הדיל של נתניהו: חנינה תמורת ביטול הרפורמה המשפטית

סיפור החנינה הוא בעיניי נייר הלקמוס לשאלה האם האדם מחזיק בעמדות לאומיות וימניות והאם הוא תומך בשמרנות משפטית, או שהוא משתייך למחנה הלאומי והימני ולמחנה השמרני. הרבה פעמים מתבלבלים בין השניים. בישראל יש שני מחנות, יש להם שמות שונים ותיאורים שונים. אבל הרבה פעמים זה סתם כמו 'מכבי' ו'הפועל'.

שמעתי השבוע את דבריה של השרה עידית סילמן. היא הגיעה לאולפן i24NEWS כדי לדבר על רעיון החנינה, ואז אמרה: ״הנשיא טראמפ אמר את הדברים בצורה מאוד ברורה והביע את דעתו וגם שלח מכתב. ואני חושבת שעכשיו הנשיא הרצוג צריך להתעלות לגודל השעה ולקבל החלטה… ואני חושבת שאם הנשיא הרצוג לא ידע לבוא לטובת ביטחון מדינת ישראל, לטובת עם ישראל, לטובת אותו ריפוי ואחדות, אני חושבת שהנשיא טראמפ עלול לנקוט בצעדים נוספים וייאלץ להתערב. צעדים נוספים שאולי כוללים סנקציות על בכירים במשפט״.

במקרה ישבתי באולפן באותו זמן, והייתי בהלם. אמרתי לה שהאוזניים צריכים להיצלות מכך ששרה שמתיימרת לייצג את המחנה הלאומי והימני מאיימת בסנקציות של נשיא מעצמה זרה בנוגע לסכסוך ולעניין פנימי במדינתו הריבונית של העם היהודי.

מה ענתה סילמן? ״נכון, אבל לשמאל זה תמיד מותר, והיה מותר להם לערב את ביידן לטובת הרפורמה המשפטית״.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

דבריה חוללו סערה, אבל כנראה כדי להתבלט מעל יתר המועמדים העתידיים בפריימריז של הליכוד, סילמן חזרה בראיונות נוספים על הדברים הבלתי מתקבלים על הדעת הללו.

מה בדיוק ימני ולאומי בערבוב של נשיא ארצות הברית בתוך מערכת אכיפת החוק הישראלית? מה בדיוק ימני ולאומי באיום של סנקציות זרות אם נשיא מדינת ישראל לא יעניק חנינה לראש ממשלת ישראל? אוקיי, גם השמאל עירב את הנשיא ביידן. אבל איך זה עונה על משהו? הרי את לא נציגת מחנה השמאל והמחנה הפרוגרסיבי אלא נציגת המחנה הלאומי, והערכים שלך אמורים להתנגד לכל התערבות וכפייה חיצונית.

זו דוגמה אחת מני רבות לכך שיותר מדי פעמים, חוץ משמות המפלגות – אין באמת הבדל באידאולוגיה. נציגי המחנה הלאומי דואגים לאינטרסים של אנשי המחנה הלאומי, ולא באמת לאידאולוגיה של המחנה הלאומי.

בעניין זה עידית סילמן לא הייתה יחידה. עוד ועוד שרים וחברי כנסת חיברו, מי במשתמע ובמי במפורש, בין הענקת חנינה לראש הממשלה לבין עצירת הרפורמה במערכת או מיתון הרפורמה או ״חנינה למערכת המשפט״. גם ראש הממשלה נתניהו עצמו, בבקשתו לנשיא הרצוג, הסביר שהחנינה תאפשר לו לטפל בנושאים שהוא כעת מנוע מלטפל בהם: הרפורמה במערכת המשפט והרפורמה במשרד התקשורת.

אני אקריא לכם מתוך הבקשה עצמה, ואתם תגידו לי אם זה לא מפורש באותיות קידוש חנינה: ״הענקת החנינה תאפשר לראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרע בעם, ואף לעסוק בסוגיות נוספות, כגון במערכת המשפט ובתקשורת. סוגיות שהוא היום מנוע מלעסוק בהן בשל המשפט שמתנהל בעניינו״.

חוץ מלהגיד ״חנינה תמורת ביטול הרפורמות״, הוא כתב הכול. ואני שואל את עצמי: איך יושב ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לא זועק? איך יושב ראש ועדת חוקה שמחה רוטמן לא זועם? איך שר המשפטים יריב לוין לא משתולל? איך יושב ראש עוצמה יהודית לא מאיים בהפלת הממשלה? איך כולם, בזה אחר זה, מתייצבים כמו עדת חנפים ולהקת מעודדות ומדקלמים את המסר של נתניהו על הצורך בחנינה? הציבור שלכם בחר בכם בשביל להעניק חנינה לנתניהו, או כדי לקדם ערכים ורפורמות מסוימות מתוך אמונה שנתניהו וממשלתו הם האנשים הנכונים לקדם אותם? עד כמה אפשר להיות חלשי אופי?

איך אין אף אחד שעוצר ואומר: ״אם זה הדיל, אני מתנגד״? איך אפשר לא לדרוש מנתניהו הבהרות? אבל זה עוד לא הכול. מישהו מהשרים שאל את עצמו למה נשיא ארצות הברית יוצא מגדרו כדי לעזור לראש הממשלה נתניהו עם בקשת החנינה הזאת? פוסטים ברשתות החברתיות, תשובות לעיתונאים, הצהרה פומבית בכנסת, מכתב רשמי לנשיא המדינה הרצוג ועוד. אתם לא חושבים שיש אגרה על התמורה הזאת?

אנחנו בימים של שינוי המזרח התיכון. האינטרסים שלנו והאינטרסים של ארצות הברית אינם חופפים. אנחנו רואים את זה בסוריה ובעניינים נוספים. האם זה אינטרס שלנו שנשיא ארצות הברית יעניק לראש הממשלה מתנה גדולה כל כך? בעיניי קבלת המתנה הזאת חמורה פי כמה מקבלת הסיגרים והשמפניות שמיוחסות לנתניהו בכתב האישום.

במקום להבין את הסכנה ב״חוב״ הזה לטראמפ, כולם מוחאים כפיים בלי להבין את האירוע.

הפרקליטות נוקטת בשיטת שמשון

עוד דבר מצחיק בסיפור של החנינה הוא העניין המשפטי.

סעיף 11 ל'חוק יסוד: נשיא המדינה' קובע כך: ״לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם״. שימו בצד את פסיקת בג״ץ בעניין פרשת קו 300. בואו ניצמד ללשון החוק. הפרשנות הפשוטה של החוק היא שאין לנשיא המדינה סמכות לחון את ראש הממשלה נתניהו, מהסיבה הפשוטה שהוא לא עבריין. המחוקק היה יכול לכתוב, ״לנשיא המדינה הסמכות לחון אנשים ולהקל בעונשים״. הוא כתב ״עבריינים״. קריאה באמת פשוטה של החוק היא שניתן להעניק חנינה רק לעבריין, כלומר לאדם שהורשע. לא לאדם חף מפשע.

זה לא חידוש שלי. כך כתב למשל גם עורך הדין נבות תל צור: ״‏לנשיא המדינה אין סמכות לדון בבקשת החנינה, שאינה עונה כלל על התנאי המוקדם של סעיף 11(ב) ל'חוק יסוד: נשיא המדינה', שעניינו חנינה לעבריינים״.

כמה מאנשי פורום קהלת ניסו לתרץ ולהגיד שהפרשנות הנכונה היא שניתן להעניק חנינה גם למי שלא הורשע ולמי שמתעקש שהוא לא עבריין. לצורך העניין הובאו ראיות קלושות מפקודת האגודות השיתופיות או מהשיטה הבריטית, י״ג מידות שהתורה נדרשת בהן, ועוד ועוד.

ד״ר אלעד גיל ממכון תכלית דקר בצורה מדויקת כל כך את האבסורד בשתי העמדות הללו. אצטט אותו מילה במילה: ״אחד הדברים המעניינים בבקשת החנינה של רה״מ הוא שהיא גורמת להיפוך מעניין של עמדות שהתקבעו אצלנו על פרשנות משפטית. ‏לפתע, אלה שדוגלים כדרך הכלל בפרשנות פורמליסטית (ממנה משתמע שנתניהו בשלב זה אינו 'עבריין' ולכן אין לנשיא סמכות לחון אותו) מגלים את קסמה של הפרשנות התכליתית ופונים לכל מיני מקורות היסטוריים כדי להוכיח את טענתם״.

ד״ר גיל מוסיף: ״ומנגד, הפרשנים הגמישים והיצירתיים הופכים לפתע לפורמליסטים גמורים (ע״ע עו״ד נבות תל צור, א״ג). זה אירוני, אבל אם חושבים על זה מאוד לא מפתיע וצפוי להתרחב עם הזמן, בדיוק כמו שמגלים כרגע חברינו. אז, משפטנים – בואו ננסה לגלות עקביות עם העמדות שלנו, בעידן הזה כל הגיג מוקלט ומנוטר. אולי זה גם ייצר שיח ענייני יותר. אולי״.

לגופו של עניין – אני מתנגד מאוד לחנינה הזאת. לא רק משום שמעולם לא ניתנה חנינה תוך כדי ניהול הליך משפטי (יש דוגמה יחידה מפרשת קו 300, שם טרם החל ההליך). לא רק בגלל השאלה הפרשנית הנ״ל, אלא בגלל הטעמים שעומדים ביסוד הבקשה, ובגלל הערבוב בין האינטרסים שעמדתי עליהם בקצרה בתחילת הטור.

את דעתי על מצב התיק נגד ראש הממשלה נתניהו הבעתי לא אחת, וגם כאן בהרחבה. בגיליון 1125 של 'בשבע' פרסמתי את הטור שכותרתו ״די למשפט נתניהו״. הטור פורסם בכסלו תשפ״ה, דצמבר 2025. שנה תמימה חלפה מאז. אני עומד לחלוטין מאחורי הדברים שכתבתי, ובמלוא הצניעות קשה לי להבין מישהו שבכלל חושב אחרת.

אצטט מתוך הטור: ״הגיע הזמן, שלהי דצמבר 2024, להודות באמת. תיק 67104-01-20, הידוע גם בשם 'תיק האלפים', שבו נאשם ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד בעלי בזק ו'וואלה', שאול ואיריס אלוביץ', וכן נוני מוזס – איבד כל רלוונטיות״.

עוד ציינתי כי ״הכרעת הדין (וגזר הדין, אם נתניהו יורשע; אלוביץ' יורשע בוודאי בסעיף של שיבוש מהלכי משפט) תינתן להערכתי לכל המוקדם בשלהי 2027, וזה רק בערכאה הראשונה. יוגש ערעור לבית המשפט העליון, ומן הסתם גם הוא יתברר במשך שנה או שנתיים עד למתן פסק דין סופי. כך שהתיק הזה ילווה אותנו עד שנת 2030. בינתיים, ראש הממשלה נתניהו בן ה־75 מזמן יחדל מלכהן בתפקידו ויפרוש לפנסיה לאחר שכיהן כראש הממשלה יותר מכל ראשי הממשלה שכיהנו לפניו, כולל דוד בן גוריון. גם אם יורשע, איזה עונש להערכתכם הוא יכול לקבל על עבירת הפרת אמונים של קבלת סיגרים ושמפניות בהיקפים גדולים ועל ניהול משא ומתן מושחת עם נוני מוזס? מישהו משלה את עצמו שנתניהו יישלח לכלא אחרי גיל 80? מה הטעם בכלל בעונש דרדל׳ה שייגזר, אם יורשע, על מעשים שנעשו ב־2013 ו־2015?״

חלפה שנה מאז. אנחנו עדיין בעיצומה של עדות נתניהו, עד ההגנה הראשון בפרשת ההגנה. מי העלה על דעתו שהעדות של נתניהו תימרח במשך יותר משנה. הזמן הראה שלא ידעתי עד כמה צדקתי. בלי קשר לשאלה אם נתניהו אשם או לא, זה כבר פשוט לא רלוונטי.

בסיום הטור הזה כתבתי כך: ״אז מה המסקנה? האם צריך פשוט לסגור הכול וללכת הביתה? האם צריך לזרוק את הכול לפח ההיסטוריה? אין לי אמירה נחרצת בעניין, אבל צריך להודות שהתיק הזה על נספחיו והסתעפויותיו הפך להיות תיק להיסטוריונים. הוא איבד את תכליותיו ההרתעתיות ועשיית הצדק״.

העליתי כמה אפשרויות. ״אולי צריך לסגור את התיק ולהפוך אותו לאנדרטה למחדלי ניהול הליכים פליליים במדינת ישראל. אולי צריך להגיע להסדר טיעון דרדל׳ה, אולי צריך שהפרקליטות תבחר מתוך שלוש הפרשות פרשה אחת שהיא הכי חזקה מבחינה ראייתית, ותוותר על השתיים האחרות״.

הפרקליטות צריכה לנהוג כך לא בגלל איומים בסנקציות, אלא למרות האיומים. לא כדי שנתניהו יוכל לבלום רפורמות במערכת המשפט, אלא למרות זאת. היא צריכה לעשות את הדבר הנכון, בלי תמורה.

מאז חלפה שנה. נתניהו סיים להעיד על פרשת 1000, תיק הסיגרים והשמפניות. הוא מעיד כעת על פרשת 4000 (וצפויים ימי עדות רבים נוספים), ולאחר מכן יעיד על פרשת 2000.

מה מונע מהפרקליטות להודיע שהיא מוותרת על האישום של פרשת 2000 ועל האישום של פרשת 4000, ומבקשת לחתור לסיכומים והכרעת דין בתיק 1000? כך יהיה ניתן להגיע להכרעת דין בתוך חצי שנה לכל היותר.

הרי הטיעון של נתניהו הוא שהתיקים כשלעצמם כלל אינם מפריעים לו והוא בטוח בחפותו, אלא שהוא פשוט לא מסוגל להעיד תוך כדי המלחמה. אז הפתרון של התקדמות לסיכומים והכרעת דין בפרשת 1000 אמור להיות הפתרון האופטימלי.

לצערי, אני מתקשה לראות שהיועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה יבחרו בגישה הזאת. הם החליטו לנקוט את שיטת שמשון, הבעיה היא שאנחנו על תקן הפלישתים.

לתגובות:

[email protected]