעתי שזו רק תחפושת והשנאה והאלימות הללו מופנות גם כלפיי. מהאירוע הזה לא יצאתי אותו דבר. החבר'ה האלה, האוהדים של מכבי שבמקרה היו גם מראשון לציון – מקום מגוריי כיום, לא יודעים כמה הם השפיעו עליי. מאז עצרתי את הקריירה שלי ואני 'אול אין' על השליחות הנוכחית שלי. זו הייתה סיטואציה שחיברה אותי בבת אחת לזה שיהודי הוא יהודי הוא יהודי איפה שהוא לא יהיה, ושאין יציאה מהסיפור הזה. היום אני מבין שכל הדרכים הובילו אותי לרגע הזה שבו התעוררתי והבנתי שאני חייב לחזור הביתה".

מאז שחזר לישראל הוא מתראיין בבמות תקשורתיות וציבוריות שונות ומספר על התובנות שלו כתושב חוזר, כדי לעודד יהודים לעלות לישראל ולחזק את זהותם היהודית. מתוך העיסוק האינטנסיבי בנושא, הוא גם נזכר בחוויות שעבר בשנים שבהן התגורר בהולנד, חוויות שהדחיק ולפתע צפות ועולות. "היו המון חוויות לא טובות שהדחקתי בשביל לחיות שם", הוא מסביר, "תקריות אנטישמיות שהתעלמתי מהן ועכשיו חוזרות אליי, כמו מיני פוסט־טראומה".

מה למשל?

"אני זוכר למשך שכשעדיין הייתי ממש חדש בעיר ולא היו לי ניירות שיסדירו את השהייה שלי שם, היה לי מפגש אנטישמי ופחדתי להגיב כמו שרציתי כי זה היה יכול להביא לגירוש שלי מהולנד", הוא מודה. "הייתי בתחנה של המטרו בלילה. לידי עמדה בחורה הולנדית צעירה עם בן זוג ערבי הולנדי. אני תמיד הארתי פנים לכולם, אבל גם מעולם לא הסתרתי שאני ישראלי ויהודי. דיברנו קצת והיא שאלה אותי מאיפה אני. אמרתי שאני מישראל והיא ביקשה שאלמד אותה משהו בעברית, ואז בן הזוג התערב: 'אתה יהודי נכון? יהודי זה זבל! אני לא מוכן שתדברי מילה בשפה שלהם, הם כולם זבל'. ואני שתקתי", הוא נאנח. "השתיקה הזאת של לפני שמונה עשרה שנה מעיקה עליי עד היום, חוסר התגובה שובר אותי".

גם לקולגות שלו מחיי הלילה היו הרבה מאוד הערות על מוצאו: "הם היו אומרים 'אתם אוהבים רק כסף'. הישראלים הוותיקים היו אומרים לי שלא צריך להתרגש ושזה כמו הבדיחות על עדות שונות בארץ, אבל זו טעות איומה כי אלה לא בדיחות. זאת האמת שלהם. די־ג'יי הולנדית אמרה לי לפני שש שנים באיזה פסטיבל: 'וואי, עודד, אתה כזה מוכשר! אם לא היית יהודי, היית מצליח הרבה יותר', כלומר שבגלל שאתה יהודי יש לך גבול, תקרת זכוכית. אני תמיד ידעתי שהיא צודקת, אבל היה לי נוח להתעלם".

"האנטישמיות חיה ובועטת"

עודד ניר גדל בתל אביב בבית חילוני. בשבת אימו הייתה מכינה חמין עם בשר חזיר עד שבגיל 13, כשהתחיל ללמוד לבר המצווה, הוא הודיע לה שהסיפור הזה נגמר. "הרבה זמן היא כעסה עליי שהוצאתי לה את החזיר מהחמין", הוא צוחק. הוא למד מוזיקה והיה נגן הבס של יצחק קלפטר. "הייתי חבר בהרבה מאוד להקות רוק ישראליות שלא הצליחו, והייתי מתוסכל מכך שאני לא מצליח להתבסס בסצנת המוזיקה המקומית", הוא אומר בכנות. "לא לקחו אותי לנגן בהפקות של אומנים, והלהקות שלי נכשלו אחת אחרי השנייה. כל הזמן הרגשתי שאני חייב להוכיח שאני יכול להצליח. אומנם היה לי בית ספר ללימודי גיטרה בס ולימדתי במרכז תל אביב תלמידים רבים, אבל רציתי להיות כוכב. באיזשהו שלב החלטתי שאם אף אחד לא רוצה אותי, אני אתחיל לעשות מוזיקה בעצמי. קניתי מחשב והתחלתי ליצור מוזיקה אלקטרונית".

הוא השמיע את המוזיקה שלו לנעמי רביע מגלגלצ, והיא המליצה לו לצאת עם החומרים הללו לחו"ל. "איכשהו מצאתי את עצמי בפסטיבל קאן בצרפת, מנסה להשמיע את המוזיקה שלי לכל מיני מפיקים, וחזרתי משם עם חוזה חתום של חברת תקליטים מהולנד".

אז עברת להולנד וההצלחה התחילה להאיר לך פנים?

"ממש לא. רחוק מזה", הוא מחייך. "עברתי להולנד, אבל חברת הקליטים שהחתימה אותי פשטה רגל אחרי חודש. התקשרתי לנעמי רביע והיא אמרה לי: עשית כתבה ב'טיים אאוט' ופרסמת שאתה הולך להוציא אלבום בחו"ל, אתה לא יכול לחזור. תישאר שם כמה חודשים, שלא תיחשב לכישלון". הוא אכן נשאר באמסטרדם אבל הכסף נגמר לו. "לא היו לי ניירות, לא היה לי מה לאכול ולא היה לי חוזה. הייתי צריך לשרוד והתנהגתי כמו חתול רחוב", הוא מחייך. "הייתי בודד ונדדתי בין דירות עם חתול דמנטי שהבאתי איתי מישראל. ניסיתי להכיר אנשים בתחום המוזיקה ונלחמתי על חיי, כי מבחינתי לחזור לארץ היה להיכנע ולהרים ידיים וזו לא הייתה אופציה".

באותה תקופה הוא רץ מפסטיבל לפסטיבל וניסה לעניין אנשים במוזיקה שלו. "קיבלתי חוזים אבל לא בתנאים שרציתי, עד שבשנת 2008 הכרתי משפחה של יהודים הולנדים שאהבו את הגישה שלי ואת חוסר ההתנצלות שלי על יהדותי והם החליטו להשקיע בי. כך הקמתי חברת תקליטים". לאחר שהקים את החברה, ההצלחה החלה להאיר לו פנים. הוא הוציא אלבום בכורה שזכה להצלחה באירופה ובארצות הברית, שיתף פעולה עם אומנים מכל העולם, הפיק אלבומים לאומנים אחרים, הופיע כדי־ג'יי הבית במלונות יוקרה ומסעדות פאר בהולנד ובלגיה, והיה ממארגני פסטיבל המוזיקה האלקטרונית הגדול בעולם.

ניר מספר שכיהודי קשה יותר להתקבל ולהתקדם באירופה, ולכן רבים מהיהודים ההולנדים מסתירים את יהדותם. "האנטישמיות חיה ובועטת וזה רק ילך ויגבר", הוא מתריע.

למה?

"כי זה הזמן של מקבץ נדחי ישראל", הוא אומר. "זמנם של היהודים במערב הגיע לקיצו. כל מי שמגיע לאירופה וגם לארצות הברית מרגיש את זה. ב־2001 הייתי בארצות הברית ולא הרגשתי את הנוכחות המוסלמית בניו יורק. היום יש להם ראש עיר מוסלמי ואנטישמי. באירופה זה קרה עוד הרבה לפני כן. אחת מהסיבות לכך היא שהאירופאים הדוניסטים לחלוטין. לנו, כיהודים וישראלים, יש זהות לאומית אישית ודתית שמחברת אותנו ומעצבת את חיינו. הם רוצים לעשות רק מה שבא להם ולהתעסק בעצמם. לכן הם גם לא מביאים ילדים לעולם", הוא אומר. "הילדים מפריעים להם להתקדם בקריירה ולממש את השאיפות שלהם".

בחייו בהולנד הוא התאמץ לשמור על זהותו היהודית, הקפיד לא לאכול חזיר וחיפש בת זוג יהודייה. "היה שלב שבו כמעט הרמתי ידיים. לא הצלחתי למצוא את היהודייה שלי, אז אמרתי לעצמי שכנראה ה' לא רוצה שאתחתן עם יהודייה ונכנסתי לזוגיות עם הולנדיות. אבל בכל פעם שזה נהיה רציני, ה' הציל אותי וזה נגמר". למרות שהוא מצטייר כאדם חילוני לגמרי, איש העולם הגדול ואומן בין־לאומי, הוא מדבר הרבה על הקשר שלו עם אלוקים ועל מרכזיותו בחייו. "לא בכל מקום אני יכול לדבר על זה", הוא מודה. "זה עניין של אמונה, ובזה אי אפשר לדבר על היגיון או לשכנע אף אדם, אבל את הקשר שלי איתו אף אחד לא יוכל לקחת".

אתה מדבר על אמונה אבל חיית כאדם חילוני לחלוטין.

"אני אדם של ניגודים, לפעמים גם אני לא יכול להסביר את זה לעצמי. רציתי להיות רוקסטאר, זה היה החלום שלי, אבל התעקשתי על היהדות שלי כל הזמן. שמרתי על קשר הדוק עם בית חב"ד והשתדלתי לשמור את החגים. ניסיתי ללמוד מחוכמתם של הגויים אבל לא להיות כמותם. היהדות מנעה אותי מליפול לסמים, לאלכוהול ולהרבה דברים אחרים, כי ה' לא נתן לי מה שרציתי, הוא נתן לי מה שהייתי צריך".

"אני יהודי, לא יהודון"

לפני שנתיים וחצי נישא למיטל, יהודייה כשרה ומסורתית מראשון לציון.

איך הכרתם?

"עזבתי את ישראל עם רצון להקים בית כבר בגיל 30. ידעתי שאני יהודי ושהיהדות מחייבת אותי לקחת אישה, אבל לא מצאתי את שאהבה נפשי. ובקריירה שלי הייתה הרבה מאוד בדידות", הוא מודה. חבר משותף הכיר ביניהם, למרות שמיטל ישראלית וחיה בארץ. "בשיחת הטלפון הראשונה שלנו היא אמרה שידעה שאהיה בעלה, וגם אני הרגשתי את זה. אשתי לימדה אותי שהברכה בחיים מגיעה מהאישה. מיטל היא אישה מאמינה ומסורתית, ומיד כשהכירה אותי היא אמרה לי: הקדוש ברוך הוא שלח אותי כדי להחזיר אותך לארץ".

הם תכננו לחיות על קו ראשון לציון-אמסטרדם. "לא תכננתי לחיות בארץ באופן מלא כי כל חיי היו בהולנד, אבל מיטל היא ציונית ומאוד קשורה למשפחה. היא ידעה שהיא צריכה להביא אותי לפה". אחרי עשרה חודשי היכרות הוא הציע לה להתחתן ואחרי שנה וחצי הם נישאו בישראל.

ההיכרות עם מיטל הגיעה כשניר הרגיש שהבדידות כבר בלתי נסבלת. "זו הייתה תקופת הקורונה וחייתי בבדידות שאי אפשר לתאר, ואפילו חטפתי קורונה בעצמי. אף אחד לא התעניין בי, שכבתי לבדי בדירה, עם חום של 40 מעלות. חבר הולנדי הביא לי אוכל ולא שכח אף פעם לדרוש מיד את התשלום על הקנייה. זה נתן לי הרגשה של ניכור נוראי. ביום כיפור צמתי וסבלתי מאוד כי עוד הייתי חולה. אני זוכר שממש זעקתי לה' שיושיע אותי, בבחינת ממעמקים קראתיך ה'". יום למחרת הוא הכיר את אשתו. "זה מעלה לי דמעות כשאני נזכר בזה כי צעקתי באמת ממעמקים, מתוך הלב: 'אני נופל! תציל אותי'. צעקתי ממעמקים וה' נתן לי את אשתי. אני יודע שאני חייב לשמור עליה כמו על יהלום, כי היא לא באה מהשטויות שלי, מאיזה בר בלילה, היא באה מצעקות מעומק הלב".

לחתונה שלהם בעמק חפר הגיעה רכבת אווירית מאירופה. "היו לנו 30 שולחנות של אנשי מוזיקה אירופאיים. חצי מלהקת ג'אמי רוקוואי הבריטית הייתה בחתונה שלי, כי אני עובד עם אחד מהם".

איך הם הגיבו לחתונה יהודית?

"עשיתי חתונה יהודית ישראלית 'לַפנים' כמו שאומרים. דרשתי שכל השירים יהיו 'סימן טוב ומזל טוב', 'ישמח חתני' ומוזיקה מזרחית. אשתי הביאה רב שהוא גם בן דוד שלה ואמרתי לה שאני רוצה טקס ספרדי חזק. עוד לפני החתונה דרשתי שנעשה חינה. הפולני היה זה שדרש את החינה ולא העיראקים", הוא צוחק.

אשתו לא אוהבת שהוא מדבר עליה, "היא אישה מאוד צנועה וביישנית. אבל היא אמרה לי שמה שתפס אותה אצלי בשיחה הראשונה בינינו היה שכאשר היא שאלה אותי למה אני רוצה אישה יהודייה עניתי לה 'כי אני יהודי, אני לא יהודון!' ידעתי תמיד לבדל את עצמי. בכל שולחן שבו ישבתי אמרתי תמיד 'אצלי בלי חזיר כי אני יהודי'. היה חשוב לי להבדיל את עצמי בעיני ה' מול הלא יהודי, כדי שתמיד יהיה ברור לי מי אני ושהקשר איתו לא יינתק. אני חושב שבזכות זה הוא הוציא אותי מגוב האריות".

עודד ומיטל בנו בית בראשון לציון ותכננו להעביר את מרכז הכובד לישראל כשעודד ימשיך לעבוד באירופה, אבל 7 באוקטובר שינה את הכול. "כל מערך חיינו השתנה", הוא מסביר. "פתאום התחיל להיות מאוד מסוכן באמסטרדם, אשתי כבר פחדה לרדת לסופר, ובצדק. בחוכמתה העצומה היא קלטה מההתחלה לאן היא הגיעה והיא כל הזמן שיקפה לי את זה. לפני זה לא ראיתי את המציאות כל כך ברור, לא הבחנתי באנטישמיות הגואה".

אין הזמנות מערוצי השמאל

כאמור, מאז שחזר לישראל חשוב לו בעיקר להעביר את המסר: יהודים, תחזרו לארץ. "אני מקבל המון הודעות מיהודים בכל העולם, ואני מרגיש שאני סוג של מורה נבוכים לכל מיני אנשים שרוצים לחזור ולא יודעים איך. אני יכול להראות לך עשרות הודעות שמחכות לי בכל הפלטפורמות מאנשים ששואלים אותי שאלות בנוגע לחזרה לארץ. חלקם גם הודיעו לי שהם חזרו לארץ בעקבות הראיונות שנתתי".

הוא סבור שיהודי שלא עולה לארץ כיום הוא עיוור: "מי שלא רואה מה קורה עם האנטישמיות בעולם אין לו עיניים בראש, הוא עיוור וחירש. את התוכנית של הקדוש ברוך לקבץ כעת את נדחי ישראל אי אפשר לשנות. מי שיבין בדרך טובה יזכה. זו דעתי, זאת אמונתי וזה מה שאני מקדם. הרגעים האלה הם רגעים קריטיים".

ומה לגבי המוזיקה?

"אני כרגע נכנס לשבתון מהמוזיקה", הוא אומר. "אני עדיין טס להופעות, מנגן ומתקלט, אבל כל הטיסות האלה קשות לי. אני לא מרגיש שאני עושה שם את מה שאני צריך. אני חושב שיהודים הם ברכה, וכשאתה מפזר אותם בין אומות העולם הם מביאים המון ברכה לכל מקום. באופן אישי נמאס לי לתת ברכה לאנשים שלא מעריכים אותי, ששונאים אותי ומקנאים בברכה שאני מביא להם. למה שניתן להם ברכה? בואו נשמור את הברכה אצלנו. אני הבאתי הרבה ברכה לאנשים סביבי, שימחתי גויים. מספיק".

מלבד הופעותיו בתקשורת, ניר מעביר הרצאות, מייעץ לגורמים בממשלה לגבי אירופה, ומשבוע שעבר הוא גם חבר רשמי בתנועת 'הביטחוניסטים' של אמיר אביב: "הצטרפתי לתנועה כחוקר ומרצה בענייני אירופה, ישראל והיהודים".

אתה עוסק גם בפוליטיקה?

"פחות. חשוב לי לשמור על רמת ממלכתיות מסוימת, כי כרגע אני רוצה שכולם יקשיבו לי ואני יודע שזיהוי פוליטי מפריע לקשב של חלק מהציבור".

מזמינים אותך גם לערוצים כמו 11, 12 ו־13?

"לא. אף אחד מהם לא מזמין אותי", הוא מודה. "זה מפתיע אותי, כי המסרים שלי הם מפא"י על מלא. מה אני אומר? יהודים תעלו לארץ. זה אמור להיות קונצנזוס בישראל".

אז למה אתה לא מוזמן?

"אני לא יודע. אולי כי אני לא מוכן להחליש או להעביר מסרים שליליים. לא יקבלו את זה ממני, זה לא יקרה. מה שכן, אני בהלם מכמות האהבה שאני מקבל מעם ישראל. זה מרגש אותי כל יום מחדש וזה היה שווה כל דבר שעשיתי ואת כל ההפסדים הכלכליים שלי משינוי הקריירה בחצי השנה האחרונה. לא הכול זה כסף בחיים. לא סתם אני מצטט בכל פינה את הנביא ישעיהו: 'חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו'. אבותיי הגיעו לארץ בתחילת שנות ה־30 ולא כסף הנחה אותם. פרנסה מאת השם, את זה אשתי לימדה אותי, ובכל יום שעובר אני רואה את זה יותר ויותר".